מחליפה מסכות
היא לחשה לך,
ילדה בתלתלים זהובים
וחיוך כובש מבעד לעיניה התכולות
בשקט בשקט, היא שאלה;
'למה את מתחפשת
השנה?'
ואת שתקת.
הרי מה יכולת להשיב?!
שבכל השנים ובכל הזמנים
את עוטה מסכה
קשוחה כזו, אטומה?
שהחיים לימדו אותך להיות שחקנית מעולה?
שהיית רוצה
לחזור לאותה תמימות ילדותית וחמה;
לשוב להיות ילדה
שמדלגת במגרש,
מטפסת על העץ כדי להוציא כדור שנלכד,
ונותנת לאנשים ללטף את פניה;
זו שמעריפים עליה אהבה?
אז,
כשעוד היה אפשר להשיל את התחפושות
למחוק את האיפור המרוח,
את המסיכה שמסתירה,
ואת ים הדמעות הצורבות.
בזמנים שפורים היה יום אחד
מתוך 365 ימים בשנה,
ועדלאידע זה בדיוק כמה שעות,
(לא מי יודע מה).
את רצית לחזור. מאוד.
עכשיו כבר מאוחר מידי;
הגל האחרון
מחק וייבש את כל שעוד נותר בתוכך.
וכל שנותר בחג הוא
להחליף למסכה אחרת;
עדלאידוע.
עדלעד.
(והתמונה שלך בעודך ילדה קטנה
עם עיניים תכולות וחיוך כובש
נשארת בלבך; לעד)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
ואוו הפוסט הזה פשוט העביר בי צמרמורות!
מוסיא את כותבת מהמם! את נוגעת בנקודות רגישות ויודעת לכתוב עליהן באמת מהלב!!
זה כל כך עצוב שפשוט עמדו לי דמעות בעיניים אני מייחלת בשביל הילדה החמודה הזאת שתחזור לתמימות המתוקה שלה!
נ.ב תמשיכי לכתוב! אני אוהבת את הפוסטים שלך❤
תודה לך!
מזדהה..
אהבתי את הכתיבה!
את מוכשרת!!!
אמאלה דיייי
זה מדי מושלם!!!
את מטורפת!!! זה מדהיים..
תמשיכייי לכתוב דחוף מוסיא!
ואוו זה חזקקק
את כותבת מטורף.
כל כך מרתק!!
וואי תודה לכולכן, כל הודעה כזו רק גורמת לי יותר לרצות להעלות לכאן. ולהחמיא גם לאחרות
וואי איזה נוגע ויפה:)
תמשיכי לכתוב כאן!
מידי פעם אני עוד עושה את זה.. ותודה!
וואו,
אין לי מילים,
קסום ונוגע..
תודה לך אהובה:)!
מוסיא, אני לא יודעת אם תראי בכלל את התגובה הזאת…
אבל השיר הזה… אמאלה, צמרמורות. למרות שזאת לא פעם ראשונה שאני קוראת את זה. אני מעריכה אותך יותר מתמיד!! ואוהבת מאוד.
הבית האחרון בכלל קרע אותי…
שאלו את הרבי "מה לומדים ממנהג התחפושת בפורים?"
הרבי: "בפורים אתה רואה מולך אנשים בתחפושות שונות: זה מחופש לליצן, זה למפלצת, זה לחיה, זה לסתם-משהו-לא-ברור. אבל לא יעלה על דעתך לכעוס או לרגוז: הרי זו רק תחפושת!
גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים 'מחופשים': זה מחופש לקמצן, זה לגס-רוח, זה לחצוף, זה לסתם אחד שלא איכפת לו משום דבר. אולם אין זו דמותם האמיתית של האנשים. זו רק 'תחפושת'.
עמוק בתוך הלב, כל אלה הם יהודים חמים, מלאי טוהר ויופי. אין צורך לכעוס ולרגוז.
צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות, להסיר את ה'תחפושת' ולחשוף את הנשמה הטהורה שבפנימיותם.
וזו המשמעות האמיתית של אהבת-ישראל!".