אמונה אליסטית.
לפרק הקודם
"את רוצה לעבוד?" חמדן מותח רגליים קדימה, נשען בהתפנקות על מסעד הספה.
"הטיול בסיני היה מדהים", יסמין עונה ללא קשר.
חמדן פותח עפעף אחד, תמה, פותח את השני. "שמעת מה שאלתי?"
"כן", חייכה. מתנתקת מאדן החלון, "ואני אומרת שהטיול בסיני היה יפה. זאת אומרת", הביטה בו. "להורים שלך יש כסף, לך יש כסף, אתה בחור עם ראש על הכתפיים ושכל מבריק בהחלט. אני חייבת לצאת לעבודה?"
"חייבת?" נעץ עין חולמנית משהו בתמונת החתונה שתלויה על הקיר, הוא והיא בקיסריה. שקיעה מדהימה. מאושרים. הוא הסיט אישונים, מתמקד בה. "את לא חייבת", אמר באיטיות. "אבל בני אדם הם יצורים חברותיים, מה תעשי כל היום בבית, לבד? תתחברי לרשתות, תשוטטי בכפר? זה מתכון בטוח לשעמום".
היא תלתה בו מבט מהורהר, "אתה צודק". ושותקת.
"יש מקום מסוים שתרצי לעבוד בו?" בירר.
יסמין מרפרפת עליו זוג עיניים, בוחנת את מידת הערנות שלנו ושימת הלב לניואנסים. אל תהססי, היא פוקדת על עצמה. זה יראה מוזר, דברי בקול בוטח. "אתה מכיר את מרלין? חברה של סרי, אחותך. אמא שלה עובדת בכלי כסף וזהב. הנושא הזה", היא לא נשמה עמוק, לא משחררת נשימה כלואה, ממשיכה בקול סתמי, רגיל. "הוא מאוד מעניין אותי. שמעתי שהיא מחפשת עוזרת לכמה שעות ביום, שכר נחמד. מה אתה אומר?"
חמדן שקט, היא כמעט מבטיחה שהיא יכולה לראות את גלגלי המוח שלו נעים במהירות, חושבים, מנתחים. "העסקים שלה קצת", עצר לרגע, חוטף נשימה, "אפלים".
"אפלים?" המהמה ברצינות. "נשמע לי כמו האשמות חסרות בסיס, הרי ביננו אם זה היה כל כך אפל כבר הייתם עושים משהו, נכון?" קרצה.
חמדן לא נענה למחווה, "זה לא משחק ילדים, זה לשחק באש. אבל כרגע זו האפשרות היחידה שבאה בחשבון. אדבר עם אבא שלי, בסדר? נראה מה הוא יאמר על המשרה הפנויה הזו".
"אני", יסמין התיישבה לידו, הוא התיישר. "יכולה להיפגש עם מרלין?"
חמדן הפנה אליה מבט חד, "למה את מבקשת ממני רשות?" הופתע. "את יכולה להיפגש עם מי שאת רוצה, את לא בבית סוהר או משהו מעין זה", עיגל שפתיים לחיוך מעוקם. "קראת יותר מדי ספרים".
יסמין מסמיקה.
חמדן צוחק. "יסמין, בואי נסכם רגע, בסדר? אנחנו חיים בהדדיות. אני לא בעל אלים ואת לא אישה מוכה. יד לאחים לא צריך לבוא ולהציל אותך מחמדן הרשע והמתעלל. זוגיות נכונה, בנויה דבר ראשון על אמון. אני צודק?"
היא מסמיקה עוד יותר, מגמגמת משהו לא ברור. יש לו ידע, לחמדן. ואני לא בטוחה עד כמה זה דבר טוב.
חמדן קם, שולף אל מול עיניה המבועתות שני כלי כסף, נוצצים. "עכשיו", אמר בדרמטיות מוגזמת, "הייתי צריך להכות אותך עד אובדן הכרה, כי אשתי שמתיימרת להיות ערבייה נוצרית מוסלמית, משהו בין שניהם שנע על הסקאלה, מחביאה פמוטות במקום לא אסטרטגי בעליל", המשיך, מגחך. "הבנת את המסר?"
יסמין מתחילה לצחוק בלי שליטה, דמעות פחד והקלה זולגות ממנה, מצחיקות את חמדן שמנסה לשמור על פרצוף רציני.
"אז אני יכולה להדליק אותם?" נשמה מבעד לצחוק ולבכי, מחייכת חיוך רטוב.
"שאני אחזור על כל הנאום מהתחלה?" נאנח בתיאטרליות.
"לא, לא". הלסת כואבת לי, כואב לי לצחוק, וטוב לי לצחוק. "הבנתי את הפואנטה". נשפה, מנסה להירגע.
"מעולה", הניף את הפמוטות, מניח במקום מחבוא טוב יותר, "מפני אבא שלי", הסביר בפנים רציניות להחריד, תוך כדי צחוק, "ועכשיו קדימה לכי למרלין. אני יוצא לפגישה חשובה עם לקוח. להקפיץ אותך?"
***
"שמשי", מישהו מתיישב על כיסא ליד המיטה שלו, מניח יד חמימה על המצח, נרתע. "אתה רותח", מלמל. "שמשי, איך אתה מרגיש?"
הוא לא עונה, מתהפך לצד הנגדי בזעף, מותח את השמיכה עד מעל לראש, ובועט.
בועט במזרן, בשמיכה, בעצמו. בועט בכל מה שאפשר. הלוואי שיכולתי לצרוח. הוא קומץ אגרופים זועמים, בוכה מתסכול ומחוסר אונים.
"שמשי, תדבר אלי", קובי מודאג. "אתה יודע שלוי ואוחיון שאלו איפה אתה?"
הוא לא עונה, הבעיטות שלו מתחזקות, השרירים מכווצים עד כאב. צורחים את הדממה שלו.
קובי הוריד את השמיכה בעדינות.
שמשי שולח יד מהירה ועצבנית להחזיר אותה.
קובי מפיל לרצפה, מוחה דמעות. "קח", הוא מניח עליו את המחשב, "תקליד לי".
שמשי נועץ במקלדת מבט קפוא, לא זע. אני רוצה לפרק את המחשב, אני רוצה להרוס אותו, להטיח בקובי ובכל העולם הזה. אבל אני לא זז, למה אני לא עושה את זה? כי לא ודי. זו התנהגות תינוקית.
שמשי נשען על הכרית חסר כוח, נועץ בקובי עיניים עצובות, ריקות.
"אני מחכה", ליטף אותו בעדינות.
הוא שותק, מעפעף פעם ופעמיים. שולח אצבעות רועדות למקשים השחורים. 'הוא לא בא', הקליד בנוקשות. 'הוא נענש'. משפט נוסף. 'יצא בלי רשות. לא סיפר עלי למשגיח שלו. הוא התקשר, אמר שלא מסכימים לו להגיע. אמר שהוא מצטער. שהוא היה פזיז. מצטער שהוא התבייש בי'. היד נדמה על המקלדת, הולכת לאחור, מאגרפת אצבעות על קצה הכרית. הן מלבינות.
קובי קורא, הרבה נקודות. משפטים חתוכים, ממצים. הכאב והתסכול מבצבצים מכל אות.
כעס על אח שלו שמתבייש בו? אין. מעניין.
"מי זה הוא?" שאל בשקט, מנחש בעצמו, "יוני?"
הוא בהה לרגע במילה כן שנכתבה על המסך, "זה כואב לך?" שאל.
כן נוסף, לקוני.
"אתה רוצה שנקבע פגישה עם-"
'לא רוצה', הקליד בזעם, עוצר אותו באמצע המילה. 'לא רוצה פגישה עם דוקטור ויצמן, לא רוצה ניחומים, לא רוצה כלום. אתה יכול להרים לי את השמיכה? אין לי כוח לרדת, אני הולך לישון'. טרק את המחשב בהדגשה ברורה.
"בטוח ש-"
שמשי נועץ בו מבט מצמית.
קובי שותק, נושך שפה. "בבקשה", כיסה אותו.
שמשי נועץ בו מבט נוסף של-אני-לא-צריך-שיכסו-אותי-אני-לא-תינוק.
קובי מחייך לעברו, "אתה לא תינוק", השיב מדודות, "אבל אני דואג לך. לך לישון, נדבר מאוחר יותר ואם תתחרט, דוקטור ויצמן ישמח לפגוש אותך".
שמשי תוקע פנים בכרית.
קובי נאנח, מכבה את האור בחדר, ויוצא.
אני צריך לדבר עם ויצמן, גם אם שמשי לא רוצה ומשדר את האני כל יכול ולא נפגע מכלום.
לא הגיוני להמשיך כך.
***
"אתה מבין אותי, יוני?" אריאל כועס, מאוד.
הוא מהנהן בטיפשות בפעם המי יודע כמה, נזוף.
"עשית דבר מסוכן", נשם. "אנחנו בשטחים, בהתנחלות, בין כפריים ערביים, ואתה בורח ועוצר טרמפ? יוני, אני לא מצליח להבין אותך".
"רציתי להגיע לאח שלי", הוא מגמגם. נואש.
"רצית", אריאל לא מפשיר את סבר פניו הקפואים אפילו במילימטר. "אז היית צריך לשתף אותי לפני", התכופף לעברו, נועץ את עיניו בקו ישר אל תוך אלו שלו. "אתה מבין אותי?"
יוני שותק.
"שאלתי שאלה", אמר בנוקשות. "יוני, אתה מבין מה אמרתי עכשיו?"
"מבין", הוא לוחש.
"אנחנו נצטרך לדבר עם הרב שלום", בחן את מבע עיניו האטומות. "נשמע את כל הסיפור ונחליט מה אנחנו עושים".
יוני נושך לשון. הוא לא אורי, הוא לא הבן אדם שיענה למשגיח בחוצפה ועוד יצליח להוציא ממנו חיוך. סתם בחור לא יוצלח שעלה על הטרמפ הלא נכון. הוא השפיל עיניים.
"מוזמן לצאת", אריאל התיישב על הכיסא מעבר לשולחן, מקיש את הסיסמא של המחשב.
יוני לא קם.
אריאל העיף בו מבט לשבריר שניה והחזיר למחשב. כרצונו.
"הרב", הוא התרומם לאחר עשר דקות, "אני מצטער" לא הסתכל עליו. יוצא וסוגר את הדלת בעדינות.
אם הייתי אורי, הייתי טורק אותה.
אריאל שיחרר את תווי פניו הנוקשים ברגע, מתקשר, "הרב שלום, אני מבקש שננהג איתו בעדינות. הוא טעה, אבל גם אנחנו".
—
"מה אתה עושה?" יוני נועץ בו מבט מוזר.
"בולע כדור להרגעת כאבים, היד שלי בוערת כמו מדורה. מה אריאל אמר?"
והנה עוד דבר שרק אורי יכול לעשות, לקרוא למשגיח אריאל, להתעלם כליל מהכינוי משגיח.
"שאנחנו נצטרך לדבר עם המנהל, הרב שלום", הפטיר בפנים חתומות, מסתכל על אורי שסגר את החפיסה וזרק על המדף. לא שותה כוס מים.
"יוני", אורי בוחן אותו בדקדקנות. "באמת עשית דבר שהוא לא בסדר".
"אה, מה אתה אומר?" הרים אליו מבט מופתע וזועם כאחד. "צמח לי רב חדש בישראל? מזל טוב על המינוי".
אורי מתעלם מהציניות המושחזת, "אתה יודע היטב מה קרה לשלושת הנערים", נעץ בו מבט כאוב. "אתה לא רוצה להיות הרביעי. עד היום זה היה כל כך ברור לך שלא עולים על טרמפים בשום פנים ואופן, מה קרה פתאום?"
"שלא יכולתי לשתף את הרב באח שלי", התריס. "יופי לך?" נחת על המיטה, מתוסכל. "אתה בן אדם שיכול להתחבב גם על עבמ"ים, תאמין לי. אני לא, לא יודע לשתף ואז מסתבך", סינן בעיניים בורקות.
אורי מתיישב לידו בניחוחות, "מחכה לשיתוף", קרא לחלל. "קדימה".
יוני שותק.
"עוד מעט כהן יחזור", הזהיר אותו. "ואז לא תהיה לנו פרטיות".
"לא אכפת לי".
"תשתף אותי עכשיו, לפני שהוא מגיע. החדר הזה לא פרטי של שנינו, אתה יודע".
"לא אכפת לי".
"אוקי", חייך. "תקשיב, אני עושה לך סטופר של שעה והולך לאכול ארוחת צהריים עם כהן, כי כפי שאני רואה אתה לא במוזה המתאימה כרגע. כשאני חוזר כל המידע אצלי, ברור?"
"לא, המפקד".
"אתה מפר פקודה", השיב בחומרה.
"לא אכפת לי", גיחך.
"לא תהיה לך ברירה", חייך לעצמו. "להתראות, וצום קל".
***
"תסתכלי", מרלין מפזרת את התמונות על שולחן האבן הקטן. "מזהה?"
מישהו סוחט לי את הדם מהלב. מישהו שולח בי אגרוף ברזל, מדויק. מישהו חוסם לי את השסתומים והעורקים, הנוזל האדום לא עובר, הכדוריות נתקעות. אני לבנה, אני חיוורת. אני-
"מזהה", לוחשת בלי קול. רועדת.
"מי זאת?" מרלין מצביעה על התמונה הראשונה, מתעלמת כליל מהחיוורון שלה, מהלב שפסק לעבוד, נס שאין לה רנטגן.
"חלי", משיבה בצייתנות.
"וזו?" היא מעבירה אצבע אל התמונה הבאה.
"אמא", נושפת. חם לי, חם לי, חם לי. הלב מתחיל לפעום במהירות, יורק דם באי סדר.
"וזו?" שואלת בענייניות, תמונה שלישית.
"נוי", לוחשת באפיסת כוחות. קר לי או חם לי? אני בהזיה או במציאות?
"מתגעגעת?" מרלין מסתכלת עליה פתאום, נועצת בה מבט חודר.
"מאיפה?" היא נושמת בקושי, "מאיפה את מכירה את המשפחה שלי? את החברות שלי? את, את מרלין, את ערביה".
"תני לי לשמור את הסודות שלי, לעצמי". חייכה, חיוך קטן. מסופק. "את יודעת שנוי בוכה כל לילה? רוני לא יודעת מה לעשות איתה, היא ירדה כבר חמישה קילו", הנמיכה את הקול שלה. "היא לא אוכלת כמעט ואין לה חשק לכלום".
"שתבוא לכאן", היא מנסה להתעשת. "מבטיחה לחזור ולהיות חברה שלה".
"ואמא שלך?" היא מנסה מכיוון אחר.
יסמין מקשיחה מבט, "אל תדברי על זה אפילו", סיננה.
"אז חלי", היא שלפה את הקלף האחרון. פורשת עוד חמש תמונות שלה על השולחן, צוחקת, מחזיקה פסיפלורה. "ילדה מהממת שלי".
"שלך?" יסמין זועמת.
פסיכולוגיה הפוכה. ברוך הוא וברוך שמו. "שלך", מרלין ממהרת לשנות. "את, לא רוצה לפגוש אותה?"
"טוב לי כאן. אני לא רוצה לצאת".
מרלין בוחנת אותה, מגחכת. "חשבתי שחמדן הוא בחור אלים".
"הוא לא", יסמין תוקפת, זעם בעיניה, ומלחמה. "הוא בכלל לא. הוא הבן אדם הכי מכיל ואמיתי שאני מכירה".
"יצור הפכפך", מרלין מניעה את ראשה ימינה ושמאלה בהחלטיות. "עד שהוא יחליט שנמאסת עליו".
"אני לא ימאס עליו", הכעס מפעפע בה. "ונמאס לי מהשיחה חסרת התועלת הזו, בשביל זה רצית לפגוש אותי? מי את מרלין?"
"אני? זה לא בדיוק משנה. אבל אם את רוצה לברר עלי קצת יותר, תתקשרי למספר הזה", היא מתרוממת. "כל הפרטים עלי, בחינם. אה", מרלין שולפת מודעה קטנה. "וגם כאן".
יסמין מביטה במודעה. שחור ואדום מתערבבים לה בעיניים, הבזקים מתפוצצים של צהוב. היא קורעת אותה בזעם. "את משוגעת, את פשוט משוגעת, מה עובר עלייך?"
מרלין מוציאה מודעה חדשה בלי לעשות עניין ותוחבת לה לתוך התיק. "אני לא משוגעת, אני מנסה לעזור, להתראות בינתיים".
"שלום ולא להתראות", היא מסננת. נוטשת את ספסל האבן הקטן וממהרת לחייג אל מספר הטלפון שמשורבט על דף הנייר הקרוע.
שלושה צלצולים, מענה. "שלום", קול נעים, קצת תמה. הרבה חשדני. "מי מדברת?"
"נור???" יסמין משתנקת, משתעלת. לכל השדים והרוחות, מה קורה כאן?
נור מנתקת את הטלפון, מבוהלת.
אחרי שתי שניות נוחתת אצלה הודעת טקסט ממצה, ממרלין, 'תחזרי אליה, זו יסמין. דרך צלחה'.
יסמין נועצת עיניים בשמש הבוהקת, היא שורפת לה את העורף. היא משפשפת אותו בחוזקה, עצבנית. מחייגת שוב. "נור", היא יורה אל תוך הנייד. "אני הבנתי נכון?"
"אני-" היא מגמגמת.
"אני אני, ואת את", נשפה באי אמון מוחלט.
"אני-" נור לא מתייחסת. "את רוצה לשמוע את כל האמת?" שאלה פתאום. "בסדר, תקבלי אותה. עזבתי את הבעל שלי וברחתי".
יסמין שותקת בהלם, "את מטורפת", היא מסננת. "כולכן מטורפות".
"אני מציעה", נור משיבה בשקט. "שניפגש, נדבר".
"לכן לא היית בחתונה שלי?" היא מזיעה, הידיים שלה רועדות, הפספורט של יד לאחים מציץ לה מהתיק. מתחשק לה להקיא את הנשמה,
שאין לה?
"לכן". חייכה בחמיצות. "אני לא יכולה להאריך", אמרה לבסוף. "את מעוניינת לדבר איתי? שלחי אלי הודעה, חייבת לסגור".
"אבל-"
צליל ניתוק עונה לה בתגובה.
יסמין נושמת עמוקות, נוחתת על אבן בלתי מסותת בדרך, העיניים שלה צורבות. 'נדבר', היא שולחת הודעה. 'אבל אני לא עוזבת'.
'כרצונך', הצג מהבהב למולה כעבור שנייה בדיוק.
היא מנסה להסדיר נשימה תקינה. אני צמאה והשמש קופחת לי על הפנים, שכחתי להביא בקבוק מים.
יסמין קמה, יש מים במקרר, נלך לבית.
"חמדן", היא מתקשרת אליו, "תסיים עם הלקוח ותגיע בדחיפות, אני צריכה לברר איתך כמה דברים".
ולהבין אחת ולתמיד מה הסיפור של מרלין.
©כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
197 תגובות
בתור אחת שיודעת את המשכי הדברים…..
את כותבת נדיר ואת משוגעעתת הברמותת!!
ואוו!!
לייק עצוםםם
ימושית!!! (נכון שם חיבה מתוק?)
תודה, מהממת שאת!
משוגעת, זה בין המחמאות שאני אוהבת 🙂
במביי!!!! קראתי את הקטע של המשגיח ויוני איזה אלף פעם. אבאלה ואבאלה. את מותחת ברמות. פרק מושלם!!❤
טור???
את קוראת את הסיפור שלי? איזו זכות! 🙂
אגב, אני גם מאוד אוהבת את הקטעים עם יוני (ככה בשקט).
ברוררר, את הבלוג שלך ואת זה רק נעליים אני לא מפספסת 🙂
דיי,
אני מוחמאת כאן טור 🙂
כל פעם מחדש את עוצרת לי את הנשימה לכמה דקות, זה נראה לך תקין?
מה נעשה איתך (ואיתם) האע?
לא תקין בכלל.
לא לנשום כמה דקות זה ממש מסוכן, את יודעת?
תתרגלי נשימות (אימוגי קורץ. אבל לידע כללי, לתרגל נשימות זה דווקא טוב).
איתי, לא נעשה כלום, אני מקווה. איתם? מה שאת רוצה, רק תגידי לי מה את רוצה.
נראה לך שככה את מתפטרת מהר? לא ולא. צריך להכנס וועדה לשקול מה לעשות איתכם, זה לא עניין של מה בכך. מי מצטרפת?
למען האמת, יש לך כבר חנינה מהפרק הזה ה- -הכי יפה עד עכשיו.
אבל מה זה המתח המשוגע הזה? מה את חושבת שאנחנו, מסטיק? הרגע אני צריכה את הפרק הבא,. ולא, רע ומר יהיה גורלך(מאלה המפחידות).
לא, לא, לא. אף אחת לא צריכה להצטרף לוועדה המפחידה שלך! אני ילדה טובה, באמת.
וזה בכלל לא אני, שתדעי. זה המערכת שמעלה בלוגים פעם בשבוע.
אני כמעט בטוחה שאם תפני אליהם הם יפחדו ממך אולי הם יסכימו להעלות את התדירות.
אבל בעצם, לאאא. אני לא יספיק לכתוב פרקים!
מסקנה: אין מה לעשות.
אבל מה עם הלב שלי? האע?
הלב המסכן והאומלל שצריך לחכות שבוע שלם במתח בשביל פרק חדש.
זה ממש התעללות, שתדעי לך!
אני מבקשת סליחה יפה, נכון שאת סולחת לי?
תראי איזה פרצוף מתוקי אני עושה :),
וואו וואו וואו וואו וואו
איזה טוויסט.
את כותבת פשוט מטורףףףףףףף
כל שבוע מחדש!
אין מילים.
איןן.
יו פיג'מה אני מחכה לסיפור שלך גם…
תגידו אין מצב ששתיכן (במבי ופיג'מה) תעלנה את זה כבר בלילה (אחרי חצות)… כי אז מתחיל יום…
גם אני מחכה לסיפור שלך, פיג'מה. שתדעי.
ואר"א, בעיקרון אני שולחת את הסיפור למערכת כבר ביום שני, לפני חצות…
אני לא יודעת מה השיקולים שלהם מתי להעלות את הפוסטים.
אבל שלי כבר במערכת 🙂
פיג'מה, איזה כייף שאת מגיבה לי כל פעם.
אני בן אדם שמאוד אוהב טוויסטים ויציאה מהשגרה, אני משתדלת לשמור בסיפור שלי על ראש פתוח. מקווה שאני מצליחה…
תודה! 3>
וואו וואו וואווווו!!!! כשאת מוציאה את זה כספר תודיעי לייי
קודם כל שנחשוב שזה מספיק טוב בשביל ספר, נעדכן 🙂
אם מוציאים את זה, (ובאמת שאמן בעז"ה) צריך לשכתב את הכל שוב.
תודה!!!
בארוררר!! חייב ספר!
אני מתפללת על זה.
אמן.
יואוו הפרק הכייייייי יפה עד עכשיו !!!
זה פשוט מדהיםם. אני במתח?
יש!!
איזה כייף לדעת שזה בינתיים הפרק הכי יפה, זה אומר שהרמה שלי ב"ה עולה.
ואגב, מה מותח הפרק? חשבתי שהצלחתי לעשות פרק יחסית רגוע, אני כנראה צריכה לצאת מהסרט שלי (אימוגי צוחק).
לא מתח על עניין מסוים? אני פשוט רוצה לדעת את הסוף… באלי לקרוא את זה בספר עד הסוף ברצףףף לא יכולה שזה רק פעם בשבוע! זה כל כך מרתק!!
את מתוקה כל כך.
אם זה מנחם אותך גם אני עדיין לא יכולה לקרוא את כל הספר ברצף.
אדיר. ונדיר. ומדהים ומגניב!!
וואו איזה פרק מושלם. (אני אומרת את זה על כל פרק כע?)
במבי המלכה ?
לא נורא, אני שמחה לשמוע את זה כל פעם מחדש (כמובן).
אוהבת אותך יפוש 3>
אם אני מלכה מה את? (אימוגי מתוקי).
אמממ
נסיכה אולי?
חחחח לוידת.
נסיכה, אני אוהבת.
יפוש הנסיכה זה הולך ביחד, לדעתי לכל הפחות 🙂
גם לדעתי ?
איזה מתחח
אלופה!!!
אמאלה עוד אחת שאומרת לי שזה מתח.
טוב, אני צריכה להפנים שאני גרועה בפרקים רגועים? (אני צוחקת עכשיו).
במביי
מזכירה לך על הקרדיט שלי חחח
אתה נדירה ברמות על
ואין לי עוד מיליםם זה פשוט שלמותתתתת!
תזכירי לי עד שהספר יצא לאור בעז"ה (!) 🙂
תודה!!!
את פשוט מהממת, ותמיד כשאני רואה תגובה שלך כייף לי.
סבבה, איזה מהממת את
אוהבת אותךך
אוהבת בחזרה 3>
קראתי.
אין לי מה להגיד.
שוקלת לכתוב כל פרק תגובה שתכיל רק נקודה, שתדעי שקראתי ושנעלמו לי המילים.
האמת שלפעמים נקודה מביעה תחושות די יפה ומדויק.
אבל שתדעי שגם לדעת שנעלמו לך המילים זה ממש נחמד לי (לא חשבת אחרת, נכון? 🙂 )
וואו! מענין אם באמת יש בחורים שכאלה שלומדים בשטחים ולא נוסעים בטרמפים… חשבתי שרק אני פחדנית חחח ולמרות זאת לפעמים אין ברירה…
והסיפור המהמם הזה קרוב לחיים שלי אז זה כל כך מעניין ובכלל הכתיבה שלך ממש ברמה!!?☺
בשטחים יש אוטובסים, רק שלא רוב היום.
טרמפים, בכללי זה דבר מאוד מסוכן… ומאז שלושת הנערים עלתה הבעיה של הטרמפידה על פני השטח.
והיי, כל כך שמחה לדעת שאת אוהבת! תודה!
מכירה מקרוב.. רק שלפעמים יש אוטובוס עוד שעתיים אז אין מה לעשות.. כמעט בלתי אפשרי בלי טרמפים.. טוב זה תלוי כמובן איפה
כן.
אבל תסכימי איתי שיש הבדל בין בריחה ועלייה על טרמפ ללא אישור לבין אישור מהמשגיח ליציאה ולעלייה על טרמפ.
במצב כזה כשהם ברשות הישיבה הם לא יכולים להסכים לעצמם על דעתם בלבד לעצור טרמפ…
לא ידעת במבי, זה לא נשמע לי כל כך הגיוני… כי זה המנטליות כאן, ככה מתנידים…
זה כמו לנסוע באוטובוס (רק שזה בחינם.. חח סתם)
הצחקת אותי עם האוטובוס.
אבל בכל זאת כשאת ברשות הבית שלך זה משהו אחד, תעשי מה שאת רוצה.
בישיבה זה לא הולך ככה, גם אם זו המנטליות. בייחוד בישיבה עם פנימה…
הכי לא צפוי שיש, למה עוד אפשר לצפות מבמבי..
חושבת שהפרק הכי יפה עד עכשיו.
למה לא צפוי?
מבחינת חמדן? דווקא חשבתי שפיזרתי על זה הרבה רמזים (אז חשבתי… 🙂 )
ותודה אניוואן מקווה שהפרק הבא יהיה הכי יפה עד עכשיו (אימוגי קורץ).
?במביייייייי המלכה!!!?
אוי, את מתוקה לגמרי.
את הנסיכה? (אימוגי צוחק).
בסוף עוד ייגמרו לי התגובות..
מהממם כמו תמידד.
נדירה!!?
גמר מילים זה בין הדברים האהובים עלי, לפעמים 🙂
ואת נדירה בעצמך, אוהבת אותך 3>
אומיגדדדדד במבייי
הקפצת לי תלב כשכתבת שחמדן הוציא את הפמוטות??
את פשוט מ-ט-ו-ר-פ-ת❗❗❗
אוהבת אותךך??
1.מרלין זאת המוכרת בחנות של הכלי כסף? זאתי שיסמין קנתה אצלה את הפמוטות…
2. מה המגזר של אורי ושירה (יסמין) ? הם כאילו חרדים? דתיים?
במבי תוצאי על זה ספר, באמת. את כותבת מושלם! תודה!
אמן, אני רוצה. מאוד.
אבל בואי נראה אם זה יקרה… בינתיים אני מתפללת.
אויש, סליחה.
אבל בטח הוא כבר נרגע 🙂
תודה שוקולד!!! אוהבת בחזרה.
1. אמא של מרלין היא זאת שמוכרת בחנות לכלי כסף, לא מרלין בעצמה.
2. תראי, הם יצאו מכפר ערבי… הם לא בדיוק הצטרפו למגזר מסוים.
יאוו!
פרק מושלם!!
את פשוט הזויה עם הכתיבה המדהימה שלך!❤
אגב, אני ממש אוהבת תקטע שלך, שאת כאילו כותבת קצת, נניח על יוני ושמשי, ואז פותחת יותר את הנושא בפרקים הבאים, זה משאיר ממש במתח!;)
נ.ב
מי זאת נור? חברה שלה מהעבר? לא ממש זוכרת חח
תודה חווה זלדה!!!
ממש כייף לי לקרוא, ממש ממש.
ומתח זה די השם השני שלי (כי אם תהית יש לי גם סיפור מתח. ככה שלא הגיוני אצלי סיפור בלי קמצוץ אקשן…)
נ.ב.
נור זו אחת מהחברות שחגגו לה יום הולדת בחוף הים. בעז"ה כשאני ישכתב את הסיפור אני ימלא את החורים ה'נחמדים' האלה.
טוב יש ליטוב אז הינה וזה מלבד הסיפור…?
אשכתב, אמלא…
תמיד טענתי שאין על חמדן!!
היחידה שהאמינה בו מההתחלה?
כפרה על הכתיבה שלך במבי, איפה את מוצאת זמן לזה?
לגמרי!!!
מעריצה כאן אחת שמאמינה בו.
(למרות שהוא ערבי, אז לכי תדעי מאיפה תצוץ הרעה).
אוי, את מתוקה!!!
נ.ב.
בין המתכונות והבגרות יש 'שפע' של זמן. (נגיד…)
יאו מהממתתת
תודה!!!
מהממת בעצמך.
צריכה שמות? 🙂
איי איי אייי
טרמפים טרמפים טרמפים
גם לכאן הם הגיעו???
מה שבטוח אני מבינה שיוני לא יתנגד גם לפתוח מפלגה למען הטרמפיסיטים (האומללים כל כךךך הסובלים מחום השמש הקופחת ומאנשים חסרי רגישות בסיסית…(לאנשים מסכנים שעומדים בשמש וכו'))
ראית מה זה??
רציתי להראות קצת את הסבל שלהם לעם, מה את יודעת…
יוני בטוח לא יתנגד עד שהוא מקבל על זה עונשים. ובכן, ספוילר קטן, הוא קיבל.
אז נראה לי שהוא יעדיף לעזוב את העניין בצד 🙁
עצוב לי בשבילו…??
גם סבל בטרמפים וגם קיבל על זה עונשש??
לא! לא! לא! במבי, את צריכה לשנות את הקטע הזה, אני לא מוכנה לזההה בשום פנים ואופן!! ואני יעמוד על זהההה!! (עזבי את זה שניראלי בשטחים לא יענישו בחורי ישיבות על זה שהם נסעו בטרמפים.. בכל זאת זה הדרך היחידה להתנייד…. על זה שהוא ברח כן אבל על זה שזה היה דרך טרמפים ממש לא)
#כותבת בדם ויזע של דמעות מעורבבות בזיעה פירורי חול ועשבים ששברתי על מנת להפיג מתחים-טרמפיסטית ממורמרת#
פדהאל, כשהם בפניימיה ברשות הישיבה ולא נוסעים לשבת חופשה או משהו כזה הם צריכים קודם כל לבקש אישור על יציאה ולאחר מכן אישור על עלייה לטרמפ.
הישיבה היא זאת שאחראית עליהם. ואם כל הכבוד לשטחים אף אחד לא רוצה שלושת הנערים שתיים 🙁
נ.ב.
מצדיעה לך, רק תזהרי בכבישים אה?
אם את אומרת….?
(משתדלת להיזהר… חח)
וואו.
אין לי מילים.
במבי.
?
אני זו אני (הסתבכתי כבר עם הקיצורים לשם שלך…)
אין מילים מבחינתי זה הרבה הרבה מילים, כרגיל.
במבייייי
מה. זה. ????
אהבתי שאת מציגה את חמדן כאדם טוב, בניגוד לכל מיני סיפורים.
הכתיבה שלך מטריפה אותי!! ומשחקי המילים… אעאעאעאע!! "מתחשק לה להקיא את הנשמה, שאין לה?" אמאל'ה הרג אותי!
אבל כזה מהר תגמרי את הסיפור? זהו? תוך שלוש-ארבע פרקים היא תברח וזהו? פליז בלי הפי אנד.
❤️
זה סיפור נחמד שילדה נחמדה (אממ, לומר על עצמי זה די מביך) כותבת.
וחמדן באמת אדם טוב, כרגע לפחות. אני אוהבת לצאת מהקופסא…
מה פתאום כזה מהר? אני והפי הנד בכלל לא מסתדרים ביחד, אל תדאגי לגמרי יש המשך.
יום שלישייייי נאנאנאנאאהההההה?????
אמאלה פרק שלמות יא הזויהההה
אוהבת מחמאות, במיוחד כאלה כמו משוגעת והזויה! כשזה לצד החיובי זה באמת מחמאות פצצה (אימוגי חמוד כזה).
יואוו במבי!!
מ-ה ז-ה?!
איזה פרק מושלם.
אהבתי❤
כמו תמיד, ואפילו יותר.
לאיזה מתח הכנסת אותנו,חמודה שאת.?
מחכה כבר לפרק המושלם הבא(הוא בטוח יהיה מושלם,שלא תעזי לחשוב אחרת.)
אוי, אני במצב לא טוב. עוד מישהי אומרת שהפרק מותח. וחזקה מתחילה משלוש 🙂
את חמודה בעצמך, במיוחד עם האימוגי הזדוני הזה אני ממש אוהבת אותו.
אני לא יעז לחשוב אחרת, אני מפחדת ממךךך
טוב יש לי כמה דברים לכתוב:
-אני חושבת שזה הובהר כבר ע"י וגם נראה לי שע"י אחרות.
א' מדבר/ת עתיד ולא י'/ת'.
י'= לזכר/ים. ת'= לנקבה/ות. א' למדבר/ת/ים/ות.
-הסיפור והכתיבה שלך מדהימים כמוך. וכרגיל…
– אהבתי מאד!!! את הקטע (ים בכל הסיפור) של חמדן ויסמין.
– זה היה חמוד איך ששילבת בסיפור את "הסכנות" שיכולות להיות ליסמין/שירה מחמדן וע"י שחמדן אומר… זה היה סוג של כדור הרגעה לכל הדואגות?!?
את מהממת… ברצינות.
ואם חשבת להיפגע אז תבטלי מראש…
אני מעירה לכל מי שנפגשתי בדיבור או בכתב והוא נכשל בדקדוק העתיד… זה פשוט צועק לי. ואם לי זה מפריע ואני לא למדתי יותר משנה דקדוק, אז כדי שזה יתחיל להפריע גם לכן. כי זה חשוב!
אני שוב מתנצלת אם פגעתי ונשמעתי רעה וקרה.
קודם כל לא פגעת בכלל בכלל.
אני באמת צריכה להשתפר בזה, אבל איפה ראית את זה בסיפור? שאדע…
-תודה!!!
-אני מקווה שהן נרגעו. לפחות, לעת עתה 🙂
במונולוג של יסמין (אגב לכל הבנות שחשבו- זה בכלל לא שם ערבי, יש לי שכנה שקוראים לה יסמין.) עם מרלין (זה לא הולך יותר מרלן?!) ששם מרלין אומרת ליסמין שחשבה שחמדן הוא אלים ויסמין עונה שהוא לא אז היא מחזירה לה שבנתיים הוא לא ואולי כשיסמין תימאס עליו ואז יסמין קוטעת אותה ואומרת "אני לא ימאס עליו" במקום אמאס…
ואגב ראיתי שכל מקום שאת כותבת זה תמיד יהיה מנוסח טוב ברור ומובן. רק א' מדבר… (כן גם בתגובות?♀️) אוף…. אני מרגישה כל כך ביקורתית…
תאמיני לי שהתלבטתי כמה פעמים אם לשלוח לך את התגובה הזאת…
אבל החלטתי לשלוח כי זאת את ואת יודעת לקבל ביקורת… שאפו…
ואולי נפגש ואוכל לשתף אותך יותר….
יסמין זה שם גם של יהודים וגם של ערבים. בחרתי בו בכוונה. בנוגע למרלין, בדקתי לפני זה זה שם ערבי אורגינל 🙂
וכן, צודקת, צודקת. זה בין הבעיות שלי כנראה בכתיבת סיפורים אני לא שמה לב לאות הקטנה הזאת. ואגב כשאני כותבת ברגיל, אני משחררת אין לי כוח עם כללים דקדוקים אז בתגובות לא אכפת לי אות א' לא אות א'…. במחילה מכל המזועזעות 🙂
נ.ב. לא נעלבתי בכלל, יהיה כייף אם ניפגש.
אואואיייי
את ה ז ו י הההה
אין עלייך
אוףף
ביחד?
תקשיבי שזה הזוי אני פשוט לא יכולה לא להגיב אחרי כל פרק כי אחרת זה נשמר בלב וקורס חח
נס שיש תגובות, אה?:)
את אלופה שתדעי, הסיפור כל שבוע לוקח אותי למקום מעניין אחר:)
טנקיו:)
בבקשה 🙂
אמאלה, איזה מתוקה שאת 3>
את לא מבינה מה התגובה שלך עשתה לי, פשוט כייף.
אוי, את מהממת.
כןןןןןןןןןן
תבררי כברר
אני רוצה לדעת!!!
אני מסכימה לך לנחש, לפעמים זה ממש מועיל.
חמדן צוחק. "יסמין, בואי נסכם רגע, בסדר? אנחנו חיים בהדדיות. אני לא בעל אלים ואת לא אישה מוכה. יד לאחים לא צריך לבוא ולהציל אותך מחמדן הרשע והמתעלל. זוגיות נכונה, בנויה דבר ראשון על אמון. אני צודק?-
הופה יש לו מושגים לבחור..
נור.. היא הופיעה בעבר? לא זכור לי
לא היה כזה ברור שהם מתנחלים הפתיע אותי קצת
במבינה אני מזהירה אותך מראש שעם שירה לא הולכת לזרוק את הפספורט או לשרוף אותו אני לא יודעת מה אני עושה לך למה זה נורא טיפשי יהיה מצידה והיא מספיק טיפשה
אהבתי את הפרק הזה!
נכון יש לו מושגים?
אני כבר אמרתי את זה. יותר מדי חכם, הילד.
נור הופיעה בעבר, היא הייתה אחת מהבנות שעשו לה מסיבה בחוף הים. בעז"ה כשאני ישכתב את הסיפור אני יתקן הכל.
והיי היי עד לכאן! שירה לא טיפשה! ואל תדאגי היא לא נשבית כל כך מהר בקסם של יד לאחים… חמדן נוצץ יותר.
איכותי. אהבתי מאוד.
חמדן הוא לא יותר מידיי מושלם? למה הוא כל כך חכם? את עושה את זה טוב…
תודה פלונית!!!
חמדן בכלל לא מושלם, הוא יודע לפעול כמו שצריך. ערמומי אם נפתח את זה…
ושמחה שאני עושה את זה טוב, ב"ה.
ואוו ואווו אואוווו אין מיליםם!
אבל הסתבכתי פה עם הבנים חבל על הזמן!!
מי זה אורי? מי זה יוני? ומי זה שמשי?
תודה!!!
אוקי אז ככה:
אורי- אח של שירה/יסמין.
יוני- חבר של אורי ואח של שמשי.
שמשי- אח של יוני.
אה אה אהה
עכשיו הבנתי
תודה!!
במבי במבההה
אוף בחלק 20 לא עלתה לי התגובה..כתבתי לך שלכבוד ה20 צריך לחגוג עם פרק כפול לפני הזמן…את עדין יכולה להשלים:):) חחח וואי אחד הפרקים מעולה פלוס
עלי והצליחי
נ.ב אני בכל זאת לא יתרגז אם תעשי עד אחד בטעות ככה סתם לפני שלישי הבא:);)
פרק כפול?
איך פרק כפול? אין אפשרות להעלות פעמיים בשבוע 🙂 אלא אם כן פרק באורך של שתיים?
נ.ב.
אולי אני עוד יעשה איזו הפתעה כזאת ביחד עם חני העורכת, אולי.
לפעמים מצליח לי בלשכנע אנשים.
ילדנות בת 17 מאיפה זה באלך???????????
מאלוקים, באמת שרק ממנו.
למה יש רק לייק אחד?
מהממת
מיוחדת
מדימה
מאלפת
הכתיבה
התוכן
בהכותבת
פשוט
וואו
מפג, תודה מותק אחת.
פשוט כייף לי לראות תגובה שלך, מאוד.
את כותבת בצורה ממש ממש מיוחדת
די באמת?
איזה כייף! תודה! 3>
אפשר בקשה??
אל תהרסי את חמדן.. שהוא ישאר ככה ושהיא תבין לבד מבחירה אישית בטוב ולא כי היה לה רעעעע
בלי קשר (או דווקא עם;) את מהממתתתת♥️♥️♥️
אני אשתדל לעשות את חמדן דמות מהאגדות (אימוגי צוחק).
ותודה!!!
את בעצמך 3>
טוב הייתי חייבת להגיב סתם כי אני אוהבת אותך ילדונת.
♥️
תודה גלימוש, אוהבת בחזרה 3>
אוקיי, אוקיי, עכשיו עצבנת אותי, סליחה…
מה זאת אומרת, מסוכן לתפוס טרמפים? ניסית פעם?
כי אני כן, ודווקא בתקופות הכי מתוחות- ראיתי שיש אנשים שפוחדים לעצור טרמפים, כאילו הם אורחים כאן, אז פספסתי באופן קבוע את ההסעה, והגעתי {אני עדיין עושה אתזה, האמת…} לבי"ס עם טרמפים. מתו פי כמה וכמה אנשים מפיגועים באוטובוסים מאשר בטרמפים… פרופורציות.
בלי קשר לזה, המשפט "אנחנו בשטחים, בהתנחלות, בין כפריים ערביים…" מה זה השטחים? מה זה התנחלות? קודם כל, זו ארץ ישראל, לא "השטחים". דבר שני, את חב"דניקית, לא? מה זה "התנחלות"?
מצטרפת. לא התנחלות, התיישבות.
מאוד מפריע לי ההסתייגות הזו מה"שטחים" ומשגע אותי כשנותנים לזה לגיטימיות…
אני לומדת מרחק ירייה מרמאללה, מואזין, נאום הסתה צווחני או יריות {בעיקר בימים של חתונות} הם רקע שכיח ללימודים ולמרות זאת כבר שנים שלא הייתה לנו אפילו אזעקה… {לא יירו שם טילים, כי אם יפספסו- יפגע ברמאללה. כבר היו דברים מעולם.} דווקא עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו אמורים להבין שהכל זה ארץ ישראל,, ודין לוד ורמלה ושאר ערי המרכז- יותר גרוע מבשטחים…
אז סליחה שנפלתי עלייך ככה, אבל אני מקווה שתביני???
בכ"ז את עולה כאן על היומיום שלי וזה די מעוות…
אוקי, קודם כל סליחה שנגעתי בנקודה רגישה.
עכשיו, תני לי לתת את ההסבר שלי.
כשאני אומרת שטחים/ התנחלות ודומיהם זה לא הכוונה שאני נותנת לגימטציה למושג שהמקומות האלו לא שלנו. אני חבדניקית כן, יש לי הרבה מאוד דודים בשטחים ואני נוסעת לשם הרבה.
למה כשאני אומרת שטחים זה מפריע לך? מה מפריע במילה הזו? הרי לא אמרתי שהארץ לא שייכת לנו. אני האחרונה שיאמין בזה…
נסעתי בטרמפים כן.
פרצל, זה להסתמך על הנס באיזה שהוא מקום, פשוט ככה.
את לא יכולה לדעת מי זה הבן אדם הזה שאת נוסעת איתו ואיזה ערבי מסיע אותך כרגע.
פורפרציות, זו מילה יפה אבל כל כך לא מתאימה לסיטואציה. כי כאן הפכת את היוצרות. טרמפים הם המסוכנים, וזה שגם אוטובוס מסוכן, לא מתיר את דמו של הטרמפ… קל וחומר שלא לעלות עליו בכוונה תחילה.
לפספס הסעה כדי לנסוע בטרמפים זה לגמרי לא הדרך, במחילה. את מכניסה את עצמך לתוך סכנה, ונשמרתם מכירה את המושג?
זה כמו שתגידי שבזמן הקורונה לא היה צריך לשים מסכה, מה גם בכביש אנשים נהרגים?!
נשים את הקלפים על השולחן? נשים. יש הבדל בין להכניס את עצמך לסכמה *בטוחה* לבין לנסוע בכביש כשיש לך רמזורים, מעברי חצייה וחוקים.
טרמפידה זה ג'ונגל. סליחה אם זה היה נשמע תקיף מדי. חשוב לי שתביני מאיפה הדעה שלי נובעת.
קודם כל: הבנתי, ותודה שגם את?
דבר שני, בכ"ז מאוד צורם לי כשאומרים "השטחים", כאילו זה לא חלק מהארץ.
דבר נוסף, טרמפים הם ממש לא סכה בטוחה. סטטיסטית, מתו יותר אנשים בעקבות נסיעות באוטובוסים מאשר בטרמפים. כאן רוב האנשים הם יהודים צדיקים ומתוקים שגומלים חסד עם האחים שלהם. החיים שלנו רצופים סכנות, ואם מקפידים על כללים מסוימים- טרמפים זה לגמרי מהזניחים שבהם. אני משערת שגם אילו הייתה לך האפשרות ליסוע רק במוניות {מפחד הישמעאלים}- לא היית מנצלת אותה,
ואם כן- זה היה עצוב מאוד. אנחנו כאן בעלי הבית, ולא הם. הם בני שפחה- ואנחנו בנים של מלך, נפחד מהם? הזהירות לחלוטין לא מיותרת, אבל הפחד- מאוס. וכמו שפירטתי, הסיכויים שתעלי על ערבי- קלושים בערך כמו הסיכוי שדווקא באוטובוס שלך ישהה מחבל מתאבד.
ועוד שאלה. לגמרי לא בקטע לפגוע- אם לא זו הדרך, מה כן הדרך?
לגור בכפר חב"ד בקומה שישית בבניין צפוף כשיש כ"כ הרבה שטחים שמצפים לנו שנבוא ליישב אותם, לצקצק בשפתיים
סליחה שאני נתפסת לנקודה הכי קטנה פה פשוט הצחקת אותי
בכפר חבד אין בניינים עם יותר משתי קומות
בטח לא 6???
הלו! הלו!
אמנם אני בצד שלך, אבל אני לא חושבת שזה נכון לזלזל בדרך שלהם!!!
ולהזיל דמעה – פנימית, כי כבר התרגלנו – כל פעם ששומעים על עוד הרמת ראש של הנבלות האלו?
האשליה כביכול כבר היציאה מהקו הירוק מעמידה אותך בסכנה וודאית היא מפירותיה הבאושים של הנדסת התודעה שרצה בכל מקום. החיים אצלנו בטוחים ורגועים, וגם אם מדי פעם יש דיווח על זריקת אבנים סמוך לאיזה כפר או אפילו תקיפת רועים מהגבעות – חמורים, איומים ואסור לנו לסלוח עליהם אבל הם לא מפריעים לשגרת היומיום שלנו. כל משפט שמדיף את ריחה של ההסתייגות הזו- מרתיע אותי מאוד.
אה, וטרמפיאדה היא לא ג'ונגל, טרמפיאדה היא גמ"ח.
אוקי, רוצה לומר שבנוגע להתיישבות את צודקת מאה אחוז. פשוט מבחינתי לא היה כל כך משנה באיזה מילה אני משתמשת כל עוד אני בטוחה שגם השטחים האלה הם חלק מהארץ.
דבר שני, לא מסכימה איתך (סליחה 🙂 ) טרמפים זאת סכנה בטוחה, ולא משנה סטטיסטי לא סטטיסטי. נהג באוטובוס עובר מבחנים עד שהוא מתקבל, יש לך יותר יכולת לסמוך עליו, כי יש לך סיבה. נהגים שאת סתם עולה לרכב שלהם את לא יכולה לדעת עליהם כלום, ולכן זה ונשמרתם.
וזה שאנחנו בעלי הבית. אז מה? זה מתיר לנו לעשות מעשים מופקרים? כי בוא נראה לכולם מי אנחנו, אבל במחיר טוב למות בעד ארצנו.
לא, זו פשוט לא הדרך. (אל תקחי אישי). צריך להתנהל במוח לא בכוח. ללכת ראש בראש לא יעזור, רק יגרום לפיצוץ. צריך לפעול חכם, להשתדל לא לעלות על טרמפים ורק אם אין ברירה ממש אז עם אישה וכו, את יודעת את הכללים, אני בטוחה.
הארץ לא צריכה שיתאבדו עליה לחינם.
מספיק דמעות היא בכתה תאמיני לי.
אני הכי בעד ליישב שטחים. הכי בעולם. אבל צריך לנהוג בזהירות. להיות בשטחים בשביל יישוב הארץ לא בשביל לעמוד ולנופף בדגל אדום אל מול השור.
שוב, התנהלות חכמה.
פרצל, הדעה שלי היא שטראמפדיה היא גמ"ח כל עוד את יודעת מי מסיע אותך. לעלות על טרמפ כשאין לך מושג מי הנהג זה ג'ונגל.
ומקווה שאת לא לוקחת אותי אישי, הכל ברוח טובה 🙂
בסך הכל טבעי שיש דעות שונות, נכון?
אוקיי, נענה לך אחד אחד. {ונקווה שתחזרי לקרוא}:
א. הכי הגיוני שיהיו דעות שונות, את לחלוטין לא פוגעת או משהו בסגנון.
ב. בקשר לנהגי אוטובוס- לא נכון. רק היום נסעתי בהסעה {חזור?} עם נהג שדיבר עם בנות בקטע מטריד ממש, דיבורים כמו: "אתן ממש הבנות שלי, אני כמו אבא שלכן…" "אתן בנות יפות וחכמות, הרבה יותר מהחילוניות…" "אז מה שאני בלי כיפה, העיקר זה הפנימיות…" זה יותר טוב?? ונהג שתוקע ברקס באמצע הנסיעה כי היו בנות שעמדו, יותר טוב??
כבר היו נהגים שהטרידו או שיתפו פעולה עם הטרדה, וה"מבחנים" הם לא תעודה לכלום.
ג. זה לא מעשה מופקר. מעשה מופקר זה להניח לערבים להרים ראש בלי להגיב, מעשה מופקר זה לפחד, מעשה מופקר זה להתייחס לאבן כאילו היא כלום ולכאפה- "בקטנה, פריקת רגשות הגיונית…" לא לעמוד בטרמפיאדה שמרחק 100 מטר ממנה יש חיילי צה"ל.
ד. לא ענית, אז מה כן הדרך?
זה לא הדבר היחיד שאנחנו עושים. כל דבר- משתדלים שישפיע כמה שיותר.
כותבים ספר? בואו נכתוב על הארץ, על נערי גבעות, ונפרסם בשותפות, ננסה לגרום לעוד כמה אנשים להבין אותנו. יוצאים לטיול? מתנהגים בצורה שמכבדת אותנו ואת הארץ שלנו. לא יודעת מה גובה הבתים בכפר חב"ד, אני מאמינה שלכל הפחות- זו דרך נכונה יותר.
ה. זו לא התאבדות. היו שלושה מקרים {לפחות ככל הידוע לי} שבהם נחטפו אנשים שעלו על טרמפ, והטרמפיאדות עוד מפוצצות אנשים שלא קורה להם כלום.
ו. מה את חושבת, אנחנו בשטחים כדי להתגרות בשלטון? בערבים? מזעזע אותי לראות אנישים הולכים עם שרשרת ארץ ישראל. כל השרשרות האלה- הן בדטגמת א"י בנתיים, עוד לא ראיתי שרשרת א"י השלמה.
ז. לא מסכימה. אין אפשרות להתנייד בדרכים באופן נורמלי, וילדה שנתקעה בתחנה עם כמה שעות עד האוטובוס הבא מגיע לא אמורה לחכות שם. מי שלוקח אותה עושה לה טובה אמיתית.
אוקי, נשימה עמוקה. ויאללה עונה לך. אוהבת דבייטים מתורבתים שכל אחת אומרת את הדעה שלה ולא מתלהמת.
א. שמחה לשמוע :*
ב. אני לא אומרת שזה יותר טוב. אני אומרת שבאופן לוגי, הגיוני, מעשי, ושמירה על החיים שלנו נסיעה באוטובוס יותר בטוחה מנסיעה בטרמפים עם אנשים מפוקפקים. וכן כל פעם שעלית על טרמפ ויצאת משם בחיים, מבחינתי תברכי 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'.
באוטובוס, לא משנה מה את אומרת (אימוגי קורץ) יש יותר ביטחון. כי את יודעת שהוא עומד בכללים ויש לו תקן. בטרמפ כל נהג הוא פצצה מתקתקת תסלחי לי על הביטוי.
ג. זה מופקר. שוב, אל תהיי צודקת תהיי חכמה. אנחנו במצב שהמדינה לא שומרת עלינו, שהערבים מרימים ראש. וכן, אני לא אומרת שזה נכון. אני אומרת שצריך לפעול נגד הערבים בהרתעה גדולה, פי אלף ממה שעושים עכשיו. מסכימה איתך שהמעשים שמנית נוראים וזה שהמדינה לא מטפלת בהם זה חמור מאוד. אבל מכאן ועד ללכת ולאמר אז אני אעלה *בכוונה* על טרמפ כדי להראות להם מי בעל הבית? פרצל מותק, הם לא שמים עלייך. וזה, בדיוק המופקרות כאן. מילא אם זה היה מרתיע. אבל זה לא מרתיע בכהוא זה את הערבים.
ד. הדרך, מבחינתי, היא ליישב את הארץ בהתנחלות (תודה ששינית לי את הראש בנוגע למילה). אבל לא להילחם בכוח. ה', צריך להיות חכמים. בשביל זה יש את המוח היהודי. כוח, זה כשצריך. אנחנו, היהודים לא אלימים. יש דרכים מתוחכמות יותר ושמונעות שפיכות דמים. תשתמשו בהם. אנחנו לא ערבים ולא צריכים להתנהג כמוהם, כי הוא עשה לי ופגע בי. זה נורא שהערבים מרימים ראש, יותר נורא שאנחנו מאבדים את האנושיות שלנו.
ה. זו התאבדות, חמודה. לגמרי. כי צריך ללכת לפי הכללים לא ראש בקיר.
ו. מה זה שרשרת של ארץ ישראל? (אימוגי מובך).
ז. עד שמי שלוקח אותה מתגלה כמפלצת. וזה לא מופרח בכלל.
ושוב, פרצל, אוהבת אותך ואת מהממת. אל תקחי שום דבר אישי 3>
נ.ב.
מקווה ממש שתראי, השקעתי 🙂
אני רוצה רגע להעיר משהו על זה: "וכן כל פעם שעלית על טרמפ ויצאת משם בחיים, מבחינתי תברכי 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'."
זה שלך, במבי.
ברור שמודים לה' יתברך על כל פעם כזאת, אבל יש אנשים טובים שבסך הכל רוצים לעזור לנו, ואם אחד מתוך רבבה של אנשים שמעלים טרמפיסטים הוא פושע, זה לא אומר שזאת סכנה לתפוס טרמפים…!
טוב, קודם כל, הרשי לי בבקשה לחלוק על הקביעה שבאוטובוס יותר בטוח. לא יודעת מה חברת האוטובוסים שאת משתמשת בה, באגד תעבורה זה לא נכון בשום צורה.
כבר קרה לי שהייתי לבד באוטובוס עם נהג ערבי שלא ידע את הדרך, הוא ביקש ממני לשבת מקדימה ולעזור לו {ונאלצתי לעשות את זה} והוא גם עצר באמצע הדרך לדבר בערבית עם חבר שלו. חוויה מפוקפקת. ובאוטובוסים ליישובים כמו שלי, להישאר עם נהג לבד קורה לא מעט. דבר נוסף, בנסיעה באגד תעבורה את מפרנסת ערבים- דבר שאני בטוח שאת לא רוצה בו.
לסיכום, אני לא סומכת על נהגי אוטובוס יותר ממה שאני סומכת על נהגי טרמפים- להפך, כי שם יש גם הרבה ערבים. מכירה את החצי-בדיחה-חצי-אמת ש"כל ערבי הוא ספק עמלק. ספק דאורייתא לחומרא"? סומכת על יהודים יותר מאשר על ערבים.
אוקיי, אח"כ: הם לא שמים עלי, הם שמים על הטרמפיאדה. כשהטרמפיאדה ריקה, הם יודעים שהם ניצחו.
עוד דבר. לפי דברייך, גם לחצות כבישים ב"התנחלויות" ובעיקר במקומות שהם מחוץ ליישובים, צמתים וכו', זה מסוכן- כי את לא יודעת מי הנהג שעוצר לך!! אולי הוא רוצה לדרוס אותך??
בנוגע לטענה הבאה שלך. אנחנו אכן מתיישבים ביישובים, אבל שני דברים:
1. אנחנו פועלים בשני המישורים. לא סותר.
2. כבר הרבה מאוד זמן שלא אושר שום יישוב חדש. אביתר זה נס, כבר שנים שלא הוקם כלום. וגם אותו רוצים להרוס, דרך אגב.
מה שכתבת אח"כ, נראה יותר כמו טענה נגד תג מחיר… מה זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להתנהג כמותם? לטפוס טרמפים=איבוד אישיות?
ושרשרת של ארץ ישראל זו שרשרת עם תליון בצורת גבולות מדינת ישראל הנוכחית.
די מופרך האמת. זה קרה פעמים בודדות-בודדות כשמאות טרמפים נתפסים בכל יום.
אוהבת??
תחשבי חכם, פרצל.
זה שהטראמפידה ריקה זה לא ניצחון שלהם. זה ניצחון *שלנו*. כן, מה שאת קוראת. כי כשהטראמפידה ריקה זה מראה שאנחנו שומרים על החיים שלנו. לשמור על החיים שלנו זה הכי חשוב, וחיים של יהודי אל מול פיסת אדמה? תחשבי טוב טוב אם זה מופקר או לא.
ולפי דברי זה ממש לא אומר את מה שאמרת. כי כשאת חוצה במעבר חצייה ופועלת לפי הכללים עשית את שלך, מכאן ה' יעשה את שלו. כשאת עולה על טרמפ, את לא עושה את שלך. את מזלזלת ב'ונשמרתם'! איפה החצי שלך כאן?
לתפוס טרמפים מוביל לאיבוד הזה. בהתחלה זה לא נראה ככה, אבל זה מדרדר. כי מכאן זה יכול להגיע לעוד דברים. זה כדור שלג שאי אפשר לעצור.
ואם זה קרה פעמים בודדות, אז מה??? (באמת שזאת זעקה מתוך הלב שלי). את רוצה שזה יקרה מאות פעמים כדי להבין שזה מסוכן? שאנחנו מסכנים את החיים שלנו ולא מקשיבים לציווי של ה'? למה את צריכה לחכות שיקרו אסונות כדי שנבין שכבר מדובר באסון, למה??? (אוף, זה פשוט כואב לי).
אוהבת אותך מאוד מאוד. לא לקחת קשה, שוב 🙂
רוגלך,
יש אנשים טובים, בכל מקום יש אנשים טובים. גם בטרמפים.
אבל את לא יכולה לדעת מי איש טוב ומי איש רע, את פשוט עולה על הטרמפ. באיזו רשות, תסלחי לי? מי אמר לך 'הוא איש טוב, הוא לא יפגע בי?' אנחנו לא קוראי מחשבות, וזה יכול לגרום לשפיכות דמים, כפשוטו.
אם את יודעת ומכירה את האיש שבטרמפ ניחא, תעלי. אבל כשלא??? זה מופקר לגמרי.
קודם כל- צודקת. אני לא יכולה לדעת מי טוב ומי רע. אף אחד לא יכול לדעת. {חוץ מה' כמובן…} אבל יש כל מיני כללי זהירות חשובים מאוד, שאם מכירים אותם, אז זה הסיכון שיקרה לי משהו הוא זניח.
באיזו רשות??- ברשותו של ה'!! הוא ש ו מ ר עלייך! ואת מכירה את הביטוי "כבדהו וחשדהו"? זה בדיוק זה.
מי שמאמין אוכל חמין.?
פרצל,
א. חוויה מפוקפקת לגמרי שאני לא הייתי רוצה לעבור, ואני בכלל לא בעד לפרנס ערבים.
אבל יש הבדל מאוד מאוד פשוט בין טרמפ לאוטובוס, ותנסי רגע להקשיב לי בלי ישר לומר, לא.
טרמפ, את לא יודעת על הנהג כלום, לא עבר, לא עתיד, מי מה מו. באוטובוס, את יודעת שהוא עבר מבחן, יש לו רישיון (מה שבשטחים את לא יכולה תמיד לומר) את יודעת שלרוב הוא שומר חוק (גם אם הוא ערבי. בטרמפים, את לא יודעת בכלל). בטרמפים, את יכולה לחשוב שאת עולה עם נהג חרדי, דתי וכו ובסוף מתברר שהוא ערבי. תחשבי סיכונים מול סיכויים, טרמפים מול אוטובסים.
גם לאחר חישוב סיכונים מול סיכויים, אני מגיעה למסקנה ש- כן, עדיף טרמפים. באוטובוסים הגעתי הרבה פעמים למצבים לא נחמדים, ובטרמפים- לא. ובכלל, רשיון הנהיגה שיש לנהג הוא לא ביטוח לכלום. יש גם נהגים יהודים שמתנהגים לא בסדר, אז ערבים- על אחת כמה וכמה. ובכלל, בטרמפ יש לך יותר שליטה במה שקורה מאשר באוטובוס. באוטובוס אפילו במקרה חרום את לא יכולה לקפוץ, מטרמפ כן.
והניצחון שהזכרת הוא אולי ניצחון פנימי שלנו אבל מול הערבים- זה פיסדון {סליחה על המילה}.
וכן, אני צריכה לראות שאכן יש סיכוי של יותר מ 0.00000000000000000000000000001% שאכן הדבר הזה יקרה…. אין טעם לעצור את החיים בגלל כל סיכון רחוק.
ואני לא חושבת שמזה הדברים יתגלגלו עד כדי כך, ולא מבינה למה זה יכול להתגלגל. לעלייה על טרמפ עם ערבי??
אני לא חושבת שאת צודקת.
יש לי הרבה הסברים למה זה נקרא ניצחון, ולמה אסור לעצמך להביא אותך לסכנה גם של אחד למיליון (מה שלגמרי לא נכון). זה לא לעצור את החיים, זה שימת לב.
ואגב שדווקא ברכבים אין לך שליטה, ואת לא יכולה לקפוץ, כי אפשרי לנעול את הדלתות, באוטובוס יש לך חלונות חירום.
קצת עצוב לי שאת לא מבינה כמה טרמפים זה דבר בעייתי. כואב לי, מאוד.
אם תרצי לשמוע עוד הסבר אני כאן. מקווה שתביני שטרמפ זה לא מסוג הדברים שלי לעולם לא יכולים לקרות 🙁
פרצולוניתתתת
נשמה שאאאאתתתת
(ישש! יש לי שותפה לסבל הנוראא שנקרא בשם שלא נבטאאותו בקולל)
הייתי חייבת להגיב
המשפט – דין לוד ורמלה ושאר ערי המרכז- יותר גרוע מבשטחים…
לא הכי ולו משום ש-דווקא עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו אמורים להבין שהכל זה ארץ ישראל,,
לא התכוונתי לזה… התכוונתי שמבחינת הערבים זה לא משנה?
במבי השתגעת.
(את אוהבת את המחמאה הזאת).
אוהבת, בטח אוהבת.
במיוחד כשזה מגיע ממך! (אימוגי צוחק).
הו, מדי הרבה מחמאות ליום אחד??
הייתה לי 'הארה' לגבי הסיום של הסיפור חח
זה סוף צפוי אבל לפחות זה לא סוף טוב.
חמדן והאבא שלו וכל החבורה שם רוצחת את אורי ואז יסמין בוכה וזה ואיכשו מגלה שזה הם ואז בורחת וטאטאטיטאטאטא
סתם, סומכת על הכישרון שלך.
אפפפפ למה לרצוח את אורי? מה הוא עשה?
מסכימה שינסו לרצוח אותו.. (במבי שלא תעזי לרצוח אותו!)
לא יודעת מה הוא עשה..הוא ינסה לקחת את הבובה ואז יתפסו אותו וקיצור יהיה מעניין..
חח אף אחד לא שאל לדעתנו בכלל אבל בתור מנחשת סופית חובבנית הייתי חייבת.
*מנחשת סופים
לרצוח את אורי??? (פרצוף מזועזע של המזועזע של המזועזע).
ה' ישמור, לא לא לא מסכימה לזה לקרות.
אני מסכימה לך לנחש סופים קצת שונים.
אזהרה: הראש שלי לא צפוי. אבל עד ללהרוג את אורי המתוק הזה, בשום פנים ואופן לא.
מצויין! במבי ידעתי שאפשר לסמוך עלייך!
החיית את נפשי
אניוואן!!! יש גבול לרוע אנושי! לא להרוג לי את אורי שליייייי
נכון נכון!
שדה פרחים ותוכו רצוף אהבה, הרגעתן אותי.
אניוואן את תשלמי על התקף הלב שכמעט עשית לי.
לנשום עמוק בנות, יופיי
סתם זרקתי רעיון כי אני רוצה שיתחיל להתקדם משהו.
מצטערת שהייתי דרמתית\נועזת\רעה אבל הכל מכוונות טובות.
ואורי הוא הבייבי שלי(שליייי) בסופו של דבר..
וזהו, הכדור בשטח של במבי.
לא משלמת כלום, ואתם סתם צמד פחדניות!!
(לצוות האתר אל דאגה אלו בדיחות הדדיות)
להיות פחדנית זה טוב!
אורי לא פחדן וזה לא טוב! לכמה סכנות בן אדם אחד יכול להכניס את עצמו שאני אבין??
נכון, ולכן צריך לקרות לו משהו.
לא הגיוני שהוא מרפה מהבובה.
סתם נו, אני משתוקקת לאקשן וכולם בסיפור הפכו לרכרוכיים מידי..
מהמםםם
במבי את אלופהההההה!
תקשיבי הצלחת להפנת אותי לפלפון יותר משעה!!!
התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק!
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא
יש!
איזה כייף שהצטרפת גם לקרוא את הסיפור שלי. שמחה לדעת.
תודה תות 🙂
תודה! 🙂
למה יש לי תחושה שכל מה שאכתוב ימעיט בערך של הדבר היפה הזה שקראתי עכשיו??
אז לא כתבתי כלום. ?
וזה שכתבת את זה הכי שווה.
כייף לי לראות תגובה שלך אפילו (בעיקר) תגובה כזאת 🙂
יהווווווווווווו היום יום שלישי!!!!!!!!!!
להלהלהה אני בריגושיםםםםםם
טוב, את רוצה שאני אגיד שאין לי מילים אבל יש לי הרבה:
עוד פרק מושלם!
תקשיבי באמת רותי קפלר, מ.קינן ודבורי רנד קטנות עלייך!
(והם סופרות מוכשרות)
וואי איך אהבתי את השיח של יסמין וחמדן!!
עשית את זה כל כך חמוד!! את מביעה רגשות מושלםם
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא!!
עדיין לא מאמינה שאני עוקפת את הסופרות המוכשרות האלה.
בואי נגיד שאני חולמת להיות לפחות כמוהן (נגיד חחח)
ושדה פרחים, תודה מהממת.
בסופו של דבר גיליתי שגם סיפורי רגש אני אוהבת לכתוב, וזה הרבה בזכותכן.
סיפורי רגש לא מתחרים בסיפורי מתח!
אבל הסיפורים שלך עולים על כולם.. יש בהם רגש ומתח ביחד! (כן, אפילו כשאת מנסה להוריד את המתח זה לא עובד לך – תלמדי להתמודד עם זה)
שתדעי, בכללי יש לי בעיות עם סיפורים בהמשכים, אבל את הסיפור שלך הייתי חייבת לקרוא! שתדעי שזה הסיפור בהמשכים היחיד שאני קוראת כאן! (בלי להעליב כמובן את כל הסופרות המוכשרות פה שהיריעה קצרה מלפרטן)
נ.ב. יש לך סופרת שהיא מעין 'דמות לחיקוי' או 'השראה' בשבילך? נשמח אם תשתפי..
מה זאת אומרת לא מתחרים?
ותדעי שאני מסמיקה, לא יכול להיות פרק בלי הסמקה שלי. אין זה פשוט מדהים (אימוגי צוחק וסמוק).
נ.ב. האמת שאני לא יודעת אם זה יוסיף לכן משהו אבל סופרות שאני מאוד אוהבת זה רותי קפלר ודבורי רנד. מבחינתי הן המאסטריות בתחום.
זאת אומרת שרגש הם פי אלף יותר יפים!
חחחח את מתוקה ממש! ?
אגב את כל כך לבנה שאת מסמיקה ככה?
נ.ב. ווואי גם לדעתי רותי קפלר תותחית..
לבנה?
אני בכלל לא לבנה, אני שחומה. זאת אומרת לא אשכנזיה אם לשם השאלה מובילה 🙂
ואת בעצמך מתוקה לגמרי!
נ.ב. רותי קפלר כל ספר שלה זה ספר. וזה בדיוק מה שאני אוהבת בה.
אפפ לב אדום? איזו השתלטות חחח
סתםסתם הכל טוב העיקר שאמרת בדיוק מה שאני חושבת
סליחה חחחח
פשוט הייתי חייבת.. סולחת?
(אם לא, לא נורא ?)
לאאא מדהיםם
תודה! 🙂
יאיי התגובה המאה!
מהמם כמו תמיד, התענוג השבועי 🙂
לורם!
איזה מתוקה שאת.
אגב, תדעי שבזכותך נזכרתי להוסיף כל הזכויות שמורות (אימוגי מובך).
אני גאה בעצמי (עד חצי המלכות ??)
את צריכה לראות את החיוך על הפנים שלי עכשיו. הסוגריים הכי חשובות, על הגאה בעצמך נתדיין בפעם אחרת (אימוגי זדוני).
אבאלה ואמאלה וסבתאלה וסבאלה ודודהלה!!!!!!!
לאלאלא איןןן מילים את משוגעתת
מה זה הכתיבה הזאתת??
אויש, תודה.
את לגמרי חמודה!!!
אממ אין לי כל כך מענה על השאלה כי מפדח לכתוב על עצמי (מבינה אותי, נכון? 🙂 )
מעניין מה יקרה בהמשך. או שחמדן יהיה פתאום 'נחמד' והיא תברח או שיהיה לה תשובה מאהבה רבה. (אל תשימי לב, אני אחרי הבגרות בתניא אתמול?)
היה חתיך ויפה
עד שקלטתי את הגרשיים של הנחמד. אני רואה מערכת הצורות בעיניים, יש מחר בגרות בלשון. יותר מזה אני לא רואה כלום כנראה. אה, בעצם גם סקירה (ה', עזרה).
אגב, הצחקת אותי עם החתיך.
נ.ב.
איך היה?
במבי סורי שאני שואלת שאלה שלא קשורה לפה.
איך קוראים לסיפור של פיג'מה???
כי בשם 'זה התחיל בגרביים קצרים' לא מצאתי את הפרק של היו.
אני חושבת שככה קוראים לסיפור.
אבל משום מה הסיפור לא עלה היום… באמת מוזר.
גם אני מחכה לו.
וואי איזה סיפור מדהים!!!
תקשיבו יש פה באתר מלאאאאא בנות שיודעות לכתוב מושלם…
כאילו ריכזו פה את כל הבנות שיודעות לכתוב…
אבל במבי את אחת המוכשרות (בדגש על הה')
תודה!!!
מהממת אחת, אמאלה איזה כייף לקרוא.
ובאמת שהאתר הזה אתר של מוכשרות. זה פלא איך כולם התקבצו ובואו.
ויש מלא בנות שיודעות וכותבות יפה אבל אין להן מספיק ביטחון עצמי…
חבל…..
אני קוראת את הקטע האחרון והלב שלי דופק
את מדהימה במבי
❤❤
יהלומי, תודה מהממת 3>
תקווי לטוב בשביל שירה, באמת 🙂
ואו ואו ואו
במבי, לדעתי, זה היה הפרק הכי טוב עד עכשיו.
את כותבת פשוט טוב!
חולה על הסיגנון שלך ועל כל האקשן הזה.
ואיי אני במתח מטורף מה יקרה בסוף, לאן תובילי את כל העלילה המפותלת הזאת??
אחמד נראה בחור לענין, בנתיים (סורי שאני כותבת את זה??)
ויסמין חמודה ומעצבנת. לא סגורה על עצמה, הבחורה.
שני בחורי הישיבה שלנו נהיים חמודים מפרק לפרק, מחכה כבר לדעת מה הסיפור של יוני!
אה, ונודע לנו פרט חדש: הישיבה שלהם ממוקמת בהתנחלות! אני מנחשת עוד כמה הרפתקאות שאת מתכננת עבורם..
בקיצור, פרק מדהים מדהים (עם כל פרק חדש, הרף שלך עולה.. אני לא יודעת מה לצפות לפרק האחרון?)
(נ.ב: סורי על האיחור בתגובה. פשוט, רק עכשיו הספקתי לקרוא.. )
בטי, מותק שכמוך 3>
דבר ראשון, שמחה שאת אוהבת!!!
אממ אגב שלפעמים אני לא יודעת לאן העלילה לוקחת אותי אז תאלצו לזרום 🙂
ואגב ההתנחלות תספק עוד איזה אקשן מפוקפק. סמכי עלי, חברי הטוב ביותר זה אקשןןן
נ.ב.
התכוונת לחמדן אני חושבת לא לאחמד 🙂
נ.נ.ב.
לא נורא, העיקר שקראת. שמחה שאת עוקבת.
מתחת כהוגן.
אין לי עוד מה לומר לך.
כל מה שאמרו פה!!
משתתפת גם!!
???
יש!
איזה כייף 🙂
אמרנו כאן הרבה דברים טובים 3>
טוב. ראיתי שיש פה הרבה דיון על מתח ולא מתח וכו'.
אז ככה:
ספר שהו מתח זה לא ממש משנה מה העלילה שלו!
מה הפרוש של מתח? שהקורא קורא את המלל שבספר או בכתבה וכו' ולא יכול לעצור הוא ב"מתח" מה יקרה. מה יהיה הסוף.
ספר טוב הוא בד"כ יהיה מותח…
הסופר/ת יכתבו את הספר בצורה שתגרום לקורא לא לעזוב את הספר. יש סופרים שמצליחים לעשות את זה ויש שלא.
המדד לזה יכול להשתנות בין הקוראים, לא?
אז לא! זה נכון שיהיו קוראים (כמוני למשל) שלא יוכלו לעזוב שום ספר כל עוד הוא לא נגמר… אבל זה לא קורא דווקא ממתח אלא כי הם צמאים למילים הכתובות- לקריאה.
צאו מאשליה שספר מתח הוא ספר עלילתי עם "אקשן" ושספר רגש צריך להיות רגוע!!!
אם ספר רגש היה רגוע אז מה היה הטעם לקרוא אותו? הוא היה משעמם…
זה נכון שאנחנו לרוב קוראים לספרים עם אקשן כמו של יונה ספיר בשם מתח. ולספרים עם רגש כמו רות רפפורט בשם רגש.
(מי שלא יודעת אז הן אותה אישה. בכוונה נתתי את הדוגמא הזאת.
הסופרת הזאת כותבת שני ז'אנרים רגש ויותר תכני… שני הז'אנרים האלו מותחים. איך הגיוני? עובדה!)
מקווה שהצלחתי להעביר את המסר…
אז במבי את כותבת ממש יפה. זה ממש רגשי ובטח שהגיוני ועובדה. את כותבת מותח!
מציאות שכולנו במתח מה יהיה…?
מקווה שזה יעלה בפעם אחת ובקלות…
אחרת אני אצטרך לחלק את זה וזה יהיה חבל…
אין לי מה לומר לך חוץ מ… נכון.
הארת לי כאן נקודה ממש חשובה. מתח, זה לאו דווקא אקשן.
אוקי, אני צריכה זמן לחשוב על זה.
את צריכה לקחת את זה כמחמאה! ואמיתית! אני לא אוהבת לשקר…
לשקר אין רגליים….
ואני אוהבת להביע דעות ויש לי המון על כל דבר בעולם…
אז זה תערובת של דעה ועובדה הכי נכונה
תקשיבו אני ממש גאה בעצמי…
קראתי מה שכתבתי, מה לומר?! אני ממש נחרצת
???
היי במבי אני מקווה שתקראי את זה..
אני לא מוצאת את הפרק שלך השבוע…
מספר 22??? זה רק לי?????
לכולן… מחכות בקוצר רוח משווע..
גמלי?
נראלי לא העלו השבוע..