יש מישהי שיש לה אח שירד מהדרך או ירד לא לגמרי??
יכולה לתאר את ההתמודדות בבית?
איך ההורים הגיבו??
איך האחים?
איך הוא בעצמו מגיב??
איך ההתייחסות אליו?
יש לך קשר איתו??
אני ממש אשמח שתענו לי ,זה דיי דחוף…😥
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
היי, לי. אחות.
אני יכולה לספר לך בלייב איך, כי זה קורה ממש עכשיו.
להיות אחות לאח שלא ככ דתי זה לא פשוט
זה התמודדות יומיומית, רגעית וגם כשהוא לא נמצא.
אחותי ממש נשמה אבל היא ירדה כי לא היה לה פשוט
לא מבחינה חברתית, לא מבחינה לימודית, לא בתקשורת עם הסביבה
היה לה קשה להסתכל על הצד השני, אולי הוא צודק..
ובבית גם לאחר מכן נהיה לה לא טוב, היא הייתה רבה הרבה עם כולם, עם ההורים
מפה אני חושבת שהגיעו השאלות, המחשבות
לא היה לה טוב, בחיים, בכלל והחיים בחוץ היו נראים לה ככ קורצים
והיא כנראה חשבה שאולי שמה יהיה לה טוב ועם שאר החברות החמודות שהיו לה היא התחילה להדרדר.
ההתמודדות לא קלה,
זה לספוג צעקות, מריבות, כאסים בבית
זה לא להנות מטיולים וחופשות כי היא עושה בלגן ובעיות
זה לראות משטרה בבית כי היא ניסתה לפגוע בעצמה
זה לראות הורים בוכים ולהיות המבוגר האחראי כי יש אחים קטנים
זה לבכות מתחת לכרית כי את לא יכולה להכיל את זה
זה לשמור הכל בבטן כי את לא יכולה לספר
ולאבא שלי זה היה מאוד קשה, הוא לא הצליח להבין אותה
ואמא שלי אחת המהממות ככ הכילה אותה ונתנה לה.
היא השתדלה לעשות את מה שהיא רוצה אפילו אם היא בוכה כשהבת שלה עושה עוד עגיל.
היא מחבקת אותה גם כשהיא מקללת אותה. היא מדהימה.
עכשיו היא עושה מה בא לה, אבל הרבה נרגע ויותר טוב
ובכללי כולנו בעליות ומורדות.
רגע אחד מדברים איתה ורגע אחר משהו עצבן אותה וזהו
אנחנו מאוד משתדלים להיות איתה, ולדבר וכו׳
ולפעמים זה אפילו כיף- עד ש..
לי יש קשר איתה, קשר שמצד אחד נותן אבל עם גבולות
לכן יש ניתוקים, פעמים שאני יכולה שבועות לא לדבר איתה
אבל בסופו של דבר היא אחותי, וכן אני אוהבת אותה אבל מרחמת המון
מקווה בשבילה שהיא תמצא את האמת ויהיה לה טוב.
תודה לך אבודה שנתת לי לפרוק קצת
גם אם אפחת לא תקרא את האורך הזה..;)
וואוו. ברור שקראתי. נשמע ממש מורכב..
כל הכבוד לך שאת ככה מכילה ומתמודדת בגבורה!
בעז"ה שהקב"ה ישלח לך, ולה ולכל המשפחה המון כוחות
אבאלה איך נגעת בי בעוצמות שאי אפשר לתארררררר
שולחת לך חיבוק ענק
ותמשיכי לאהוב אותה
בסופו של דבר זה מה שיחזיר אותה הביתה
מנסיון…
אז אני אספר גם על ההתמודדות שהיא לא כ"כ שלי.. (והיא כבר לא ב"ה)
בנדוד שלי ירד מהדרך
ברך מהישיבה והלך לצבא..
ההורים שלו אהבו אותו באהבה עצומה שאי אפשר לתאר
אני יכולה לבכות רק מהאהבה הזאת
ו..הוא חזר
והתחתן
עם חבדניקית
ובא לפה, לשליחות
להחליף את אבא שלי כשטסנו לארץ
והיום יש לו ולדוד שלי הופעות שהם מביימים
על כל התהליך הזה
אני לא אגיד איזה, כי זה עלול לחשוף אותי
אבל שולחת לך חיבוק עצום
ומתפללת בשבילך שהסוף הזה יקרה גם לך..
ברור שקראתיי
את מהממת ואין עליךך
כל הכבוד לך גיבורה שאת!!
וגם הכותבת, את בטח גם גיבורה של החיים, כל הכבוד לכם!
וואו נשמה שאת ,חזקת!!
מעריצה בנות כאלה!
יש לי אח ואחות.
בהתחלה היה קשה מאוווד.
הם התמרדו ועזבו את הבית בטריקת דלת.
לא רוצים להכיר בנו כמשפחה.
האח עבר לגור בחו"ל, האחות נתקה קשר למשך חצי שנה.
היה קשה, טוב שהיה…כי למדנו מזה.
ההורים שלי קבלו אותם באהבה מהרגע הראשון.
אבל הם סגרו אוזניים ועיינים ולא ראו את זה.
היום- יש לנו קשר מעולההה.
לאט לאט בנינו אותו. והם הגאווה שלי בחיים.
כן, כי זה האח והאחות שמעלי. ופתאום שתיהם נעלמו לי…
גדלתי איתם, עם השטויות שלהם. עם הצחוקים שעשינו…אהוביייםם שלי.
אז האח עדיין בחו"ל, אבל הקשר מאוד טוב. והאחות לא גרה בבית,
אבל בסופו של דבר היא נמצאת בו יותר ממני…
אין עליהם, אוהבת אותם. ושלמה עם מי שהם…
עוד מישיהי?
מפורט יותר.?
לא ירד לגמרע אבל כע
היה מוזר מאוד.
זה לא היה בבום כע? אבל הם מאוד ההכילו אותו, אהבו אותו עטפו אותו בחום. נתנו לו תמקום שלו.. הורים שלי לא כעסו עליו או החרימו אותו. להפך. הכי קרבו אותו שיש. גם האחים ככה. למרות שהם היו קצת בהלם וכאבו הם מאוד אהבו אותו והכילו אותו
הוא היה בסבבה של עצמו כזה.
הייתי קטנה אז.. אבל היה לנו קשר רופף
אבל עכשיו הוא שליח חבר חסידי ממש
זה היה מתי שהייתי דיי קטנה אח שלי ירד מהדרך אני זוכרת שאבא שלי דיבר איתו שעות וכזה יש לי עוד אח אחריו שירד גם היום הראשון נשוי בנאדם דתי השני גם דתי אבל יש לו חברה וכזה
גם המשפחה שלי דיי פתוחה
כן, לי יש אחות…
אני לא יודעת עד כמה אני יכולה לפרט אבל אשתדל(:
אצלנו זה פחות התמודדות בתור בית, אלא התמודדות של כל אחד עם עצמו, לי קשה, להורים שלי קשה, אבל לאחים שלי הקטנים לא נראלי כלכך קשה…
לפעמים כזה קרו דילמות שנגיד אמאשלי הסבירה לאחותי הקטנה שצריך לשים חצאית שמכסה את הברך, ואז היא שאלה "אז למה ****** לא שמה?
כלמיני כאלו, זה לא קורה באופן יומיומי, אבל קורה.
בכללי האחות הזאת עברה המון. וזה גם חלק מהסיבה שהיא ירדה, לכן להורים גם ככה היה קשה ועצוב וזה רק הוסיף על הקושי, אבל הם הכי הכילו אותה והבינו אותה, והראו לנו שהם חזקים וזה לא אומר שהם לא נשברים…
לי אישית היה נורא קשה בהתחלה, לא ידעתי איך להכיל אתזה, כאילו ראיתי בהדרגה שקורה לה משו, אבל כשאמאשלי אמרה לי אתזה בבום, נשברתי לגמרי, היום כבר הרבה הרבה פחות קשה לי, עצוב לי והכל אבל בעוצמות הרבה יותר נמוכות, כאילו הרגש של האהבה אליה יותר גדול מהרגש של העצב והכאב עליה…
עוד אחות אחת גם לקחה קשה, ושאר האחים נראלי שלא כלכך…
ההתייחסות אליה היא.. רגילה.
כאילו אין הבדל בינה לבין שאר הילדים. גם בגלל שהיא לא עשתה אתזה מתוך מרד אלא מתוך מניעים אחרים ומובנים, הרבה יותר קל לקבל אתזה, ההורים אוהבים אות כמו כולם, מפנקים אותה כרגיל ודואגים לה לכל מה שהיא צריכה, גם אם להם זה לא בא בטוב, או גם אם זה מתנגש עם הערכים…
ביומיום כמעט לא רואים את ההבדל בבית, מה שהיא עושה זה בד"כ מחוץ לבית…
רואים את ההבדל כמעט רק בלבוש, וגם בזה היא ממש משתדלת לכבד(:
ישלה קשר איתה של סתם כזה דיבורים של חוויות וכזה (כשיש לה כוח וכשהיא בבית), אבל כן הייתי רוצה איתה קשר יותר עמוק, אני מאוד מאמינה שהיא יכולה לעזור לי בהרבה תחומים ושיש לה המון מה לתת לי…
תודה על המקום לשיתוף(:
מקווה שעזרתי…
מתשתמש אנונימי יואו אני גם פשוט זוכרת את עצמי קטנה ולא אבנתי כלום
מקווה שבעזרת השם כולם יחזרו
ושיתבוא הגאולה ❣️