ערך ושקל.

סיפור.
סיפור שהתחלתי לכתוב ולא הצלחתי להמשיך.
——
אז אולי אתן תצליחו.
—-
?
"אמא, זה כבר לא צחוק, באמת." רוחי מנופפת לשלום לגננת. סוגרת את השער ומחזיקה ליהודית את היד.
"מה, רוחי? תבואי הביתה ונדבר, אני באמצע משהו חשוב. נשיקות ליהודית."
פנינה מוציאה את השטרות מהארנק. מפזרת.
עשרים.
חמישים.
עשרים.
מאה.
זה לחודש הקרוב.
היא הולכת לחדר שינה. יש שם ארון בגדים. הגיסה רצתה לזרוק, פנינה חטפה.
ארון בגדים, זוג מיטות יד שתיים, מדף עם שני מגירות. לה ולאפרים.
היא מוציאה את הפנקס, מסמנת.
-קורנפלקס, חלב, כיכר לחם, גבינה, 8 מלפפון, 8 עגבניה.
זה לשבוע וחצי הקרוב.
ככה הם, . כל שקל נרשם, נחשב, דבר לא ייזרק לחינם, דבר לא ייזרק לעולם.
רוחי נכנסת עם יהודית הביתה.
"אמא" יהודית קוראת לחלל הבית. חלל.
"שלום מתוקה" פנינה רצה מחדר ההורים אליה. מרימה. מנשקת. מחבקת.
"איך היה בגן, מתוקה?" היא מסתכלת לה בעיניים. ירוקות, בורקות.
"כיף, והיום מאד. אני אמא של שבת, אמא!" יהודית מנופפת לאמא בשרשרת עם המכתב להורים.
יהודית. אמא. של שבת.
25 פרסים.
בגדי שבת.
"יהודית, אולי את רוצה שנעשה בבית אמא של שבת? בסעודת שבת את תעזרי לי להגיש ונשים לך מטפחת. ו–"
"לא! אמא! אני אמא של שבת! בגן! בבית זה לא שווה. מטפחת אני שמה שאני משחקת עם שרולי. ולהגיש זה תפקיד של רוחי. לא שלי." היא מתיישבת על הרצפה. בועטת. נובחת. גם בתחילת שנה פנינה הציעה את הרעיון. בסבב הראשון. יהודית הסכימה. ובכתה שבוע אחר כך.
"אמא, בואי רגע." רוחי עם מבט מאשים.
פעם גם היא הייתה כזאת.
חיה תחת החישובים.
הדיוקים.
ערך השקל, האגורה.
אבל היא גדלה, וראתה כמה זה נורא לחיות כך.
היא יודעת שההורים שלה לא עניים. ההורים שלה עובדים עם ההורים של חברות שלה. אפשר לקנות, והרבה, ולפנק יכול להיות מושג בבית. טיולים פעם בחופשה זה לא צריך להיות פנטזיה.
אבל ככה הם. ככה כולם גדלו. ויגדלו, תחת השקל.
חוץ מרוחי.
"יהודית בסך הכל רוצה להיות אמא של שבת. אמא, זה הילדות. כמה עולים 25 פרסים? 25 שקלים, אמא. את לא יכולה לתת לה את זה?"
אני לא יכולה.
לא יכולה.
פנינה מחשבת במהירות.
הוצאות שבת פחות 25 שקלים.
אל מה אפשר לוותר?
אי אפשר לוותר על כלום.
חלות, יין, חומוס, סלט חי, סלט כרוב, טחינה.
דג, מרק.
עוגות.
הם יוותרו על העוגות.
ישתו קפה עם קורנפלקס בצלחת.
"את תהיי אמא של שבת. האמא הטובה ביותר, נסיכה שלי."
יהודית מחייכת. היא ניצחה. היא תקבל 25 פרסים. ותחלק. ותרגיש חשובה, שמחלקת, שנותנת.
בשבת בבוקר פנינה יושבת, עם קפה וקורנפלקס.
רוחי יושבת גם, לידה. עם שוקו, ושוקולד. וחבילת עוגיות קטנה.
היא חיה לעצמה, בעצמה.
עובדת, מתאמצת.
רק כדי להסכים לעצמה מינימום. ולפעמים לפנק.
זהו זה.
מקווה שהבנתן את הרעיון.
מוזמנות להמשיך בשמחה.
??