ואני רוצה לשאול אתכן משהו שותפות:)
כמו כולנו, או לפחות כמו הרוב, או לפחותכמוך. או לא כמוך.
אני רציתי לכתוב סיפור.
אני אוהבת.
אני רוצה.
אבל יכולה?
את זה אתם תחליטו.
רוצה לשלוח לכן שותפות:)
טעימה קטנה מהסיפור שלי:)
אז הנה לכן טעימה, אני אשמח שתגיבו אם כדאי להמשיך:)
תודה שותפות:)
"רעות?" אבא שלה מורח סנדוויץ עם שוקולד, מעביר את הכפית הלוך ושוב.
"מה?" היא גומרת להכניס לצידנית קופסאות שניצל וקוסקוס מדיפות ריח חם וטרי.
"את יכול להלביש את נפתלי?" הוא מכניס סנדוויץ ועוד אחד לשקית שקופה.
"הוא לא יכול להתלבש לבד?" היא סוגרת את הריצרץ עד הסוף.
"אם שאלתי כנראה שלא" הוא עוקץ לא בכוונה.
"אוקי" היא מניחה את הצידנית בצד, מחפשת את אח שלה בסלון המבולגן. מוצאת.
"נפתלי בוא חמוד לרעות" היא מושיטה לו שתי ידיים, יודעת שאחרת זה לא ילך. פליימוביל זה פליימוביל.
"לא רוצה" הוא מושך בכתף לא טורח להסתכל עליה.
"נפתלי, אם אתה רוצה לצאת לטיול עם פיג'מה אני ואבא מסכימים לך"
אולי ככה.
"אבל כולם יסתכלו עלי" הוא מכניס איש פליימוביל לתוך הרכב הקטן. ומתניע במקומו.
"נכון, אז לא כדאי לך" היא מדברת איתו במבטא שמדברים עם ילדים קטנים. כמוהו.
"אז רעות, את מלבישה אותי?" הוא מנחית מסוק בצבע אפור
ובום. נשמט לו מהיד.
"בטח, אתה קם?" השתכנע הקטן. היא נותנת לעצמה מדליה דמיונית.
"קם" הוא מתרומם, משאיר מסוק שרוי בקרקע וגם מכונית קטנה.
היא נותנת לו יד, לוקחת אותו לחדר.
מוציאה סריג ירוק צבע דשא ומכנס תכלת מארון.
"היי, רעות הלבשת אותי דשא ושמיים" הוא צוחק וקולט.
"נכון, איך שמת לב?"
"כי שמתי לב" הוא מבליע חיוך. בוהה שוב בבגדים שלו דווקא נחמד.
"אתה כזה חכם וחמוד" היא מתכופפת עליו פוגשת בעיניים כחולות וטהרות, מלטפת לו לחי חלקה.
"רעות, למה את כל כך אוהבת את כולנו?" הוא מביט בה בעיניים שואלות.
מה? היא לא מבינה את השאלה מגמגמת לרגע. "כ- -י את-ם אחים שלי, ואני אוהבת אתכם" אתם אפילו לא יודעים עד כמה.
"באמת?" הוא מסמיק, רוצה לחבק את רעות, את זאת שאוהבת אותו, להחזיר לה גם. כמו שילד קטן מבין.
"באמת באמת" היא נותנת לו נשיקה קטנה בלחי אדומה, "ועכשיו כולם מחכים לנו, אז שנלך?"
"שנלך" הוא חוזר אחריה, הם יוצאים מהחדר מחוייכים.
"אבא, הקטן שלנו גמר להתלבש" היא מעדכנת.
"רעות" נעמי מתקרבת אליה.
"מה מותק?" היא מלטפת אותה "את רוצה קוקו?"
היא סורקת אותה מסרק וגומיה ביד.
היא מהנהנת.
"אולי את רוצה שתי צמות מיוחדות?"
"כן"היא קופצת, שמחה.
"קוראים להן צמות סיניות"
"מה סינים הולכים עם צמות כאלה?"
"כנראה" היא קורצת לה בעליזות, צוחקת. גם נעמי.
היא לוקחת ממנה מסרק ורוד ומתחילה לסרק מלמעלה, כמו שאמא הייתה עושה. היא מפרידה קובץ שער לשלוש חלקים, ומתחילה לקלוע.
בינתיים דובי ניגש אליה.
"מה דובילה?" היא מחייכת עליו.
"כלום" הוא נבוך.
"אתה צריך עזרה במשהו?"
להגיד לרעות שהוא צריך… היא בטוח תעזור לו.
"רעות? אני צריך לפרום את הקשר בשרוכים ולא מצליח" הוא מסמיק.
"אין בעיה. אני רק גומרת כאן עם הצמות של נעמי ובאה אלייך" היא מקרינה לו חיוך רחב. חיוך של אהבה.
"תודה" הוא פולט.
"בשמחה חמוד" היא גומרת לקלוע את הצמה השנייה.
"זהו. זה ממש יפה לך" היא מסובבת אליה את נעמי מסתכלת אליה.
מרוצה. נעמי מחזירה לה בתגובה חיוך של תודה.
נעמי הולכת למראה מעבירה את כף היד שלה על הראש ואז על הצמה הדקה. רעות עשתה לה קסם בשער. מרוצה.
"רעות כולם מוכנים?" אבא שלה גומרי לחתוך ירקות ומכניס בקופסת פלסטיק בינונית.
"אני חושבת שכן, חוץ ממני" היא צוחקת, מתרוממת מהרצפה. גומרת לקשור לדובי את השרוכים.
"אז לכי להתארגן, אנחנו רוצים לצאת" הוא מכניס דברים אחרונים לתיק גב.
"אוקי" היא הולכת לחדר.
מתקדמת לארון בוחרת סריג נעים בצבע סגול שאמא קנתה לה אז, כשהייתה לפני הכל. וחצאית שחורה ארוכה.
עד עכשיו היא הייתה עם בגדי בית מלוכלכים. היא משליכה אותם באיטיות לסל כביסה שעומד בצד.
מסרק. קרם לתלתלים והיא באמבטיה.
מתיזה מהספרי הקטן כמה שפריצים, מעבירה סירוק.
אוספת תלתלים בגוונים שונים לקוקו גבוה וארוך.
לוקחת תיק חום חלש מהשידה, סט לחצי השער שלה.
מכניסה לשם טלפון, מצלמה, חבילת מסטיקים. ומה עוד?
מצב רוח, את זה לא צריך להכניס לתיק. היא מחייכת לעצמה.
היא יוצאת מופתעת לראות את כולם מחכים רק לה ליד הדלת אפילו אבא שלה.
"איזה חמודים קטנים שלי" היא מתקרבת לכולם רוצה להביא חיבוק גדול לשלישיה. נזכרת באמא.
"עוד שנייה אני באה" היא רצה אחורה דופקת חרישות בדלת.
"אי י-ממה?" היא מסתכלת על אמא שלה. כואבת. דומעת אולי.
"רעות" אמא שלה מחייכת.
"את תסתדרי לבד?"
"בטח"
"אמא, מה בטח? תראי אותך" חלשה עייפה.
"רעות, הכל טוב" היא מחייכת חיוך במאמץ.
אבל בפנים יש מלא חיוכים. מתוקים וקטנים, ואפילו גדולים, ענקים היא קוראת להם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
25 תגובות
אממ.. לא יודעתת
לא נראלי כדאי שתמשיכי
.
.
.
תגידיייי, את נורמאלייתתת??
ברור שתמשיכיי
ריתקת אותיי!!
את מוכשרת ומהממת!
מה עשית לאמא שםם?
פליז פליז שבפרקים הבאים אל תעשי לה דברים רעים הם נשמעים משפחה כל כך מותק ומהממת בבקשה אל תהרסי להם את החייםם.
אמהלה מושלם.
כתבת יפה בטירוף.
אני נשארתי במתח.
ולגבי השאלה שלך אם לעלות או לא,
תקשיבי מה דעתי
דבר ראשון שהסיפור יהיה מוכן בשלמות כי זה לא כיף לאף בת להעצר באמצע המתח ודבר שני לדעתי כדי לך לחכות תקופה מסוימת יש פה באתר המוןןןןןןן סיפורים ורוב הבנות לא קוראות הכל גם כי קשה לאחוז ראש וגם כי זה לוקח המון זמן לקרוא ככ הרבה. ואולי יש סיבות נוספות.
מה שכן שאהבתי את האורך של הפוסט בדיוק במקום.
ולסיום
אהבתי ממש?
הכי בעולם שתמשיכי,את כותבת מהמממם.!!!
מיוחד כזה.
משהו אחד שצרם לי בפוסט המתוק הזה.
אף אחד, בעולם, לא יחליט לך אם את יכולה לכתוב או לא, ואם נגלוש הלאה מתחומיי היצירה, אז לכל דבר בחיים. אל תתני לאף אחד לקבוע מה "מחוץ לתחום שלך". תעשי את המקסימום שאת יכולה, מי שיאהב – מה טוב.., מי שלא יאהב – לא יאהב. הוא לא חייב. כל אחד מתחבר למשהו אחר. אם תרצי, זה יגיע. כולנו התחלנו פעם, ברמות שונות, בדרגות שונות, אבל כולנו התחלנו. כדי לקבוע למישהו את עתידו צריך יומרנות ובורות בלתי נתפסים.
לא אספר את הגילגולים שלי עם כתיבה, כי הם ארוכים ויחשפו את זהותי, אבל את יודעת מתי התחלתי (בואו ונגדיר התחלתי) לכתוב? גיל 7. מתי היה השיר הראשון שלי? 11. איך הוא היה? מתוק להפליא, אבל.., מתוך כבוד לזכרו, (הוא נמחק לי, כן? זוכרת חלקים ממנו בע"פ) הוא היה דיי-נוראי. בנסיון השני יצא לי מקסים. כולנו מתקדמים במחולות הזמן, והוא פלסטי, הוא מחליף צורה עבור כולנו. אצטט מפוסט ששכחתי את שמו, "אני אומרת, מחר זה בלב שלך".
ביקורת קטנטנה על הסיפור –
עשית כאן משהו מתוק ומשפחתי, אין קסום מזה, אבל מאוד הייתי רוצה לראות את הכתיבה שלך עם עלילה פחות צפוייה, משהו יותר מגוון עם תפניות, אך זו העדפה שלי. תפסת רגעים יפהייפים שלא כל-כך מתייחסים אליהם בחיים של רובנו ותיעדת אותם מקסים. שאפו לך. אני מאוד אשמח לקרוא עוד ממך. יש לי עוד-קצת ביקורת, אבל אפילו לטעמי היא מיותרת מאוד, כיוון שזה תלוי על קשת הסגנון, ובכלל, דברים שישתנו בעתיד, אני מניחה.
תמשיכי לכתוב, יש לך ברכת הדרך ממני, (כמה היא שווה? ייתכן וכלום, אבל תזכרי אותה).
את מקסימה ומוכשרת להפליא. תודה שנתת לנו לקרוא ממך!?
-כיף אפרסקים קלאסי-
וואו את כותבת מהמם!
אהבתי את הרגש, ושמתרחש בחיים היומיומיים…
וכשאת נותנת גם כלים חינוכיים(?) לחיים- עם האחים הקטנים-
מה עוד אפשר לבקש?
(רק שלא תהיה מדי מושלמת-עושה לי נקיפות מצפון…)
אשמח מאד אם תעלי!
מחכה…
פליז תמשיכיייייייייייי
אני רוצה לדעת מה קורה,
מה קרה לאמא?
איך ריעות כזאת טובת לב שעוזרת לכולם ואני לא?
???
וואווו.
זה מהמם, ממש ממש.
הכתיבה טובה מאוד, לדעתי.
וואו, אחותי, הכתיבה שלך טובה!!
חייבת לומר שפשוט נהניתי.
ביקורת קטנה – הדמות שהצגת משחקת את תפקיד ה'מושלמת', שזה דבר שלא קיים במציאות. (או שאולי יש אנשים כאלו ורק אני לא זכיתי להתקל בהם?!) הייתי ממליצה לך להכניס קצת דרמה, אולי עצבים, אפילו. סצנה יותר סוערת ואמיתית שמשקפת מציאות.
נ.ב. מסכימה עם כל מילה מהנאום שדפקה לנו אורגניזם. אף אחד בעולם לא יכול להחליט לך מה את יכולה ומה לא. חוץ ממך, כמובן.
נ.ב.ב: אני, באופן אישי, אשמח מאוד לסיפור ממך.
סוודר אפרסק יקרה!
בראש ובראשונה, ועוד לפני שאדבר על הסיפור המהמם שלך, משהו קטן וחשוב שהפריע לי-
"אני אוהבת.
אני רוצה.
אבל יכולה?
את זה אתם תחליטו."
זה ציטוט מדוייק מהדברים שכתבת.
אנחנו??
אנחנו נחליט???
עבורך??
מי אנחנו בכלל, שהביקורת שלנו תהיה כל כך משמעותית עבורך?
יקרה, את ורק את תחליטי בשביל עצמך האם להמשיך או להפסיק את כשרונותייך ותחביבייך!!!
וכעת, לסיפור עצמו-
הוא מקסים במובן הכי פשוט וטהור של המילה.
תיארת בכל כך הרבה צבעוניות, יופי ותימות סיטואציות מחיי היום יום שלנו והצלחת לסחוף אותי עמוק… כל כך עמוק אל תוך הסיפור שלך!!!
שאפו, שאפו ועוד פעם שאפו!!!!
ו…
לביקורת הקטנטנה והמטופשת של חסרת הבנה שכמותי בכתיבה ?…
תתכונני, זה עומד להיות ארוךךךךךך.
אז ככה-
בעלילה המתרחשת בסיפור יש בד"כ
משפטי הגיבורים+ ותוספת תיאורים, לדוגמא-
"את בטוחה שאת רוצה?"- משפט הגיבור.
"היא העבירה את מבטה העורג לשמלת המשי הכסופה"- תוספת שלך של תיאור המקום, הרגשות, הזמן וכל דבר אחר שנועד להעביר לקורא בצורה המיטבית את ההתרחשות.
בכתיבת סיטואציה והתרחשות כלשהי שאת מנסה לתאר, יש שלוש דרכים עיקריות לתאר את העלילה-
משפט גיבור+תיאור+משפט גיבור. לדוג':
"חלמת" עיניה קפואות המבע שלחו לעברי מבט יבש "זה לעולם לא הולך לקרות…".
תיאור+משפט גיבור. לדוג':
כוסית היין התמלאה עד גדותה, מלאה קצף לבן ואוורירי "תודה, הברונית הנריטה".
משפט גיבור+תיאור. לדוג':
"זה כאב… אבל הייתי חייבת" ידיה של רבקהל'ה חיממו אותי. נסכו בי רוגע.
ישנם עוד דרכים… כמו משפט גיבור או תיאור בלבד….עוד דרכים רבות.. אבל בד"כ רובינו משתמשים באחת משלושת האפשרויות שנאמרו למעלה.
המשך בתגובה הבאה….
אילנית אהבתי!
מאיפה את יודעת את כל אלה?!
מאיפה…?
אהמ… שאלה טובה…
תודה.
המשך…
וכעת את בוודאי שואלת- אחרי ההרצאה הזאת, מה אני רוצה מהחיים שלך????
והתשובה היא כזאת-
שמתי לב, שבכל הסיפור השתמשת אך ורק באופציה השלישית שכתבתי שהיא משפט גיבור+תיאור, לדוגמא מתוך הסיפור-
("רעות?" אבא שלה מורח סנדוויץ עם שוקולד, מעביר את הכפית הלוך ושוב.
"מה?" היא גומרת להכניס לצידנית קופסאות שניצל וקוסקוס מדיפות ריח חם וטרי.
"את יכול להלביש את נפתלי?" הוא מכניס סנדוויץ ועוד אחד לשקית שקופה.
"הוא לא יכול להתלבש לבד?" היא סוגרת את הריצרץ עד הסוף.
"אם שאלתי כנראה שלא" הוא עוקץ לא בכוונה.
"אוקי" היא מניחה את הצידנית בצד, מחפשת את אח שלה בסלון המבולגן.)
הבנת?
יש כאן עלילה שלימה שבכולה ללא יוצאת מן הכלל היה קודם משפו ורק לאחר מכן תיאור.
מלבד העניין שהקוראים בד"כ רוצים גיוון, יש גם את בעיית ה- היא וה-הוא,
אם תשימי לב בקטע שכתבת וציטטתי לאחר כל משפט יש היא או הוא וכשזה חוזר על עצמו זה טיפהל'ה… ממש טיפהל'ה… פחות מעניין…
זהוווווו.
סיימתי לברבר להיום.
אשמח לשמוע את תגובתך, ו…
כל מה שכתבתי הוא הבל ורעות רוח מאחר שאני אינני מבינה דבר וחצי דבר בכתיבה…
המון הצלחה!!!!!!!
מחכה להמשך בקוצר רוח!!!!!!
❤
מצטרפת, אילנית.
אילנית!!
מה זאת היכולת ניתוח הזאת?
וואוו אהבתי ממש.
אולי תתני לנו עוד כאלה דברים?
אני ממש אוהבת לכתוב אבל באמת לא יודעת על זה הרבה דברים בסגנון הזה…
שרהל'ה…(אני מקפידה על צופציק!!!!).
ו…
ממש תודה:)
אהמ…
עוד דברים?
בהתחלה חשבתי לעשות על זה בלוג, אבל בסוף הלכתי על משהו אחר כידוע…
אני אשמח לשמוע נושאים מיוחדים שתרצי לדעת עליהם, דוגמאות וכולי'…….??
אוחח אילנית את מתוקה.
זה נשמע שיש לך הרבה ידע בנושא… ואני לא יודעת כמעט כלום?
וזה ממש מעניין!!
נושאים…
אפיון דמויות.
תיאורים (מה שכתבת כאן ואמרת שיש להוסיף יש מה להוסיף).
איך מביאים אותו בסיפור בלי להאכיל אותו את הקוראים.
אם אני אזכר בעוד אני אחזור להגיד.
תודה!!
אהמ…
נושאים מעניינים הבאת:)
אני אשתדל בעז"ה לשלוח משו או משהויים, שרהל'ה.
בכיף…
ו… בלי להאכיל הכוונה למסר או לתיאור?
ישש, אין לך מושג כמה זה ישמח אותי.
והתכוונתי בלי להאכיל את המסר, אבל כשחושבים על זה, גם בתיאור.
[קראתי פעם תגובה של מישהי, לא זוכרת מי זאת הייתה, שאומרת שבספרים של מ קינן (את האמת שעוד לא קראתי אותם? זה בתכנונים…) אז כתוב כאילו נגיד במקום: היא בכתה, היא נגבה את עיניה… משהו בסגנון, זה הכוונה לא להאכיל את הקוראים בתיאור? אני אשמח להרחבה].
תודה רבה, אילנית?
סוודרית מפורקסת;)
את-ממשיכה-את-הבלוג-הזה-בלי-להפסיק!!
שומעת?!
הקטע הזה מאוד יבש.בדכ אנלא כותבת עד כדי כך צפוף וזה…בתכלס אתם ממש חמודות;)תודה על התגובת שלכם.ואגב.מי שכתבה על משפט גיבור,וכ..אני אישית אוהבת את הקטע של שהמשפט הוא בנוי כמו זה "לא רוצה" יהודה בועט בכח בלגו.מושך כתף.
רציתם המשך?
סורי,אבל לא יהיה.
אני ניסיתי לחפש יותר לעומק משהו שנוגע.
אז יש סיפור חדש בלג בעומר יעלה בעז"ה לאתר.ביי אוהבתותכם;.
אוקי.מהמהמות:)
תודה על התגובה שלכם.משמח שמישהי קראה.
דבר ראשון..אתם מהמהמות אחת אחת.
וכתבתם דברים ושאלתם..אז אני יענה לכם.
אז ככה..חלקכם אמרתם שהטקסט יבש.
צודקות.
העלילה כאן.בעצם אין עלילה.הטקסט כולו ממחיש
פעלים וטקסט יבש.ללא אירוע מיוחד.זה סוג של כתיבה.
דבר שני שרציתי לכתוב.
זה שאני אוהבת מאוד את הסגנון הזה.
של ה"משפט"ואז תיאור אחריו בזמן הוה.
לדוגמא:
"פסדר.כאבי ראש"נחיתה על כסא בר במטבח.
וזכותכם לאוהב.וזכותכם לא:)
חמודות.ביי.
ואגב.לא יהיה המשך..
וואי סורי שאני אומרת אתזה ככה, אבל לפי 2 התגובות שלך זה נראה שממש נעלבת.
את לא יכולה לכתוב שאנחנו נחליט אם זה יפה ותכלס- ניתן לך מחמאות, אבל מהביקורת את נעלבת…
אם שואלת מה הדעה את צריכה להיות מוכנה להכיל ביקורת גם אם היא קצת מעליבה אולי…
זה נקרא ביקורת בונה. אף אחת לא עשתה את זה כדי להציק או להעליב אותך…
מבינה?
תחליטי אם את רוצה תגובות או לא
אויש.ניסיתי לעלות את התגובה ממכשיר אחד
וחשבתי שלא הצלחתי..אז העלתי ממקום אחר וגם
בנוסח אחר.
ולגבי מי שחשבה שנעלבתי.אז להרגיע אותך:)
לא יהיה המשך כי יהיה סיפור חדש בעז"ה.
ולא בגלל התגובות שלכם חמודות:)
ביוש.ותודה:)