פורים שמח בבית משפחת….

זה היה הפורים שלי

י"ד אדר
10:00 בבוקר
פותחת עיניים. מה זה השקט הזה? לא הולכים לקריאת מגילה עוד מעט? אוקיי זה מוזר..

נשארת במיטה עוד קצת עם פלאפון, אולי עוד מעט יתחילו לקרוא בבית שעוד מעט יוצאים. עשר ורבע ואף אחד לא אמר מילה חוץ משני האחים שלי הקטנים שמתווכחים על המחשב. יוצאת מהחדר, כולם בפיג'מה, אף אחד לא מתחיל אפילו לזוז לקראת יציאה. טוב אני לא רוצה להפסיד אז אני מתלבשת ומתארגנת לבד. שכנה דופקת פורים שמח!! משלוח ענקי ביד שלה. מסתכלת על השולחן ועיניי חושכות הכל מבולגן ואין אף משלוח ראוי לשמו, איפה ההורים שלי?? בקצה השולחן אני מוצאת משלוח די גדול, מגש מפלסטיק וממתקים. מקווה שזה בסדר, תולשת את הפתק ומביאה לה בחיוך נבוך. השכנה הולכת ואני באה ללכת גם, כבר רבע לאחת עשרה ולא בא לי להפסיד למרות שאין לי מושג למה אף אחד לא זז. אנשים מתחילים לצאת מהמיטות, אני בחוץ כבר.

11:45
חוזרת הביתה. זה נראה ששום דבר לא השתנה מאז שהלכתי, או מדויק יותר מאז שקמתי. זה מוזר שההורים שלי לא עומדים ועושים משלוחים ליד השולחן ולא הלכו לשמוע מגילה ושכל הילדים עדין עם פיג'מות אבל אולי הם סיכמו משהו אתמול כשהלכתי לישון? מוותרת על הבירורים. אני יודעת שאמורים ליסוע היום לדודים לחגוג אצלם את סעודת פורים אז אני הולכת ומתארגנת שוב הפעם יפה יותר.

13:30

אני בפלאפון, משועממת. לא מבינה מה קורה עם הפורים הזה. כל שכן/ה שמגיעים עם משלוח מתקבלים בהתנצלויות ומשלוחים שנעשו בזה הרגע. אף אחד חוץ ממני לא שמע מגילה היום. צועקת לחלל הבית מתי נוסעיםםם??? מקבלת תשובה עמומה מחדר הכביסה ברבע לארבע! מה?? מבינה שעד רבע לארבע היום הולך להימרח. הילדים מתחילים לאכול באיזי שלהם ורק אני על קוצים. אפילו להתכתב אין לי עם מי כי בדרך כלל פורים זה חג עמוס אצל עם ישראל.

15:30

אני מאופרת יפה כל כך שאני מתפעלת מעצמי. בחיים לא היה לי כל כך הרבה זמן לעשות את השטויות האלה, מצטלמת עם פילטרים שונים ומשונים ומצלמת את אחותי הקטנה אוכלת פיתה. אמא שלי צועקת לחלל הבית שהגיע הזמן להתארגן, מקבלת תשובה שאבא הלך לישון. הפלאפון שלי מצלצל חברה על הקו- תקשיבי יפה שלי לא הספקתי לקנות משלוח למורה שלנו של החוג תוכלי מהר לארגן משהו יפה ולהביא לה בשם כל הקבוצה? אבל אלוקים עוד רבע שעה אנחנו אמורים ליסוע! נכנסת ללחץ מוצאת משלוח מעוצב מאחת השכנות, תולשת פתק מצמידה פתק אחר. יופי יש לי משלוח. מוציאה את האופניים. יופי יש לי רכב. חסר לי מרכיב אחד והוא שאין לי מושג מה הדרך, מנסה למצוא פתרונות ואין מוצא אני לא יודעת איך נוסעים ושום אפליקציה לא עוזרת לי. אמא שלי מבטיחה לי שנעבור דרך המורה כשניסע.

15:45

כולם עדיין באמצע להתארגן. אבא שלי? עדין ישן

16:00
אבא שלי קם תודה לא-ל. כל העסק נראה לי מוזר, פורים זה החג האהוב על אבא שלי. מתחילים להכניס דברים לאוטו, לחרדתי אני מגלה שאני לא היחידה שצריכה לעבור להביא משלוח מנות למישהו, כולם באים עם משלוח אחד או שניים ביד. רצים מהאוטו לבית בניסיון להזדרז

16:30

כולם יושבים באוטו. עכשיו מתברר לי שאף אחד לא יודע למה אף אחד לא הלך לקריאת מגילה ושאף אחד לא תכנן שום תוכניות כשישנתי. מתקשרים לדודה, בעלה יעשה קריאת מגילה. מוקדם מידי לשמוח, יצאנו באיחור ויש סבב ענק של משלוחי מנות עכשיו. קודם כל המורה שלי, תליתי לה את המשלוח על הדלת צלצלתי בפעמון ורצתי בחזרה לאוטו. אחותי יושבת בשקט עם משלוח ביד. החברה הכי טובה שלה גרה רחוק והיא הראשונה שהבטיחו לה שייקחו אותה לשם. עכשיו היא יודעת שזה לא יקרה.
"למה ישנת? ממתי אתה ישן בפורים? מה פתאום אתה לא עושה שום דבר? אני אמורה להתמודד עם כל הבלאגן של פורים לבד?"
"אני אשם שאת נותנת להם להיות על המחשב כל היום ולישון כמו בהמות עד מאוחר? זה משנה שאני אעשה משהו? בכל מקרה תכעסי עליי"
"מי כעס עליך? מהבוקר לא עשית כלום וראית שאני עסוקה, לא יכולת לקחת את הבנים לפחות לקריאת מגילה?"
"אם הייתי אומר להם לבוא איתי היית מיד אומרת שאני רע אליהם ומגעיל"
"למה שאני אומר דברים כאלה?"
"למה באמת? את תמיד אומרת דברים כאלה"
"ולמה למען השם לא עשית את הסבב משלוחים עם הילדים והמשפחות הנזקקות מוקדם יותר? היה לך את כל היום!!"
"למה שאני אעשה? אם הייתי עושה היית שואלת למה עשיתי"
"מאיפה אתה מביא את זה?? כל שנה אתה עושה את הסבב בבוקר, מתי אמרתי על זה משהו רע??"
"מה אכפת לי מה עשיתי או מה אמרת בכל מקרה היית מוצאת מה רע אז למה לי לעשות? אני פשוט לא אעשה כלום ותתחרפני עם המציאות שיצרת"
"תגיד, מה אתה רוצה??"
"אני רוצה למנוע מעצמי ביקורות על הראש"
"מי נתן לך ביקורת??"
"את, עכשיו"
"בטח שעכשיו! לא עשית כלום כל היום ועכשיו כשאנחנו עוד מעט מפספסים מגילה עכשיו זה הזמן לעשות סבב משלוחים ומתנות לאביונים!!"
"את לא מבינה שהלכתית זה יותר חשוב כי שמענו כבר בלילה מגילה?"
"אבל היה לך את כל היום!!! למה עכשיו?"
"כי את לא עשית כלום כל היום"
"אני רק עשיתי דברים מהרגע שקמתי!!"
"אבל את לא תאפשרי לאנשים אחרים לעשות דברים במקומך, את רוצה הכל לבד אז הנה קחי אחריות מלאה, רוצה לבד קחי לבד אני לא יפריע לך. תאכלי את מה שאת מבשלת לעצמך. לי נמאס שאת מנסה לנהל אותי, אני פשוט אמנע מלקבל ביקורות כמה שיותר"
"וזה מה שאתה מתכוון לעשות בנידון? לישון? כלום?"
"כן, אני לא אעשה כלום"
"וזה מה שיפתור את הבעיה"
"לא זה לא, אבל לי נמאס לשמוע ביקורת לא משנה מה אני עושה"
"אבל לא עשית כלום למען השם!"
"את רואה? אפילו כשאני לא עושה כלום את נותנת לי ביקורת"

פלאפון מצלצל
כן אני מצטערת… נראה לי לא נספיק להגיע אליך היום… אני אביא לך את המשלוח אולי מחר, אפשר להשלים וכאלה שושן פורים… סליחה חיימ שלי, ביי
באוטו יש אווירה כבדה יותר משמיכה רטובה
אני פותחת את הפלאפון. יש בגלריה מלא תמונות שלי מהשעתיים האחרונות. מראה לאחיותיי את התמונות ומתלבטת מה יצא הכי טוב. מתחילות לצחוק אחת על השניה לאט ובציניות של בני אדם שמכניסים לעצמם בכוח שמצחיק להם. אחים שלי מתעניינים גם, פותחים פילטרים של אוזניים ומפלצות ומתחילים להתפרצף. התינוקת מתחילה לעשות רעשים מצחיקים עם הלשון שלה וכל האחים צוחקים, מתחילים לדבר על דברים שרק אנחנו מכירים. כולנו נכנסים למוד הנחמד ואף אחד לא שם לב לשניים מקדימה ששותקים שתיקה רועמת. משפחתיות זורמת באוטו. סה"כ פורים נחמד, רק חסר השירים שכל החבורה שלנו אוהבת פשוט כי השניים מקדימה לא אוהבים את זה. לא נורא מסתדרים גם ככה, צחוק וצהלה נשמעים מרכבנו הנחמד, פורים זה החג הכי שמח בשנה בסופו של דבר לא?

זה היה תיאור של פורים תש"פ שלי
תכתבו לי בתגובות מה אתן חושבות על שכנות שמביאות משלוחים מעוצבים מידיי בשעות מוקדמות בבוקר ועל אחים ואחיות שמתנהגים כמו חבורה גדולה למרות פערי גילאים!