האמת המתחוואת

צוות עד"צ
וכעת, צמד עד"צ (עורכות דין צדק – אבן דרך ופנרס) בחשיפת אמת אודות חווה (מ)גנובה!
ברשותכן, נתעלם קצת מהקולות שכל חיה עושה כי זה סתם יחזור על עצמו ולא יגמר לעולם אם נתחיל להגיב לכל געיה ופעיה. אז צינזרנו קצת הרבה תיאורים שחוזרים על עצמם…
לדוד משה היתה חווה – איה איה או (הי, מה זו הסטיגמה הזו? לכל דוד משה חייבת להיות חווה?)
ובחווה היתה פרה – איה איה או (וואלה? חשבנו שתגדל שם חייזר מחמד!)
והפרה מו מו, היא כל היום מו מו (לא, אז הפרה כל היום 'ציף ציף ציף')
לדוד משה היתה חווה – איה איה או. (כבר אמרת את זה! אאאה, גבירותי ורבותי זה מה שמוביל אותנו לחשד הראשון!!!)

מהסתכלות ראשונה על הבית אנחנו רואים שכבר בשורה הראשונה כתוב לנו שיש לדוד משה חווה, וגם בשורה התחתונה. כלומר: חצי מהבית מתאר לנו שהחווה של דוד משה! נראה שלכותב מאד חשוב להדגיש זאת, וזה מעורר בנו חשד קל: למה צריך להדגיש כל כך את הבעלות שלו על החווה? לעשירות דעתנו, שייכות החווה לדוד משה היא עניין מפוקפק, דוד משה או איך שלא קוראים לו, או שלא סגר הכל עם בעלי החווה הקודמת, או שאולי, נראה לפי ההמשך, דוד משה גנב את הקרקע של החווה, ניכס אותה לעצמו, השתלט עליה וכעת מדגיש לכולם שהיא שלו כי הוא מפחד שמישהו יעלה עליו.
לא, לא, דוד משה חביבי, צוות עד"צ בעקבותיך! חשבת להתחמק ממנו?
בהמשך מצטרפות עוד חיות למהומה, ועכשיו נפרט מה מסמלת כל אחת:

'והכיבשה מה מה' – (צנזרנו את חלקי השיר החוזרים על עצמם, לטובתכן) כמו שאנחנו יודעות, כבשה מסמלת את הטיפוס החלש והרכרוכי בחברה, דוד משה הוא ערמומי, הוא לא היה מעביד אדם חזק, בריון, הוא נטפל למסכנים, לכבשה הקטנה וחסרת האונים וכולא אותה בחווה שלו. הכבשה נותנת צמר ובעצם מנוצלת על ידו. האיש האומלל, המשול לכבשה, נרמס תחת דוד משה, עובד עבודת פרך ואינו יכול לעשות מאום.

'והפרה מו מו' – אז כאן הגענו לטיפוס הבריון הקלאסי שיש בכל כיתה או חברה שהיא. לא מספיק שדוד משה, ראש המאפיה, מנצל את כולם, סוחט אותם לטובת התועלת שהם מביאים לו וכולא אותם באיזו חווה מסכנה אחת – יש פה משת"ף. שימו לב!
דבר ראשון, מיד שמים לב לאפליה הברורה לטובתה. היא הובאה ראשונה אל החווה מהמרתף הטחוב שבו היו כולם מיד אחרי החטיפה שלהם.
ולמה?
כדי שהוא יספיק לומר לה את תוכניתו הזדונית! כדי שהיא תעזור לו לשלוט על כולם!
היא גם לוקחת בטח לכולם את האוכל המיותר שנשאר, ואם זה לא מספיק, דוד משה עוד משתבח בה ובקולות הצעקות הגסות שהיא מפיקה כל היום: 'מו מו מו'.
לא מספיק שדוד משה רודה בחיות האומללות, גם את צריכה לעזור לו?
בכלל, נראה לנו שה'מו מו מו' המסתורי הזה הוא קוד מורס. אין אפשרות אחרת. את מנסה לאותת לדוד משה כל פעם שיש חיה שמשתמטת? עלינו עליך.
בקיצור, פרה בריונית שלנו, כלומר, של דוד משה, כלומר, גנובה מאיזו רפת-תפסיקי להתבריין על הילדים בכיתה שלך, להיות שפוטה של דוד משה ולקחת להם את הסנדוויצים כל יום.

'התרנגול קוקוריקו' – התרנגול המקרקר בקולו הוא משל לרכלנים, המפיצים את דבריהם לכל עבר. דוד משה רוצה שאיש לא יעז להתעסק איתו, שכולם ידעו – אני הבוס! ועל כן, הוא "מכניס לחווה תרנגול מקרקר" – כלומר, שוכר אנשים שילכו ויספרו ל-כ-ו-ל-ם, חבר'ה, אל תתעסקו עם דוד משה! בעצם, השיר הזה נכתב בעקבות אותם "תרנגולים" שדוד משה העסיק. לולי כך, לא היינו יודעים על מעלליו.
במשך שנים, סברו אנשים כי דוד משה הוא חוואי טוב ונדיב, אך לנו, צוות עד"צ, הענין נראה מעט משונה. ולאחר חקירה מדוקדקת, התוצאה הרי היא לפניכן – לא זו בלבד שהאיש הוא נבל מדופלם, הוא אפילו לא מתבייש במעשיו הנלוזים והנוראים ומפרסם אותם בגאווה מטופשת. בושה.
אותם תרנגולים נלוזים נתונים לאיומיו של דוד משה האיום ולא מעזים לתאר את המציאות כפי שהיא-כפי שאנו חושפים אותה כאן. מחוסר ברירה הם חיברו שיר ילדים חביב ופשטני, למראית עין, שרק צוות עד"צ יוכל, ברבות הימים, לחשוף את האמת המתחבאת מאחורי השורות התמימות.

'והסוסה אי אי אי' – הסוסה, בימי קדם הייתה הסוסה כלי התחבורה של האנשים. דוד משה, לא זו בלבד שבחוותו מנצל אנשים חלשים, מפרסם את מעשיו הרעים, הוא גם לוקח בעלות על התחבורה הסביבתית באזורו!
הסוס הוא רמז לאתלט המהיר שבחבורה, שדוד משה רתם, תרתי משמע, לעבודה הכי קשה: לסחוב את הסנדוויצים. אחת לשבוע מקבלות כל החיות סנדוויץ קטן וזעיר שאותו עליהן לבלוע במהירות, כמו בבית היתומים 'המגדל האפור' של מיס גרימשאו שאליו נתייחס בהזדמנות אחרת. החיות המסכנות גוועות ברעב כמעט, אבל הכי מסכן הוא הסוס. כלומר, הסוסה.
הוא צריך לסחוב את כל הסנדוויצים על גבו האומלל!
אתם יודעים מה זה, לסחוב סנדוויץ של פרה?!
בסוף, אגב, החיות האומללות לא זוכות ליהנות בכלל מהאוכל המועט כי הפרה, הבריון הכיתתי, לוקח להם אותם כל יום.
ודוד משה "מכניס לחווה שלו סוס" – למען האמת, ממחקרים שערכנו, דוד משה היה הראשון שחשב לקחת כסף בכביש שש, אנא הבינו את ההמשך בעצמכן.

'ובחווה היה שפן – איה איה או' – שפן. אהממם. חשוד ביותר. מה עושה שפן בין סוס, פרה, כבשה, ועוד חיות-משק-בית לא מזיקות? ועוד אומר 'איה איה או'? ממתי זה קול של שפן?
המסקנה הינה בלתי נמנעת: השפן הוא מתחזה. הוא לא באמת שפן! זה ברור לגמרי מהשיר. מה חשבת, שלא נעלה עליך, דוד משה הסחטן?
המסקנה ברורה: הוא חמור שהתחפש לשפן. והוא, כמו חמור טיפוסי, אפילו לא טוב בתפקיד שעטה על עצמו. תחפושת עלובה מדי. אם אתה מתחפש לשפן, לפחות אל תתחיל לנעור, קצת שכל! אתה ממש מנסה בכח שיעלו עליך, אה?
בתור טיפוס רכרוכי וחנפן הוא נפגע מהלחץ החברתי שבחווה המחניקה. הוא חושש לעורו. הפרה, כלומר, הבריון הזה ממש מלחיץ. אני פשוט אומר מה שכולם אומרים וככה אמשיך בחיי.
דוד משה לא בלבד שגורם כל כך הרבה עוולות, הוא אפילו סוחף אנשים אחריו. השפן, לכאורה, הוא יצור ניטרלי, לא מזיק, אבל דוד משה הרשע גורם גם לו ללכת כשפן-אחרי-גזר בעיניים עצומות ולא להתרעם נגד המציאות הכואבת.
ובכן, מה מסתתר מאחורי השיר החביב? דוד משה נחמד וכמה חיות, או עבריין ידוע שגונב אדמות, מנצל אנשים ואפילו לא מתבייש במעשיו הנוראים?

וכעת, קפיצה לעתיד הקרוב:

פנרס: שלום אדוני השופט. אני, פנרס לבית בלואדאן מתכבד להציג בפניך את מרשי, אבן דרך לבית סלע, אנחנו החלטנו לייצג את עצמנו בתביעה זו ולבקש מכבוד השופט לחשוף את האמת לאור.
השופט: פנרס בלואדאן, כבוד גדול הוא לנו לארח בשורותינו משנה למלך כוזרי, ידידך אבן דרך אכן נראה בחור נבון ומשכיל.
אבן דרך: פנרס ידידי הטוב, שמא הננו חושבים על אותו דבר?
פנרס: אכן כן מכובדי. שנתחיל בתביעתנו? הממ..רק רגע..
אבן דרך (קריצה לפנרס):סלח לנו אדוני השופט, אך ברור לכל ילד כי דעתך נוטה באופן אוטומטי לצד שלנו.
פנרס: ואף כי הדבר מחמיא לנו, אסור לנו לפי ההלכה להתדיין אצלך!
אבן דרך ופנרס: אז יום טוב אדוני, תתברך מאוצר מתנת החינם!

במשך שבועות ארוכים נדדו השניים, שהחליטו בינתיים להקים צמד משלהם – צוות עד"צ (עורכי דין צדק) בכל רחבי התבל במטרה מוצהרת למצוא שופט, אך לרוע המזל, כל השופטים ללא יוצא מן הכלל היו משוחדים מראש לטובת השניים. (אבן דרך כמובן דאג לשלשל לכיסיהם סם מהמם שישכיח מהם את נטייתם המובהקת לטובתם)

כשדוד משה הבין כי כלתה אליו הרעה מכיוון השמועה על חיפושם האצילי של השניים התפרסמה במהירות והוא חשש לגורלו. מה עוד, שכל זמרי הרחוב החלו לשיר פזמונים המבהירים לכל מ ד ו ע שני האישים הנכבדים צריכים בכלל שופט. ועל כן, הוא הסכים לחשוף את הכל בתנאי לקבל עונש מאסר מופחת.
הרכוש הגנוב הוחזר לבעליו, ההודאה במעשה המחפיר נכתבה בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי יד שניה ששכב, מוזנח, במחסן שמאחורי החווה, והכל בא על מקומו בשלום.
נ.ב: מתוך תא הכלא שמענו את דוד משה הנ"ל צועק בבעתה: 'רק אל תבואו גם לחבר שלי, פיל-פילון!'
פיל-פילון חבר שלך? חשוד ביותר.
ובכן, דוד משה, אנחנו עוד נחזור אליו לחקור את האמת. ותודה שחשפת.