לא יכולה עם הקשר הזה

אוקי, בעיה מוכרת וכנראה כבר עלתה כאן, בכל אופן אשמח לתשובה בהקדם…
אני נערה חברתית, יש לי מעגל חברות בו אני מבלה וחוץ ממנו שומרת על קשר חביב עם בנות שאני רואה בכיתה ובכלל יום יום.
יושבת לידי השנה ילדה שאיך נאמר, כגודל חכמתה גודל רגישותה. ילדה מוכשרת מאוד מבחינה שכלית, אבל ילדה די נחיתית, רגישה ותלותית. לכל ילדה שהיא מתחברת מיוזמתה היא הופכת את החברות לדביקית למדי. ברגע שהחברה מראה לה סימנים של התנגדות היא נפגעת קשות ומסיימת את הקשר בצורה דרמטית ולא נעימה שמשאירה את החברה עם הרבה רגשות מצפון.
שמתי לב לזה במשך השנה ולכן כשהיא התחילה להתחבר אלי, עד כמה שהיא יכולה להיות בת שיחה מעניינת וטובת לב, הגבלתי תמיד את הקשר מלכתחילה והבהרתי לה במעשים שהיא חמודה והכל, אבל יש לי את החברות שלי והיא בהחלט יכולה להיות חברה ללימודים אבל לא חברת נפש ולא קרוב לזה. עשיתי זאת לא מרוע כי באמת עד כמה שאני רוצה לתת לה הרגשה טובה, אני רוצה למנוע אחר כך את הפגיעה בה אם תתחיל לפתח את הקשר לעמוק יותר. די הצלחתי בזה למרות שזה עשה לי הרבה מתחים כי הייתי צריכה לעמוד על המשמר ולהזהר שלא לפגוע בה, וזה בנוסף לתפקיד שמילאתי בתור החברה המכילה את כל תסכוליה (שהיו רבים) ומעודדת אותה על כל צעד ושעל (כי היא תמיד הרגישה לא יוצלחית או מצוברחת מדברים קטנים). אבל לאחרונה, הרגשתי מותשת וגם היא החלה להדבק אליי. היא מבקשת ממני ללכת איתה לכל מקום וזה מרגיש כל כך לא נעים לסרב, כי אפילו שלחברה אחרת הייתי עונה בטבעיות שאין לי כח, היא פונקציה אחרת ותעלב מזה. כשאני הולכת באיזשהו שלב למעגל החברות שלי היא נעלבת ובכלל גורמת לי לרגשות מצפון קשים עד כמה היא בודדה. אני נקרעת. מצד אחד רוצה לסיים עם הקשר המעיק הזה ומצד שני, אני מבינה שהיא עברה הרבה חברויות והיא נוהגת כך מחוסר בשלות או נואשות למצוא חברת נפש, ואני לא מסוגלת לפגוע בה גם.
כנות לא תעזור כאן ושום הסבר כבר לא יועיל. מה ניתן לעשות חוץ מלהתפלל לפתרון?

שלום יקרה,

ראשית, הרשי לי להתפעל ממך. למרות שהקשר המורכב הזה מכביד עלייך כל כך, לא איבדת את הרגישות והחמלה כלפיה וזה דבר גדול מאוד ולא מובן מאליו כלל!

היא רוצה קרבה ולא יודעת איך
אני חייבת להודות שאכן הבעיה שהעלית נפוצה וכמעט בכל שכבה בביה"ס יש לפחות תלמידה אחת שמכבידה מאוד בהתנהלות החברתית שלה על חברותיה. בד"כ, התלמידות האחרות בכיתה מתרחקות מאוד מכל קשר ובעצם דוחות את החברה מחוץ למעגל החברתי.
בנות איכותיות בודדות (כמוך…) שואלות את עצמן איך כן לאפשר קשר סביר בלי לפגוע ובלי להיפגע ולצערי אין נוסחת קסם שעובדת (כשתמצאי כזאת אנא שתפי אותי, בבקשה.)
בכל זאת, למרות שאת אומרת שניסית הכל והגיון וכנות לא יעזרו פה, אנסה כן לשרטט כמה כיוונים שעזרו לבנות שנקלעו לסיטואציה דומה ואולי בכל זאת משהו מתוך זה עוד לא ניסית ויכול לעזור?

אז קודם כל הסבר קצר: לבת ש"חונקת" יש צורך אדיר בקרבה וחברה הרבה יותר מכל אחת אחרת ולמרבה הצער, דווקא הצורך הנואש הזה, הוא חלק מהסיבה להתנהלות ה"דביקית" שאת מתארת ומביא לדחייה. כלומר, בסופו של דבר היא מקבלת פחות יחס וזוכה לפחות קירבה מכל אחת אחרת-בעוד שהיא צריכה הרבה יותר! (ולא נכנס במסגרת הזו לסיבות שהובילו אותה לכך ואת רמזת על כמה מהכיוונים ההגיוניים האפשריים.)

כלים להתמודדות
אז מה עושים? ברור שלא ניתן לפתח איתה קשרים זורמים וטבעיים, כי כמו שתיארת אין לה את החוש הטבעי שמורה לה על המינונים המתאימים לזו שעומדת מולה ולכן נהגת בחכמה כשלא אפשרת לציפיות שלה לעלות מידי בכדי למנוע אכזבה. עד כאן הבנת מצוין ועובדה שכך פעלת…מה עוד אפשר לעשות?

1. מבינים את המסגרת של הקשר: חברות בנויה על הדדיות, על קבלה ונתינה, על רצון משותף של שני הצדדים לפתח מערכת יחסים עמוקה ותומכת. כאן – נראה שהקשר בינכן הוא לא כזה. היא רוצה, ואת לא. היא צריכה אותך, ואת מעדיפה בלעדיה. בעצם היחסים בינכן לא חבריים אלא את עושה איתה חסד.
את עושה איתה מבצעים. בדיוק כמו שתלכי לחלק ערכות ביום שישי – כאן את עושה מבצע אהבת ישראל כשאת תומכת בחברה שלך. ונותנת לה ערך. אני בטוחה שהיא מקבלת ממך.

2. את לא חייבת: את צריכה לבחור אם את רוצה לעשות איתה חסד או לא. חשוב שתשבי עם עצמך ותחליטי מה הגבולות מסגרת שלך. אם את רוצה לצאת קצת מעצמך (או להיכנס לנפש האלוקית…) ולהמשיך את הקשר בצורה שנפרט בהמשך, או שאת חנוקה ברמה כזאת שאין לך יכולת להיות איתה באהבת ישראל.
תבחרי. ממש מותר לך גם להגיד לא. אני לא מסוגלת/ רוצה.
אם תמשיכי את הקשר מתוך בחירה, הקושי יקטן. את לא תרגישי לכודה. תזכירי לעצמך שאת בחרת לעשות חסד עם הבת הזאת. (הערה קטנה על חסד: בסוף תמיד מגלים שלא רק נתנו, אלא גם קיבלנו…, אבל זה נקודה שתוכלי לראות רק בהמשך)

3. לדבר: כתבת שהסברים לא יעזרו ובכל זאת, לא ברור לי איך דיברת איתה. כן חשוב להסביר לה בצורה ברורה ופשוטה, שכל אדם זקוק למינון שונה של קשר חברתי ולעצמה שונה ואת חשה שהמינון שלה גבוה לך מידי. את יכולה להדגים לה שגם את ערנית ובודקת מול חברות מה המינון המתאים להם ומתאימה את עצמך לכך גם אם לפעמים היית רוצה קשר הדוק יותר עם בת מסוימת. יתכן וההסבר לא יהיה לה כל כך נעים אולם יש תקווה שהוא יחלחל מתישהו וייתן לה הסבר למה שקורה לה שוב ושוב עם חברות. כאשר יש הסבר הגיוני שיתקבל אצלה, העולם סביבה יראה לה פחות פוגעני, רע ובלתי צפוי-דבר שיקל על כל החוויה שלה בחברה. כעת החוויה שלה שלילית מאוד כי אין לה דרך לפרש מה קורה לה מול החברה ולמה בעצם כל ניסיונותיה להתקרב ולרכוש ידידה קרובה-מביא אותה בסופו של דבר לריחוק ולדחייה. לחוסר ההבנה של המצב, יש חלק ניכר בתסכול שהיא חווה. ההבנה תרפד את הקושי ותהווה הקלה משמעותית.
יכול להיות שבמשך הזמן החברה תצטרך תזכורות נוספות חשוב שתהיי ברורה עם עצמך (וגם איתה) ותישארי לאורך כל הדרך בעדינות ובנחישות עם אותו מסר.

4.יישום של אהבת ישראל: כדאי מאוד שתשבי עם עצמך ותחשבי מה באמת את יכולה לתת לה בלי להגיע לקצה גבול היכולת והכי חשוב-להכניס את זה במשבצת זמן קבועה וידועה מראש. אולי ללמוד למבחן פעם בשבוע? אולי הליכה רגלית משותפת פעם בשבוע? מה היכולת שלך לתת לה מתוך אהבת ישראל, במינון שלא יחנוק אותך. ההיגיון שבכך הוא , שכאשר החברה יודעת שיש לה זמן קבוע לקשר והוא מוגדר מראש, זה מרגיע מאוד ומסייע לה לא להיות כל הזמן על מצב "סחיטה" וניסיונות לקשר בכל רגע נתון וחוסר ודאות האם הפעם תענה בחיוב או בשלילה, אלא היא יודעת מראש מתי יהיה הזמן המשותף והידיעה הזו מרגיעה. הזמן הקבוע יקל גם עלייך, כי אחרי חשיבה והערכה של מה אני מוכנה לתת מתוך אהבת ישראל בזמנים קבועים- לא תאלצי להיכנס שוב ושבו למעגל של רגשות אשמה האם אני בסדר או לא, כמה אני רעה כשאני לא נענית וכו'. נתינה בהגבלה מונעת דחייה. כאשר נותנים בלי גבול קל להגיע לקצה ולנטוש לגמרי…(נתינה ללא גבולות לא תקדם את החברה. לטווח ארוך יתכן כי על אף הקושי בצורת הקשר כפי שאת תעמידי אותו, הדבר יתרום ליכולת שלה להיות מסוגלת לכבד גבולות של אחרים וזה דבר שיעזור לה בסופו של דבר בחיים בע"ה.)
זה אומר להגיד לה בסגנון שלך כמובן, משו כמו "אני מאוד אשמח שבכל שבוע נצא להליכה רגלית למשך חצי שעה ואז יהיה לנו זמן לדבר… כך נדע שזה לא מתפספס כי בזמנים אחרים אני בד"כ לא פנויה"…יתכן שבתחילה היא לא תרצה לשתף פעולה, אבל מסר כזה שיוצע יותר מפעם אחת, יתכן ובשלב כלשהו היא תקבל אותו ותעדיף ציפור אחת ביד מכמה על העץ.

5. לשתף: כדאי מאוד לשתף דמות מביה"ס שאת סומכת עליה כדי שתעזור לחברה בצורה אישית. מחנכת כיתה מבינה יכולה ליצור קשר עם החברה ולנסות לסייע וליועצת בית הספר יש כלים נוספים. שיחות פרטניות שיתחילו ביוזמת היועצת יכולות לתת כלים נכונים יותר להתנהלות חברתית תקינה, מה שאתן כחברות פחות יכולות לעשות. ולא, זה לא הלשנה וגם לא לשון הרע. זה ניסיון להגיש עזרה לחברה במצוקה בצורה חכמה ורגישה,

התנסות טובה לחיים
לסיכום: אני חושבת שזו התנסות טובה בשבילך לתת מתוך אהבת ישראל, תוך הצבת גבולות בצורה נכונה ולא פוגענית. זו גם התנסות בהתמודדות נכונה מול האשמות. כאשר את מבינה ומתרגלת כי גם אם החברה מאשימה אותך, למרות כל הניסיונות מצידך להגיע לקשר נכון, זה ממש שלה ואת אינך יכולה לקחת אחריות על התגובות שלה. הבחירה בידייך אם להיות מושפעת ולהתמלא ברגשות אשמה או להצליח לעשות הפרדה בין הרגשות שלה לבין מה שאת לוקחת על עצמך. זה קשה לביצוע ומצריך עבודה מצידך, אבל זה חשוב מאוד עבורך גם להמשך החיים..
מקווה שהצלחתי לגעת בנקודה, אם לא, את כמובן מוזמנת לפנות שוב. מאחלת לך הצלחה!

איתך בדרך, רבקי

rivka@shutafotbaderech.co.il