האם אתן משתפות חברות בבעיות שלכן עם ההורים, או ברגעים של עצבים על אמא וכזה?
כי קורה לי המון לצערי שאני מרגישה שאני עוד שניה כבר מתפוצצת מהם, אבל מרגישה שזה הגבול שאני רוצה לא לעבור, שזה כבר עניין פרטי ומשפחתי מידי.
האם אני צודקת לדעתכן או שזה טבעי ולגיטימי שבעת קושי אפשר לשתף גם אם זה כרוך לדבר דברים פחות טובים על ההורים?
28 תגובות
אממ זה תלוי מה לדעתי..
אני משתפת את המשפיעה שלי בדברים על ההורים וזה מאוד עוזר לי הפורקן אצלה. חושבת שזה בסדר גמור כי היא לא תדבר על זה עם אחרים שלא כמו חברות שיכולות בלי לשים לב לרכל עליך ולהגיע לזה.
מסיפה שאולי כדאי לחלוק את הרגשות ופחות להתמקד על מה שקרה.
וואי הערה ככ ככ חשובה.. אחרת פספסנו את כל הפאנ'צ.
אהממ תלוי עד כמה דברים פחות גרועים וברור שצריך לשתף אולי קצת פחות ממה שבאמת אבל ברגעים כאלה פשוט לספר למישהי..
כן משתפת
אני חושבת שזה תלוי איזה חברה אבל בחיים לא אשתף חברה בדבר כזה לדעתי עדיף לשתף באופן אנונימי. יש קו אנונימי של חב"ד שקוראים לו קו ללב- זה לא מחליף עזרה מקצועית אבל בהחלט עוזר
בטח משתפת.
זה עניין של אופי, את פשוט יותר סגורה.
וואי בדיוק אתמול חשבתי עלזה, כי ברעיון אני משתפת בזה חברות- בודדות אומנם, אבל משתפת, (זה ממש עוזר לי הפריקה הזאת) אני חושבת שאת הגבול כל אחת צריכה לשים לעצמה, זה לא משהו ששוה אצל כולן
לדעתי בשום משפחה החיים לא מושלמים ואפשר להוציא ולפרוק רק השאלה איך עושים את זה ובאיזה צורה…
אם יש חברה ממש טובה ואת מוציאה הכל בכבוד ובצורה לא פזיזה מידי אני חושבת שזה בסדר…
לא משתפת אף אחד בכלום.. אז גם לא בדברים יותר אישיים.
בעיה שלי..?
שתיהיי בריאה!!!
תתחילי לשתף כבר
אני יכולה להתחרפן ממךךך
♥️♥️♥️
נשמה
את והדאגה שלך❤
אממ האמת היא שאני משתפת הכל אבל פה אני ממש לא מדברת. אם יש לך משהי מאוד נאמנה כדאי מאוד לשתף, אבל עדיף משהי מהמשפחה, אפילו ההורים עצמם, אחות גדולה, דודה וכולי.
אני משתפת מלאאא את חברות שלי קחי לך שתיים טובות באמת שאת סומכת עליהםם בהצלחה
זה תלוי באופי שלך
אני בעצמי לא מרגישה בנוח לא אהובת לשתף בדברים מאוד פרטים..
אולי גם כי אין לי חברה כזאת…
בכל מקרא לדעתי לא..
הצלחות!!
איפה המקווים בין האותיות?
אני משתפת. לא את כל העולם אבל כן כמה חברות טובות. והן משתפות אותי גם. אני חושבת שקל ככה להתמודד עם הדברים, ולא לשמור בלב. ולגבי הלשון הרע- צריך להזהר, כמובן, אבל אני חושבת שאם שומרים כעס בבטן המצב הרבה יותר גרוע. לא יודעת, בקיצור… זו באמת שאלה.
איתך, כל מילה ❤
לא חושבת שכל דבר צריך לספר לחברות…
אני חושבת שאם כבר אז למשפיעה.
תכלס, משפיעה או חברה טובה, אני קודם בודקת אותם בדברים אחרים שאני מספרת, לא דברים אישיים, ורואה אם זה עובר הלאה לאוזניים זרות או לא, ואז אני חושבת אם לסמוך עליהם או לא…
זה באמת עניין של אמון, אז כן יש לי חברות מהממות שאני סומכת עליהם ושכל כך מכילות ואיתם אני בהחלט מדברת…
לפעמים,
רק לחברה ממש קרובה ולמשפיעה,
יש סיכוי שעוד מישהי שהיא חברה ממש קרובה.
אני חושבת שאם יש מזה תועלת זה טוב ואם לא זה מיותר.
אני אגיד לך משהו. בעיקרון , כל העניניים המשפחתיים נמצאים די בוטו – ובצדק.
אבל פעם אחת שיתפתי את חברה שלי ש'וואלה, אתמול אני ואמא שלי ממש לא היינו במצב טוב, לא היה לי כוח לקפל כביסה…' והיא פתחה עלי כאלה עיניים, והתפדחה כל כך, שמאז אני ממש לא מעיזה.
מה?! לא, רגע, לא הבנתי, למה היא הסתכלה עלייך ככה?! כאילו נפלת מהירח, מה קרה? מותר לדבר רק על דברים טובים ושמחים?! לכולם יש את המקומות האלה אנחנו בני אדם ואנחנו לא בונקר, אני מרחמת על החברות שלך ואני מקווה שתמצאי מישהי שקצת יותר פתוחה ומכילה ❤
תלוי איזה חברה הייתי אומרת.
אני לא בסגנון של לשתף כאלה דברים זה ניראלי קצת עובר את הגבול..
אבל אולי זה רק אצלי כי כיחסיים שלי עם אמא שלי הם קצת הרבה לא רגילים.
אז לא יודעת.
אמממ..
אם בנות כמעט לא מכירות אותי פה אז מה אכפת לי זה עוזר לי לפרוק, ובמקום רק לשמור לי את זה כתזכיר בפון אז אני מקבלת פה עצות..
(לפעמים יעילות ולפעמים מבנות משועממות?)
כל משפחה והגבולות שלה
יש לי חברה שהייתי משתפת אותה במה שיש לי עם ההורים.
בפועל לא יצא מזה דברים טובים,
למדתי מזה שבדברים של הנפש לא סומכים על חברות אלא על אנשים מבוגרים