נגעת לי בנקודה הכי רגישה אצלי בעולם כולו. אין מילים ואין סוף לכאב הזה.. כל שאלה היא עם תשובה שונה, אני יכולה להגיד לך על עצמי, אולי זה יהיה תקף אליך ואם תרצי לפרט זה יועיל.. אני מתרסקת מהם. שבוע שעבר היה לי התקף חרדה בבי"ס בגלל איזה מקרה, באמת מרגיש מטורף, קשה להיות מרוכזים במשהו, הכל מתמוטטת בהרגשה. מישהי מקצועית אמרה לי שאי אפשר לשנות את ההורים שלי, ורוב הסכיויים בכללי מצדי שהם לא ישתנו(מה שכואב יותר) מה שכן אפשר לעשות זה לא להתרסק מזה, להתמודד עם זה ולא לקחת את זה כמו עכשיו. אאנחנו עובדות על זה, וזה כואב, זה הדבר היחיד שמוציא ממני דמעות שם, זה כואב לי בכל הגוף בצורה חזקה מאוד. אני בטוחה שגם עליך זה משפיע בצורה חזקה, המלצה שלי, לכי למישהי, תנסי, באמת בשבילך, אי אפשר לספר כמעט לאנשים על דברים שקורים במשפחה, קשה לסמוך, אבל בן אדם מקצועי מחויב לא לדבר. אולי היא תצליח לעזור לך לאחד את השברים ובמקרה שלא אפשרי- לא להתפרק מזה. בהצלחה נשמה יקרה!
לאט לאט. הכל קורה לאט. נראה לך שלי עם אמא שלי תמיד היה קשר?.. עד כיתה י' לא הייתי מדברת איתה בקושי.. עכשיו (י"א ב"ה) יש לנו קשר נדיר. אמא שלי יודעת עליי יותר מכל אחד אחר כמעט. שטויות שעשיתי (כמו שכל אחת עושה) הכל.
זה מאוד תלוי מה זה "אין קשר"- אדישות או קשר בעייתי? נשמע שקשה לך מאודדדד הכי מובן בעולם?? קשר עם ההורים הוא ממש חשוב לשלימות האישית שלך עם עצמך ולביטחון העצמי (כן, גם אם עכשיו את מסתדרת מצויין בלעדיהם!) וכשזה לא קורה ואולי ההיפך, זה באמת מתסכל ושובר!!! נו, אז מה אפשר לעשות? קודם כל לא משנה מה צריך להשלים לכבד ולאהוב את ההורה בלב- כמה שזה קשה זה משנה חיים. חוצמזה בהתאם למצב כמה שיותר לפתח/להעמיק את הקשר עם ההורים. אם ממש לא אפשרי תנסי למצוא דמויות אחרות משמעותיות שיתנו לך את מה שחסר לך אצל ההורים. (תמיכה, הבנה,הקשבה וכ'ו) ?? המון כוחות❣??
14 תגובות
נגעת לי בנקודה הכי רגישה אצלי בעולם כולו. אין מילים ואין סוף לכאב הזה..
כל שאלה היא עם תשובה שונה, אני יכולה להגיד לך על עצמי, אולי זה יהיה תקף אליך ואם תרצי לפרט זה יועיל.. אני מתרסקת מהם. שבוע שעבר היה לי התקף חרדה בבי"ס בגלל איזה מקרה, באמת מרגיש מטורף, קשה להיות מרוכזים במשהו, הכל מתמוטטת בהרגשה. מישהי מקצועית אמרה לי שאי אפשר לשנות את ההורים שלי, ורוב הסכיויים בכללי מצדי שהם לא ישתנו(מה שכואב יותר) מה שכן אפשר לעשות זה לא להתרסק מזה, להתמודד עם זה ולא לקחת את זה כמו עכשיו. אאנחנו עובדות על זה, וזה כואב, זה הדבר היחיד שמוציא ממני דמעות שם, זה כואב לי בכל הגוף בצורה חזקה מאוד. אני בטוחה שגם עליך זה משפיע בצורה חזקה, המלצה שלי, לכי למישהי, תנסי, באמת בשבילך, אי אפשר לספר כמעט לאנשים על דברים שקורים במשפחה, קשה לסמוך, אבל בן אדם מקצועי מחויב לא לדבר. אולי היא תצליח לעזור לך לאחד את השברים ובמקרה שלא אפשרי- לא להתפרק מזה. בהצלחה נשמה יקרה!
מבינים שזה גיל שהקשר עם ההורים הוא בד"כ לא הכי מלבלב.
מנסים אולי לדבר עם אחד מהם או שניהם כדי לעשות תיאום ציפיות.
גם לי.
לאט לאט. הכל קורה לאט.
נראה לך שלי עם אמא שלי תמיד היה קשר?.. עד כיתה י' לא הייתי מדברת איתה בקושי..
עכשיו (י"א ב"ה) יש לנו קשר נדיר.
אמא שלי יודעת עליי יותר מכל אחד אחר כמעט.
שטויות שעשיתי (כמו שכל אחת עושה) הכל.
עובדים.
עובדים על קשר.
זה אולי קשה בהתחלה, אבל הכי משתלם שיש.
בהצלחה?
עושים את הקשר טוב.
תהיי בקשר עם אנשים אחרים שעושים לך טוב, או שתנסי לחזק את הקשר עם אבא ואמא.
הצלחות
איך את מגדירה אין לי קשר טוב?
זה כי הוא לא עמוק ופתוח. או כי הוא מורכב וקשה?
מוכר, בתוך לרוב פה
מה שכן אצלי היה שינוי
זה היה כשסיפרתי לעוד מישהו והוא עזר לי לפתור
גמלי זה ככה. ונראלי כמעט לכולם בגיל הזה.
מתמודדים. לא שורדים.
וממ זה הגיוני פשוט תביני אתזה וזה יעבור לך אל דאגה
בהכנות לחתונה אתם תתאהבו אחד בשניה שוב?
מה שלא מחסל מחשל
מעודד!
זה מאוד תלוי מה זה "אין קשר"- אדישות או קשר בעייתי?
נשמע שקשה לך מאודדדד הכי מובן בעולם??
קשר עם ההורים הוא ממש חשוב לשלימות האישית שלך עם עצמך ולביטחון העצמי (כן, גם אם עכשיו את מסתדרת מצויין בלעדיהם!) וכשזה לא קורה ואולי ההיפך, זה באמת מתסכל ושובר!!!
נו, אז מה אפשר לעשות? קודם כל לא משנה מה צריך להשלים לכבד ולאהוב את ההורה בלב- כמה שזה קשה זה משנה חיים.
חוצמזה בהתאם למצב כמה שיותר לפתח/להעמיק את הקשר עם ההורים.
אם ממש לא אפשרי תנסי למצוא דמויות אחרות משמעותיות שיתנו לך את מה שחסר לך אצל ההורים. (תמיכה, הבנה,הקשבה וכ'ו)
?? המון כוחות❣??