הגבול הוא פשוט מאוד, ומורכב משתי אותיות – "לא". אם את יודעת להגיד את המילה הזאת כשאת מבחינה שמנצלים אותך, או שאין בך יכולת לעזור, או שסתם זה לא מתאים לך כרגע, עשית את שלך. “פראייריות" היא להשתמש בטוב הלב שלך גם אם זה פוגע בך, או שאת משתמשת בו כדי לזכות במשהו מהסביבה שלך. (לא מתכוונת להערכה ותודה, אלא ליותר מזה) לא הצלחתי להביע את דעתי עד הסוף אבל מקווה שעזרתי עם כיוון כללי בכל זאת, בהצלחה
בעיני טוב לב זה שאת מרגישה שאת רוצה בזה שאת רוצה לעזור ולתת מעצמך ופראיריות זה שאת לא רוצה בזה ואת בכל זאת ממשיכה לעשות את מה שאת לא רוצה. היום אנשים נורא התבלבלו לכל אדם שהוא פשוט טוב לב קוראים לו פראייר וחבל!!???
הגבול הוא דינמי ותלוי מקרה, ומה שקובע את הגבול זה ההרגשה שלך, אין בזה ממש כללים. לכי אחרי הלב שלך ולפי האינטואציות שלך (וכמובן לא לשכוח את השכל) כי עם כל הכבוד את צריכה לדאוג לעזור לעצמך לפני וכדי שתוכלי לעזור לאחרים.
אם באיזושהי סיטואציה את מרגישה כאילו מנצלים אותך ולוחצים עלייך להישאר ולעזור ולעשות עוד ועוד בלי להתחשב במצב וברצון שלך – תשקלי ברצינות לעזוב.
ואל תשכחי שכשאת עושה טובה למישהי זה מבחירתך ומרצונך, את לא חייבת לעשות את זה ואם באיזשהו שלב לא מתאים לך אז לא.
זה לא הגבול, זאת ההרגשה. יענו, הכל תלוי בתחושה שלך, ובמניעים של זה שמבקש ממוך לעשות לו את ה’טובה’. אז לגבי הרגש שלך: אם את מרגישה שאת עושה משהו לא באמת כי את רוצה לעשות טוב ומצווה, ואת עושה את זה ממניעים של: את מרגישה שהכריחו אותך, ו \ או בשביל לנשוא חן בעיני משהוא גרידא, או כל מניע בסגנון, זאת תהיה פריאריות לגמרי. אבל אותו המעשה, אם את נעשה ברגש אמיתי של שמחה בעשיית מצווה, הוא טוב לב בהתגלמותו.
לגבי המניע של המבקש: זה בעצם אותו רעיון… אם את יודעת שהמבקש\ת יכול\ה יפה מאד לעשות את המעשה שאותו היא \ הוא מבקש\ת ממך לעשות, וזה בא ממקום של ניצול שלך, זאת תהיה פריאריות. (אגב, לדוג’, אם אחותך שיושבת כרגע על הספא בניחותא ומבקשת ממך ללכת להביא לה ספר שנמצא בחדר הסמוך למרות שיש לה שתי רגליים ושתי ידיים בריאות ושלמות ב"ה, והיא פשוט מתעצלת, זה כן יהיה נחמד מצדך במקרה שאת כבר עומדת להביא לה וזה לא יהיה פריאריות (אם זה בא מתוך רגש נכון שלך, כאמור…) אבל אם את יושבת לידה על הספא והיא מבקשת את זה ממקום מאד מנצל – את – טוב – ליבך, זאת , אולי, לעניות דעתי, תהיה פריאריות). אבל תכל’ס, כדאי לעשות יותר מעשים טובים מאשר פחות, ולשים פס על אלה שאומרות שאת פרייארית…
בהרגשה שלך. אם טוב לך עם זה- אל תקשיבי לכל מי שאומרת שאת פראיירית. אם רע לך עם זה- אל תקשיבי לכל מי שאומרת שאין לך לב. תזכרי את ההרגשה שלך. היא אמיתית.
הכי חשוב שתזכרי גם אם יצא לך שניצלו אותך ויצאת קצת פראירית תדעי שמחסד לא מפסידים גם אם זה נראה שכן כמובן שלא צריך לעשות כל דבר שמבקשים ממך אבל אם זה קרה הרווחת בזה משהו
זה שאלה טובה כי אנחנו כן מצווים על אהבת ישראל, ולכן כשאת מקריבה או יוצאת מעצמך זה לאו דווקא פרייאריות אלא זה יכול להיות גם אהבת ישראל. אין תשובה ברורה ?
טוב לב זה כשיש יכולת לעזור במשהו ואין שום דבר מזיק בעזרה הזו… פראיריות זה שהעזרה שאת נותנת למישהו מזיקה לך באיזושהי בחינה ומכל סיבה שהיא את לא עוצרת את הגלגל הזה…
19 תגובות
הגבול הוא פשוט מאוד, ומורכב משתי אותיות – "לא".
אם את יודעת להגיד את המילה הזאת כשאת מבחינה שמנצלים אותך, או שאין בך יכולת לעזור, או שסתם זה לא מתאים לך כרגע, עשית את שלך.
“פראייריות" היא להשתמש בטוב הלב שלך גם אם זה פוגע בך, או שאת משתמשת בו כדי לזכות במשהו מהסביבה שלך. (לא מתכוונת להערכה ותודה, אלא ליותר מזה)
לא הצלחתי להביע את דעתי עד הסוף אבל מקווה שעזרתי עם כיוון כללי בכל זאת, בהצלחה
כל עוד את מרגישה שלא מנצלים אותך, זה הטוב לב שלך.
ברגע שאת מרגישה שמנצלים אותך זה פראירות
בעיני טוב לב זה שאת מרגישה שאת רוצה בזה
שאת רוצה לעזור ולתת מעצמך
ופראיריות זה שאת לא רוצה בזה ואת בכל זאת ממשיכה לעשות את מה שאת לא רוצה.
היום אנשים נורא התבלבלו לכל אדם שהוא פשוט טוב לב קוראים לו פראייר
וחבל!!???
אם את מרגישה אחרי זה טוב עם מה שהיה זה בד"כ לא ניצול אלא טוב לב
אם זה הדדי- פעם את עוזרת ופעם היא, כשזה רק צד אחד בהרבה מקרים זה פרייאריות או ניצול
ואי חתולה עצבנית אהבתי את התשובה שלך, היא נכונה
הגבול הוא דינמי ותלוי מקרה, ומה שקובע את הגבול זה ההרגשה שלך, אין בזה ממש כללים.
לכי אחרי הלב שלך ולפי האינטואציות שלך (וכמובן לא לשכוח את השכל) כי עם כל הכבוד את צריכה לדאוג לעזור לעצמך לפני וכדי שתוכלי לעזור לאחרים.
אם באיזושהי סיטואציה את מרגישה כאילו מנצלים אותך ולוחצים עלייך להישאר ולעזור ולעשות עוד ועוד בלי להתחשב במצב וברצון שלך – תשקלי ברצינות לעזוב.
ואל תשכחי שכשאת עושה טובה למישהי זה מבחירתך ומרצונך, את לא חייבת לעשות את זה ואם באיזשהו שלב לא מתאים לך אז לא.
בהצלחה :-*
בדיוק באמצע.
חבל שהוא כמעט בלתי נראה.
ברגע שאת עושה משהו שהמח והלב אומרים לך לעצור ולמרות זאת את לא אומרת כלום וממשיכה את פרירית אבל אם את נותנת ושמחה בזה אז מה טוב…
זה לא הגבול, זאת ההרגשה.
יענו, הכל תלוי בתחושה שלך, ובמניעים של זה שמבקש ממוך לעשות לו את ה’טובה’.
אז לגבי הרגש שלך: אם את מרגישה שאת עושה משהו לא באמת כי את רוצה לעשות טוב ומצווה, ואת עושה את זה ממניעים של: את מרגישה שהכריחו אותך, ו \ או בשביל לנשוא חן בעיני משהוא גרידא, או כל מניע בסגנון, זאת תהיה פריאריות לגמרי. אבל אותו המעשה, אם את נעשה ברגש אמיתי של שמחה בעשיית מצווה, הוא טוב לב בהתגלמותו.
לגבי המניע של המבקש: זה בעצם אותו רעיון… אם את יודעת שהמבקש\ת יכול\ה יפה מאד לעשות את המעשה שאותו היא \ הוא מבקש\ת ממך לעשות, וזה בא ממקום של ניצול שלך, זאת תהיה פריאריות. (אגב, לדוג’, אם אחותך שיושבת כרגע על הספא בניחותא ומבקשת ממך ללכת להביא לה ספר שנמצא בחדר הסמוך למרות שיש לה שתי רגליים ושתי ידיים בריאות ושלמות ב"ה, והיא פשוט מתעצלת, זה כן יהיה נחמד מצדך במקרה שאת כבר עומדת להביא לה וזה לא יהיה פריאריות (אם זה בא מתוך רגש נכון שלך, כאמור…) אבל אם את יושבת לידה על הספא והיא מבקשת את זה ממקום מאד מנצל – את – טוב – ליבך, זאת , אולי, לעניות דעתי, תהיה פריאריות).
אבל תכל’ס, כדאי לעשות יותר מעשים טובים מאשר פחות, ולשים פס על אלה שאומרות שאת פרייארית…
לדעתי, פריארות היא כשאת מתחילה למחוק את עצמך. מתייחסת לבקשות של אחרים יותר מהצרכים שלך.
כמובן שזה משתנה מאחת לשניה..
אם מישהי מבקשת ממך משהו
ולא נעים לך להגיד לא
אז את אומרת כן
זה פראיריות
אבל אם זה לא אכפת לך
אז זה מצווה
גם אם את קצת פראירית בדרך
בהרגשה שלך.
אם טוב לך עם זה- אל תקשיבי לכל מי שאומרת שאת פראיירית.
אם רע לך עם זה- אל תקשיבי לכל מי שאומרת שאין לך לב.
תזכרי את ההרגשה שלך.
היא אמיתית.
אם כשאת נותנת זה בא על חשבון הרצון שלך, כשזו כבר לא נתינה אלא הקרבה.
אם מישהו מבקש ממך משהו שהוא לא יכול לעשות זו נדיבות,
אם מישהו מבקש ממך משהו שהוא יכול לעשות ולא עושה זאת פראייריות.
הכי חשוב שתזכרי גם אם יצא לך שניצלו אותך ויצאת קצת פראירית תדעי שמחסד לא מפסידים גם אם זה נראה שכן כמובן שלא צריך לעשות כל דבר שמבקשים ממך אבל אם זה קרה הרווחת בזה משהו
זה שאלה טובה
כי אנחנו כן מצווים על אהבת ישראל,
ולכן כשאת מקריבה או יוצאת מעצמך זה לאו דווקא פרייאריות אלא זה יכול להיות גם אהבת ישראל.
אין תשובה ברורה ?
טוב לב זה כשיש יכולת לעזור במשהו ואין שום דבר מזיק בעזרה הזו…
פראיריות זה שהעזרה שאת נותנת למישהו מזיקה לך באיזושהי בחינה ומכל סיבה שהיא את לא עוצרת את הגלגל הזה…
כשאת אומרת כן לאחרים, שימי לב שאת לא אומרת 'לא' לעצמך…
פראייריות זה כשאת אומרת כן גם כשלא מתאים לך.