גם היא. גם אני
פערל תמיד אהבה ילדים. אהבה מאוד. אהבה את חמשת האחים הקטנים שלה ונהנתה לשחק איתם ולספר להם סיפורים. במיוחד אהבה את מוישי הקטן בן השנתיים וחצי בעל השיער החלק והעיניים הגדולות החכמות שלו
שאחת הנשים מהאזור ילדה פערל הגיעה תמיד לעזור. לשמור על האחים הגדולים וגם קצת על התינוק הקטן
מאז שפערל זוכרת את עצמה היא מדמיינת איך היא תהיה בתור אמא, איך הילדים שלה יראו.
הראשונה תהיה בת, יהיה לה שיער בהיר מתולתל אבל לא לגמרי, גלי כזה. העיניים שלה יהיו ירוקות ונוצצות כמו העיניים של גיטי, אחותה בת העשר של פערל והיא תהיה מתוקה ומקסימה כמו שרק הבת שלה יכולה להיות. רוב הסיכויים שיקראו לה חנה, במלרע, כי זה השם שפערל הכי אוהבת אבל לא בטוח, הם יראו כבר. היא תהיה יד ימינה בבית וקרובה אליה מאוד. פערל כבר מריחה את ריח העוגיות שהן יכינו ביחד תוך כדי פטפוט מהנה.
השני יהיה בן. חכם ועמוק ושקט. הוא יהיה דומה מאוד לאחיה אברימי ביופי ולאבא שלה באופי. תמיד יתעניין וישאל וינסה להבין כל דבר. והיא תתמוגג לראות אותו יושב ולומד ותפנק אותו באוכל הכי טוב שלה כדי שיאהב את התורה ויהנה מהלימוד (למרות שהוא יהנה גם בלעדי זה כמובן) היא מתלבטת אם יקראו לו על שם סבא שלה, שמואל, כי היא לא בטוחה כמה יתאים לו השם הזה אבל לא נורא, שהוא יוולד הם יחליטו.
אחרי האולי שמואל יהיה עוד בן. שובב ומלא מרץ שתמיד רוצה לצאת ולשחק בחוץ והיא תאפשר לו את זה כמובן. שיפרוק את המרץ בדברים חיוביים אבל לא יותר מדי, כי ילדים צריכים גבולות וכי היא רוצה להנות איתו גם בבית
תהיה גם תינוקת רכה ומתוקה בעריסה שהיא תהנה להתרפק עליה ולהאכיל אותה. אוי איזה ממיסה היא תהיה התינוקת הזאת
מה יהיה אח"כ היא לא יודעת, אבל לא נורא. מה שה' יתן היא תקבל בשמחה ותגיד תודה רבה ותבקש עוד
הו הילדים שלה. איזה ילדים מדהימים הם יהיו. היא מתגעגעת אליהם כבר מעכשיו
"אולי תתמקדי בילדים פה בהווה שרוצים אותך במקום בילדים שעוד לא נולדו?" גערה בה אמא בחיוך. מבקשת שתצא החוצה קצת עם שרהלה ומוישי. "הם זקוקים ליציאה ואני בינתיים אנקה את הרצפה. ואולי גם אספיק לתפור את הקרע בחולצה של גיטי"
פערל קמה ונגשה לארגן את הקטנים ליציאה. "את רוצה שנלך לראות את הברווזים של איינבלסקי?" שאלה את שרהלה הקטנה בזמן שקלעה לה את הצמה מחדש. בטח ששרהלה רצתה. וגם מוישי החמוד ששמח כל כך ומרוב שמחה לא נתן לה להלביש לו את הסוודר. "להתראות מאמע, הלכנו לטיול" הם נפרדו ממנה. מאושרים.
"אני מקנאה כבר בילדים שלך, איזו אמא מדהימה תהיה להם" אמרה לה שיינדי השכנה שילדיה השתרכו בעקבות פערל ככל שרק יכלו, לא פלא, היה להם כיף בחברתה ולה היה איתם.
שנות הילדות והבחרות השקטות והנעימות של פערל נקטעו באחת בעקבות המלחמה שפרצה
המשפחה שלה נלקחה, כמו כל יהודי העיירה למחנה ההשמדה
באכזריות שאין משנית לה הפרידו את פערל מאמה והאחים הקטנים. פערל לעבודה ולחיים ואמא והילדים למוות. היא הספיקה לנופף לשלום להם בפעם האחרונה. חורטת בראשה את המראה שלהם, בפעם האחרונה
את אמא הטובה שלה
את זעליג החכם שלהם
את גיטי העדינה והעמוקה
את שרהלה השובבה והמצחיקה
את מוישי שלה, הנסיך הקטן בעל השיער הארוך והחלק שכבר לא יגזר בחלאקה
את התינוק שבבטן של מאמע, שלא יוולד.
את טאטע ואברימי היא לא זכתה לראות לפני הפרידה. הם נלקחו לפני תקופה במשאיות העבודה הידועות לשמצה ולא חזרו
נפרדה מהם ועיניה זולגות מעיינות של כאב
הימים במחנה לא היו קלים. בכלל. עבודה מסביב לשעון ששואבת ממך את קמצוץ הכוח שלא נותר לך. מנת אוכל זעומה שלא מספיקה לרבע ארוחה. שעות שינה שלא מספקות לגוף התשוש את הכוח שהוא חייב לצבור
ובעיקר יחס רצחני ומחפיר
התעללות אכזרית ונוראית שמוחקת ממך את הצלם האנושי שבך
אבל פערל ניסתה להלחם. להשאר בחיים. לחיות. התמונה שבה היא רואה את מאמע שלה והאחים הקטנים מנופפים לה לשלום בפעם האחרונה נסכה בה את התקווה והרצון להיות כמו מאמע ולגדל בעצמה ילדים. לנקום בנאצים הארורים.
כל דקה במחנה נראתה כמו שעה וכל שעה כמו יממה. הזמן חולף כמו נצח אבל היא מתעקשת. רוצה להיות אמא.
חודש עבר. חצי שנה עברה. שנה. שנה וחצי. היא לא אחזה ראש בת כמה היא וכמה זמן עבר אבל ידעה דבר אחד
רוצה. להיות. אמא.
זה היה תמצית חייה. החלום שהחזיק אותה בחיים בתנאים ההזויים שהייתה במשך הנצח וחצי ששרדה
וזה המילים שהיא מלמלה ששכבה גוססת בקרש הקטנטן שהתיימר להקרא המיטה שלה
לאה, השותפה שלה ל'מיטה' עודדה אותה לחיות "פערל, את רוצה להיות אמא. אל תוותרי. אל תתני להם לנצח אותה"
היא לא וויתרה. אבל הם ניצחו אותה. "מוישי שלי… החלאקה… חנה… שמואל…" היו המילים האחרונות שלה לפני שעצמה את העיניים. לנצח.
***
"שלא תביני לא נכון, אני לא רוצה בן יחיד.
רוצה ארבע ילדים. חמש מקסימום. לא מדמיינת את עצמי מוקפת בעשרה ילדים כל החיים זה קשה. רוצה בית רגוע ושקט. שאצליח לצאת לעבוד נורמלי ולא כל החיים רק ללדת ולגדל ילדים. לא בשבילי" שרי. חברה שלי. בדיון מעניין שנפתח לנו במעגל בדשא
ואני מקשיבה. ומסכימה. יודעת כמה זה קשה רואה ומכירה את זה
וכאובה. כל כך כאובה ועצובה.
כי נכון,
לא קל להיות בהריון תשעה חודשים עם כל התופעות לוואי. לא קל ללדת. לא קל לנסות לתפקד אחר כך עם בית הומה ילדים ותינוק צרחן שדורש את שלו
לא קל לקום כל לילה שלוש פעמיים לתינוק שצריך לאכול ועוד פעמיים לילד בן הארבע שמפחד שמפלצת מתחבאת בחדר שלו
לא קל לקלח ילדים ולהאכיל ולהשכיב
לא קל למיין לפי צבעים ולכבס הרהרי בגדים ולייבש ולקפל ולשים בארונות
לא קל להכין שבת לגדוד
לא קל להיות בבידוד עם מספר דו ספרתי של אנשים בבית וילדים שמטפסים על הקירות ועליך משיעמום
לא קל
בכלל
ויותר פשוט באמת לגדל שלושה ארבעה ילדים באיזי ובנחת (יחסית כמובן כן? זה אף פעם לא קל באמת)
אבל אם את יכולה (ולא כולן יכולות מבחינה גופנית ובריאותית והלכתית) אל תבחרי בזה
תחשבי על פערל שנותרה עד היום באדמה הארורה של גרמניה. שלא זכתה להקים בית ולגדל ילדים
תחשבי על איטה ושרה ורבקה ודינה ולאה ושיינא וצביה ופרומה וחוה ונחמה. שלא זכו
על ילדים ותינוקות בהירי או כהי עיניים. עדינים ושובבים. מתולתלים וחלקים. ומתוקים ומקסימים כל כך.
כמו האחיינים החמודים שלי והאחים שלך
שנרצחו בדם קר
על כל אותן מליוני (!) אנשים שחלמו להקים דור המשך
ונותרו עם החלום הלא ממומש הזה עד היום
בואו נגשים להם אותו. בואו נקים אותו. את עם ישראל שלנו
קצת מוזר לדבר על זה עכשיו כי אנחנו אומנם לא בשלב המעשי אבל תדעו שדווקא עכשיו יש לנו את הכוח להחליט כמה אנחנו נרצה לעשות מעצמינו בשביל הדברים העתידיים האלה
ואני רוצה ללדת שישה מליון ילדים
למקרה ששאלתן
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
107 תגובות
וואווו
וואווו
וואווו
ריגשת אותי ממש??
כמה נכון
פנדורה
כותבת פה כי זה מעצבן שאין כל רגע מקום להגיב שם
אז על 1 – נעים מאוד להודות. כי גם אני מקנאה במשפט שכתבתי ורוצה להרגיש את זה תמיד במקום הכי פנימי ועמוק ולחלוטין לא תמיד מצליחה. אבל יודעת שזה מה שצריך.
2 למה? כי האדם הסובל הזה לא צריך תמיד לסבול. והוא יכול וצריך להתקדם מהמקום שלו ולהיות טוב יותר בזכותו
כי אנחנו כאן. הולכות ועושות ונושמות ומתכתבות ביננו וכותבות פוסטים ומעלות נקודות למחשבה אצל בנות. אם לא היה אותי לא היה את הפוסט הזה;)
וברור לי שאני, דווקא בגלל הרקע שלי אהיה כל מה שלא זכיתי לקבל מההורים שלי. שאגדל את הילדים שלי בצורה הכי אוהבת וחמה ומשפחתית וכייפית שאפשר ואעניק להם את הבית החם שאני חולמת עליו.
מה טוב יותר מזה?
מה יותר טוב מזה שתהיי את כל מה שלא קבלת בשביל אחרים?
שעוד חמש עשרה תהיי כל העולם בשביל הקטנטנים שלך ותגדלי אותם בכיף ובאהבה
שעוד שישים שנה תהיי מוקפת בעשרות ילדים מתוקים ומקסימים ותדעי שכולם הגיעו ממך
את תהיי הרבה יותר טובה ועוצמתית ואכפתית ומבינה דווקא בגלל כל מה שעברת. כי זה הסיבה שאת עוברת את זה
מאמינה ובטוחה בך. ובעצמי.
אמאלה צמרמורתת
משכת אותי לגמרי לתוך עולם אחר.. זה כ"כ עצוב?
ואני בהחלט מסכימה איתך! זה ממש חשוב להביא הרבה נשמות לעולם! אבל צריך שיהיה להן טוב. ואם לאמא קשה ואין לה סבלנות אז לא טוב לילדים. צריך לקחת גם את זה בחשבון.
נכון
ולכן האמא צריכה להקל על עצמה במה שצריך ולדאוג לפינוקים זמינים. לעשות משהו קבוע שאוהבת. לצאת לחופשה לאגור כוחות ועוד המון דברים שימלאו לה את הבטרייה בהרבה שמחה וכוח לילדים המקסימים שלה
אבל זה לא תלוי במספר הילדים כי יכולה להיות אמא עייפה ומותשת מהחיים וחסרת סבלנות לארבע ילדים ואמא שיודעת למלא את עצמה בכוח לארבע עשר כאלו
לפעמים זה כן תלוי.
אבל, כמו שכבר כתבתי למעלה, אני מסכימה ממש עם הפוסט.
ואני גם מאד אוהבת משפחות גדולות?
אז אולי צריך לחשוב על הילדים כדי לגרום שלאמא שלהם יהיה כוח וכיך להמשיך, כדי שהילדים יגדלו טוב ובאווירה טובה?
חח משפט מסובך אבל הרעיון
תדמיני את הילדים\בית שלך-יהיה לך כוח להמשיך לעשות וכו-לילדים שלך יהיה בית טוב יותר:)
עכשיו יש לי המון כוח ומרץ ורצון אבל מה יקרה כשזה יהיה אמיתי?
אני לא רוצה להתכחש למציאות.
שוב, אני מסכימה עם המסר אבל אסור שזה יבוא על חשבון הילדים עצמם. ולפעמים (או רוב הזמן, תלוי במשפחה) כשיש המון ילדים ועבודה ובית לתחזק ובעל שלומד/עובד אז הסבלנות נגמרת. ואני לא רוצה שהאידיאל שלי יבוא על חשבון ילדיי.
יהיה לך עוד יותר המון כוח ומרץ ורצון שזה יהיה אמיתי. והוויה הזאת של להיות אמא ליצורים הקסומים והמדהימים האלו תתן לך המון כוח למרות שהיא תסחט את כל כולו ממך
"ואני לא רוצה שהאידיאל שלי יבוא על חשבון ילדיי"
מה האידיאל שלך אם לא לגדל אותם בכיף ובשמחה?
וברור. ברור. ברור.
שהסבלנות נגמרת. והכוח גם. ויש כאבים. ועייפות מצטברת. ויש צעקות וכעסים (ואח"כ חרטות ומצפונים) על היצורים המתוקים האלו שלא יודעים רק לחייך אליך חיוך כובש חסר שיניים
אבל ככה זה. ולא קורה שום דבר מחוסר סבלנות או צעקות (כמובן שזה לא דבר קבוע)
כולנו גדלנו ככה. בבית לא מושלם לאמא לא מושלמת שלא כל יכולה ומאבדת עשתונות לפעמים.
ולא קורה כלום כל עוד הרוב שלך באמהות הוא טוב ונכון לא יווצרו לילדים שום נזקים נפשיים מגערות של אמא בסוף היום או ארוחה של לחם וממרח במקום מבושלת. מבטיחה לך.
והכל הכל שווה בשביל לגדל עוד ילד. שיגדל עוד שמונה כמונו. שכל אחד מהם עד בלי סוף
את כל כך חמודה! הלוואי..
זה קצת תלוש מן המציאות להתדיין על זה עכשיו כי אנחנו רק בתיכון? ואנחנו בכלל לא יודעים מה זה אומר.
"מה האידיאל שלך אם לא לגדל אותם בכיף ובשמחה?"
בדיוק, לכן אני חוששת שילדים נוספים יבואו על חשבון השמחה והכיף של הילדים שישנם כבר.
עוד משהו, גערות וחוסר סבלנות בהחלט יכולים לגרום לנזקים נפשיים. מספיקה פעם אחת שהאמא מאבדת את זה וזה משאיר צלקות לכל החיים.
עוד פעם,כל מה שאנחנו אומרות עכשיו לא אומר כלום כי אנחנו לא יודעות כלום ממה זה להיות אמא.
לדעתי זה לא כל כך תלוש מן המציאות כי יש לי בהחלט מושג מאחיות וגיסות שלי שרואה מקרוב (ומשתדלת מאוד לעזור להן) מגדלות את הדור הבא באהבה ובמסירות נפש
ולגבי השמחה – במשפחה רגילה עם ילדים רגילים שום ילד לא מגיע על חשבון הכיף והשמחה של האחרים. ולהפך. כל אחד מוסיף.
כמה כיף זה שיש הרבה ימי הולדת ובר מצוות וחתונות ואחיינים.
כמה כיף שיש שפע אחים ואחיות לשחק ולדבר ולריב ולהעזר בהם. כמה שמחה ואושר ויופי יש בשולחן שבת עמוס משתתפים ומעגל משפחתי בריקוד מסביב נרות חנוכה וטיול משפחתי ואח שחוזר מהרבי עם מתנות ואחות בגן שיש לה מסיבת אותיות וילדת בת מצווה מרוגשת ומסיבת חומש עם עוגה מקושטת ושגדלים שיש לך אחיות לצרה שעוזרות אחרי הלידה ושולחות עוגה ומפגשים עליזים של שבט בני דודים ומאכלים משפחתיים ו… טוב נסחפתי. אין כמו משפחה בקיצור. וכל אחד מוסיף ומשפיע ובסוף הכל שווה
ונכון שזה לא תמיד ככה ויש באמת לפעמים סיבות (בעיות בריאות. ילדים מיוחדים וכו') שמצדיקות ומחייבות לא להביא עוד ילדים
אבל כל עוד אין לך סיבה אמיתית שמונעת ממך אל תמנעי את זה מעצמך
וכמובן שיש פעמים שחורטות צלקת לכל החיים. אבל אני מדברת
על דברים נורמטיבים – צעקות על ילדים שלא הולכים לישון/שוברים משו/ מתעלמים מהוראות/ מפריעים/ מה שתרצי.
ודברים שנשארים לכל החיים מגיעים ממקום לא טוב שלא תלוי במספר הילדים במשפחה
זהו. סיימתי.
אני חושבת שעדיין, אפילו שאת רואה מאחיות וגיסות שלך ושאת עוזרת להן, את לא יכולה לדעת מה זה באמת.
ונכון, משפחה גדולה זה כיף כשכולם מאושרים כמו שתיארת אבל תמיד יכול להיות מישהו שמרגיש לא חשוב בגלל שיש כ"כ הרבה אחרים.. או מישהו שמרגיש ששכחו אותו,או ילדים קטנים (או גדולים) שצריכים יותר צומי ואמא שלהם עסוקה מדי.. אני רוצה שכום ירגישו הכי חשובים בעולם ושיש לי את כל הזמן בעולם בשבילם.
והמצב הזה בהחלט יכול לקרוא גם כשיש הרבה ילדים. אבל אני עדיין לא יודעת איך אני כאמא. אז, אני אחליט.
עכשיו אני חושבת שאם זה יסתדר מהבחינות שכתבתי כבר, אז בכיף ובאושר גדול.
אז אולי צריך לחשוב על הילדים כדי לגרום שלאמא שלהם יהיה כוח וכיך להמשיך, כדי שהילדים יגדלו טוב ובאווירה טובה?
חח משפט מסובך אבל הרעיון
תדמיני את הילדים\בית שלך-יהיה לך כוח להמשיך לעשות וכו-לילדים שלך יהיה בית טוב יותר:)
אמלההה. אבלההה. איך התרגשתי עכשיו. את נשמעת לי בחורה מיוחדת. ממש.
עכשיו יש משו שאני מנסה להבין:
לא קל ללדת.
ולא קל להיוולד.
אז למה בכח לעשות חיים קשים תרתיי משמע?
ולמה זה התפקיד שלנו להגשים חלום לאחרים, על חשבון אחרים ועל חשבונינו?
אוהבת ומחכה לך בתגובות,
פנדורה
כי זה לא להגשים חלום לאחרים
זה להגשים חלום לעצמך
זה תכלית החיים. להמשיך את החיים. וזה החיים.
זה הדבר הכי טוב ומספק ומשמח שקיים בעולם שלנו
הי מעדיפה חסוי,
קודמכל אני עדיין מחכה להתייחסות לשאלה הראשונה שלי;)
כתבת שזוהי התכלית של החיים-להמשיך את החיים. כתבת גם שזה להגשים חלום לעצמך. ושזה מספק ומשמח.
עכשיו אני שואלת אותך:
זה פייר להגשים חלום, להגשים את תכלית החיים שלך, לשמוח ולהיות מסופקת- ועלדרך לדרוס את הנשמות שאמורות להיות האהובות עלייך ביותר?
אוהבת ומקווה שהבנת,
פנדורה
היי פנדורה:)
לשאלה הראשונה שלך לא עניתי מהסיבה שאני לא הקב"ה (נססס)
הוא בחר לעשות את זאת בדרך הזאת כי זה הדרך הנכונה לדבר הזה. הדרך המושלמת. למרות שזה קשההה.
ולמה הוא עשה ככה ולא בדרך קלה ונוחה? אילו ידעתייו הייתיו
ולשאלה 2
לצערי הרב אני מבינה מאוד. יותר מדי. אני לא רוצה לפרט אבל באמת שמכירה הכי מקרוב שאפשר את התמיהה הזאת למה אנשים בוחרים להיות הורים אם הם לא מתאימים וראויים לכך
וסבלתי וסובלת מזה המון. המון. המון.
ויש לי צלקות ונזקים שחרוטים בנפש. והלוואי שיעלמו.
מזדהה איתך עד כאב. באמת.
וזה לא פייר. לחלוטין לא.
אבל זה כי כן.
ועדיף להיות אדם שרוט ומצולק ושבור מלא להיות
כי בלעדי הרצון הזה להגשים חלום וההגשמה לא הייתי כאן
מצטרפת לשאלה
למרות שיש מלאן תשובות לזה…
היי מעדיפה חסוי, אינלך הגב אז אני פה.
1. לא נעים לי להודות בזה, אבל אני מקנאה באמונה שלך.
2. אוי את מתוקה עד כאב.
עצוב לי לקרוא עלזה… אבל אני שמחה שאת לפחות יכול להבין מאיפה בא 'השגעון' הזה שלי.
כתבת שעדיף להיות אדם שסובל, מאשר להיות אדם מת.
סליחה על השאלה הקשה, אבל למה את חושבת ככה?
את נשמעת לי בחורה חמודה. מקווה להכיר אותך יום אחד:)
לא קראתי את הפוסט עדיין (מקווה לבוא אליו בעז"ה)
אבל הרעיון הוא שלהביא נשמה לעולם זה לא בשביל שתסבול ח"ו, אלא כי יש לה יעוד. ומי אני שאגרום לגאולה להתעכב, רחמנא ליצלן, על ידיי זה שלא אתן לנשמות שמחכות בהיכל לרדת?
אני לא יודעת מה גרם לך לבוא למסקנה הזו, אבל אני חושבת שביום שבע"ה תרגישי את האושר העמוק והפנימי שבעצם החיים, ובחיים עפ"י יהדות וחסידות דווקא – השאלה הזו תיעלם.
כי באמת – חיים זה אושר עילאי.
זה לא רק להגשים חלום לאחרים, אלא גם לעצמך ולאומה היהודית כולה.
וזה לא על חשבון אף אחד, אלא לזכות כולנו יחד
הי חירותי, תודה על התגובה!
1. כתבת שמביאים לעולם נשמה בשביל שתגשים את היעוד שלה. ובשביל שלא לעכב את הגאולה.
עכשיו אני שואלת אותך:
למי זה טוב שהנשמה מגשימה את היעוד שלה?
ולמי זה טוב שהגאולה מזדרזת?
2.אני מאמינה שהיום הזה שדיברת עליו לא יבוא.
ואני מאמינה בעוד דבר-
אפחד לא ערב לי שהנשמות שאמורות להיוולד דרכי- ירגישו שהחיים הם אושר עילאי.
3. אינלי חלום כזה. וזה עלחשבוני. בעיקר עלחשבון הנשמות שירדו.
אוהבת ומקווה שהצלחתי להסביר,
פנדורה
1. קודם כל – טוב להקב"ה. זה טוב לה, זה טוב לכל עם ישראל ובעצם לכל היקום.
למי זה טוב שהגאולה מזדרזת – אותה תשובה. גאולה זה התכלית, להתקרב לתכלית טוב לכולם.
2. ואני מאמינה שהוא יבוא.
זה הרבה תלוי בך. את יכולה לשמש בזה כתירוץ, אבל הוא לא מספיק מוחץ כי הרבה יותר גרוע למנוע מהנשמה הזו אושר.
3. אני אגיד לך את זה דוגרי, ורק כי אני כנה עם עצמי שזה מתוך אהבה אלייך.
התשובה לזה, והתשובה לכל מה שאמרת, זה בגלל שאת לא רואה בעיה באגואיזם שלך. כן, את יכולה להמשיך לחשוב על עצמך, ורק על עצמך, כמה שבא לך. את יכולה לא לקחת אחריות (כן, לא ללדת ילדים זה לברוח מאחריות). אבל העובדות ישארו עובדות ויהי מה:
משה אמת ותורתו אמת. וכל מה שמצווים אותנו – אנחנו מחויבים לעשות. וכל מה שמצווים אותנו – יעשה לנו טוב ולכולם טוב.
אפשר להשתמט ולהסתתר מתחת לשמיכה, כי זה קשה ומפחיד. אבל זה לא משנה את המצב. ואת בוחרת אם ללכת על האמת הכואבת, או על השקר המלטף (ומי יודע מה מסתתר מאחורי המגע הנעים שלו).
מחכה לשמוע ממך
בטח עכשיו אני רואה שכתבתי תגובה כמו שלך חח עמך הסליחה
תודה לכולןן
קוראת כל תגובה ותגובה ושמחה ממנה❤
הי חירותי. אינלך הגב אז אני פה.
קראתי את התגובה שלך אתמול בערב. יותר מפעמיים. חשבתי עליה הרבה. שתדעי.
1. זה שזה טוב לקב"ה- זה אני מסכימה.
זה שזה טוב לעמישראל וליקום- זה אני מסכימה.
אבל זה שזה טוב לנשמה עצמה… זה אני לא מסכימה.
תוכיחי לי שאני טועה. אני באמת מבקשת.
2. תודה על האמון… זה הזיז בי משו.
אבל בכלזאת אני לא מאמינה שהרגע הזה יבוא. ואני מאמינה גמכן שאני צודקת.
אופ זה אכזרי לחשוב שזה הרבה תלוי בי.
כי זה לא מציאותי, לצפות מבניאדם לאהוב את החיים- כשהם מקיאים עליהם כלכך הרבה רע. וזה לא כלכך דיכאוני כמו שזה נשמע. זו פשוט המציאות.
כתבת שהרבה יותר גרוע למנוע מהנשמה אושר, מאשר לגרום לה סבל.
מי קבע?
תני הוכחה. גם הפעם אני באמת מבקשת.
מבנאדם*
מקיאים עליו*
3.וואי אתלוידעת איך התבלבלתי ממך אתמול. מסתבר שלפעמים צריך לקבל בעיטות בשביל לזוז קצת.
כתבת שכל הבעיה היא- שאני לא רואה בעיה. באגואיזם שלי.
קודמכל- זה נכון. איך אתיודעת אתזה עלי?
דברשני- אני לא רואה בעיה בזה שאני לא רואה בעיה באגואיזם שלי.
הרי אם אנסה לבטל את האגואיזם שלי- זה יהיה מתוך האגואיזם עצמו.
דברשלישי- העובדה שאני נגד הבאת ילדים לעולם- באה ממקום של חשיבה על אחרים. כי בשבילי, ילדים זה הכי טוב בעולם. זה נותן משמעות וזה ללכת בתלם וזה עוד אלף ואחת דברים.
אבל…
כשיולדים ילדים- צריך לקחת את הטובה שלהם בחשבון.
דברביעי- כתבת שמשה אמת ותורתו אמת.
אני מאמינה באמונה שלמה שאם הייתי כותבת את המשפט הזה, באותו ביטחון כמו שאת כתבת אותו- לא הייתי מתמרדת פה נגד הרעיון של הפוסט.
התגובה הזאת קצת מסובכת. תשתדלי לקרוא אותה שוב שנייה.
אוהבת ומעריכה על התגובה שלך,
פנדורה
היי פנדורה
ראית שעניתי לך למעלה?
היי עכשיו אני רואה?
תודה!
וואו אני איזה תגובה מהממת ומרגשת
חבל שהיא ככה בצד ובקושי רואים אותה:(
היי יקרה…
המתנה הכי ענקית שההורים שלי תנו לי זה את האחים שלי!
ואנחנו רבים כל היום!
באמת!
כמה היית משלמת כדי להחזיר אח שלא מרגיש טוב לחיים?
בטוחה שתגידי לי שאת החיים עצמם..
נכון
ברור שאין להורים שלי להביא לי די כיס..
ויש כאלה שממש אין להם מה לאכול..
אבל..
אני לעולם לא אוותר על 11 האחים שלי..
על אף אחד מהם…
מה אני בלעדיהם?
תני לילדים שלך את המתנה הכי עצומה!
משפחה ענקית!
שיש הרבה מריבות והרבה צחוקים…
שיש אושר ואין המון כסף..
כסף זה לא החיים עצמם
זה רק אמצעי.. לאושר
ואושר הוא משפחה
וואו! וואו! וואו!
אמאלה איזה צמרמורתתת
יש לי דמעות בעניים באמת!
ואת כל כך צודקת!!!
את פשוט מדהימה!
ריגשת
אמאלה אני עם צמרמורות פה! בעזה!!
אוח זה כזה דבר מתוקק!
אני גם מחכה כבר בקוצר רוח??
באנה 6 מיליון הרבה בהצלחה יקירתי חח
איזה כתיבה חמודה!!
וואי זה כל כך עצוב ומרגש?
וכל כך נכון.
יושבת קפואה מול המחשב
בעיניים מנצנצות דמעות
את-לא-נורמלית
הכתיבה שלך זה פשוט….
וואו
?
את… ריגשת!
עמדו לי דמעות בעיניים.
זה לקחת את הפוסט שלך, להפיץ ולשלוח הלאה.
זה לאמץ חזק חזק ללב את אותו פיצפון שפערל רצתה, ולהוכיח לכל העולם שפערל ניצחה.
תודה!
תודה:)
מרשה לך לשלוח קישור הלאה?
וואו וואו וואו וואו!!
זה בום אחד חזק ועוצמתי ללב שלי!
אני עדיין בלי מילים בפה אז אחזור לכאן בעז"ה מאוחר יותר…
זה מדהים!!
מרגש וכל כך עצוב.
ה' שיבוא כבר משיחחח?
הכתיבה שלך נגעה בי מאד.
וואו את פשוט אלופה!!
כותבת כל כך יפה נוגע ללב מרתק ומושך כזה..
מסר חזק והכנסת בצורה הכי חזקה שיש!!!
אהבתי קשות!!!
זה כל כך נכון וכל כך עצוב
וואוו
את מזה צודקתת!
ובכללי,
תחשבו על הילדים המקסימים ומתוקיםם יאא שיהיו לךך
זה מזה נותן כיף וחיות להמשיך:)
תודה לך:)
חח אפעם לא חשבתי שמחשבות על הילדים שלי יעשה לי אתזה, אבל הגעת והפרכת לי אתזה:)
אויי אויי ילדיםם??
ויש לך כתיבה נוגעת ומהממתת
אמאלהה צמרמורתתת
וואוווו
אין לי מילים
וואו המסת אותי לגמרי. ואני כל כך כל כך מסכימה איתך!!!
אהבה שלי הילדים שלי… מחכה להם כבררר
אני עם צמרמורות מטורפות. אמא איזה בום זה היה. אין לי מה לומר. חוץ מזה שאת צודקת נוראות. וכואב נוראות. אמאלה. כמה אהבתי.
זה היה מאד חזק.
אם הייתי צריכה עכשיו מישהי שתכתוב לי מאמר מחאה בעיתון של הסמינר, חד משמעית הייתי הולכת עלייך.
ולעניינו, אני באמת חושבת שאני לא רוצה לחשוב על זה עכשיו.
מסובך???
אני מעדיפה לא לדבר עכשיו על החתן שלי, ולא לדמיין איך הוא יראה, לא לתכנן במה אני יעבוד, ולא לקבוע כמה ילדים יהיו לי.
יש לי את כל הזמן שבעולם, ואני פשוט אתן לעצמי להנות כמה שאפשר מהעולם שלי לפני שאני אצטרך להחליט החלטות כאלו.
מותר להיות קצת קטנה.
אבלללל בעיקרון – אני מסכימה איתך. (הייתי חייבת?)
תודה מותק
כשמך כן את:)
את לא חייבת באמת לתכנן ולדמיין
אבל ההחלטה שאת תעשי מה שיהיה תלוי בך כדי לגדל עוד ועוד נשמות יהודיות בצורה הכי טובה שאפשר ותשימי דגש על מה שחשוב לך יכולה וצריכה להעשות בזמן הזה
זה לא מחייב תכנון של מראה הילדים והשמות שלהם ומה תלבישי להם
אבל הקביעה הזאת בנפש. הרצון הנכון הזה שיתן לך כוח בהמשך
לדעתי. זה נכון לנו עכשיו.
אבל כרצונך. לא מכריחה. רק מעלה נקודה למחשבה:)
יפה ונוגע…
התחברתי ממש לנקודה שציינת בסוף – "שדווקא עכשיו יש לנו את הכוח להחליט כמה אנחנו נרצה לעשות מעצמינו בשביל הדברים העתידיים האלה"… כ"כ נכון.
השתי שורות אחרונות היו הכי חזקות..
אני גם חושבת
אמאלה?
ריגשת אותי ממש!
ואני איתך!!!!!
ווא נגעת בי
בהתחלה לא הבנתי מה פשר השמות הללו אחרי זה כבר הבנתי
כציבה קולחת ומרתקת
וואווו
אני קוראת אתזה וכולי צמרמורות
כל כך נכון
כתבת את זה כל כך חי שפשוט נכנסתי לתוך הסיפור
תמיד היה לי חלום שיהיה לי כבר ילד משלי ועכשיו יש לי חלום לכמה ילדים.
את אלופה!!
אויש את כזאתי מהממת❤️❤️
ריגשת!! וכתבת ממש יפהה ונכון
❣️❣️
אבאלה איזה חזק..
בדיוק היה לנו דיון על זה שבת אחרונה
ומישהי סיפרה שאיזה אחת שילדה את הילד ה13 או משו כזה הרופא שאל אותה משו עוד כמו למה היא רוצה כלכך הרבה והיא ענתה שיש לה עוד 6 מליון להשלים..
כזה חזק ואמיתי.
ווואווו!!!!!
מה שאני יכולה לומר לך שחוץ מהשש מיליון ילדים שאני רוצה עכשיו להביא, ירדו לי עכשיו שש מיליון דמעות.
באמת שאין לי מה לומר.
הכתיבה.
ההזדהות.
הרגש בין השורות.
וואו!
אני לא יכולה לדברר אוייי השםםםםםםםםם
יש לי דמעות
ואוו. קראתי מהר ובשקיקה.
(ואני אחת שלא ממש מתחברת לפוסטים ארוכים במיוחד.)
צמרמורת. ריגשת.
השארת אותי בלי מילים.
הצדק איתך. מדהימה אחת!
מעדיפה חסוי. כולי צמרמורת.
הנשימה שלי כבדה…
אני רוצה שישה מליון ואחת למקרה ששאלת
תמיד רציתי משפחה גדולה גדולה אבל עכשיו…
את מדהימה. ככה, מדהימה.
ודרך אגב, לא משנה בכמה שמות תרשמי למעלה אני תמיד אזהה את הכתיבה שלך. וזו המחמאה הכי גדולה שיש.
❤
הנה משיח אז כן העלו בסוף את התגובה:)
תודה תודה☺
וקדימהה, רוצה לראות כמה את מזהה ולקבל קישור לפוסט שלי שזיהית פה שלא כתוב מעדיפה חסוי?
היי אז בעקבות דיון עם מישהי מתוקה ממש
אני באה לחדד משהו.
לדעתי לפחות, זה לא קשה, לגדל כל כך הרבה ילדים.
להפך, ככל שיש יותר ילדים ככה יותר קל לגדל אותם.
זו פשוט מתנה.
ויש מאחורי כמה וכמה משפחות מרובות שמסכימות איתי.
די יש לי דמעות בעיניים…
איזה עצוב ???
לחשוב שהמון לא זכו להמשיך את חייהם השלווים, בלי להשאיר זרע אחריהם שיגדילו ויפארו את המשפחה… פשוט עצוב! ה׳ יקום דמם!
ולכותבת הפוסט המהממת: את מדהימה! כמה עומק יש בך! ואוו את נגעת עכשיו באחת הנקודות הכואבות אצלי… תמיד נגע בי כל הסיפור של השואה, ועל הרצח המזעזע של שש מליון יהודים, שש מליון (!!!!!!)
והתשוקה של למלא במעט את החסר…
אני שומרת לעצמי את הפוסט הזה, ומדי פעם אחזור לכאן, כדי לבוא ולהזכיר לעצמי שזה מה שאני רוצה. משפחה גדולה ברוכת ילדים ?
ואווווו
את כל כך צודקת
וכתבת מהמםםם
ריגשת
ריגשת
ריגשת
תודה לכל אחת ואחת על התגובה והמחמאות?
שמחה שהתחברתן ואהבתן
רק שתדעי שהגבתי לך אבל העניין סונן…
בכל מקרה את לא יודעת עד כמה נגעת בי
ממש עד לקוצר נשימה.
הגבתי לך כבר *שלוש* פעמים וסיננו…
לא יודעת מה היה בעייתי בתגובה הזו.
אז אני מתמצתת כי אין לי מושג.
תודה לך. נגעת בי חזק מאוד.
עצוב לי בשבילה.. מסכנה..:(
מסכנים!!!
ואת צודקת.
יואוו אמא ריגשת ברמותת???
אני מזדהה איתך ממש בשתי השורות האחרונות:) רוצה ללדת מלא ילדים…
ועוד משהו, דעי לך שזה הפוסט המרגש ויותר שקראתי אי פעם! את אלופה!! הכתיבה שלך זה משהו מחוץ לעולם הזה!! יש לך את זה ובגדוללל
באמת אני אומרת!
❤
מילה אחת יש לי לומר:
דיייי
כבר ציפיתי שפערל תישאר בחיים?
איך התעצבתי
ההמשך היה מהמהםםם
וגם אני ממש מחכה לילדיםםםםםםם
אבל אני רק בת 14..
אני רוצה לא הרבה ולא קצת
אבל מה שיהיה אני מרוצה
אוהבת את הכתיבה והרגישות שלך
חבל שאת מעדיפה להיות חסויה
וואהו!
אני בדרכ לא מגיבה לפוסטים..
אבל הייתי חייבת!
אני עם צמרמורות!
את פשוט אלופה
וכל כך צודקת!
מותר לי לפרסם את זה קצת?
את פשוט מדהימה!
תודה שחרגת ממנהגך והגבת. מלכה?
את יכולה לפרסם בלשלוח קישור לכאן:)
לפנדורה: אני לא יכולה לעשות לך הגב, אז קבלי תגובה לשאלה השניה שלך.
את חב"דניקית, נכון?
אם כן, לא אני צריכה ללמד אותך ש'ירידה זו צורך עליה'.
הנשמה שלנו יורדת לעולם כדי לתקן את המעשים {לפני 400 שנה בערך האר"י הקדוש אמר שכולנו כבר היינו כאן אז…} ולכן זו טובה עצומה בשבילה.
וואו אין דברים כאלה!!!
ריגשת אותי ממש. זה היה מיוחד!! עכשיו בעולם הזה שכל אחד חושב רק מה באלו ומה יהיה טוב בשבילו.. זה היה במקום. את אלופה?
יש לי כל כך הרבה מה להגיב על הפוסט הזה.
אבל מרוב שיש לי כל כך הרבה אין לי כלום.
אפשר במילה אחת?
וואו.
ואפשר גם להכפיל את זה פי 3 ויותר.
זה היה מדהים!!
ציפורר❤
געגועי הכנים
התכתבנו מלאאא בשם אחר שלי פה באתר
כיף ממש לראותך. ותודהה:)
ציפור לילה! שלום לך! איפה את??
התגעגענו
מסתבר שהיא לא פה;)
אני בוכה, בוכה בדמעות.
וזה כמעט מעולם לא קרה לי.
הפוסט הזה הוציא ממני משהו, וזה כואב ברמות.
כי למקרה ששאלנו שש מיליון זה לא באמת מספיק, האנשים נשים וילדים האלה היו יכולים לשלש את עצמם פי אלף עד היום.
וזה נוראי, פשוט נוראי, מההתחלה הבנתי מה הולך להיות הסוף והאמת שבהתחלה לא רציתי לקרוא ולכן אני מגיבה רק עכשיו. פחדתי לראות את הסוף ולדעת שכולם מתו בשואה. זה יותר מדי אכזרי והרגשתי שאני לא מסוגלת…
לא יודעת מה דחף אותי היום אבל הרגשתי שאני חייבת לקרוא ואני עד לשנייה הזאת בוכה. שתדעי.
ה' יקום דמו של כל יהודי ויהודי שנהרג שם. אמן.
מותק את במבי
ואת צודקת כל כך. זה בלתי נתפס כמה נוראי ההרס היהודי הזה.
רק ה' יכול לקום את דמם של הקדושים האלו
א-ב-א-ל-ה
זה היה כואב, מאד. וחזק.
מעדיפה חסוי- יש לך אתזה בענק!! את לא מבינה כמה זה נגע בי..
ובאמת, אין כזה דבר לתכנן כמה ילדים.. כמה שה' יתן וכמה שיותר! בעז"ה:)
ואווו, סחפת אותי איתך
ככ נכון, ועם המשל של השואה והכל..
קיצער, מושלם
תודה לכל אחת ואחת
קוראת כל מילה בתשומת לב ושמחה ממנה?
מיוחד, ממש מיוחד.
אין לי מילים…
זה– פשוט נכון.
זה לא משל. לצערנו.
וואו איזה מתוק!!!!
למקרה ששאלת למה דווקא עכשיו הגבתי אז שתדעי שאני דחיינית שאין כמותי, מנסה להתגבר על זה
אבל כבר שבוע שאני רוצה לקרוא את הפוסט….
ממש ממש ממש מתוק, היה שווה לחכות ולקרוא…
אמלה דייי מזה הפוסט המושלם הזהה??
ריגשתאותי…
פנדורה מגיבה לך פה, מקווה שתראי למרות שחזרתי לפה רק עכשיו
תמקדי את השאלה
מה ההבדל אצלך בין 'עם ישראל' ל'נשמה'? זה אותו דבר, לא?
למה לעם ישראל זה טוב ולנשמה לא?
גם אני מגיבה לך(פנדורה) פה..
אחרי הפוסט שלך שהיה לא מזמן יצא לי לחשוב על זה הרבה..
מה שעניתי לעצמי זה שנכון, בעולם הבא נהנים יותר מפה.. מתענגים על זיו השכינה! אבל, כמה זמן היית רוצה לשבת על חוף הים ולהנות מהשקט והרוגע??! לשבת רגל על רגל? למרות שזה נחמד.. אי אפשר!! כל הכיף מגיע אחרי העבודה והקושי.. אז יש סיפוק!! וכמובן כמובן זירוז הגאולה! משיח נאו!
וואי זה מזעזע! באיזשהוא שלב כבר לא הייתי מסוגלת לקרוא..?
אנחנו לא מסוגלות לקרוא על מה שבנות בגילנו וצעירות יותר בהרבה עברו:(
אימאלה כל כך?
מעדיפה חסוי, אני לא יודעת מה להגיד לך.
את לא מבינה מה עשית לי עכשו.
ריגשת אותי ברמות לא נורמליות.
אני עם דמעות בעיינים ובחיים זה לא קרה לי.
את צמררת אותי ממש.
אני תמיד הייתי אומרת שבאלי עד 5 ילדים ואני לא רואה תעצמי עם גדוד, כי קשה לי עכשו עם כל האחים שלי (לא שאנחנו הרבה אבל כל ילד אצלינו הוא 10) אני עושה מלאא בבית אין לי עוד אחות שיכולה לעזור לי. זה רק אני ואמא שלי (שעובדת על כל מיני דברים).
ועכשו אחרי שקראתי תפוסט שלך, אמהלה.
"ואני רוצה ללדת שישה מליון ילדים"
אמהלה ואבהלה.
אני גם רוצה ללדת 6 מליון ילדים.
וזה בזכותך!!
אוהבתת מלאאא??
וואו ספריגנפילד אין לך מושג כמה שמחת אןתי עכשיו
תודה נשמה❤
אני אחוזת צמרמורת
כתבת מטורף
אמאלה
וואו
וואו
וואו
בא לי כל כך במקום
בדיוק הייתי בחוץ וראיתי אמא עם איזה 7 ילדים ואתם יודעות, ערב והילדים עייפים ונודניקים וכל זה ובדיוק חשבתי יאו איזה קשה זה להיות אמא וכמה סבלנות צריך להתייחס לכל אחד ולהקשיב ואח"כ עוד ללכת עם כל החבורה הזאת לבית ולהביא לאכול ועשות מקלחות ולהשכיב וכל זה
אבל פתאום רואה כמה זה לא ברור מאליו וכמה זכות יש לטפל בילדים!!
ממש תודה לך על זה
ככה הייתי נראית במהלך הקריאה:
????????
פשוט וואו. אין לי מה להוסיף
צריך להיות בכותרת משנה – גם היא. גם אני. גם את
עוררת בי חשק להיות כבר אמא??
העלית לי דמעות. באמיתי.
יש לי דמעות בעיניים
כמו שהרבה זמן לא היה
תודה על זה!
אהבתי. אהבתי. אהבתי.
אחד הפוסטים היותר מטלטלים וחזקים שקראתי אי פעם.
תודה למי ששלחה קישור בשאלה "פוסטים שאת זוכרת?"
https://shutafotbaderech.co.il/the_drawer/%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%90%d7%aa-%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%a8%d7%aa/