תפריט
היי אנשות! מה שלומכן? (מגיע לכן צלש שענית לי, אנשית. ממש מסירות נפש מצידך (מסירות הרצון,כע?) ממש כל הכבוד. זר פרחים עם עוגה מגיע אלייך הביתה [פחח]).
אני אוכלת כמויות של אוכל קצת, אממ, לא שגרתיות (בלשון עדינה). וזה משוך, כמובן המונמון מבטים לצלחת שלי! (תודו שזה מעצבן.) ולא רק מבטים! אלא גם לחשושים (זה כבר לא מעצבן, זה מעליב ופוגע.)! מכל עבר אני שומעת פססטים של "היי כמה היא לוקחת לא ישאר לנו אוכל", "חיחי סתכלי כמה אוכל השמנה הזאת לוקחת". (אווץ' אדום לי הפרצוף. אולי כי אכלתי (הרבה, כמובן) פסטה ברוטב עגבניות אתמול?)
זה מעליב, פוגע. אפילו משפיל.
אני לא באה לשאול אתכן איך אני גורמת לכך (כיף להשתמש בכאלה מילים חח) שלא יעבור בסף כל ילד (וגם מבוגר, אבל מבוגרים יודעים לשמור את ההערות שלהם למתי שאני לא נמצאת שם, והילדים לא חכמים מספיק. מילא. אמנם, מיד משתיקים תילדים כשהם מסננים אי אילו הערות בלתי חינוכיות בעליל "שקט, ילד לא יפה לדבר ככה" אבל מאוחר מידי. וחוצמזה, איך המבוגרים רוצים שהילדים ישתקו (לא יעשו פדיחות, בלע"ז) אם אחר כך הם בעצמם מפטפטים רכילויות? נקודה למחשבה.) אלא, כדי לשאול אותך שותפה יקרה (אנשית, בלע"ז), איך מתמודדים עם הבושה והעלבון, והאדמומיות שמתפשטת בפנים ובלחיים (זה בגלל הפסטה, אמרתי לכן כבר). תודה רבה אנשית, שהשם יברך אותך בכל הברכות ובוקר טוב לך (12 בצהריים וואלה הקדמת לקום היום), המשך יום טוב (שמונה בערב) או ערב טוב לך (12 בלילה) או אחרון חביב: לילה טוב לך (3 לפנות בוקר למקרה ששאלת).
נ.ב: אני יודעת שהיה קשה לעקוב אחרי כל הסוגריים וכמה פעמים (אי אפשר לספור על כפות הידים, עוברים לרגלים) גללת את העכבר ללמעלה. החיים קשים מלעשות.
נ.ב.ב: שמנה אותיות נשמה (נשמה שלי?). אה, וגם משנה. אולי לכן אני אוהבת ללמוד משנה (סתאםם מהנראלך? הצלחתי לעבוד עלייך? כלהכבוד לי!! יוהוו!!)
נ.ב.ב.ב: קצת מעצבן אותך שיש הרבה נ.ב.ב.בים, זה לגיטימי. שחררי תכעס (רק לא עלי, פליז)?
נ.ב.ב.ב.ב: סורי על אורך הפוסט, אבל תודו שהיה שווה לקרוא!
נ.ב.ב.ב.ב.ב: איי אמ וורי סורי אם התבלבלתי בכמויות של הנ.ב.ב.בים אבל מהלעשות, אני בנאדם ולא מלאך, ואה, גם הפזמון שלי כמובן, החיים קשים.
בהצלחה בכתיבת התשובה!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
חחחח את חמודה ומצחיקה?
אבל מאחורי כל הסוגריים והצחוקים הקטנים, מסתתרת בעצם שאלה, ואולי אפילו הכל בא לחפות עליה??
אז מהשאלה שלך את מתארת שאת אוכלת, וכולם מסתכלים עלייך ומרכלים, וזאת הרגשה מאד לא נעימה. ואת מבקשה עצה איך להתמודד איתה.
דבר ראשון תדעי שאנשים ידברו בכל מצבבב, וברגע שנתפסו על משהו, הם ימשיכו גם אם לא תעשי אותו…
שני-ובגלל זה את צכה להיות הכי את!!!
שלישי-את אוכלת כי את רעבה? לפעמים זה יכול להיות ממצב נפשי…
רביעי-אני לא מרגישה טוב נוראא, (וגם רעבה?)אז מקווה שכותבת לך נורמאלי?
חמישי-לבריאןת@??
איזה מותק את
אולי תפסיקי קצת עם הפסטה האדומה(:
סתם,
תזכרי שזה העולם שלנו, אנשים תמיד ירכלו, יסתובבו, ישפטו ותמיד יהיה להם מה לומר. אז הכי חשוב זה לדעת לא לקחת קשה את מה שאומרים סביבך, כי הם לא שווים מספיק בשביל לפגוע באחת כמוך. תזכרי.
והקטע של הלהסמיק, אני גם מסמיקה מלא מלא וכבר פשוט לא אכפת לי, זה באמת מעצבן ומביך אבל פחות מתייחסת לזה וגם אם עושים לי כזה יואו את מסמיקה (מכירה?) אז סבבה אני זורמת, לא צריך לקחת קשה.
בהצלחה מותק
אם אני הייתי במצב שלך היה לי שתי אופציות.
א. הייתי פשוט אומרת לילדים משו כמו- דווקא בגלל ההתנהגות שלך וצורת דיבור הלא נעימה הזו אני אקח עוד/ אני אשתדל מאוד לא להשאיר לך.. (בקטע צחוק ציני כזה)
ב. פשוט להתעלם.. קשה אבל אפשרי
ואוי איזה מתוקה שאת:)
(ואהבתי את הסוגריים)
את צריכה לתלות שלט גדול שאומר "אל תסתכל בצלחת של החבר! זה לא פר!".
קצת טקט, נימוס וכבוד לא יזיקו לאף אחד..:)
נשמע קצת מתסכל…
לאידעת מה להגיב…
גמאני אוכלת די הרבה?
איזו מתוקה את!
ההומור עצמי שלך ממש הצחיק אותי(צחקתי איתך,לא עליך!)
אני חושבת שצריך פשוט להתעלם.
נכון,אני מודה שאני לא נראית מלאה וגם לא אוכלת הרבה,אבל גם אני שומעת לפעמים הערות פוגעניות.
לא קל להתעלם,רק מה לעשות שזה העולם.
ילדים הם עם של חסרי טאקט,לא משנה כמה ההורים ינסו לחנך הפ ישארו כאלו,לפעמים זה חמוד(;
מעריכה ואוהבת המון?
אנשים בלי טקט זה לא נחמד.
אבל את יודעת מה? בכל מקום שתלכי תתקלי בכאלו אנשים. אז זו הזדמנות לתרגל חוסן פנימי ולא לקחת ללב את מה שהם אומרים.
היי.
תקשיבי את קודם כל תהיי מי שאת כי אם לא את תהיי כל היום במאמץ סזיפי שאולי שמתי יותר בצלחת ואולי שמתי קצת ויחשדו ואולי ואולי ואולי……. .
ואת צריכה גם לתקוף בדרך שלך כי הם ימשיכו. למשל אם זאת אחותך הקטנה יורדת עליך או מתלחששת עליך לך אז תני בה מבט מצמית כזה שהיא תדע שהיא הולכת לחטוף עליו ואחרי הארוחה לכי אליה ותגידי לה ברוגע ובתוקף שאת לא מוכנה שהיא תדבר אלייך ככה כי זה מבחינתך עבר את הגבול. לאט לאט זה יחלחל