בייביסיטר (לא) תמיד פנויה

יש לי חברה שיש לה הרבה אחים קטנים, בלי עין הרע. נוצר מצב שהאבא, היה עסוק ומחוץ לבית רוב היום, חברה שלי קרסה מעומס של לימודים, ואמא שלה לא הצליחה להשתלט על כל הבית עם הזאטוטים בתוכו.
היא ממש התחננה לעזרה, אז פיניתי ערב שלא היה כל כך עסוק ובאתי לעזור לה.
הייתה שם מהפכה של ממש, כל הבית מבולגן, הילדים מלאי מרץ ומבלגנים, צריך להאכיל אותם, לנקות, לטאטא, להחזיר לבית את הצורה שלו.
בקיצור, עבדתי ממש קשה, והסכמתי לקחת רק תשלום סימלי כי זה ממש היה חסד, ובכל זאת, חברה שלי.
חזרתי הביתה מחוקה מעייפות ובלי טיפת סבלנות למטלות שלי שחיכו לי.
כשהיא התקשרה לבקש שוב, לא היה לי נעים לסרב, וחשבתי שאם אני אקח תשלום מלא יהיה לי יותר קל.
לא היה לי יותר קל, בכלל לא. עדיין היה לי קשה וחזרתי עצבנית ומותשת.
וזהו. בפעם הבאה שהיא ביקשה, סירבתי בעדינות ובכבוד.
המסר שלי הוא שאת לא צריכה להתנצל.
זה שאת רווקה לא אומר שאת לא עסוקה ומותר לך לסרב גם כשאת גרה באותו הבניין. זה לא קשור.
תסבירי לה שהילדים שלה מותק ואת אוהבת אותם, אבל לא מצליחה למצוא את הפנאי.
החוכמה האמיתית היא "עניי ביתך קודמים", קודם עזרה בבית.
מעריכה אותך!