גיבור.
השמש להטה בעוז, חום יוקד וצורב של אמצע עונת הבישול, ככה קראו לתקופה הזאת בכפר.
בין העצים הוא ישב שם, ילדון בן 12 בסך הכל, עם זרוע חשופה ועליה כתם לידה בצורת דג, מתנת פרידה מאימו המתה.
שערו התעקל כלפי מעלה בבלורית מחוצפת ועיניו הירוקות הכילו אלפי רגשות שבעולם, חוץ מבושה.
ג'ואי קראו לו. שם מוזר כזה, ולו היו שואלים אותו, היה הוא מעדיף שם פחות מתבלט, שם שיאפשר לו- כמו שאהב לומר: "להתפוגג".
אבל לא שאלו אותו, והנגר אצלו התגורר היה אדם שמחשבות אצלו היו בגדר מותרות, כך שהנושא אף לא עלה על שולחן הדיונים.
את השעות האלה, אהב ג'ואי יותר מכל. גרומפ היה עסוק בסימון ובחטיבת עצים, ובנתיים הרשה ל'ילדון'- כמו שהוא קרא לו- להשתעשע בין העצים.
אבל הוא בכלל לא היה ילדון, ואולי אף פעם לא היה. הוא ידע טוב מאוד כיצד לאחוז בקשת, וכיצד להכין אוכף סוס לרכיבה מהירה, ובדייג? עם כל הכנות, לא היה טוב ממנו בכפר.
אבל בכל זאת, גרומפ קרא לו ילדון, וג'ואי לא אמר על כך מילה.
הוא חפן את ראשו בין שתי ידיו, שעם שלל הצלקות שעיטרו אותן כלל לא היו נראות ידיים של נער בן 12.
"אההה" צרחה חדה הקימה אותו ממקומו במהירות שיא, הוא שלף את אולר היד שלו מנרתיק המותן ורץ באומץ לא מוכר למקור הצרחה.
"גרומפפפ" הוא שאג. "הכל בסדר?", כבר הרבה זמן שהוא לא הרגיש חרדה כמו זו הזוחלת לה במהירות לאורך גבו.
"גרומפפ" הוא צעק, מרגיש בכובד משקלה של האחריות על כתפיו, אף אחד לא יודע שהם פה!
קול נעירת סוס מתרחק גרם לו להגביר את צעדיו, והוא הבין שהוא מתקרב.
פחד מצמית אחז בו לרגע, אבל ג'ואי הדף אותו באומץ, מתבייש בעצמו על הרכרוכיות שגילה לרגע.
הוא הבחין בגרומפ שוכב על הקרקע, מדמם בראשו.
"מי עשה לך את זה?" הוא שאל, משתדל ולא מצליח, להסוות את הזעזוע שחש.
גרומפ רק הזיז קלות את ראשו לכיון העצים שעמדו מאחורי ג'ואי.
הוא סיבב את ראשו, ובאותו הרגע הרגיש זוג ידיים חזקות חובטות בברכיו, ויותר מכך לא זכר דבר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
42 תגובות
אעע!
אעע!!!
העלת לי חיוך ילדונת:)
כתיבה מטורפת!
ותודה!!
וואאו!
את כישרון ענק, מה זה?
נסחפתי עם העלילה הקולחת שלך.
דמיינתי כל דמות לפרטי פרטים.
הכנסת אותי למתח.
מותר לי לקוות שתמשיכי את הסיפור?
זה כל כך מעניין.
אני לא חושבת שאמשיך.. אבל בכל מקרה שתדעי שממש כיף לקבל כזה פידבק עם מחמאות מדוייקות.
תודה לך!
וואו!
את כותבת מהמם, שיראז.
ממש ממש אהבתי❤
זה סיפור בהמשכים כאילו?:)
מחכה להמשךך?
תודה טופי!
ממש מוחמאת פה |מסמיק|
זה סיפור בלי המשך עקרונית.. סתם כזה חביב:)
אז בא נעשה פה 'אחת אפס לאמת' שתיים!
זוכרות איך זה התחיל? במבוש לא התכוונה לעשות המשך ואנחנו פשוט הכרחנו אותה, ותראו מה יצא!!
שיראז, עכשיו את! מחכה ❤️❤️
וואוו שיראז זה ייפיפהה
ברמות.
איזה כישרון!!
זה הולך להיות סיפור בהמשכים?? (כי אם כן אני ממש מחכה להמשך…!)
ואהבתי את השם של הפוסט ('לוחם רוח' – תסכימי איתי שזה מעורר השראה;)
קיצרר אלופית שאת!!❤
תודה אייס מוקה!! ואם כבר מדברים על שמות אז שלך לא פחות מיוחד:)
כיף לקרוא כזאת תגובה!
וואט רגעע מה זה השלמות הזאתתת
אבל לא הבנתי, יש לזה המשך??
וואו זה יפה ומרתק ומושלםם!!!
ממש סוחף
אהבתי!
זה בלוג אמור להיות?
אני רוצה את ההמשך ?
תודה מותק!
חייכת אותי לגמרי עם התיאורים שלך!!
וואיי מהמםם
מקווה שמחכה לנו עכשיו סיפור בהמשכים
תודה |לב|
שיראז את אלופה!
תנקס על הבלוג החדשש
תודה פינקי!
רק שזה לא בלוג, רק סיפור שכתבתי:)
כתיבה מטורפת.
אני רוצה טיפה מהכישרון העוצמתי הזה.
הי וואוו. אני הוחמאתי כאן.
דבר ראשון תודה לך, ב"ה ושימשיך תמיד! ודבר שני תזכרי שיש בך מלא כוחות שעדיין לא הוצאת אל הפועל.. אולי בסוף את תהיי סופרת על- שבכלל לא תראה אותי עם הכתיבה שלה |קורץ|
מה
מה
מה
???
הלם.
את מוכשרת בטירוף.
תודה
תודה
תודה
את מתוקה ממש!
אמאל'ה! את מוכשרת!
תודה מותק, כיף לקבל כאלה פידבקים שמחממים את הלב!
תני לי לנחש שאת אחת שאוהבת את סגנון ממלכה במבחן?!
וואו וואו וואו, איזו כתיבה!! אהבתי!
אבל למה באמצע המתח למה???
הופה!
את האמת שכן, אני די מחבבת את סגנון ממלכה במבחן, אבל מעניין שאמרת את זה על סמך הפוסט הזה.. יש לך כושר אבחון לא רע ילדונת:)
ותודה!
יפהההההה
אהבתי
תודה יערה@
את כותבת יפהפה! הדמיון החי הצטייר לי מאליו בראש. מושלם.
הי חישוק!! את מתוקה ממש ואני אוהבת את התגובות שלך לפוסטים שלי:)
ותודה על המחמאה!!
וואו!
כתיבה נדירה!
יש לך את זה בלתאר מוחשי.
מחכה שתמשיכי…
ואי זה היה יפהה! תמשיכיי אני במתח 😉
אמאלההה מזההה
את מוכשרת בטירוף!!!!!
דורשת המשךךךך
תותחית
כותבת מטורף
מחכה להמשך
א. יאיי! סיפור!
כבשת אותי;)
ב. רואים באמת, כמו שפסיפלורה כתבה, שאת קוראת ממלכה במבחן. יש משהו דומה בכמה ניסוחים כאן. כיף! נכון שאין על מיה?
ג. הכתיבה בעיקרון יפה, אם כי יש כמה קטעים שיותר בוסריים לפי דעתי.. סיפרת על 'הפעמים שאהב ג'ואי' ופתאום את עוברת לתאר פעם אחת ספציפית בה נשמעה צרחה חדה וכולי. המעבר כאן היה לי קצת מוזר בעין, ולא מתואר מספיק לדעתי. אני חושבת שגם היית צריכה לתאר יותר את מעלליו של ג'ואי, את מעמדו בין נערי הכפר, כמה מקרים שקרו לו, ולא להגיע ישר לעובדה שאמורה להפתיע אותנו – שהוא לא תיקן את גרומפ על שקרא לו ילדון, כנראה כי זה היה לו קצת נעים שמישהו עוד חושב שהוא ילדון. אם היית מפרטת ונותנת קצת יותר רקע, היינו מופתעים שעל אף קשיחותו וכל זה – הוא עדיין חלש ופגיע בפנים, ורוצה שמישהו יאהב אותו. אבל כאן, אחרי רק שני משפטים בערך על אותו נושא('עיניו הכילו הכל חוץ מבושה' ו'שיערו התעקל לבלורית מחוצפת', פחות או יותר) – זה לא כל כך מפתיע.. אם כי כן מעורר עניין, ובהחלט גורם לנו כקוראים לנחש את בין השורות. מה שלא כתוב.
אהבתי את הרעיון של הסיפור, אם כי עוד לא מובן כל כך מה בהמשך..
בעיקרון יש לך כאן בסיס יפה, הייתי מציעה שתרחיבי אותו קצת יותר ותעבדי עליו.
ד. מקווה שאת אוהבת ביקורת..
בכל מקרה, קחי אותה בערבון לגמרי מוגבל כי אני סך הכל אחת שקצת-קצת מבינה בכתיבה. כל האמור פה נכתב לגמרי לפי דעתי האישית, וללא בדיקה\סימוכין\משהו דומה.
ה. בהצלחה!
וואו אמהלה איזה כשרון כתיבה את חיבת לעשות עם זה משהו פשוט הייתי מרותקת לפוסט והמסר בכלל אחד הפוסטים !!
קסום….
יש המשך?
וגם…
איך לא ידע איש שהם שם, אם אלו שעות שבועיות או אפילו יומיות בהן הם הולכים לשם?
וגרומפ אמור לדרוש מג'ואי עזרה, לא? הוא כבר בן 12. ובשביל מה מגדל אותו גרומפ? ואיך זה שלא כמו אבא הגדול שהעביד את מהללאל(טועה או שמשם לקחת את ההשראה? ובכל מקרה), ג'ואי לא עושה כמעט כלום? שיעזור לו בחטיבה, משהו. עושה רושם שגרומפ לא מחנך אותו לכלום.
וואי מהמם..
אפשר המשך?
אעאעאאעאעאעאעעעאע מה זה????????
וואו וואו וואו!!!!!
כתיבה מטורפת!!!!
אהבתי גם את הסגנון של הסיפור, מקורי כזה, מסקרןןןן!!!
יש המשך??
גדולה מהחיים!❤️
וואט.
שוק.
אהבתי.
וואוו שירז!! אהבתי, לגמרי!! סיפור חמוד וכפרי כזה, בדיוק בסגנון שאני אוהבת!!??