נצחון
הוא הביט בי בעינייו הקטנות וכחולות כמים
נשא אלי מבט ללא אומר דברים
רק עינייו התחננו וכאילו אמרו
קח אותי איתך אל תלך אל תשאיר
אותי פה לבד .
ואני מחזיר לו בדיבור בעיניים, בלי שהחיילים יקשרו ביני ובין הילד ואז לשתיינו יהיה סוף מר.
אני אומר לו ומסמן בעייני שעוד מעט כולנו נשתחחר ואז אני אאמץ אותו לליבי ואנשקהו ואתן לו את כל מה שהוריו הקדושים לא הספיקו, והילד כאילו מבין, הוא שותק. וממשיך, ממשיך ללכת , ללכת בצעדת המוות, למוות, למוות שלנו, כל זמן המלחמה החזקנו מעמד ושרדנו ועכשיו?
ועכשיו, עכשיו צריך עוד קצת מאמץ, נחזיק חזק ובעז"ה נחיה, מכל העיינים שמסביבי אותו משאלה, משאלה שעומדת לנגד עייניו המון זמן והיא לחיות, לזכות לחיות .
והילד הקטן עוד שניה כבר לא יחזיק עוד מעמד, ואני מסמן לו בעייני שיתקרב, והוא מתקרב אלי חרש בלי שקול צעדיו ישעמו או יראו, הוא מתקרב ואני מוציא מכיסי פרוסת לחם אחרונה שלי ונותן לילד. והילד לוקח את הפרוסה ומתחיל לאכול ואני רואה שרק טוב עשיתי, העיינים הכבויות שלו פתאום הוארו וידעתי עשיתי את המעשה הנכון.
ומרחוק נשמעים קולות של טנקים וצעידה, נעצרנו על מקומינו בלי יכולת לזוז, הבטנו סביבנו מבוהלים וחוששים, ואז משום מקום הם מגיחים לעברינו, צבא השיחרור, כולנו נושמים לרווחה.
מפי כולנו נשמעות צהלות של שמחה בכי צחוק ועצב, הכל ביחד מתערבב, ניצלנו, שרדנו! כן, שרדנו את שנות המלחמה, שנות האימה.
אני לוקח איתי את הילד הטהור, מאמץ אותו לליבי, מאמץ אותו כבן.
כולנו הולכים לאותו כיון, לכיון החיפושים אחרי השרידים כמונו, מסביבי יש צעקות של בכי ושמחה של עצב ואכזבה, ואני מה אהיה?
את כולם הרגו לי, כל מה שהיה לי נעלם, נשאר לי רק אותו, את הילד שאמצתי לי .
פתאום התברר לנו שלילד יש אחות קטנה ששהתה כל זמן המלחמה בביתי גויים הלכנו לחפש עד שמאצנו.
ואני החלטתי כמו שאמצתי את אחיה כך אאמץ אותה.
לקחתי את שתי הילדים לילדי, יהיה לי דור המשך .
עלינו כולנו לארץ, שם גם התחתנתי ונולדו לי ילדים אבל הרגע הכי מרגש זה היה ביום בו סגרתי מעגל, עם הנצאים! ביום בו הכנסתי את בני הבכור לחופה, אותו הילד הקטן ששרד את שנות האימה שנות השאוה .
זהו, ידעתי סגרתי מעגל, הוכחתי להיטלר ימח"ש שהוא לא ניצח במערכה הזו, אלא אני ניצחתי, אני בחרתי בחיים, בחרתי לחיות כיהודי כשר וסגרתי את המעגל, הצלחתי לנצח .
ובמערכה הזאת ידעתי אני עוד אנצח .
ביום שבו הכנסתי את בתי , בת הזקונים ,
לחופה ידעתי שאני במערכה הזאת ניצחתי הצלחתי ועמדתי חזק .
וניצחתי ולעולם הרשעים לא ינצחו .
גם אם הם חשבו להשמיד ולהכחיד אותי מהעלום ח"ו, הם לא הצליחו .
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
22 תגובות
אמאאא, איזה סיפור!!!
ועם כתיבה כמו שלך… וואו! זה פשוט מצמרר…
את כותבת פשוט עוצמתיי…
אהבתי מאוד את הסיפור!!
תודה רבה .
כל התגובות ובמיוחד שלך נותנות לי את המרץ להמשיך….
וואו מושלם!!
איזה עוצמתיי
כתבת כאילו היית שם.. יש לך כישרון כתיבה מטורף!!
תודה רבה .
קראתי את זה כבר פעם בוודאות.
זה היה פה?
אולי את ההתחלה של המשפט הראשון …
יש אותה פיתחה בספר בספרות…
אמאלה. כתיבה מהממת
תודה רבה
וואו ככ יפה!!!!!!!
סיפור על מישהו מהמשפחה שלך? סיפור מיוחדד
כן סבא וסבתא שלי מצד אבא .
סבתא רבה שלי מצד אבא נפטרה בשאוה.
כותבת מושלם!!,קראתי שוב ושוב
סיפור מדהים ומרגש
תודה רבה
וואווו זה כתוב ממש יפה
יש לך קשר אישמ לסיפור?
כן .
מושלםםםם!!!
זה סיפור אמיתי?
כן.
כמו שעניתי לגל.
ממש יפה, רק הערה קטנטנה אם אפשר
על זכר כותבים "שנינו" ולא "שתינו"
גמלי הציק.. אני אפעם לא יודעת אם לתקן טעויות לשון..
אני מתקנת רק קריטיות. לאדעת.. זה נראה לי חשוב..
והנה את רואה – היא קיבלה טעות! ? חח
אוקי קיבלתי טעות 😉
ווואוו את מהממת!! אין לי מילים על הכתיבה שלך!!
רק משו קטן שעיצבן אותי זה הטעות כתיב בנאצים;) חוץ מזה-שלמותתתת
היה לי צמרמורת שקראתי…. מהמם!