מה היה קורה אם מהללאל היה קם לעזור לאליהו?

מהללאל, עמ' 28.
לפנות בוקר ניסה שנית לנקוש על חלונו של מהללאל, והפעם הייתה שנתו של זה קלה יותר.
"טוב שהתעוררת", קולו של אליהו היה מקוטע ממתח, "אני צריך שתיקח אותי לצד השני של הרכס, עכשיו".
"גם אתה?", מהללאל הסתיר פיהוק, "מה קרה לכולכם? איזו מסיבה נערכת בגיראט?".
זיק אימה מהיר חלף באישוניו של אליהו, "מישהו ביקש ממך לקחת אותו לעמק?", שאל בשקט.
מהללאל הביט בו, מזהה את הזיק ותמה עליו, "אתמול בלילה", אמר, "גאלן. חבר ותיק של אבא שלי. הוא אמר שהוא עושה זאת בשביל המלך".
אליהו הצמיד את גב ידו למצחו, "איזה מלך מבין השניים?", שאל בשקט.
מהללאל העביר את לשונו על שפתיו, מבין טוב מאוד את כוונתו של אליהו, גאלן לא נמנה על סוג האנשים שיחרפו את נפשם למען כוזר האמיתית.
"אתה חושב – " הוא פתח, משפשף את עיניו הטרוטות מעייפות, מתכופף לעבר נעליו.
אליהו נד בראשו: "אני מעדיף לא לחשוב", אמר בקדרות, "אבל שתי פלנגות חונות בעמק. ואם איני טועה גאלן שלך הוא זה שסיפר להם להיכן כדאי להם למהר ולהגיע".
"בסדר", נאנח מהללאל, "אני בא, אבל תיקח בחשבון שאני הולך לחטוף מאבא שלי אם אני מאחר, וזה יהיה על מצפונך".
"נעשה את זה מהר", אליהו קיפץ על מקומו בלחץ, "רק תזדרז!".

"מה זה כל הרעש הזה?", נשמע הקול הרועם מן החדר הסמוך,מהללאל קפא על מקומו, "זה שום דבר, סתם נדודי שינה", השיב חזרה.
"האם נדודי השינה שלך תמיד כוללים בתוכם אנשים המדברים אליך מן החלונות?", האיש גדול הממדים ניצב פתאום בפתח החדר, "וגורמים לך לנעול את נעליך בשעה כה מוקדמת בבוקר?".
"אני יוצא עם אליהו לכמה זמן, אני אחזור בזמן לעבודות", הבטיח מהללאל, מסיים לשרוך את נעליו נעמד מולו, אליהו השתדל להיעלם אך הוא רעד מחוסר סבלנות.
"ואם לא תחזור בזמן? מה פשר היציאה המוזרה הזו?", אבא הגדול לא סמך על בנו המאומץ, ובטח שלא על החבר המוזר שלו, "ממתי אתה משכים קום סתם ביום רגיל? מה אתם זוממים שניכם?", שאלותיו רדפו זו את זו.
"חשבנו להשלים את שעות הלימוד שהפסדנו ביומיים האחרונים", הבריק התירוץ במוחו.
"ולכן היה צריך לבוא בשעה כה מוקדמת ולדפוק על חלונך כמו אחרון הגנבים? היציאה הזו לא נראית לי, חזור לישון", הורה לבסוף, בקול שאינו מותיר מקום לספק, "אני רוצה לראות אותך חולץ את נעליך".
מהללאל התיישב על המיטה בכניעה, מתיר את שרוכי נעליו, הוא הביט בחלון באליהו הדרוך, מגניב לו קריצה, הוא הבין את חשיבות העניין ולא היה מוכן לוותר, לכפר על המעשה שהוביל אליו בעקיפין.
הוא נשכב במיטה, מעמיד פני עייף.
האדם הגדול הביט בו עוד דקה הציץ מן החלון לבדוק שאליהו הבין את פשר הדברים והלך לדרכו, ולאחר מכן חזר לחדרו.
מהללאל חיכה עוד כמה שניות, ואז קם ממיטתו בשקט, אוסף את נעליו מבלי לנעול אותן, ויצא חרש מהחלון.

אליהו חיכה לו מרחק ניכר משם, מהלך מצד לצד. מהללאל התיישב על סלע מזדמן, נועל את נעליו במהירות האפשרית, "עכשיו אני בטוח אחטוף, אם אחזור מאוחר ואם לאו, תוכל לשאת זאת על מצפונך?", הפטיר מהללאל, מהדק בחוזקה את הקשר בנעלו ונעמד בזינוק.
"אנסה לעשות משהו בנידון מאוחר יותר, עכשיו בוא נזוז!", דחק בו, והם יצאו לדרכם ממהרים אך זהירים, מהללאל השתמש בכל דרכי הקיצור הידועות לו ומיצה את כושר הניווט שלו.

הם הגיעו לשם כאשר השמש כבר החלה לבצבץ בקצוות הרקיע, אוהלים אוהלים סדורים בשורות בתוכם כמה מאות חיילים ישנים, אינם יודעים מה מצפה להם.
באוהל אחד דלקו לפידים, אליהו ניגש לשם במהירות, מהללאל נשרך אחריו.
שני ניצבים עמדו בפתח האוהל וחסמו את הכניסה.
"יש לי מידע חשוב מאוד עבור המפקדים כאן", הבהיר אליהו, "עניין של חיים ומוות".
הם אמרו לו ביובש לחכות, ואחד מהם נכנס פנימה, אחרי כחמש דקות הוא יצא חזרה ופתח את יריעת האוהל עבור אליהו ומהללאל.

"מי אתם?", כמה בכירים ישבו סביב השולחן במרכז האוהל, אך אחד, כנראה הבכיר מביניהם, פנה אליו, "ומהו המידע שבידיכם?".
"שמי אליהו, אני מתגורר ברכס האנשוג, לפי המראה הנשקף ממעלה ההר, במרחק לא רב מכאן, חונות שתי פלנגות של צבא כוזר החדשה", אליהו ירה את המידע כמעט מבלי לנשום, "הנער", החווה בידו אל עבר מהללאל, "הוביל אתמול בתמימותו בהוראת אביו שליח אל עבר העיר גיראט כנראה שנשלח להעביר את המידע שנודע לו על המתקפה המתוכננת על ידכם תמורת בצע כסף".

אולה נעמד, מתקרב לאליהו בצעד איטי, בוחן אותו מכף רגל ועד ראש, "לאיזה צד ליבך שייך איש צעיר?", שאל ברוגע.
"ליבי וחרבי שייכים לכוזר האחת והאמיתית", הצהיר אליהו, מניח את ימינו על חזהו.
אולה השהה עליו את מבטו עוד שניה. "ואתה?", פנה אולה אל מהללאל.
"הנער אסופי אדוני, הוא גודל על ידי אדם חסר מצפון שמעביד אותו מבוקר ועד ערב, הדמות הרוחנית והמשען היחיד שלו היה הרב, זכרונו לברכה, שגר ברכס עד לפני כשלושה חודשים, וגם הוא צודד בכוזר האחת, והאמין במלך איסתרק בכל ליבו, הנער הלך בדרכו".
מהללאל לא אהב את הדרך בה הציג אותו אליהו כאסופי מסכן, אך שתק.
"תודה על הסבריך אליהו, אך שאלתי את הנער", אולה הסב את פניו חזרה אל מהללאל, "מה שמך נערי? ולאיזה צד אתה משתייך?".
"אני אסופי אדוני, שמי הוא מהללאל וכמו ידידי פסעתי בדרך רבי", השיב מהללאל.
אולה בחן אותו בעיניים מצומצמות, "דבר מוזר מטריד אותי בשניכם", הוא הסתובב למקומו, "שניכם מזכירים לי אנשים שאני מכיר", הוא הסתובב חזרה אליהם לאחר שהתיישב במקומו, "אתה", הצביע על מהללאל, "דומה באופן מעורר השתאות ומעט מחשיד לנסיך מיכאל ירום הודו, וההבדל היחיד הגורם לי לחשוב שאינך הוא הוא צבע העיניים השונה".
מהללאל הופתע, מעביר את ידו בתלתליו במבוכה.
"ואתה איש צעיר", העביר את מבטו אל אליהו, "מזכיר לי מאוד אדם שהכרתי אך מת מלפני זמן רב", אולה השעין את סנטרו על אגרוף ידו, לא מסיר את עיניו מאליהו, שבפניו לא זז שריר, "התוכל להוריד את כובעך לרגע? רק כדי להפריך את חשדותי המופרכים".
אליהו נאנח מבין שכלתה עליו הרעה, הוא הסיר את כובעו וקבוצת שיער אדמונית בלטה כפרג בין
שערותיו החומות.

אולה התרומם ממקומו בשנית, ניגש אליו, "אביי, אתה עוד חי!", אולה תפס את שתי ידיו של העומד מולו בהתרגשות.
"כן, הייתי שמח להמשיך לעשות זאת בשקט מבלי שאף אחד ידע זאת, אך הפלנגות היריבות החונות בעמק היו חייבות להגיע לידיעתכם", השיב אליהו/אביי ביובש.
מהללאל בהה במתרחש בחוסר הבנה.
"תודה לך אביי, המידע הזה חשוב ביותר", הודה לו אולה, "תצטרף אלינו?".
"תודה על ההצעה, אבל אני חושב שאחזור עם הנער אל הבית, אני צריך לטפל בו, אביו המאמץ יכעס מאוד, הוא המרה את פיו בכך שליווה אותי לכאן, בלעדיו לא הייתי מצליח לעשות את הדרך הזו".
"ותישאר בשטחה של כוזר השניה? אינך רוצה לחזור איתנו אל אתיל?", התפלא אולה.
"זה יהיה הדבר הגרוע ביותר עבורי, ברגע שידע יוסף על עצם היותי בחיים יפתח שוב במצוד אחרי עד שבסופו של דבר אמות באמת", סרב אליהו, "אשמח גם שהדבר לא ייצא מפתח האוהל הזה, אחרת אצטרך לברוח גם מכאן, וחבל לי לעזוב את המקום אליו נקשרתי".
אולה שתק, אך אישר את דבריו בניד ראש, "תישאר פה לפחות לייעץ לנו מעט?", אמר אולה לבסוף.
אחיהו הפנה את מבטו אל מהללאל קצר הרוח והמבולבל שמאחוריו, "אני אדבר מעט עם הנער, אשיב לכם תשובה עוד כמה דקות".

הם יצאו מהאוהל, השמש כבר זרחה, ומהללאל שילב את ידיו בהתרסה.
"אוכל להישאר פה? אתה תסתדר עם אביך?", שאל אותו אליהו בכנות.
"אני אסתדר כמו שהסתדרתי כל הזמן, אבל אני מתחיל להתחרט שהובלתי אותך לכאן".
"מדוע?", הופתע אליהו.
"כי פתאום אני מגלה שחברי הטוב ביותר הוא בכלל לא מי שאני חושב שהוא, והוא שיקר עלי במשך כמעט חמש שנים!".
"מהללאל, זה לא כל כך פשוט כמו שאתה מציג את זה…", אליהו גרד בפדחתו במבוכה.
"אז מה? פתאום אני מגלה שבכלל לא קוראים לך אליהו, ואתה בכלל אמור להיות מת ומפקד פלנגה מסתורי מכיר אותך יותר טוב ממה שאני מכיר אותך", מהללאל הזדקף על מקומו, "אני חושב שאחזור עכשיו, אני כבר מאחר איחור ניכר, אבא הגדול ימצא כבר דרך יצירתית לכלות בי את זעמו".

יריעת האוהל נעה פתאום, והם הפנו את מבטם בתנועה אחידה אל היוצא.
"אני חושב שבכל זאת כדאי שתתלוו אלי, שניכם", אמר אולה, "מלכותו של המלך איסתרק ירום הודו מבוססת יותר ממה שהייתה לפני חמש שנים, הוא יוכל להגן עליך אביי, ואתה", פנה אולה אל מהללאל, "נוכל לגמול לך טובה על המעשה הטוב שעשית כאשר הובלת את אביי הנה ולעזור לך לאתר את הוריך, מאתיל כאזראן יהיה קל יותר לעשות זאת".
"אני לא יכול לנטוש סתם כך את אבא הגדול, הוא גמל לי טובה בכך שלקח אותי לביתו והוא צריך אותי".
אליהו תפס אותו בכתפיו, "הוא מתעלל בך מהללאל, מעביד אותך בפרך! בעצמך אמרת לפני רגע שהוא ימצא דרך לכלות בך את זעמו על כך שבאת הנה ללוות אותי".
"אני לא יודע…", מהללאל הובך, מבטיהם של אולה ואליהו נתלו בו.
"אנחנו נסוגים מכאן, הסכנה גוברת על הרווח, מקפלים ציוד וחוזרים חזרה, נלווה אתכם חזרה אל הרכס, נדאג לכך שאביך יפוצה על השנים שטיפל בך", הבטיח אולה.
אליהו הנהן לכיוונו ברוגע, ומהללאל נרגע.

– –

מהללאל נשם את רוח החופש, אין עוד אבא הגדול שיצעק עליו אם קם מאוחר, אין עוד עורות של חיות בר מסריחות לפשוט.
סוסו של אולה צץ לצידו לפתע, "אתה בסדר?", שאל אותו בחביבות.
הוא הנהן בראשו.
"זה כל מה שלקחת איתך?", התפלא אולה על הצרור הקטנטן שנח לצידו של מהללאל.
"זה כל מה שיש לי", משך מהללאל בכתפו, פותח את הצרור הקטן מוציא משם את התליון המוזהב שלו, "זה מה שהיה איתי כאשר מצאו אותי".
"תראה לי רגע", מהללאל הושיט לו את התליון, ואולה בחן אותו מכל הכיוונים, חיוך קטן נתלה בזויות פיו.
"באמת תוכל לעזור לי למצוא את הורי?", שאל מהללאל, מביט בתקווה בפניו של המפקד החביב.
"אין צורך בכך", אמר בחיוך, "אני חושב שאני יודע מיהו אביך".