בני בליעל
מתכרבלת בשמיכה
לילה, שקט, רוגע.
אני מסתכלת בריכוז על היד שלי. רגע, משהו מוזר.
זו בכלל לא היד שלי! אימל'ה! של מי היד הזאת?
***
נכנסת לחדר, נעמדת מול המראה. לא זזה.
אחרי כמה שניות אני רואה את הכפיל שלי.
משהו לא מציאותי כאן, איפה המראה? מי זאת הילדה מולי?
***
ושוב לילה, המיטה שלי צמודה לקיר.
מתוך הרווח שבין לבין מתחילים לעלות תולעים ירוקות.
אני לא מצליחה לגעת בהן, הן עולות על, מגרדות.
תעופו ממני! למה היד שלי לא מצליחה לגרש אותן?
***
הליכה עם חברה, בין הערביים.
אוויר של חורף ושקט בנוף מסביב.
נביחות של כלב, צרחה של ילדה.
מי זה היה? אני לופתת את הזרוע של חברתי.
מה? היא לא מבינה.
היא לא שמעה את זה? זה הרי היה כל-כך נוקב, זעקה מטלטלת, טובעת בים הייאוש.
***
דופקים בדלת?
אני לא קמה מהמקום,
אולי זה לא אמיתי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
וואי את ממש מודעת לעצמך ופיתחת רגישות לכל פיפס, לדעתי יותר מידי.. בקטע שכבר חורג מהאיזון. כאילו נראלי שיש מקומות בתודעה שלא כדאי להיכנס אליהם עם עצמך, ואם כן, אז לא להתבלבל מזה אלא להגדיר לעצמך דברים: מה חוויתי עכשיו?, כאילו בהיגיון..
מרגיש לי כמו תורת הסוד כזה..
זו מתנה שיכולה להיות טובה לעצמך וגם לעזרה לסביבה אבל צריך לדעת איך להתנהל עם זה נכון!
בהצלחה!
(אממ קראתי עכשיו שוב..אולי תתיעצי על זה עם מישהו, כדאי לך!
או שאולי עזבי אל תתייחסי אלי יכול להיות שלא הבנתי את הכוונה שלך ולקחתי את זה למקום קצת אחר..)
לא הבנתי נראה לי
את כאילו הוזה???או עם חרדה?
עזבו לא הבנתוש
אוף זה קשה
ממש.
אם את רוצה לפרוק יותר אני פה❤
מרגיש לי שקראתי משהו
שהבנתי אותו מאוד
ולא הבנתי כלום
וכן הבנתי הכל.
אשמח לביאור, הסבר, משהו שיתן לנו זווית להסתכל ממנה על הפוסט היפה והמדהים הזה.
נ.ב. מכירה את ההרגשה הזאת חזק מדי..
אמהלהה מזההה לא הבנתיי
וואווווו.
האמת שהשארת אותי עם פה פעור.
זה נשמע התמודדות ממש קשה… סיוט.
(ואת כותבת מושלם, אגב! הצלחת להסביר ברור ויפה:)
אולי כדאי שתתיעצי עם מישהו מבוגר, שמבין עניין, ויוכל לייעץ לך יותר?.. כי זה נשמע בעיה רצינית, משהו שקשה לחיות איתו… (אם הבנתי נכון)
וחבל.
חבל על האנרגיות שלך! הם לא שוות את זה.
ממליצה לך ממש להתייעץ עם מישהו, חכם, ומבוגר.
בהצלחה!!! 🙂
הי. אני קוראת, והתיאור נשמע לי מוכר מידי. לא ממני, מבן אדם קרוב. זה לא מצב בריא. הייתי ממליצה לך לשאול אנשים מבוגרים על הסיפור הזה. הרבה הצלחה, ואומץ, ושתדעי שאת הכי בסדר גמור שיש.
זה נשמע שהייתי לא ברורה. אם את חווה את זה כהזיות, כלומר רואה את זה מממששש, ומסוגלת כמעט להרגיש את זה אבל לא, אז מדובר במה שאני חושבת.. אבל אם רק רואה את זה במסגרת החויה החושית האובר רגישה, אז זו באמת רק רגישות יתר…ואפשר לטפל בזה באמצעות שליטה פסיכולוגית (דמיון מודרך, הנחיות מוחיות, וכזה)