היא לא דתייה והיה לנו שיחה על אמונה ביום חמישי. היא אדם מטורף. מאוד מצאה חן בעיני, ועזרה לי מאוד בשיעורים שלה, השיחה הגיעה לממש בכי מצדי, מישהי לא דתייה לקחה ממני מספר, הלא דתיות ניסו כזה לעזורלי והחרדיות היו מוקצנות, מכעיסות, והיה ממש דיון סוער ,ואני הייתי ככ מבולבלת והיא התחילה להגיד לי דברים תעשי מה שטוב לך, ומה יכול לקרות.. והרבה יותר מזה, ואז איזה חבדניקית הגיעה ואמרה לה שהיא לא יכולה להגיד לי את זה, נהייה שמח, ממש פחדתי שהחבדניקית שמעה את השיחה והיא אמרה דברים מאוד מוקצנים, ובשם זה שהיא יועצת חינוכית וכו, ממש בכיתי שם,דיון השקפתי ומעבר לזה, ואני נורא מבולבלת ואובדת
וואו נשמע מתיש, במיוחד כי המורה ליוגה כל כך נכנסה לך ללב. אבל גם אם לבן אדם יש גישת חיים מדהימה והוא יפה נפש כל כך, זה מדהים אבל לא בהכרח שבנות בגילנו יכולות לשאוב את הדברים החיוביים שיש בגישות חילוניות. זה מבלבל, לא יודעת אולי את מספיק חזקה רוחנית, אני הייתי מאבדת את זה. כדאי לך לפנות לדמות חזקה דתית שתוכל לעזור לך למצוא את האיזון, כי באמת יש דברים מדהימים אצל אנשים לא דתיים, אבל עם כל המדהימות שלהם לא בהכרח שזה עושה לנשמה שלנו טוב. אגב לא ממש הייתי בשיעור יוגה אבל עד כמה שהבנתי צריך להיזהר שם מאוד כי זה נוגע במקומות מאוד עדינים בנפש, והנפש היא הכי יקרה, לא כדאי לתת לכל אחד לגעת בה.
העניין הוא שעד עכשיו דיברתי עם דמויות דתיות, זו פעם ראשונה שיש לי הזדמנות לדבר על זה עם בנות לא דתיות.. אז מי אמר שזה נכון לדבר עם דמות דתית? ניסיתי, אולי נכון לנסות דמות שלא ניסיתי? כן, אני די מאבדת את זה, כי אני לא סגורה על עצמי עדיין, יוגה עושה טוב לנפש, אני לא מסכימה איתך בקשר לזה, יש המון תהליכים שעברתי בגלל היוגה שלא הצלחתי לעבור במקומות אחרים. והמורה הזו ככ טובה, כשבכיתי היא פשוט הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי שאני ככ טובה מבפנים ובחוץ ושאני צריכה לעשות מה שעושה לי טוב, ומה שמגיע מפחד הוא לא נכון, ועוד הרבה דברים, וזה גורם לי כזה להרגיש רצויה ואהובה
טוב שאר התגובה מחקו שזה מבאס אבל לא נורא.. זה הרעיון
אני מגיבה לך פה כי אין אפשרו לעשות לתגובה שלך הגב. אני לא יגיד לך לא לדבר על אמונה ודברים עם אנשים לא דתיים, אדרבה, זה מדהים לשמוע את הגישה שלהם, זה משנה, זה מרתק. אבל בכל זאת אם את מחפשת מענה לקונפליקטים בקשר שלך והקב"ה או בנושאים של אמונה כדאי לדבר עם דמות דתית. למה צריך לדבר על אמונה עם דמיות דתיות? כי כמו שעם רופא מדברים על בעיות רפואיות, ועם גנן על הצמחים בגינה, ככה צריך לשאול על אמונה – אנשים שמבינים בעבודת ה'. עכשיו, בקשר למה שכתבת על היוגה – תקשיבי שעשית לי חשק ללכת לשיעור אחד לבדוק, זה נשמע מדהים, אם זה באמת פותר ככה חסמים בנפש. הלוואי עלי שיהיה מקום שבו אני ירגיש אהובה ורצויה, בחיים לא חשבתי שאפשר לקבל את זה בשיעור יוגה. אם זה עושה לך טוב כל כך, אל תוותרי על יוגה. אבל אני חייבת לומר, ואני חייבת לומר את זה, שהמקור של היוגה זה הודו, וכל הדתות הבודהיסטיות. את בטוחה שאת שייכת לשם? יש גם יוגה בגישה יהודית, שזה אנשים שלקחו מהיוגה את הכלי ריפוי שלה לנפש, אבל ניתקו אותה מהדברים שפחות עושים לנשמה שלנו טוב. מפחיד אותי לחשוב על הקונפילקט המטורף הזה, של טובת הנפש מול טובת הנשמה שיוגה בגישה חילונית יכולה להעמיד אותך מולו, אלוקים שבשמיים זה מפחיד. והיא באמת צודקת המורה שלך, היא כל כך צודקת שאין לך מושג כמה. לא צריך לעשות דברים מפחד, ואת באמת הכי טובה, כל כך טובה שאת צריכה לעשות רק מה שעושה לך טוב. היא צודקת, היא פשוט צודקת. רק שאפשר לקרוא את הדברים האלו בצורה שונה, ואז הם לא בהכרח סותרים את הנשמה שלנו, דווקא כי את כל כך כל כך טובה מבפנים ומבחוץ, את עושה דברים שעושים לך טוב, לנשמה שלך טוב. ובקשר למה שכתבת שהיא גורמת לך להרגיש אהובה ורצויה, אני רק רוצה לכתוב לך שאני מקנאה, כי אני גם רוצה להרגיש את זה.
וגם למה שיהיה לי אכפת מהנשמה שלי אם הנפש מרגישה טוב? ואל תגידי כי זה בלתי נפרד כי תכלס לא מרגישה את זה, אז מה אכפת לי ממה שאני לא רואה או מרגישה עליו? שיהיה לה רע, מרגיש לי טוב? אושר סיפוק ושמחה? מה התועלת שגם לנשמה יהיה טוב..
את לא מרגישה את הנשמה שלך? באמת את לא מרגישה אותה? בחיים לא הרגשת אותה? כי את נשמעת אחת שמאוד מסונכרנת ומודעת למה שהולך לה בפנים. קחי בחשבון שיוגה והדברים הטובים שיש בה, לא בהכרח סותרים את הנשמה שלך. אדרבה הם יכולים לעזור לה מאוד מאוד. כשעושים טוב לרגשות ולנפש זה כיף לנשמה. כשיש נפש בריאה הנשמה מאושרת כי סוף סוף אין חסמים וגם היא, יכולה להתבטא. תראי את בדילמה מאוד מורכבת, אני לא יודע מה ללומר לך כל כך. כי באמת לכאורה כשמצליחים להגיע לשלווה נפשית בלי הקב"ה, החיים מושלמים וזהו, לא צריך את הקב"ה (ח"ו) יותר. אוף. את השאלה שאת שואלת גם אני ועוד הרבה שואלים – למה שאני יעבוד את הקב"ה אם זה עושה לי רע וחסום? אם את רוצה לבחור בהקב"ה, תבחרי. ואת הסיבות לבחירה תשקלי בעצמך, ואם את בוחרת בו כי זה עושה לך טוב ואושר זה חיצוני, את בוחרת בטוב ובאושר ולא בהקב"ה. אני יודע שאפשר להגיע למקום כזה שהקשר עם הקב"ה הוא הדבר הכי חי, מאושר ופנימי שיש. לא מפחד, לא מסטיגמות, פשוט קשר עם ה', אני והוא. ומי שמגיע לשם הוא מאושר באמת, כי הכי כיף וטוב להיות במקום שאתה שייך אליו. תגידי לי שזה קלישאות, בסדר. יש מצב, כשזה יפסיק להיות אצלי קלישאה, כנראה בגיל 99 אני יזכור לעדכן.
מקווה שאני לא נשמעת מתקיפה או ביקורתית, את לא חייבת לקבל את מה שאני אומרת. אני מקווה איתך שתרגישי (וגם אני בעז"ה) רק אושר ושמחה וכיף בפנים, ואהובה ורצויה כל הזמן.
שטערני את מזכירה לי את עצמי, הרבה פעמים אני מתבלבלת מדברים ופתאום כשאני חוזרת אחורה ומתחילה את התהליך החשיבתי מהתחלה אני נרגעת וחוזרת למקום הבטוח שלי, אבל תדעי שעצם זה שהגעת לכזו צומת (ומאמינה שזו לא פעם ראשונה, נכון שכבר כמה פעמים חשבת בדיוק על השאלות האלה אבל מטריגרים שונים?) זה סיכוי טוב בשבילך שתתחילי לעשות דברים לא מתוך פחד. תתחילי מהתחלה… את יודעת שיש אלוקים? יודעת שהיה מתן תורה? יודעת שבתורה כתוב ״ובחרת בחיים״? יודעת שהתורה אמת? יודעת שאי לכך חיים של יהודי זה תורה ומצוות? אם תעני לא על אחת מהשאלות האלה או על כולן, הגיע הזמן להתחיל מהתחלה, וזה בסדר וטוב. אבל לבחור לגבי דברים שמגיעים אחרי ההבנות האלה זה לא פייר כלפי עצמך. בוחרים אחרי הבנה במה בוחרים. אם תעני כן, קשה לי לומר את זה, אבל אז תצטרכי לבחור אם לנהל את החיים שלך לפי האמת שהשכל מורה או לפי האמת שהלב מורה. ולמה קשה לי לומר את זה, כי מהמשפט הזה נשמע שה׳ הוא יצור אכזר שמאמלל את הנבראים שלו וגורם להם לדכא את הלב שלהם. אבל זה לא נכון והלוואי שתרגישי את היופי השמחה האושר החופש והשמחה הגדולה בלעבוד את הקב״ה, לא מתוך פחד, ושתרגישי שמה שטוב לך זה ללכת לפי הדרך שהוא נתן לך. את אומרת שדיברת עם דמויות דתיות אבל אולי כן תחשבי שוב לדבר עם מישהי חסידית ועמוקה שתבין אותך ותוכלי לדבר איתה. בקיצור, את נשמעת בחורה מותק ועומק, בהצלחה ?
אבל אני לא רואה את הנשמה שלי!!! את רואה אותה? אני מרגישה את הרגשות שלי, את הנפש שלי, לא אץ הנשמה שלי. מה שאני לא רואה ומה שאני לא מרגישה לא משמעותי כל עוד הנפש מרגישה טוב את יוצאת מנקודת מבט של אמונה בחיי הנשמה ..
אני פשוט רוצה להרגיש טוב.. ואני בורחת מכל מה שגורם לי להרגיש לא מנותקת . להתנתק מהנשמה זה להתנתק מהרגשות. אבל בחג אני חושבת שמצאתי קצה של תשובה, של דרך, של תקווה אפשר לאמר.ואת צודקת. זה נכון
מבחינת שאת חושבת שהיא צודקת או שמשהו לא טוב קרה מהשיחה הזו?
מקווה שזה בסדר אם אני אגיב והתגובה לא מיועדת אלי, תסלחי לי? אם לא פשוט אל תקראי את התגובה הזו ותעברי הלאה.
אושר וסיפוק של הנשמה שלך הוא נצחי, של הנפש שלך לא.
הנפש שלנו יכולה למצוא סיפוק מדומה מכוחות זרים, והם ישתדלו מאוד לספק אותה בשפע ובאמת באמת יכולים לעשות לתת לנו הרגשה טובה ולהשלות אותנו שזה הכי טוב בשבילנו. אבל מכיוון ששום דבר שם לא אמיתי, והם בסך הכל משרתים את האגויזם שלנו. הריקנות שבזה תישאב את הנשמה והיא לא תמצא שם סיפוק מלא לאורך זמן. וממילא תגלה בסוף שהקדושה היא זו שממלאת אותה, על אף שאין לה צלופנים מבריקים ומושכים.
והנשמה שלך, בסך הכל רוצה שיהיה לנפש שלך יהיה רק טוב, אבל טוב אמיתי. היא ממש לא רוצה שתרגישי רע עם עצמינו ותחיי את כל החיים שלך מתוך הכרח, פחד וסיגופים, היא רוצה שתחיי טוב עם עצמך.
אף אחד לא מכריח אותך, שום דבר פה לא בא מתוך הכרח. בחירה שלך, ורק בחירה שלך אם להשקיע את החיים שלך במטרה נצחית או במרדף אחר האושר והסיפוק.
שטערני מותק תקשיבי, את הנפש שלך את רואה? לא. את מרגישה אותה, ולכן את יודעת שהיא קיימת. ואני פשוט לא מאמינה לך שבחיים לא הרגשת את הנשמה שלך. פשוט לא מאמינה לך. אין יהודי כזה שאף פעם לא הרגיש את הנשמה שלו. את נצמדת לטיעונים שכליים. את רוצה שיוכיחו לך אם קיימת בך נשמה? כי נשמע לי שזה בכלל לא הקטע שלך. את פשוט רוצה להרגיש טוב. אז פשוט שנדע את זה – יהודי יכול להרגיש טוב באמת רק כשהוא גדל ונמצא במקום שאליו הוא שייך.
אופס. לזה לא התכוננתי.. אני יענה חלק מהדברים.. כי את החלק השני אין אפשרות לרשום פה כי יצנזרו לי אתזה…. 🙁 אוקי… זה שאני נמוכה ורזה ממש. שזה אומר שבנות יכולות לבוא אלי ולהגיד לי- איך שם למטה??!… או… באות אלי -אמאלה איזה מידה את בחולצה 8 או 10? וזה פוגע בי.. מה אני אשמה שככה נולדתי???!?! לכו תתלוננו למי שברא אותי. יש לי איזה נעליים עם עקב קטן… שאלתי את ההורים שלי מלא פעמים, לא יצחקו עלי??? בקיצור הם אמרו לא מפתאום את כבר ילדה גדולה.. קיצור. יצאתי לבחוץ, הבנדודות שלי צחקו עלי, ונראלי אחותי גם. לא יודעת.. בקיצור.. הבנתן תעיקרון
אם את גורמת לזה לעבור, זה יעבור. זה לא שאם תשבי מול הדשא ותחכי רק תחכי שהגיל הזה יעבור, יעבור גם כל התופעות לוואי שלו. התופעות לוואי שלו עוברות כשאת גדלה, כי את מתבגרת בתוך עצמך ומצליחה להתמודד מול השינויים האלה.
ב"ה הלב שלי דיי עצמאי וחופשי. (לטוב ולמוטב) מתיישב עליו לפעמים משהו מעיק, אבל זה לא משהו שאפשר לחשוף. לאף אחד בינתיים.. מרגיש לי שאם אני אקיא אותו הלב שלי יצא ביחד איתו.. בינתיים שורדת עם המסטיק הזה, (נקווה שמשיח יבוא מהר ואני לא אצטרך להמשיך את המשפט) תודה ששאלת בכל אופן:)
הכל השגרה הזאת שברגע אחד מתהפכת ובשנייה חוזרת מהחיים האלה שלעולם לא יציבים [כלומר הגיל הזה..] אני מאוכזבת מזה ש—-[אני לא חושפת סודות] ובקיצור נמרץ מהגלות הזאת!!
ודי נמאס לי.. נמאס לי! מהשקרים, מההסתרות, מהתסבוכות. מהמלחמות הקטנות. מהמאבקים, מול עצמי. כן לענות-לא לענות… אין לי כח כבר. כמה אפשר להקריב?! אני שרופה מכל מקום. לא חושבת שיש לי לאן ללכת. זהו. הלך עלי. סופית.
שלחתי את הנקודה הזו כתגובה ל'אין מצב', של ירקרקת. במחשבה שניה, אני מוסיפה גם סימן קריאה. – אל תעזי לחשוב ככה, טניה. השם אוהב אותך מאוד מאוד, גם אם נפלת. והוא מאמין בך שאת יכולה לקום, יותר ממה שאת מאמינה בעצמך. הרבה יותר. והוא מכיר אותך, יותר ממה שאת מכירה את עצמך, מכיר את כל הצדדים שבך, אלו היפים ואלו שפחות. הוא מכיר את הנקודה הפנימית שבך, האמיתית, הטהורה, והוא יודע שבאמת באמת, בבפנים- את טובה. את טובה!!! תאמיני לו, תני לך צ'אנס. מגיע לך. ?.
שונאת שמסננים תגובות שלי… אפילו פה אני לא יכולה להביע את עצמי… אני לא אכתוב שוב כי אולי יצנזרו, אז פשוט תאמינו לי שאני יודעת מה כתבתי ועומדת מאחוריי המילים שלי… הן מגיעות לי… המילים הרעות האלה… אלוקים יודע עד כמה.
מאכזב.. מסכימה לנסות בשבילי בניסוח שונה? אני עדיין מחכה לשמוע, אם תסכימי.
טניה, אני חושבת שאני מבינה, למרות שאני יודעת שאין לי שמץ של מושג. תרשי לי רק לשלוח לך חיבוק ענק שבענקים? זה בטוח מגיע לך. אל תתנגדי, זה מיותר לחלוטין. את בת אהובה של אלוקים בכל מצב.
טניה תחשבי שאבא רואה את הבן שלו, כשהוא מכה את עצמו.. תארי לעצמך אבא בכזו סיטואציה, והבן מכה ושורט וסוטר לעצמו, ומכאיב ומתלכלך. תחשבי מה האבא מרגיש, תחשבי טניה. האבא מסכן, הוא אומלל והוא בוכה כי הוא לא יכול לראות את הבן שלו ככה פצוע. טניה הקב"ה אוהב אותך עכשיו יותר מכל דבר אחר. תבכו ביחד על הגלות, זאת היא שאשמה.
וואי וואי… קשה קשה חברה של חברה של אחותי ( משהו כזה ארוך..?) מתקשרת אלי יום אחד לא יודעת מה קרה נדלקה עלי הילדה. היא מתקשרת עשרים וארבע שעות ביממה היא לא גומרת קיצר חופרת. היה כיף לדבר איתי פעם פעמים אבל זהו סטופ!!! קיצוץ התחלתי לסנן… אבלל.. (האבל הגדול?) הילדה נפגעה ואני מבינה למה אבל לא אחזתי בזמן ועכשיו אחרי כמה חודשים היא סיפרה אתזה לילדה אחת בכיתה שלי ולדעתי היא העבירה אתזה לעוד כמה… וכולםםםם בטוחות שאני כזו שמסננת וסוגשל מתרחקות…. לא יודעת אם הייתי צריכה להמשיך לסבול או לא אבל מה שבטוח לא עשיתי תדבר המכון והרסתי לעצמי… ועכשיו אני…?? וואי יצא ארוך…? לא נורא תתמודדו…??
איך תוכלי לעזור לי? ולא בקטע רע בכלל, מעריכה את טוב-הלב שלך, בלי טיפת ציניות. אבל, מתנצלת, אני מתקשה להאמין שלמישהו באמת אכפת, עם כל הנימוס והאינטרסים והפוליטקלי קורקט. (ולא דיברתי על האתר ספציפית, כי קשה לי למצוא את הרווח שלך מזה). נגיד ואני אומרת "המון". מה עכשיו?
אני לא כותבת השאלה, אורגניזמית, אבל תרשי לי לענות במקומה או יחד איתה? תודה שהסכמת:)
את צודקת. לעשות הרבה אנחנו לא יכולות. כל מילה שאנחנו יכולות להעניק מתלווה למילה וירטואלי- תמיכה וירטואלית, חיבוק וירטואלי, אהבה וירטואלית… ובינינו? עד כמה זה ב-א-מ-ת עוזר…? אני מניחה שלא הרבה. לא מספיק.
ובכל זאת, לפעמים כשהעולם נראה זאבי וטורף מדי נוח לברוח לאתר אנונימי שבו משוטטות בנות שלמיעוטם החיים יחסית מרוחים בקצפת מלווה בדובדבנים וחלקם- רובם, החיים סבוכים. מי יותר, מי פחות. לברוח לאתר שמן הסתם חלק מהבנות בו מתמודדות כמוך. לברוח למקום בו לשם שלך יש מיתוג מסויים וללחוץ על אימוג'י של לב זה כל כך פשוט וקל, ולא נתחיל להשוות לחייים האמיתיים… לברוח למקום שבו יתנו לך- כן, מילים וירטואליות שאולי שוות את הרגע שבו הן נכתבו ותו לא, אבל בכל זאת, הן נותנות כח.
אז— עלה היום באתר פוסט על אמינות מילות האהבה שמפוזרות כאן, אולי זו ההזדמנות הכי טובה להוכיח- זה אמיתי. חף מכל ציניות ושקר מדומה- אני מעריכה ואוהבת, כן, אהבה וירטולית. בל בעולם המטורף שבו אנחנו חיות? גם זה משהו:)
אם זה שווה משהו, אז אני אוהבת אותך, אילנית. תודה על זה. מעריכה את הגישה שלך, כי הייתי משלמת הון לחשוב ככה. זה אישיוז נטו שלי, בגלל דברים שחוויתי בעבר. את חכמה.
אני קצת מתקשה להסביר מה שאני רוצה להגיד, איכשהו המוח שלי מנפיק רק צרצורים. אולי כי קמתי רק עכשיו. ? אבל בגלל שזה לא תירוץ, אני אשתדל לחזור עם מחשבה מגובשת ולענות לך.
זה שווה משהו. תודה! אני מאמינה גם לגישה שלך, האמון של תינוק בהורים ובסביבה שלו הוא בלתי מוגבל. אבל כשאנחנו גדלים, משום מה יש אנשים ואירועים שדואגים לסחוט מאתנו את הלב והאמון עד כדי השארת לימון סחוט… אבל… מכירה את הפתגם- "אמון זה כמו שוקולד- ברגע שהוא מומס, אי אפשר להחזיר אותו לצורתו המקורית, אבל באותה נשימה-אפשר לייצר ממנו צורות חדשות"? אם יש משהו שאני לא ממש מתחברת אליו זה פתגמים מלאי התנשאות:) ובכל זאת, אמון הוא משהו שקל לשבור. קל מאד. קשה להחזיר אבל אפשרי. ע"י לב וירטואלי הוא יחזור? לא יודעת… הלוואי:) מחכה למחשבה המגובשת שלך, מאמינה שהיא תהיה טובה. כמוך:)
נ.ב. למה לפעמים המילים המחנכות והיפות האלה נשמעות כל כך פסיכולוגיה בגרוש ?..?
לא מאמינה לך.לא מבקשים ממך לשתף על מנת רווח. כמו שאם לי יהיה רע ואני אשתף. את יכולה. ואני אשמח לעזור בלי שום מטרת רווח. וזה לא כי אני מלאך. אלא כי נראלי שיש לנו המון במשותף
אני חייבת להפסיק לענות בלילה, אני פשוט לא מסבירה את עצמי טוב חח. דבר ראשון, דיברתי על המציאות שלי, והחיים שלי. כלומר – כל אחד התברך בסביבה אחרת, אופי אחר וחוקר את העולם אחרת. בחבילה שלי לא רק סוכריות טופי. בעבר חוויתי כמה ניצולים וזה גרם לי להיות חשדנית מהממוצע. רובכן התעכבתן על הרווח והאינטרסים, אבל הנימוס ו”המקובל והנכון" הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. במקרים מסויימים אני לא מאמינה שרמת האכפתיות של האדם המתואר מגיעה לגודל של זבוב. וזה תלוי, כמובן. אני מאוד משתדלת לא להכליל ולהתנסח בזהירות, אבל אתמול לא שמתי דגש על זה, ואני מתנצלת.
אני מאמינה לך. ומעריכה את זה. היי, אז את אומרת שגם אני לא מלאך? חח סתם, סיקרנת. לא ראיתי אותך הרבה באתר, אז אני ממש אשמח לראות אותך יותר, שנחקור ביחד את המשותף הזה.
יושבת לי על הלב אהבה מתוקה לכמה אנשים שאני אוהבת יושב לי פחד קטן שמתחיל להתנהג כמו כלב מאולף וטוב יושבת שמחת יום טוב בזעיר אנפין יושב ל על הלב אושר חמקמק שניסתי לתפוס כשלמדתי היום מאמר של הרבי. יושב לי בלבול סתם כי יש לי בחיי כמה סיטואציות מורכבות ויושבים שם בנחת תקווה חלושה וגעגוע אינסופי
יושב לי על הלב המוןן אבל אני אענה רק חלק ? אני חולה באנמיה ברמה גבוהה ואני מרגישה כמו סמרטוט ואין לי כוח לזוז ועוד אני עשיתי את זה לעצמי שהגעתי למצב הזה שלא לקחתי את הכדורים של הברזל כמו שצריך וגם בחול המועד לא עשינו כלום כמעט כי אבא שלי לא מרגיש טוב… ואני חיכיתי לזה מחנוכה שנעשה משהו כי אני כבר מרגישה שאני נחנקתת (לא אני לא יכולה ללכת לבד) ועוד כל מיני בעיות עם אמא וממש לא בא לי לחזור אחרי החופש לתיכון כי רע לי שם ואני לא מוצאת שם את עצמי, וכל היום אני על המחשב כי כבר איןן לי כוחות וגם המשקל שלי יושב לי על הלב (85 קילו לא בא ברגל.. ?) ועוד המוןן אבל יצנזרו
אני והעולם. רצונות לא ברורים. כישרונות לא ממוצים. תקווה שאני לא יודעת אם היא קיימת. רגש שהופך כל דבר לנוגה. געגוע לאנשים שאני אוהבת. חוסר סבלנות מסויים כלפי עצמי. עצב על כל הצרות שיש בעולם הזה. הפספוס של עצמי. מה שאני לא חושבת, לא אומרת ולא מרגישה. האדישות התמידית שלי.
יושב לי על הלב אהבה, ורוגע פנימי יושב לי הלב חיוך של עצמי שתמיד אני נותנת לי יושב לי על הלב שמחה, נעימות יושב לי על הלב לטיפה שאני תמיד מלטפת את הלב המתוק שלי יושב לי על הלב אלוקות. קדושה. זה המילוי הכי טוב ללב, ממלא אותי במתיקות שאני אוהבת לפעמים יושב לי על הלב קצת בדידות, כאב. וזה בסדר. אני מלטפת גם אותם ומחכה שהם יעברו, הם חלק ממני, אז אני אוהבת אותם.
129 תגובות
מלא מלא מלא מלא
וזה כל כך כואב
המורה שלי ליוגה..
המורה שלי לבלט…?
מה איתה ?
מה איתה?
זה לא פעם ראשונה שאת כותבת על זה. מה קורה?
מה איתה ? אם אפשר לשאול.
היא לא דתייה והיה לנו שיחה על אמונה ביום חמישי. היא אדם מטורף. מאוד מצאה חן בעיני, ועזרה לי מאוד בשיעורים שלה, השיחה הגיעה לממש בכי מצדי, מישהי לא דתייה לקחה ממני מספר, הלא דתיות ניסו כזה לעזורלי והחרדיות היו מוקצנות, מכעיסות, והיה ממש דיון סוער ,ואני הייתי ככ מבולבלת והיא התחילה להגיד לי דברים תעשי מה שטוב לך, ומה יכול לקרות.. והרבה יותר מזה, ואז איזה חבדניקית הגיעה ואמרה לה שהיא לא יכולה להגיד לי את זה, נהייה שמח, ממש פחדתי שהחבדניקית שמעה את השיחה והיא אמרה דברים מאוד מוקצנים, ובשם זה שהיא יועצת חינוכית וכו, ממש בכיתי שם,דיון השקפתי ומעבר לזה, ואני נורא מבולבלת ואובדת
וואו נשמע מתיש, במיוחד כי המורה ליוגה כל כך נכנסה לך ללב. אבל גם אם לבן אדם יש גישת חיים מדהימה והוא יפה נפש כל כך, זה מדהים אבל לא בהכרח שבנות בגילנו יכולות לשאוב את הדברים החיוביים שיש בגישות חילוניות. זה מבלבל, לא יודעת אולי את מספיק חזקה רוחנית, אני הייתי מאבדת את זה. כדאי לך לפנות לדמות חזקה דתית שתוכל לעזור לך למצוא את האיזון, כי באמת יש דברים מדהימים אצל אנשים לא דתיים, אבל עם כל המדהימות שלהם לא בהכרח שזה עושה לנשמה שלנו טוב.
אגב לא ממש הייתי בשיעור יוגה אבל עד כמה שהבנתי צריך להיזהר שם מאוד כי זה נוגע במקומות מאוד עדינים בנפש, והנפש היא הכי יקרה, לא כדאי לתת לכל אחד לגעת בה.
העניין הוא שעד עכשיו דיברתי עם דמויות דתיות, זו פעם ראשונה שיש לי הזדמנות לדבר על זה עם בנות לא דתיות.. אז מי אמר שזה נכון לדבר עם דמות דתית? ניסיתי, אולי נכון לנסות דמות שלא ניסיתי? כן, אני די מאבדת את זה, כי אני לא סגורה על עצמי עדיין, יוגה עושה טוב לנפש, אני לא מסכימה איתך בקשר לזה, יש המון תהליכים שעברתי בגלל היוגה שלא הצלחתי לעבור במקומות אחרים. והמורה הזו ככ טובה, כשבכיתי היא פשוט הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי שאני ככ טובה מבפנים ובחוץ ושאני צריכה לעשות מה שעושה לי טוב, ומה שמגיע מפחד הוא לא נכון, ועוד הרבה דברים, וזה גורם לי כזה להרגיש רצויה ואהובה
טוב שאר התגובה מחקו שזה מבאס אבל לא נורא.. זה הרעיון
אני מגיבה לך פה כי אין אפשרו לעשות לתגובה שלך הגב.
אני לא יגיד לך לא לדבר על אמונה ודברים עם אנשים לא דתיים, אדרבה, זה מדהים לשמוע את הגישה שלהם, זה משנה, זה מרתק. אבל בכל זאת אם את מחפשת מענה לקונפליקטים בקשר שלך והקב"ה או בנושאים של אמונה כדאי לדבר עם דמות דתית.
למה צריך לדבר על אמונה עם דמיות דתיות? כי כמו שעם רופא מדברים על בעיות רפואיות, ועם גנן על הצמחים בגינה, ככה צריך לשאול על אמונה – אנשים שמבינים בעבודת ה'.
עכשיו, בקשר למה שכתבת על היוגה – תקשיבי שעשית לי חשק ללכת לשיעור אחד לבדוק, זה נשמע מדהים, אם זה באמת פותר ככה חסמים בנפש. הלוואי עלי שיהיה מקום שבו אני ירגיש אהובה ורצויה, בחיים לא חשבתי שאפשר לקבל את זה בשיעור יוגה. אם זה עושה לך טוב כל כך, אל תוותרי על יוגה. אבל אני חייבת לומר, ואני חייבת לומר את זה, שהמקור של היוגה זה הודו, וכל הדתות הבודהיסטיות. את בטוחה שאת שייכת לשם? יש גם יוגה בגישה יהודית, שזה אנשים שלקחו מהיוגה את הכלי ריפוי שלה לנפש, אבל ניתקו אותה מהדברים שפחות עושים לנשמה שלנו טוב. מפחיד אותי לחשוב על הקונפילקט המטורף הזה, של טובת הנפש מול טובת הנשמה שיוגה בגישה חילונית יכולה להעמיד אותך מולו, אלוקים שבשמיים זה מפחיד.
והיא באמת צודקת המורה שלך, היא כל כך צודקת שאין לך מושג כמה. לא צריך לעשות דברים מפחד, ואת באמת הכי טובה, כל כך טובה שאת צריכה לעשות רק מה שעושה לך טוב. היא צודקת, היא פשוט צודקת. רק שאפשר לקרוא את הדברים האלו בצורה שונה, ואז הם לא בהכרח סותרים את הנשמה שלנו, דווקא כי את כל כך כל כך טובה מבפנים ומבחוץ, את עושה דברים שעושים לך טוב, לנשמה שלך טוב.
ובקשר למה שכתבת שהיא גורמת לך להרגיש אהובה ורצויה, אני רק רוצה לכתוב לך שאני מקנאה, כי אני גם רוצה להרגיש את זה.
וגם למה שיהיה לי אכפת מהנשמה שלי אם הנפש מרגישה טוב? ואל תגידי כי זה בלתי נפרד כי תכלס לא מרגישה את זה, אז מה אכפת לי ממה שאני לא רואה או מרגישה עליו? שיהיה לה רע, מרגיש לי טוב? אושר סיפוק ושמחה? מה התועלת שגם לנשמה יהיה טוב..
את לא מרגישה את הנשמה שלך? באמת את לא מרגישה אותה? בחיים לא הרגשת אותה? כי את נשמעת אחת שמאוד מסונכרנת ומודעת למה שהולך לה בפנים.
קחי בחשבון שיוגה והדברים הטובים שיש בה, לא בהכרח סותרים את הנשמה שלך. אדרבה הם יכולים לעזור לה מאוד מאוד. כשעושים טוב לרגשות ולנפש זה כיף לנשמה. כשיש נפש בריאה הנשמה מאושרת כי סוף סוף אין חסמים וגם היא, יכולה להתבטא. תראי את בדילמה מאוד מורכבת, אני לא יודע מה ללומר לך כל כך. כי באמת לכאורה כשמצליחים להגיע לשלווה נפשית בלי הקב"ה, החיים מושלמים וזהו, לא צריך את הקב"ה (ח"ו) יותר. אוף.
את השאלה שאת שואלת גם אני ועוד הרבה שואלים – למה שאני יעבוד את הקב"ה אם זה עושה לי רע וחסום?
אם את רוצה לבחור בהקב"ה, תבחרי. ואת הסיבות לבחירה תשקלי בעצמך, ואם את בוחרת בו כי זה עושה לך טוב ואושר זה חיצוני, את בוחרת בטוב ובאושר ולא בהקב"ה. אני יודע שאפשר להגיע למקום כזה שהקשר עם הקב"ה הוא הדבר הכי חי, מאושר ופנימי שיש. לא מפחד, לא מסטיגמות, פשוט קשר עם ה', אני והוא. ומי שמגיע לשם הוא מאושר באמת, כי הכי כיף וטוב להיות במקום שאתה שייך אליו. תגידי לי שזה קלישאות, בסדר. יש מצב, כשזה יפסיק להיות אצלי קלישאה, כנראה בגיל 99 אני יזכור לעדכן.
מקווה שאני לא נשמעת מתקיפה או ביקורתית, את לא חייבת לקבל את מה שאני אומרת. אני מקווה איתך שתרגישי (וגם אני בעז"ה) רק אושר ושמחה וכיף בפנים, ואהובה ורצויה כל הזמן.
שטערני את מזכירה לי את עצמי, הרבה פעמים אני מתבלבלת מדברים ופתאום כשאני חוזרת אחורה ומתחילה את התהליך החשיבתי מהתחלה אני נרגעת וחוזרת למקום הבטוח שלי, אבל תדעי שעצם זה שהגעת לכזו צומת (ומאמינה שזו לא פעם ראשונה, נכון שכבר כמה פעמים חשבת בדיוק על השאלות האלה אבל מטריגרים שונים?) זה סיכוי טוב בשבילך שתתחילי לעשות דברים לא מתוך פחד.
תתחילי מהתחלה… את יודעת שיש אלוקים? יודעת שהיה מתן תורה? יודעת שבתורה כתוב ״ובחרת בחיים״? יודעת שהתורה אמת? יודעת שאי לכך חיים של יהודי זה תורה ומצוות?
אם תעני לא על אחת מהשאלות האלה או על כולן, הגיע הזמן להתחיל מהתחלה, וזה בסדר וטוב. אבל לבחור לגבי דברים שמגיעים אחרי ההבנות האלה זה לא פייר כלפי עצמך. בוחרים אחרי הבנה במה בוחרים.
אם תעני כן, קשה לי לומר את זה, אבל אז תצטרכי לבחור אם לנהל את החיים שלך לפי האמת שהשכל מורה או לפי האמת שהלב מורה.
ולמה קשה לי לומר את זה, כי מהמשפט הזה נשמע שה׳ הוא יצור אכזר שמאמלל את הנבראים שלו וגורם להם לדכא את הלב שלהם. אבל זה לא נכון והלוואי שתרגישי את היופי השמחה האושר החופש והשמחה הגדולה בלעבוד את הקב״ה, לא מתוך פחד, ושתרגישי שמה שטוב לך זה ללכת לפי הדרך שהוא נתן לך.
את אומרת שדיברת עם דמויות דתיות אבל אולי כן תחשבי שוב לדבר עם מישהי חסידית ועמוקה שתבין אותך ותוכלי לדבר איתה.
בקיצור, את נשמעת בחורה מותק ועומק, בהצלחה ?
אבל אני לא רואה את הנשמה שלי!!! את רואה אותה? אני מרגישה את הרגשות שלי, את הנפש שלי, לא אץ הנשמה שלי. מה שאני לא רואה ומה שאני לא מרגישה לא משמעותי כל עוד הנפש מרגישה טוב את יוצאת מנקודת מבט של אמונה בחיי הנשמה ..
אני פשוט רוצה להרגיש טוב..
ואני בורחת מכל מה שגורם לי להרגיש לא מנותקת . להתנתק מהנשמה זה להתנתק מהרגשות. אבל בחג אני חושבת שמצאתי קצה של תשובה, של דרך, של תקווה אפשר לאמר.ואת צודקת. זה נכון
מבחינת שאת חושבת שהיא צודקת או שמשהו לא טוב קרה מהשיחה הזו?
מקווה שזה בסדר אם אני אגיב והתגובה לא מיועדת אלי, תסלחי לי? אם לא פשוט אל תקראי את התגובה הזו ותעברי הלאה.
אושר וסיפוק של הנשמה שלך הוא נצחי, של הנפש שלך לא.
הנפש שלנו יכולה למצוא סיפוק מדומה מכוחות זרים, והם ישתדלו מאוד לספק אותה בשפע ובאמת באמת יכולים לעשות לתת לנו הרגשה טובה ולהשלות אותנו שזה הכי טוב בשבילנו. אבל מכיוון ששום דבר שם לא אמיתי, והם בסך הכל משרתים את האגויזם שלנו. הריקנות שבזה תישאב את הנשמה והיא לא תמצא שם סיפוק מלא לאורך זמן. וממילא תגלה בסוף שהקדושה היא זו שממלאת אותה, על אף שאין לה צלופנים מבריקים ומושכים.
והנשמה שלך, בסך הכל רוצה שיהיה לנפש שלך יהיה רק טוב, אבל טוב אמיתי. היא ממש לא רוצה שתרגישי רע עם עצמינו ותחיי את כל החיים שלך מתוך הכרח, פחד וסיגופים, היא רוצה שתחיי טוב עם עצמך.
אף אחד לא מכריח אותך, שום דבר פה לא בא מתוך הכרח.
בחירה שלך, ורק בחירה שלך אם להשקיע את החיים שלך במטרה נצחית או במרדף אחר האושר והסיפוק.
שטערני מותק תקשיבי, את הנפש שלך את רואה? לא. את מרגישה אותה, ולכן את יודעת שהיא קיימת. ואני פשוט לא מאמינה לך שבחיים לא הרגשת את הנשמה שלך. פשוט לא מאמינה לך. אין יהודי כזה שאף פעם לא הרגיש את הנשמה שלו.
את נצמדת לטיעונים שכליים. את רוצה שיוכיחו לך אם קיימת בך נשמה? כי נשמע לי שזה בכלל לא הקטע שלך. את פשוט רוצה להרגיש טוב.
אז פשוט שנדע את זה – יהודי יכול להרגיש טוב באמת רק כשהוא גדל ונמצא במקום שאליו הוא שייך.
מה איתה?
אממ..
מה לא?
אופס. לזה לא התכוננתי..
אני יענה חלק מהדברים..
כי את החלק השני אין אפשרות לרשום פה כי יצנזרו לי אתזה…. 🙁
אוקי… זה שאני נמוכה ורזה ממש. שזה אומר שבנות יכולות לבוא אלי ולהגיד לי- איך שם למטה??!… או… באות אלי -אמאלה איזה מידה את בחולצה 8 או 10?
וזה פוגע בי.. מה אני אשמה שככה נולדתי???!?! לכו תתלוננו למי שברא אותי.
יש לי איזה נעליים עם עקב קטן… שאלתי את ההורים שלי מלא פעמים, לא יצחקו עלי??? בקיצור הם אמרו לא מפתאום את כבר ילדה גדולה.. קיצור.
יצאתי לבחוץ, הבנדודות שלי צחקו עלי, ונראלי אחותי גם. לא יודעת..
בקיצור.. הבנתן תעיקרון
הי ענן:)
אממ לנחם אותך?
אני בדיוק הפוך ממך ואני מייחלת למידה XL
ואני רק בת 16 אז…
אוי כמה שזה מתסכל
לי ילדות בכיתה ה' יכולות לבוא להגיד לי יוו את מהזה גמדה
ואני שבתות חגים וכו' אני רק עם עקבים מי שקשה לו יש היום פסיכולוגים מצוינים
להיות נמוכה ולא רזה זה יותר גרוע
סתם שתדעי:( מנסיון
דיכאון של החיים אני מתה לעבור את הגיל הזה כבר
דיכאון לא עובר עם הגיל
שינוים תמידיים במצבי רוח כן…
אם את גורמת לזה לעבור, זה יעבור.
זה לא שאם תשבי מול הדשא ותחכי רק תחכי שהגיל הזה יעבור, יעבור גם כל התופעות לוואי שלו.
התופעות לוואי שלו עוברות כשאת גדלה, כי את מתבגרת בתוך עצמך ומצליחה להתמודד מול השינויים האלה.
את באמת רוצה לדעת? (לא בקטע רע או משהו…)
אני לא השואלת אבל מעניין אותי לדעת
הי, ברור, שרהל'ה.
השילוב של המציאות, נקרא לה מעניינת והאופי- נקרא לו מעניין שלי.
ומעניין אותי- למה מעניין אתכן?
כנ"ל, לא בקטע רע. באמת מעניין אותי.
הגלות.
ב"ה הלב שלי דיי עצמאי וחופשי. (לטוב ולמוטב)
מתיישב עליו לפעמים משהו מעיק, אבל זה לא משהו שאפשר לחשוף. לאף אחד בינתיים.. מרגיש לי שאם אני אקיא אותו הלב שלי יצא ביחד איתו..
בינתיים שורדת עם המסטיק הזה, (נקווה שמשיח יבוא מהר ואני לא אצטרך להמשיך את המשפט)
תודה ששאלת בכל אופן:)
שאין בחול המועד שום מופע נורמאלייי לבנותתתתתת
מחזקתתתתתתתתתתת
כל מה שאני מדחיקה.
וואו מלאאא. אם אני יתחיל לפרוק זה לא יגמר:(
החיים האלוו!!
שהיו בריאים..(הגבתי ל.. 11)
אבן.
יושבת לי על הלב,
וזה שורף.
מההה איך אבן (דרך) הגיע אלייך ללב?? ?
אממ, אופס, מה עשיתי עכשיו?
אהה, קוראת גם את התגובה שלפני כן.
אממ.. אן דן דינו. צריכה עזרה בהמסת אבנים כאלה?
יש מצב שיש לי טיפ טיפה נסיון בזה..
בטוחה?
היי חמודית.
ומה איתך? מה יושב לך על הלב?
את מתוקה!
פתאום קלטתי כמה אגואיסטית הייתי. מיד כתבתי מה יושב לי.
את חשבת מה יושב לבנאדם השני❤
שומשום
חחח
אין לי אפילו כח להקליד
הכל
השגרה הזאת שברגע אחד מתהפכת ובשנייה חוזרת
מהחיים האלה שלעולם לא יציבים [כלומר הגיל הזה..]
אני מאוכזבת מזה ש—-[אני לא חושפת סודות]
ובקיצור נמרץ מהגלות הזאת!!
הרבה דברים.
קשה לי נורא
המון…לפעמים אני כבר בעצמי לא יודעת
אני רק יודעת שהוא נורא כבד לי
מעיק כזה
חיים שלמים
וכול מה שבהם
פצצת אטום.
שום דבר שאפשר לפרוס אותו על השולחן.
לא יודעת אם תאמינו לי או לא אבל
ה-ג-ל-ו-ת
פשוט קשה לי וכואב לי לחשוב שאבא שלי פשוט הומלס…
כאב חד כזה ואני רצינית
אחותי את נשמה
כע אני חלק אלוקא ? ותודה יולי❤️
אימלה הומלס
אשכרה
עוררת אותי
תודה!
אתצלא באמת רוצה שאכתוב לך מה שיושב ליבו,נכון?
סתם כאבי לב ואורך מיותר של מילים.
את לא באמת יכולה לעזור לי במשהו
ודי נמאס לי..
נמאס לי! מהשקרים, מההסתרות, מהתסבוכות. מהמלחמות הקטנות. מהמאבקים, מול עצמי. כן לענות-לא לענות… אין לי כח כבר. כמה אפשר להקריב?! אני שרופה מכל מקום. לא חושבת שיש לי לאן ללכת. זהו. הלך עלי. סופית.
ברגע זה?
שאני הבת והבנאדם הכי רע ביקום… חד משמעית.?
מי גרם לך לחשוב ככה?
אלוקים לא מרשה לדבר ככה על הבת שלו
אלוקים יודע ומה עשיתי ונדמה לי שאנחנו באותו צד בחשיבה הזאת…?
מה גרם לך לחשוב עליך דבר כזה?
טניה, ה' אף פעם לא חושב שאת ילדה רעה.
הוא נותן לך את הניסיונות ועוזר לך לעמוד בהם.
ותכניסי לעצמך חזק חזק לראש שאין כזה דבר ילדה רעה.
ברור?
מבטיחה לך שאת ואלוקים לא באותו ראש. הוא אוהב אותך, מאוד, רוצה שיהיה לך טוב. אוהב ומחכה לבת האהובה שלו, טניה, את. מחכה לך, מאוד. ואוהב, עוד יותר.
אין מצב.
.
שלחתי את הנקודה הזו כתגובה ל'אין מצב', של ירקרקת.
במחשבה שניה, אני מוסיפה גם סימן קריאה.
–
אל תעזי לחשוב ככה, טניה. השם אוהב אותך מאוד מאוד, גם אם נפלת. והוא מאמין בך שאת יכולה לקום, יותר ממה שאת מאמינה בעצמך. הרבה יותר.
והוא מכיר אותך, יותר ממה שאת מכירה את עצמך, מכיר את כל הצדדים שבך, אלו היפים ואלו שפחות. הוא מכיר את הנקודה הפנימית שבך, האמיתית, הטהורה, והוא יודע שבאמת באמת, בבפנים- את טובה. את טובה!!!
תאמיני לו, תני לך צ'אנס. מגיע לך.
?.
שונאת שמסננים תגובות שלי… אפילו פה אני לא יכולה להביע את עצמי…
אני לא אכתוב שוב כי אולי יצנזרו, אז פשוט תאמינו לי שאני יודעת מה כתבתי ועומדת מאחוריי המילים שלי…
הן מגיעות לי… המילים הרעות האלה… אלוקים יודע עד כמה.
מאכזב..
מסכימה לנסות בשבילי בניסוח שונה?
אני עדיין מחכה לשמוע, אם תסכימי.
טניה, אני חושבת שאני מבינה, למרות שאני יודעת שאין לי שמץ של מושג. תרשי לי רק לשלוח לך חיבוק ענק שבענקים? זה בטוח מגיע לך. אל תתנגדי, זה מיותר לחלוטין. את בת אהובה של אלוקים בכל מצב.
טניה
תחשבי שאבא רואה את הבן שלו, כשהוא מכה את עצמו.. תארי לעצמך אבא בכזו סיטואציה, והבן מכה ושורט וסוטר לעצמו, ומכאיב ומתלכלך. תחשבי מה האבא מרגיש, תחשבי טניה. האבא מסכן, הוא אומלל והוא בוכה כי הוא לא יכול לראות את הבן שלו ככה פצוע.
טניה הקב"ה אוהב אותך עכשיו יותר מכל דבר אחר. תבכו ביחד על הגלות, זאת היא שאשמה.
הרבה.
יותר מדי.
לא יכולה להכיל יותר.
?
?
וואי וואי…
קשה קשה
חברה של חברה של אחותי ( משהו כזה ארוך..?)
מתקשרת אלי יום אחד לא יודעת מה קרה נדלקה עלי הילדה. היא מתקשרת עשרים וארבע שעות ביממה היא לא גומרת קיצר חופרת. היה כיף לדבר איתי פעם פעמים אבל זהו סטופ!!!
קיצוץ התחלתי לסנן…
אבלל.. (האבל הגדול?) הילדה נפגעה
ואני מבינה למה אבל לא אחזתי בזמן
ועכשיו אחרי כמה חודשים היא סיפרה אתזה לילדה אחת בכיתה שלי ולדעתי היא העבירה אתזה לעוד כמה…
וכולםםםם בטוחות שאני כזו שמסננת
וסוגשל מתרחקות….
לא יודעת אם הייתי צריכה להמשיך לסבול או לא
אבל מה שבטוח לא עשיתי תדבר המכון והרסתי לעצמי…
ועכשיו אני…??
וואי יצא ארוך…?
לא נורא תתמודדו…??
מתמודדות מתמודדות…
…
וואי באסה
מאחלת בהצלחה….
תני לי סיבה למה לשתף דווקא אותך.
כי אנחנו חמודות (פרצוף מתחנף עד אימה)
לא משכנע מספיק, מצטערת אני יודעת שלא התכוונת לפגוע.
אבל אני צריכה יותר מזה.
תני לי סיבה למה לא
בשניה הראשונה נאלמתי.
אבל אם לך אין שום סיבה לתת לי למה כן, ולי אין שום סיבה למה לא- אז נשאר בטיקו.
לא ככה?
אולי פשוט כי אנשים צריכים לפרוק?
וזה לא באמת משנה למי, אז תנצלי את האנונימיות שכאן כמעלה ותשתפי.
איך תוכלי לעזור לי?
ולא בקטע רע בכלל, מעריכה את טוב-הלב שלך, בלי טיפת ציניות.
אבל, מתנצלת, אני מתקשה להאמין שלמישהו באמת אכפת, עם כל הנימוס והאינטרסים והפוליטקלי קורקט. (ולא דיברתי על האתר ספציפית, כי קשה לי למצוא את הרווח שלך מזה).
נגיד ואני אומרת "המון". מה עכשיו?
אני לא כותבת השאלה, אורגניזמית, אבל תרשי לי לענות במקומה או יחד איתה?
תודה שהסכמת:)
את צודקת. לעשות הרבה אנחנו לא יכולות.
כל מילה שאנחנו יכולות להעניק מתלווה למילה וירטואלי- תמיכה וירטואלית, חיבוק וירטואלי, אהבה וירטואלית… ובינינו?
עד כמה זה ב-א-מ-ת עוזר…?
אני מניחה שלא הרבה.
לא מספיק.
ובכל זאת,
לפעמים כשהעולם נראה זאבי וטורף מדי נוח לברוח לאתר אנונימי שבו משוטטות בנות שלמיעוטם החיים יחסית מרוחים בקצפת מלווה בדובדבנים וחלקם- רובם, החיים סבוכים. מי יותר, מי פחות.
לברוח לאתר שמן הסתם חלק מהבנות בו מתמודדות כמוך.
לברוח למקום בו לשם שלך יש מיתוג מסויים וללחוץ על אימוג'י של לב זה כל כך פשוט וקל, ולא נתחיל להשוות לחייים האמיתיים…
לברוח למקום שבו יתנו לך- כן,
מילים וירטואליות שאולי שוות את הרגע שבו הן נכתבו ותו לא, אבל בכל זאת,
הן נותנות כח.
אז—
עלה היום באתר פוסט על אמינות מילות האהבה שמפוזרות כאן, אולי זו ההזדמנות הכי טובה להוכיח- זה אמיתי. חף מכל ציניות ושקר מדומה-
אני מעריכה ואוהבת,
כן, אהבה וירטולית. בל בעולם המטורף שבו אנחנו חיות?
גם זה משהו:)
אם זה שווה משהו, אז אני אוהבת אותך, אילנית. תודה על זה.
מעריכה את הגישה שלך, כי הייתי משלמת הון לחשוב ככה.
זה אישיוז נטו שלי, בגלל דברים שחוויתי בעבר.
את חכמה.
אני קצת מתקשה להסביר מה שאני רוצה להגיד, איכשהו המוח שלי מנפיק רק צרצורים. אולי כי קמתי רק עכשיו. ?
אבל בגלל שזה לא תירוץ, אני אשתדל לחזור עם מחשבה מגובשת ולענות לך.
זה שווה משהו. תודה!
אני מאמינה גם לגישה שלך,
האמון של תינוק בהורים ובסביבה שלו הוא בלתי מוגבל. אבל כשאנחנו גדלים, משום מה יש אנשים ואירועים שדואגים לסחוט מאתנו את הלב והאמון עד כדי השארת לימון סחוט…
אבל…
מכירה את הפתגם- "אמון זה כמו שוקולד- ברגע שהוא מומס, אי אפשר להחזיר אותו לצורתו המקורית, אבל באותה נשימה-אפשר לייצר ממנו צורות חדשות"?
אם יש משהו שאני לא ממש מתחברת אליו זה פתגמים מלאי התנשאות:) ובכל זאת,
אמון הוא משהו שקל לשבור. קל מאד.
קשה להחזיר אבל אפשרי.
ע"י לב וירטואלי הוא יחזור?
לא יודעת… הלוואי:)
מחכה למחשבה המגובשת שלך,
מאמינה שהיא תהיה טובה. כמוך:)
נ.ב. למה לפעמים המילים המחנכות והיפות האלה נשמעות כל כך פסיכולוגיה בגרוש ?..?
אילנית, אהבתי את הגישה שלך. ואת התגובה.
הרגשתי צורך לספר לך על זה;)
תודה טוהר!
תודה על הצורך לעורר לאנשים טוב בלב:)
את יודעת מה זה להוציא מהלב? דבר ראשון ואחרון.
אם זו האפשרות היחידה, זה בהחלט האחרון. אבל זה לא, כי זה תלוי גם בך.
לא מאמינה לך.לא מבקשים ממך לשתף על מנת רווח. כמו שאם לי יהיה רע ואני אשתף. את יכולה. ואני אשמח לעזור בלי שום מטרת רווח. וזה לא כי אני מלאך. אלא כי נראלי שיש לנו המון במשותף
אני חייבת להפסיק לענות בלילה, אני פשוט לא מסבירה את עצמי טוב חח.
דבר ראשון, דיברתי על המציאות שלי, והחיים שלי. כלומר – כל אחד התברך בסביבה אחרת, אופי אחר וחוקר את העולם אחרת. בחבילה שלי לא רק סוכריות טופי. בעבר חוויתי כמה ניצולים וזה גרם לי להיות חשדנית מהממוצע. רובכן התעכבתן על הרווח והאינטרסים, אבל הנימוס ו”המקובל והנכון" הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. במקרים מסויימים אני לא מאמינה שרמת האכפתיות של האדם המתואר מגיעה לגודל של זבוב. וזה תלוי, כמובן. אני מאוד משתדלת לא להכליל ולהתנסח בזהירות, אבל אתמול לא שמתי דגש על זה, ואני מתנצלת.
אני מאמינה לך. ומעריכה את זה.
היי, אז את אומרת שגם אני לא מלאך? חח סתם, סיקרנת. לא ראיתי אותך הרבה באתר, אז אני ממש אשמח לראות אותך יותר, שנחקור ביחד את המשותף הזה.
אני לא השואלת
אבל יש לי מסר לעולם
יש אנשיםם שרוצים לעזור.
לא בשביל הרגשה טובה ולא כי הם חייבים ולא כדי לקבל חזרה
ועצם זה שאת משתפת זה טוב
ברור, ואני שוב מצטערת על ההכללה..
הכבד אני חושבת. ?
לא יודעת, לא למדתי מדעים. לימודים לא צד החזק שלי מה לעשות…
איך הכבד בדיוק?
את לא יודעת איפה נמצא הלב שלך??
לא?
איפשהו בצד שמאל של הגוף
חנקתת אותיי
חס ושלוםם. אני לא חונקתת אנשים?
באלי לברוח. (לא אמרתי למות. בסדר? לפני שאתן קופצות. נמאס לי מההרצאות!! דווקא מהם מתחשק לי…)
?❤
יושבת לי על הלב אהבה מתוקה לכמה אנשים שאני אוהבת
יושב לי פחד קטן שמתחיל להתנהג כמו כלב מאולף וטוב
יושבת שמחת יום טוב בזעיר אנפין
יושב ל על הלב אושר חמקמק שניסתי לתפוס כשלמדתי היום מאמר של הרבי.
יושב לי בלבול סתם כי יש לי בחיי כמה סיטואציות מורכבות
ויושבים שם בנחת תקווה חלושה
וגעגוע אינסופי
החשיבה שלך מדהימה, הארת לי את הלב לשניה. תודה ?
בואנה זה לא מחסן זה, זה ארמון.
המסגרת בה אני לומדת
מרגישה שלא רוצה לחזור אליה אחרי החופש
הזוי לי שאני כותבת את זה. אתן לא מבינות עד כמה
-תודה על הפריקה:)
גם אני לא רוצה לחזור אל המסגרת בה אני לומדת אחרי החופש
רק מלחשוב על זה שאני צריכה לחזור לשם אני עומדת לבכות
אוף. קבלי חיבוק❤
ואו מה שמפריעה לי הכל
הרבה!!!!!
אבל אני ירשום בקטנה זה שאין לי את מי לשתף ואני צריכה לשמור הכל בפנים זה מרגיש מווותתתתתת
וזה שפשוט באלי ללכת…
נפש אלוקית ונפש בהמית
מי מהם יושב יותר בנוח זה אני כבר לא ממש….
חברה שלי,
הפחדים שלי,
המשקל שלי,
הBMI שלי,
ועוד כל מיני דברים שלא תבינו…
(אין קשר בין אחד לשני מתוך מה שכתבתי. זה במכלול מה שעל הלב שלי)
מזדהה
בעיקר עם הBMI
שאני לא יכולה לשנות את העולם
לעשות אותו כמו שאני חושבת שצריך להיות.
גם שלא מסכימים לי דברים שעשיתי חושבים והגעתי למסקנה שלא יזיקו לי בע"ה
יושב לי על הלב המוןן אבל אני אענה רק חלק ?
אני חולה באנמיה ברמה גבוהה ואני מרגישה כמו סמרטוט ואין לי כוח לזוז ועוד אני עשיתי את זה לעצמי שהגעתי למצב הזה שלא לקחתי את הכדורים של הברזל כמו שצריך
וגם בחול המועד לא עשינו כלום כמעט כי אבא שלי לא מרגיש טוב… ואני חיכיתי לזה מחנוכה שנעשה משהו כי אני כבר מרגישה שאני נחנקתת (לא אני לא יכולה ללכת לבד)
ועוד כל מיני בעיות עם אמא
וממש לא בא לי לחזור אחרי החופש לתיכון כי רע לי שם ואני לא מוצאת שם את עצמי, וכל היום אני על המחשב כי כבר איןן לי כוחות
וגם המשקל שלי יושב לי על הלב (85 קילו לא בא ברגל.. ?)
ועוד המוןן אבל יצנזרו
מי שזו לא תהיה ששלחה את השאלה הזו, יש לך נפש רגישה ולב ענק ענק, אני מעריכה את הרעיון.
מצטרפת, נקודה.
אפשר גם להצטרף?
ילד קטן וטהור.
שכותבים 'לפרוש'. 'לפרוס' זה לפרוס תפוחי אדמה, 'לפרוש' זה לפרוש מפות או כנפיים.
(האלה המעצבנות שנתקעות עם דקדוקי לשון מחרפנים בכל מקום)
המון..
כבר עלתה כאן שאלה כזאת.. מעניין להשוות בין שתיהן ?
https://shutafotbaderech.co.il/challenges/%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94/
אני והעולם.
רצונות לא ברורים.
כישרונות לא ממוצים.
תקווה שאני לא יודעת אם היא קיימת.
רגש שהופך כל דבר לנוגה.
געגוע לאנשים שאני אוהבת.
חוסר סבלנות מסויים כלפי עצמי.
עצב על כל הצרות שיש בעולם הזה.
הפספוס של עצמי.
מה שאני לא חושבת, לא אומרת ולא מרגישה.
האדישות התמידית שלי.
החתן של אחותי ביטל את השידוך
אאוץ אאוץ.
לפחות לא מאוחר מדי?
לא מדי מאוחר, אבל מספיק בשביל לשבור לב של בחורה.
בערך חודש אחרי הלחיים
איההה.
למה? למה כאלו דברים??
❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
יושב לי על הלב אהבה, ורוגע פנימי
יושב לי הלב חיוך של עצמי שתמיד אני נותנת לי
יושב לי על הלב שמחה, נעימות
יושב לי על הלב לטיפה שאני תמיד מלטפת את הלב המתוק שלי
יושב לי על הלב אלוקות. קדושה. זה המילוי הכי טוב ללב, ממלא אותי במתיקות שאני אוהבת
לפעמים יושב לי על הלב קצת בדידות, כאב. וזה בסדר. אני מלטפת גם אותם ומחכה שהם יעברו, הם חלק ממני, אז אני אוהבת אותם.