תפריט
הי
מה עושים בשביל לקפוא?
למה אני לא מצליחה?
אני יודעת שהרבה בנות יגידו שזה לא טוב/אסור /נורא
אבל אני חייבת נמאס לי להרגיש כול דבר 9/10
אני חייבת קצת לקפוא לפעמיים שלא כול דבר יהיה לי אכפת ויעורר בי סערה…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
44 תגובות
זה לא ממש תלוו בך, זה הנפש מחליטה בשבילך מתי מסוכן לה להרגיש.. כדאי לך לראות מה את עושה עם הרגש ואיך מווסתת אותו, חשבתי חשבת על טיפול?
מצטרפת.
זה עבודה פנימית שלך
זה תלוי רק בך
ניסיתי
המון
לא מצליחה
לא לשים על כלדבר..
את יכולה לשנות אתזה
בחיים אל תרצי לקפוא.
את בטוחה שאת מעדיפה להיות רובוט?
זה דווקא טוב שאת מרגישה, זה אומר שיש לך לב?
זה באמת לא נעים להרגיש כל דבר, זה כואב.
אני כזאת רגישה??
אבל גיליתי שיותר כואב זה לא להרגיש בכלל.
לא יודעת להסביר. בדיוק קראו לי חחח
שמה מנעול על הלב. כמוני.
ניסיתי לשים מנעול, לא מצליחה.
הלב שלי ממש חזק
חייב להרגיש הכול
לללאא. אל תעשי את זה.
לקפוא מבחינה רוחנית?
רגשית.
כןן זה לא נשמע טוב לקפוא
אבל תחשבי אותך בוכה הרבה, רגישה להכולל!!!
זה כול כך קשה לי מה לעשות??
אל תרצי. טוב?
רגישות זאת המתנה הכי גדולה שיש לאדם.
ונכון זה מתסכל. זה קשה שכל דבר והכי קטן מעציב אותך.
אני מכירה את זה יותר מדי מקרוב.
אבל זאת את.
ואל תנסי לשנות את זה.
ולא לנסות לא להתייחס.
לתת לכאב מקום. לקבל אותו. לבכות. להיות אש בוערת ולהרגיש כל דבר 9/10.
לא קרח. לא.
מצטרפת קשות.
תודה
זה עזר לי.
זה מתסכל. זה לא כיף
לבכות כי סה"כ תינוק ליידי בכה
לרעוד בכל הגוף שמישי מדברת על מוות
להפגע כי פגעו בחברה שלי
זה.. כבר יותר מדי
אני גם ככה. כל דבר מביא אותי לבכי. כל דבר זה כולל בתוכו כל דבר אפשרי…
והיה לי כ"כ קשה עם זה, עד שהייתה לי שיחה עם חברה מהממת שהסבירה לי כמה אני אמורה לקבל את זה, ואיך הרגישות ה – אובר אובר הזאת, היא מתנה בשבילי.
מאז זה פתח לי את העיניים, ולא ביקשתי עוד מאלוקים שייקח ממני את הרגישות הזאת. למדתי לחיות איתה. לעזור לאחרים איתה.
זאת באמת מתנה. באמת באמת!
איך זה עוזר לאחרים בדמעות שלי שיורדות בלי סיבה?
לא הדמעות עוזרות. אלא הרגישות.
אדם רגיש יותר מאחרים גם רגיש יותר לאחרים.
וזה בדוק.
זאת העזרה שאני נותנת לאחרים- הרגישות שלי אליהם.
חח יאו בא לי גם..
תשמעי כשאת באה לצחוק או לבכות או משהו כזה אני מנסה להיזכר בבדיחה קורעת כדי לא לבכות ובדבר נורא עצוב בשביל לא לצחוק ואת יכולה לעשות פרצוף קר וחסר רגשות.. אבל באמת את לא יכולה כל כך לשלוט בזה..
מצטערת
אני גם רוצה
קצת אבל לא הרבה
וואו
נראלי הפיתרון הוא לא להתגבר על זה, אלא לחיות עם זה
בהצלחה
שייה
תאמיני לי שאת לא באמת רוצה. את לא.
לפעמים אני מראה את עצמי כפואה,
אבל מבפנים אני נמסת. מתפרקת.
לא יודעת מה עדיף.
והיית רוצה שכולם ידעו מה את מרגישה?
מכירה את הספר לב של קרח? מומלץ ממש.
לסלבה החמוד לקחו את הזכרונות. כל הרגשות שלו אבדו, וכשהוא פוגש את אבא שלו הוא.. כלום. לא מרגיש שום יחס כלפיו. אמרו לו שזה אביו כמה נחמד. אבל הקרח שבתוכו…
אני לא יודעת לתאר טוב. אבל ממש אהבתי את הספר, למרות שאני לא טיפוס של ספרים עם דמיון
כן קראתי אותו
הוא נחמד…?
והיית רוצה להרגיש כמו אותו סלבה?
אני באמת לא יודעת
( זה גם לא בדיוק אותו דבר כי הוא שכח את אבא שלו ולכן לא הרגיש כלפו כלום..)
מה שאני כן יודעת- שזה קשה מאוד לא לשלוט ברגש שלך
ברור.. לא באתי להגיד שזה לא קושי.
אבל גם הקיצוניות השנייה לא כדאית.
אולי לב חמים, לא רותח וגועש, ולא עשוי מקרח
מה עושים בשביל להרגיש?
נמאס לי מהקרח הזה בפנים.
כאחת שחוותה הן את הסערה על כל כלום והן את הקרח והכפור, אני לא יודעת להגיד לך מה עדיף. הכי טוב (והכי קשה) זה ללמוד לווסת את הרגש.
לא יודעת איך עושים את זה, לצערי.
כל אחד רוצה מה שחבר שלו מרגיש, ובעצם זה אותו קושי ושתיהם התמודדות שקיבלנו מהקב"ה כי רק לנו יש את הכוח להתמודד איתה, וכל אחד קיבל את ההתמודדות שמתאימה לו בדיוק.
אל תתפללי לקפוא, זה קיצוניות לצד השני והיא התמודדות לא פחות קשה.
תתפללי שיהיה לך טוב ושתדעי מתי את צריכה את הסערה ומתי הרגש יכול להיות עדין יותר.
רגישות יתר גם מבורכת מאוד, תנסי להתבונן ולשים לב לדברים שזכית בהם בזכות הרגישות הזו.
יכול להיות נניח שאת מרגישה את הסביבה הרבה יותר מהר מאנשים אחרים (שמתמודדים עם דברים אחרים) ושמים לב לזה הרבה פחות מהר, או לא שמים לב בכלל?..
?
תודה על זה?
מה עושים בשביל לקפוא? עוצרים את הרגש חזק חזק חונקים אותו עד שהוא מסתתר מתחת אחד אחר
למה את לא מצליחה? כנראה הרגש הזה חזק ממך…
אויש אני מכירה את זה כל כך קצת לשעבר…ומכירה עכשיו כל כך את הצד השני הקפוא הזה שהאש בתוכו רק רוצה להתפרץ,לעקוף את מסך הקרח ולא מצליחה…
מישהי יכולה לתת לי מתכון מנצח לאש&קרח משהוא שלא ישרוף ולא יקפיא…?
וויסות רגשי
תדעי שאני גם לא הצלחתי לווסת את הרגש, סבלתי ברמות, שנים של סבל, מהילדות עד לפני שנה, הלכתי לטיפול מדויק לי, פתאום זיהיתי מתי אני נכנסת לאיזורים של סכנה, להרגיש 9 מ10 זה מקום שאת לא יכולה להיות בו. יכולה להגיד לך שכהמטפלת שלי שאלה אותי כמה אני מרגישה מאחד עד עשר ואמרתי לה 7 שמונה זה היה הרבה מאוד. אז תשע עשר.. וואו. למדתי לזהות את המגנון הזה של הרגש, זה כמו שאת לא יודעת לעלות את השריר של הגבה, את פשוט לא יודעת איך הןא מופעל ובטיפול לומדים להכיר ולהרגיש את השריר הזה ולהפעיל אותו. יכולה להגיד לך שאני ספציפית עכשיו אחרי שנה של רגיעה עברתי משהו לא פשוט ושוב אני צריכה ללמוד לווסת, זה הצרה שלנו בעולם, מה נעשה. ואנשים ככה רגישים צריכים טיפול, אין מה לעשות, זה עושה טוב לנפש, זה מרפא
די עודדת אתי אני מודה?
יש לי סיכוי…
מבינה אותך אבל בבקשה אל תעשי את זה כי מניסיון אחר כך תסבלי ולא תצליחי לצאת מזה כל כך מהר לקח לי לפחות חצי שנה לצאת מלא יודעת כמה זמן שהייתי ככה!
זה להיות כמו רובוט.
הרגשת פעם כמה נורא זה?
כי אני כן.
הפתרון הכי טוב במקרה הזה זה דווקא להקשיב לעצמך ובמחשבה שלך לומר לעצמך במילים מה את מרגישה ולהרגיע את עצמך.
זה גם מה שבריא.
או למצוא מישהי שתעזור לך להירגע (לדבר).
תודי לה' שאת לא מצליחה!
אני יודעת איך לעשות את זה אבל לא אגיד לך כי זה כואב וזה מסוכן.
זה לוקח ממך את כל כוחות הגוף הנפש ופוצע את הנשמה.
וכן, אני מבינה את המצב שלך.
גם אני הייתי ככה.
אחת ההכי רגישות.
אחת שכל דבר פוגע בה עד דמעות (עד היום כל דבר פוגע בי אפילו שזה כבר לא נראה…).
ובגלל שהרגשתי עם זה רע וגם מאוד זלזלו לי ברגשות שנאתי אותם והתנתקתי מהם בכל הכח.
אפילו לא הייתי מודעת למה שאני עושה לעצמי עד שפעם אחת שכמעט התעלפתי כי הוצאתי את כל הכוחות שלי על לעצור לעצמי את הבכי ממשהו שלדעתי היה שטותי שיתפתי מישהי במה שעבר עלי והיא שאלה אותי למה אני עושה את זה….
אני מספרת את זה כדי שתביני לאן זה יכול להגיע…
חצי שנה עבדתי קשה כדי לחזור לבכות ואת רוצה להפסיק?
תודה מקושרת❤❤
רגישות זאת פשוט מתנה… מתנה מתוקה… נכון שזו התמודדות, ובאמת התמודדות מתסכלת, אבל זאת מתנה… פשוט להרגיש מה שיש בתוכך, ולבטא אותו גם, את עם מודעותת, את פשוט אתתת.
אצלי זה לעבוד על המקום של להבין מה אני מרגישה… ומכירה בסביבה שלי כאלו רגישים יותר ורגישים הרבה יותר, וזאת פשוט מתנה מתוקה. אני מעריכה את זה מאד. מאד…
מכירה את המושג 'אמפתיות'? שמרגישים בדיוק מה שקורה לשני… זה יכולת גבוהה בנפש, זה זיקוק, מה שלרובנו יש פחות בחדות, את פשוט מרגישה כי אין לך את המחיצות המבדילות… נכון שיש לך את ההתמודדות של להבדיל בין מה הוא מרגיש לבין מה אני מרגיש ואיך אני מבטא את זה, אבל ס"ה זאת מתנה… מתנה מתוקה, אמיתית, טהורה…
(יש לי חברה שכשמישהו יקבל מכה יכאב לה פיזית ממש, ויכול להיות שזה קורה אצלך… אם מעניין אותך הסבר נוירולוגי- יש לנו במוח נוירונים- מה שמעביר שדרים במוח, 'הוראות', חלק נוירונים קרואים 'נוירוני מראה'- אנחנו מרגישים מה שקורה עם האחר כדי שנבין מה קורה לו ונוכל להזדהות\ להבין אותו. יכול להיות שאצלך הנוירונים יותר חזקים\ יותר פעילים או משהו כזה…
-לא סתם אומרים שהאדם יכול להבין את האחר באמת במקומות שהוא גם היה בהם- כי הוא מזדהה ויודע ממש להרגיש מה קורה עם האחר. יכול להיות שאת לא צריכה לחוות על בשרך מה שקורה עם האחר כדי להבין אותו… עוד מתנה…)