כשהייתי ביסודי… טוב אולי אי אפשר ממש להגדיר את זה כבריונות אבל היו בהחלט כמה ילדים שפחדתי מהם. פחדתי לעלות להסעה כשהם כבר היו שם..כי מי יודע מה יהיה היום .. וכל כך קינאתי בחברה שלי שאמרה להם 'תסתמו מטומטמים'. לי לא היה האומץ, וגם ב"ה לא הניסיון שבלהחזיר לאחרים. לא חושבת שה'בריונות' הזו היתה מאיזשהי סיבה שתלויה בי , אני משערת שילדים כאלה מציקים לכולם. אצלנו זה באמת מה שהיה..
כן, בכיתה ז' רבתי עם מישהי שגררה למריבה נגדי עוד שבע בנות (חלקן היו עוד גדולות יותר) והייתי מולן לבד. פעם אחת שעברתי במדרגות הן חיכו שם וקיללו לי תחיים. לא נתנו לי לעבור ואחת מהן ממש הרביצה לי.. (ולא, אל תחשבו אני ממש לא אחת מהילדות כאפות של הכיתה.. עניתי להן והחזרתי אבל הן היו שבע ואני אחת..) קיצעער היה אחד הדבריםם ההזוויייםםם
טוב אז אתמול חשבתי שאת מדברת על מקרים גרועים יותר. אפשר לומר שגם אני עברתי משו כזה פעמיים. בגלל אותה סיבה. פעם אחת כשהייתי בכיתה ב או ג, משהי מכיתה ח, כל פעם שהייתה עוברת לידי היתה קוראת לי בכל מיני שמות, מעליבה, קיצר לא נעים.. לא מבינה מה נסגר איתה.. מה את יורדת על ילדה בכיתה ב? הכל טוב איתך? כנראה שלא. ופעם אחרת זה היה בכיתה ה', איזה חמש בנות מהכיתה שמו אותי למטרה וקיללו אותי בכל הזדמנות אפשרית. פעם כשהייתה העברת מקומות והמורה הושיבה אותי ליד אחת הבנות (מה היא חשבה לעצמה?) הילדה הזאת התישבה בקצה השולחן כדי להתרחק ממני, קראה לי סתומה אחת, מטומטמת.. זה קרה לדעתי מקנאה, הייתי 'מלכת הכיתה' ? הייתי החכמה, המובילה, זאתי שכולם עושים מה שהיא אומרת.. ועוד דבר שגרם לזה, אמא שלי היתה עובדת בבית הספר שלי (אחת הטעויות הגדולות, אם אתן שואלות אותי), זה שהיא עבדה הפך אותי למקובלת יותר:) וכשעליתי לה', היא עזבה. אז הן הרגישו שאני עכשיו חשופה יותר ואין לי גיבוי. כאילו כל המעמד שלי היה מושתת על זה שהיא עבדה בבצפר..
אמנם זה לא באמת כל כך גרוע אבל לי זה נזכר כמאוד פוגע: בכיתה א' עמדתי ליד בית ספר של בנים ו2 בנים ראו אותי ושמו להם מטרה להציק לי… קפצו מהגדר עשו מסביבי מעגל כדי שאני לא יוכל ללכת וניסיתי כל מיני שיטות משלי, כמו לא להתיחס וזה, אבל הם רק נהנו יותר, לא נתנו לי ללכת לשום מקום עד שנשברתי והתחלתי לבכות, הם עזבו אותי נבוכים…☹
15 תגובות
מה זה בכלל?
כשהייתי ביסודי… טוב אולי אי אפשר ממש להגדיר את זה כבריונות אבל היו בהחלט כמה ילדים שפחדתי מהם. פחדתי לעלות להסעה כשהם כבר היו שם..כי מי יודע מה יהיה היום .. וכל כך קינאתי בחברה שלי שאמרה להם 'תסתמו מטומטמים'. לי לא היה האומץ, וגם ב"ה לא הניסיון שבלהחזיר לאחרים. לא חושבת שה'בריונות' הזו היתה מאיזשהי סיבה שתלויה בי , אני משערת שילדים כאלה מציקים לכולם. אצלנו זה באמת מה שהיה..
כן, כמה שנים. סיבה? קנאה אני מניחה
כן, בכיתה ז' רבתי עם מישהי שגררה למריבה נגדי עוד שבע בנות (חלקן היו עוד גדולות יותר) והייתי מולן לבד. פעם אחת שעברתי במדרגות הן חיכו שם וקיללו לי תחיים. לא נתנו לי לעבור ואחת מהן ממש הרביצה לי.. (ולא, אל תחשבו אני ממש לא אחת מהילדות כאפות של הכיתה.. עניתי להן והחזרתי אבל הן היו שבע ואני אחת..)
קיצעער היה אחד הדבריםם ההזוויייםםם
סבלתי מבריונות, ועוד איך.
מה גרם לזה? אולי קנאה, רצון לעלות במצב החברתי ע'י רמיסה של בת מהכיתה, סתם שנאה .
זה נשמע מפחיד ברינוית אבל תכלאס יש בתי ספפר גם אצל חבד שיש בנות שמתעללות בילדות גם נפשי וגם פיזי ואף אחד לא עושה עם זה כלום פשוט מזעזעה
נזכרתי עכשיו שגם אני עברתי, ועוד על ידי ילדה שקטנה ממני בהרבה?
טוב אז אתמול חשבתי שאת מדברת על מקרים גרועים יותר.
אפשר לומר שגם אני עברתי משו כזה פעמיים. בגלל אותה סיבה.
פעם אחת כשהייתי בכיתה ב או ג, משהי מכיתה ח, כל פעם שהייתה עוברת לידי היתה קוראת לי בכל מיני שמות, מעליבה, קיצר לא נעים..
לא מבינה מה נסגר איתה.. מה את יורדת על ילדה בכיתה ב? הכל טוב איתך? כנראה שלא.
ופעם אחרת זה היה בכיתה ה', איזה חמש בנות מהכיתה שמו אותי למטרה וקיללו אותי בכל הזדמנות אפשרית. פעם כשהייתה העברת מקומות והמורה הושיבה אותי ליד אחת הבנות (מה היא חשבה לעצמה?) הילדה הזאת התישבה בקצה השולחן כדי להתרחק ממני, קראה לי סתומה אחת, מטומטמת..
זה קרה לדעתי מקנאה, הייתי 'מלכת הכיתה' ? הייתי החכמה, המובילה, זאתי שכולם עושים מה שהיא אומרת.. ועוד דבר שגרם לזה, אמא שלי היתה עובדת בבית הספר שלי (אחת הטעויות הגדולות, אם אתן שואלות אותי), זה שהיא עבדה הפך אותי למקובלת יותר:) וכשעליתי לה', היא עזבה. אז הן הרגישו שאני עכשיו חשופה יותר ואין לי גיבוי. כאילו כל המעמד שלי היה מושתת על זה שהיא עבדה בבצפר..
אמנם זה לא באמת כל כך גרוע אבל לי זה נזכר כמאוד פוגע:
בכיתה א' עמדתי ליד בית ספר של בנים ו2 בנים ראו אותי ושמו להם מטרה להציק לי… קפצו מהגדר עשו מסביבי מעגל כדי שאני לא יוכל ללכת וניסיתי כל מיני שיטות משלי, כמו לא להתיחס וזה, אבל הם רק נהנו יותר, לא נתנו לי ללכת לשום מקום עד שנשברתי והתחלתי לבכות, הם עזבו אותי נבוכים…☹
חחח בנים נראלי לא יודעים להתמודד עם בכי
האמת שלא עולה לי משהו בראש..
מקווה שבאמת לא סבלתי מזה;)
וילדים שכן מתנהגים ככה, זה מגיע רק בגלל קנאה\ צומי..
אפשר הגדרה מה זה בריונות?
נפשי
פיזי
התעללות
הצקות
לא הבנתי?
הכל ביחד..
מישהי יכולה להסביר מה הולך פה?!
זה שאלת היום? כאילו, זה בנטי בצורה מוזרה ואני לא מצליחה להבין מה….
כן כשהתעסקתי עם ה"מלכות" של הכיתה