איה.
בבום שדקר,
ודם שותת,
שלא מפסיק,
לנטוף.
ולב מדמם,
בורח מעצמו,
שלא מפסיק,
לתקוף.
ודמעה שזולגת,
מתערבבת עם הדם,
מרקדים הם ביחד,
על הלב.
ואני שוב בוכה,
לאלוקים אחד,
מנסה להבין,
למה הכאב.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
אמאלההההה את כותבת מטורף
מצליחה להעביר את הכאב למילים
כן..
לפעמים הכאב הזה שאני מוציאה כבר כואב מדי.
תודה יקרה.
❤️
אח.
פשוט הזדהתי..ממש.
איזה כתיבה יפהה
לייק על זה!
תודה אליצפן הקטן!
השם שלך נגע לי ממש.
(ולא אני לא נלהבת של מרגל להשכרה..)
ועצוב לי שהזדהת.
מקווה שאת בסדר..
אוהבת❤️
למה הכאב, אולי לעולם לא נדע, אולי פעם נדע, אולי אנחנו יודעים, ואולי ידענו, פעם.
הכתיבה שלך מיוחדת, יפה, כואבת.
זה היה כואב לקרוא , אבל… שווה.
אולי ככה עובד הכאב, אולי לכן הוא קיים.
אוהבת אותך!
❤
וואו ברבור..
התגובה שלך נגעה בי ממש.
והמשפט הראשון שלך חכם מאוד. שומרת אותו.
מצטערת שהכאבתי לך..
תודה.
גם אני אוהבת אותך.
❤️