אני? לא לבכות מכלום. חד משמעית. כי אני לא ככה. וכל דבר מעלה לי דמעות. וזה חסר שליטה אצלי. וזה מתסכל ברמות. אני-רוצה-לא-לבכות. אני רוצה לשלוט בדמעות שלי! אבל אין מה לעשות. לא סתם קוראים לי גשם..
ואת לא מקנאה במי שכן? את לא היית רוצה להצליח לבכות מדי פעם? אני שואלת כי אני אחת שבוכה הרבה, ויש לי חברות שאמרו לי "הלוואי עלי. זה מתסכל לא לבכות, לפעמים צריך את זה".. הבעיה שאצלי זה לא 'לפעמים'😏 זה תמיד-תמיד-תמיד. אוף.
לבכות מכל דבר ולא לאבד את הדבר המושלם והנשי הזה שנקרא דמעות. (יש מצב שאני מעדיפה את זה כי זה פשוט כבר קיים אצלי במערכת..) וכמו שאמרה כבר ז'וליקה לליאה סאנפאל בספר האהוב עלי (מהללאל, למסוקרנות) "דמעות הן תכשיטיה של האישה"
גם אצלי זה קיים במערכת. ובדיוק בגלל זה אני לא רוצה לבכות. אני רוצה לא לבכות. כי דיי. אני בוכה מכל-דבר. ונמאס לי, נמאס לי שיוצאות לי דמעות. הדמעות הם התכשיטים של האישה, כשצריך אותם.
לי יש תקופות שאני בוכה מהכל ויש תקופות שאני לא בוכה משום דבר. אמנם בתקופות שאני בוכה ממש ממש נמאס לי מהבכי אבל בתקופות שאני לא בוכה אני שונאת את עצמי, כי איך אפשר להיות אדישים כל כך?! לעם ישראל יש צער!! לארץ ישראל יש צער!! לה' יש צער!! לה' אין בית!! איך אפשר לתת לחיים לזרום ככה כאילו כלום?!
עדיף לבכות, לא מהכל אבל לבכות. כי בכי זה דבר שמאוד משחרר את הרגש, אחרי שיש משהו שלוחץ עלינו הבכי גורם להכל להשתחרר. אומנם זה לא נעים תמיד לבכות ומכל דבר, ואני בתור מישהי שפעם מכל דבר פשוט לא היה לי שליטה על הדמעות ניסיתי לעצור את זה, וזה עזר לי לקצת, אבל יש פעמים שאת יכולה ללכת לצד, למקום שקט (אפילו לשבת בחדר אמבטיה) ולבכות אחרי משהו זה משחרר(: זה כמו שהמון פעמים הכי בכי מרגישים יותר טוב אם עצמינו, הרבה יותר טוב…
בתור אחת שכמעט חמש עשרה שנה לא ידעה מה זה לבכות ועכשיו מתחילה לבכות כאב של שנים שיוצא בכל דבר קטן – עדיף לדעת לבכות כשצריך במקום לסבול פי אלף אח"כ.. אבללל באמת, מתבגרות חמודות;) זה לפעמים בוגר גם לבכות ולהביע את מה שאני מרגישה בלי להכחיש.. מומלץ בחום! רק תיזהרו לא להתמכר לזה;)
לבכות מכל דבר. עדיף לי, כי בשבילי חיים בלי בכי הם חיים יבשים.. ולא, בכי לא חייב להיות של עצב, יש גם בכי מאושר ומהתרגשות ובכללי פריקה:) הייתה תקופה מאד ארוכה שלא בכיתי וזה היה חסר לי, עכשיו שזה חזר אליי אני לא רוצה שייעלם שוב
לבכות. חד משמעית. לא הייתי רוצה לאבד את זה. אדם שלא בוכה הוא לא אדם. סלחו לי. הלב שלנו הוא לא אבן. אגב, רבי נחמן אמר שכל מי שהוא בעל בכי – סימן שהוא משרש דוד המלך. אז, מעדיפה את זה….
26 תגובות
לא לבכות מכלום.
מה את מעדיפה?
אני?
לא לבכות מכלום. חד משמעית.
כי אני לא ככה.
וכל דבר מעלה לי דמעות. וזה חסר שליטה אצלי. וזה מתסכל ברמות.
אני-רוצה-לא-לבכות. אני רוצה לשלוט בדמעות שלי!
אבל אין מה לעשות.
לא סתם קוראים לי גשם..
לא לבכות מכלום(אני אחת כזאת שלא בוכה משום דבר)
ואת לא מקנאה במי שכן?
את לא היית רוצה להצליח לבכות מדי פעם?
אני שואלת כי אני אחת שבוכה הרבה,
ויש לי חברות שאמרו לי "הלוואי עלי. זה מתסכל לא לבכות, לפעמים צריך את זה"..
הבעיה שאצלי זה לא 'לפעמים'😏
זה תמיד-תמיד-תמיד.
אוף.
גם אני ככה. ואני בטוב עם זה. כי מרגישה זה משחרר לי משהו בלב. ושאני לא בוככה ממש, אז אני אבכה שלא בככיתי עליו..
קשה… אני מעדיפה שיבחרו בשבילי
(אני רוצה לבכות, אבל לא ממש מכל דבר)
בגלל שהרסתי לעצמי בעבר את החיים אני מעדיפה לבכות מכל דבר (ומיישמת) אבל לא מכחישה שזה קשה לי כי אני ממש לא אוהבת את זה (הפער בין שכל לרגש).
לא.
אין לי תשובה.
ברררר….
ברור שלא לבכות מכלום. רק זה עוד חסר לי.
מעדיפה לשמוח?
למה לבכות?
בכלל
לבכות מכל דבר ולא לאבד את הדבר המושלם והנשי הזה שנקרא דמעות.
(יש מצב שאני מעדיפה את זה כי זה פשוט כבר קיים אצלי במערכת..)
לבכות מכל דבר ולא לאבד את הדבר המושלם והנשי הזה שנקרא דמעות.
(יש מצב שאני מעדיפה את זה כי זה פשוט כבר קיים אצלי במערכת..)
וכמו שאמרה כבר ז'וליקה לליאה סאנפאל בספר האהוב עלי (מהללאל, למסוקרנות)
"דמעות הן תכשיטיה של האישה"
גם אצלי זה קיים במערכת.
ובדיוק בגלל זה אני לא רוצה לבכות. אני רוצה לא לבכות.
כי דיי. אני בוכה מכל-דבר. ונמאס לי, נמאס לי שיוצאות לי דמעות.
הדמעות הם התכשיטים של האישה, כשצריך אותם.
לי יש תקופות שאני בוכה מהכל ויש תקופות שאני לא בוכה משום דבר. אמנם בתקופות שאני בוכה ממש ממש נמאס לי מהבכי אבל בתקופות שאני לא בוכה אני שונאת את עצמי, כי איך אפשר להיות אדישים כל כך?! לעם ישראל יש צער!! לארץ ישראל יש צער!! לה' יש צער!! לה' אין בית!! איך אפשר לתת לחיים לזרום ככה כאילו כלום?!
קשוח.
האמת אן לי מושג לא מוכנה לוותר על זה לא רוצה את זה.
כאחת שבוכה מהרבה דברים
וכמעט כל דבר מרגש אותי ומעלה בי דמעת
חד משמעית אני מעדיפה להישאר
עם הדבר המושלם הזה…
בחיים, אבל בחיים אני לא אוותר עליו…
לא בחיים לא הייתי רוצה לאבד את הבכי הזה שלי..
כמה שהוא משחרר וטוב לי.
דמעות אני אוהבת אותכם😇
מממ, שאלה קשה, מעדיפה איזון….
אבל אולי יותר לבכות
סתם כי הדשא של השני ירוק יותר.
עדיף לבכות, לא מהכל אבל לבכות.
כי בכי זה דבר שמאוד משחרר את הרגש, אחרי שיש משהו שלוחץ עלינו הבכי גורם להכל להשתחרר.
אומנם זה לא נעים תמיד לבכות ומכל דבר, ואני בתור מישהי שפעם מכל דבר פשוט לא היה לי שליטה על הדמעות ניסיתי לעצור את זה, וזה עזר לי לקצת, אבל יש פעמים שאת יכולה ללכת לצד, למקום שקט (אפילו לשבת בחדר אמבטיה) ולבכות אחרי משהו זה משחרר(:
זה כמו שהמון פעמים הכי בכי מרגישים יותר טוב אם עצמינו, הרבה יותר טוב…
אני רגישה והדמעות באות עם זה ביחד–
אני לא הייתי רוצה לבכות מכל דבר, אבל כן צריך את הדמעות מידי פעם,
אז אינלי תשובה כל כך…
בתור אחת שכמעט חמש עשרה שנה לא ידעה מה זה לבכות ועכשיו מתחילה לבכות כאב של שנים שיוצא בכל דבר קטן – עדיף לדעת לבכות כשצריך במקום לסבול פי אלף אח"כ.. אבללל באמת, מתבגרות חמודות;) זה לפעמים בוגר גם לבכות ולהביע את מה שאני מרגישה בלי להכחיש.. מומלץ בחום!
רק תיזהרו לא להתמכר לזה;)
לבכות מכל דבר
לא מסוגלת לחשוב על חיים ללא בכי!
בכי זה משחרר, אי אפשר לחיות בלעדיו. לפחות אני..
לבכות מכל דבר. עדיף לי, כי בשבילי חיים בלי בכי הם חיים יבשים..
ולא, בכי לא חייב להיות של עצב, יש גם בכי מאושר ומהתרגשות ובכללי פריקה:)
הייתה תקופה מאד ארוכה שלא בכיתי וזה היה חסר לי, עכשיו שזה חזר אליי אני לא רוצה שייעלם שוב
לבכות מכל דבר. אצלינו בבית אסור לבכות, כי מי שבוכה- ההורים מרביצים לו. עם השנים למדתי לחיות לצד הורים כאלו, אבל הדמעות שלי נעלמו בדרך…
מכל דבר
לבכות. חד משמעית.
לא הייתי רוצה לאבד את זה.
אדם שלא בוכה הוא לא אדם. סלחו לי.
הלב שלנו הוא לא אבן.
אגב, רבי נחמן אמר שכל מי שהוא בעל בכי – סימן שהוא משרש דוד המלך.
אז, מעדיפה את זה….