אין לי כח לתמוך בחברה שלי

3 תגובות

1. חלק AA
   (יש המשך בחלק BB)

   פרולוג:
   [זאת שושי]
   דירת מסתור במצריים.
   לשתי הדמויות שישבו בסלון ודיברו בלחש לא היה שמץ של דמיון לדמויות שרק לפני כשעה קלה יצאו מהרכב בקצה הרחוב.
   "עשינו את זה, אחרי חודשיים של חזרות זה עבר סוף סוף" אמר הבחור בין ביס לביס מהפיתה שאחז בידו.
   האיש שלידו לחש "מה אתה מתלהב חביבי זה היה רק הפעם הראשונה נשאר לנו עוד לפחות 3 סיבובים".
   "למה אתה תמיד חייב לקלקל?" רטן
   "אתה יודע שאני לא יהיה רגוע עד שהכל יעבור כמו שצריך" הוא שאף עוד קצת מהנרגילה שבידו.
   היה כמה שניות של דממה והבחור אמר בעצבנות "בסדר בוס אל תדאג הכל יהיה בסדר".
   הבוס שלח אליו מבט מצמית "אתה יודע שאני לא אוהב שמרגיעים אותי".
   הבחור החוויר, הדבר האחרון שהוא רצה לעשות זה להסתבך עם הבוס, "טוב תשכח מזה אני לא אמרתי כלום" הוא חש את עצמו נלעג מול עיניו של הבוס אבל לא היה לו בררה "רק רציתי להזכיר לך שיש את הבחורה הזאת מהמוסד הישראלי איך אמרת שקוראים לה?"
   "שקט טיפש לא אומרים כאלה דברים במיוחד שלא צועקים אמא שלך לא לימדה אותך את זה?" הבוס צעק "אני לא מוכן להיות עם מישהו שעוד שנייה מסגיר אותנו עם הפטפוטים שלו" יצא מהדירה וטרק את הדלת מול עיניו ההמומות של הבחור.
   ***
   באותו זמן במטה המוסד בישראל
   דלת המשרד של ספרינגפילד נפתחה "שושי מה את חושבת שאת עושה?" שאלה ספרינגפילד בהלם.
   "המפקדת זה דחוף, עד עכשיו חמנייה ואני רק חשדנו אבל עכשיו זה בטוח, יש בינינו חפרפרת." אמרה שושי בנשימה אחת.
   "ואיך הגעתם למסקנה הזו?" ספרינגפילד ניסתה לשמור על קול רגוע אבל זה דיי בלט שהוא רעד. שושי הייתה באמצע להתנשף מהריצה "כבר שבוע שעבר חמנייה הבחינה שמישהו חדר למחשב, בהתחלה חשבנו שזה מישהו מבחוץ אבל עכשיו ראינו שזה באמת מהמחשב שלנו ישר רצתי להגיד לך".
   ספרינגפילד דיברה אליה בקול חסר אונים "אולי כדאי שתגידי לאלי?"
   שושי הביטה בה ברחמים "נראה לי שהמפקדת לא הבינה, זה מישהי מהאגף שלנו, כרגע אי אפשר להגיד לאף אחד, גם לא לאלי" השפילה את עיניה ואחרי שנייה הרימה אותם כדי לראות שהחדר שרק לפני שנייה ספרינגפילד החיוורת היתה בו – ריק.
   ***

   ——————–
   [במבי] 3:00
   שלוש בלילה.
   ה'קרייה' היתה שקטה.
   מכונית ב.מ.וו שחורה שעטה פנימה במהירות מפרה את החושך.
   גלידונת וגל קפצו ממנה תוך כדי נסיעה. חיוורות.
   במבי הנהגת לחצה על הצופר שלוש פעמים מבועתת.
   גולה ונבטי חמנייה רצו לעבר הרכב. "הגעתם", פלטה פדאל באנחת רווחה.
   "איפה שושי והסוכנת של החצי משרה שלנו???" גלידונת שאלה. מאופקת.
   "למעלה", גולה ניסתה להירגע. "איך הלך?"
   במבי קפצה מהרכב. "עדיף שנדבר על כך בפנים".
   הן עלו במדרגות. לשם שינוי שקטות.
   משהו רע קרה. נבטי חמנייה לחוצה.
   "מה יש? " שושי הציצה מהדלת. "חמנייה את בסדר?"
   "בערך", היא התיישבה על הכיסא.
   חלק קפצו על השולחן.
   הסוכנת הדליקה את המזגן על חום. "במבי איך הלך?"
   היא שתקה.
   גל הביטה בה. היא בגל. שתקו.
   "גלידונית??" המתח היה חזק מידי.
   שתיקה.
   "תגידו מה יש לכן??" פדאל הרגישה את הלחץ מטפס בה. "איך היה המבצע??"
   "גרוע" פלטה במבי בחוסר חשק.
   "למה?" אלף גולות נתקעו לה בגרון, חצץ חד.
   "הילד", גל לחשה.
   "מה קרה לו??" שושי קפצה מהשולחן. "הוא רק בן עשר!!!"
   "בבית רופאה. מצב קשה. מורדם. מונשם. טיפול נמרץ", גלידנות מנתה בהדיקות.
   "רשימת מכולת", במבי גיכחה.
   "מה המצב שלו?" חמנייה עדיין ניסתה להירגע. כושלת.
   במבי נשמה עמוק. "גרוע. הרופאים לא נותנים פתח לתקווה גדולה מידי".
   "והמחבל?" היא עצרה את נשימתה בחרדה.
   הם הרכינו ראש.
   "נמלט".
   ——————————-
   [אלי] 3:35
   אלי נכנסה לחדר עם ערימת דפים ומחשב נייד כסוף. "טוב נתחיל בשחזור ראשוני ואחרי זה נשחרר אותכן לכמה שעות"
   גל החמיצה פנים וגלידונית נאנחה קשות. גולה הביטה בהן במבט מזהיר.
   "נתחיל. באיזה שעה הגעתם למקום?" שאלה אלי וקשקשה בעט ורוד על אחד הדפים שהיה מולה.
   "שתיים עשרה ושבע עשרה דקות". במבי.
   "איחור של שתי דקות" המהמה גולה שהקלידה את הנאמר.
   גל השפילה ראש. "וזאת לא הייתה הפאשלה הראשונה שלנו לאותה הערב" היא אמרה קדרונית.
   אלי הזדקפה "קרה משהו מיוחד קודם?".
   "לא" אמרה גלידונית "אבל היה שם דמות מוזרה שהסתובבה באזור. כשיצאנו מהרכב היא נעלמה בפתאומיות ולא ראינו מה איתה".
   אלי העבירה את מבטה לגל "יכול להיות שזה היה סתם מישהו שהחליט לצאת לטיול לאור ירח אבל יכול להיות שהוא קשור לארגון טרור. לא היתה לנו ברירה. שאלנו את נבטי חמנייה בקשר והיא אמרה לנו להמשיך כרגיל".
   שלוש וחצי שעות אחר כך, כשהשמש כבר זרחה, התרוממו כל הנוכחים בחדר. "אחד עשרה ארבעים וחמש אתם כאן בלי איחורים" אמרה אלי והסתובבה אל הפתח.
   במבי הנהנה, גל אפילו לא טרחה להגיב וגלידונית פיהקה פיהוק כזה גדול עד שחצי משרה הייתה חייבת לציין "ואל תשכחו לכוון את השעונים המעוררים שלכם".
   במבי חייכה חצי חיוך "אחרי אימונים במוסד כבר שכחתי מה זה שעון מעורר".
   אלי יצאה אל המסדרון ואחריה נבטי חמנייה, שושי וגולה. הן נכנסו למשרד קטן יותר שהיה בסמוך. יש להן עוד עבודה רבה להיום. השאר התרחקו מהם לכיוון השני של המסדרון.
   נבטי חמנייה הכינה לעצמה כוס קפה במכונה שעמדה בסמוך. שושי פתחה פחית אקס-אל שעמדה על השולחן. אלי החליטה לשמור את ההטפה הקבועה על הקופאין להזדמנות אחרת. בתפקיד שלהם אין מקום לפריווילגיות מיותרות כמו שמירה על הבריאות.
   גולה פתחה את המחשב והקריאה לנוכחות תקציר של מה שהתרחש באותו לילה. "החוליה של גל הגיעו באיחור של שתי דקות בגלל דמות מוזרה שהסתובבה שם – -"
   "ייתכן שזה מישהו שקשור לעסקת הנשק?" קטעה אותה נבטי חמנייה.
   "שאלות על דפים. אחר כך נדון בהם" פקדה אלי וזרקה מספר דפים לבנים שהיו בידה על השולחן "גולה תמשיכי בסקירה של המאורעות".
   "הדמות נעלמה לאחר שתי דקות. נבטי חמנייה פקדה עליהם לפעול כרגיל. גל וגלידונית הלכו לעמדה שבשיחים ובמבי התרחקה משם עם הרכב. רבע שעה אחר כך דמות עם מעיל גשם ירוק הגיעה מהכיוון הימני של בית המשפט, הדמות שכנראה הייתה סלים אבו דחלאק התיישבה על אחד הספסלים שהיו בסביבה.
   בשתים עשרה ארבעים ואחד דמות נוספת עם כובע גרב חום ומלוכלך הגיעה לשם ובידה התיק עם חומרי הנפץ שהייתה אמורה לעבור לסלים. בעל כובע הגרב התקרב לעבר סלים, ברגע שסלים הבחין בו הוא התרומם וניגש לעברו. הם החליפו מספר מילים אבל גל וגלידונית לא יכלו לשמוע אותם בגלל הרוח שהחזקה והגשם שהתחיל לרדת.
   סלים ובעל כובע הגרב החלו לצעוד לכיוון גן הוורדים השוכן בסמוך. במשך כל הזמן הזה הם החליפו מילים בודדות והתיק היה אצל בעל הכובע. גל וגלידונית עקבו אחריהם מרחוק עם משקפות אינפרה אדום.
   בדיוק כשהם הגיעו לשביל העולה לגן הורדים הגיע לאזור ילד כבן עשר שנים. גל זיהתה אותו – על ידי תוכנה שפותחה לאחרונה – כאליהו קליין בן העשר המכונה "אלי" שנאבד באותו היום להוריו ששכנו במלון רמדה. ההורים באו לביקור של שבוע בארץ מספרד. כבר בצהריים ההורים דיווחו למשטרה שהילד נעלם מהבוקר אבל רק בערב פורסמה בתקשורת קריאה לעזרת התושבים במציאתו.
   גל מזהה את הילד כאליהו קליין ומדווחת לנבטי חמנייה. גלידונית אמרה שהילד היה נראה מבולבל כאילו הוא קם משינה. הילד הלך בשביל הכניסה לגן הוורדים אחרי שתי הערבים ואז הוא ניגש אליהם ומבקש מהם בספרדית טלפון" גולה עצרה את דיבורה, פיהקה פיהוק רחב, ולגמה מהפחית שניצבה לצידה.
   שושי ניצלה את ההזדמנות ושאלה "הילד דובר רק ספרדית?"
   "כן" ענתה אלי "זה פעם ראשונה שלו בארץ והוא גם לא מכיר כאן כלום. ההורים טוענים שהוא יצא בבוקר מהמלון כד לפגוש את בן דודו שחיכה לו למטה ומאז הוא נעלם".
   גולה לקחה נשימה והמשיכה בסקירה "בקיצור הם נמצאים בכניסה לגן הוורדים. במרחק 18 מטר מהם היו חבורת בחורים משועממים שגם היו עדים לתקרית. הילד שאל את סלים בספרדית אם אפשר טלפון אבל שני הערבים לא הבינו ספרדית. הם החליפו מבטים מספר שניות ואז…"
   ———————–
   [במבי] 7:15
   "ואז כלום", עצרה גולה באמצע, עצבנית.
   אלי נעצה בה מבט מצמית.
   "די. אתן לא מבינות שאני ערה כבר 24 שעות בלי טיפת שינה?? אני רק חולמת על מיטה".
   נבטי חמנייה הציצה עליה מהצד. "תרשימים זה חלק חובה בכל משימה".
   "והכי מעצבן", היא פלטה.
   "כשנכשלים".
   הדממה היתה מביכה.
   ***
   24:00
   {1.
   הקטע הזה צריך להיות אחרי שהבנות שנשלחו ע"י שושי לנוח בבית, כבר חזרו למוסד ובילו שם עוד יום שלם (אם לא כך, אז למה הן עייפות?). אני חושבת שבשביל להסביר את זה כדאי לכתוב קטע ביינים}
   "אנחנו הולכות הביתה?" במבי תחבה את ידיה בכיסי הקופצון. עייפה.
   "לא", שושי ענתה בהחלטיות.
   "למה?"
   "ככה", השיבה חצי סוכנת. "את לא מכירה את שושי?"
   במבי שתקה לרגע. "אז לאן?"
   "לחשוב".
   היא נעצה בה מבט אומלל. שושי החזירה לה מבט בלתי מתפשר. במבי נאנחה. חצי משרה גיחכה על שתיהן מפטירה, "איזה משועממות".
   "טוב. זה לא מצחיק. אלי בבית רפואה והמחבל חופשי".
   "התעוררת במבי".
   "לגמרי שושי", היא חיקתה את קולה בדייקנות.
   חצי משרה הביטה בהן במבט משונה. "למישהי יש רעיון איפה הוא?"
   ————————-
   [גולה] 24:04
   "טוב, זה לא מעשי איך שאנחנו מתבטלות עכשיו" הורידה גולה את רגליה מהשולחן, עם עיניים חצי עצומות, "בואו נלך לבית, נישן, וזה יהיה הרבה יותר יעיל".
   שושי הרהרה לרגע "ועוד שבע שעות אתן פה, ברור?!"
   "כן המפקד" גולה כמעט רצה לדלת כשבמבי מנסה להשיג אותה "רגע, גולה! חכי לי". כעבור דקה ושלושים וארבע שניות בדיוק הן כבר ישבו ברכב, גולה, חצי רדומה על ההגה, עם מסטיק בפה לשמירת הערנות, ובמבי מכורבלת במושב לידה בשמיכת צמר ששלפה מהבגאז', זה מדהים שהרכב של גולה מצויד בהכל! "גולה, איפה התרמוס?" שאלה אותה, זקוקה נואשות למשהו חם, לא משנה הצבע.
   "אין לי" השיבה, לועסת את המסטיק באדיקות "אני מחכה שתקני לי את זה כמתנה ליום הולדת".
   במבי עיקמה את פיה, אז לא הכל מושלם, מה רכב שווה אם אין בו משהו בסיסי לשתות בליל חורף?! "אז מה את חושבת" שאלה אותה במבי ממעמקי השמיכה "איפה המחבל?"
   "בעזה" השיבה גולה בלי יותר מידי מחשבה.
   "אין לך רעיון?"
   "אני לא אפקטיבית כשאני עיפה" הצהירה גולה, נוהגת במיומנות בכבישים הרטובים. במבי נשפה נשיפת צחוק ועצמה עיניים, מתכוונת לנצל את שאר הנסיעה במעשה יעיל כשקולה המשתנק של גולה הקפיץ אותה "תראי את זה!" הצביע על מכונית מאזדה כסופה בה ישבו שלושה אנשים.
   שלושה ציפורים במכה אחת.
   {2.
   את הקטע הזה אולי כדאי להוריד (אני כתבתי אותו, לא אכפת לי אם נוריד אותו..) כי ההמשך לא תואם אותו. או שפשוט נוסיף עוד קטע שיסביר שהם התחילו במרדף אחרי הרכב, אבל נכשלו במרדף, ואז הם ישר חזרו למטה המוסד, לכתוב על זה תסקיר קצר ולדווח. ובשביל שזה באמת יקדם את העלילה – אז שבתסקיר הם יספרו שהם ראו ברכב משו מיוחד… או שאולי – הם ראו ברכב 3 אנשים ש2 מהם הן זיהו כמוכרים למוסד מחמולת סאוורכה, והן ראו עוד משהו ברכב שנראה כמו דמות כפותה! והדמות הזו תזוהה בהמדך הסיפור או בסוף שלו כנוי! האחות שלך הסוכנת הנסחטת…}
   ———–
   [במבי]
   במבי נעצה בגלידונית מבט מוזר.
   "מה את מתסכלת עלי כמו עגל?"
   "תראי מה את עושה".
   "מה אני עושה?"
   "מכינה קפה!!" במבי זעמה.
   "נו ומה הבעיה?" גלידנות ערבבה את החלב בתשומת לב.
   "שאנחנו באמצע משימה!! ואת שותה קפה?? עכשיו??"
   "ואווו", שושי סובבה לעברם מבט אדיש. "לא ידעתי שאת יודעת להרים את הקול".
   "כשזה נצרך אז כן", השיבה בתקיפות.
   חצי משרה פיהקה. "אתן מעייפות אותי".
   גולה וגל החליפו מבטים.
   אלי נשענה על השולחן.
   "גל וגולה בואו איתי", במבי אמרה בנוקשות.
   "לאן?" הן נאנחו.
   "לעשות תסקיר. שאני אהיה קשוחה?"
   "לא. לא", גולה נבהלה. "הספיקה לנו פעם אחת".
   "למה אני זאת שמדרבנת אתכן? בשביל מה אתן כאן?"
   "כי את במבי", אלי גיחכה.
   ————————
   [ספרינגפילד]
   במבי פתחה את דלת החדר, מתכוונת לצאת לכיוון החדר הסגלגל כשלפתע נעצרה מקומה בהלם.
   היא ראתה למולה את ספרינגפילד צועדת לכיוון חדרם.
   "מממ מה את עושה פה?" שאלה במבי.
   "רציתי לראות מה שלומכן…"
   אלי, גל, גולה, גלידונית, שושי ומקלות אמרו ביראת כבוד: "המפקדת הכל בסדר!!"
   "אני רוצה לראות שהכל בסדר!" ענתה ספרינגפילד "רק פעם הבאה אני לא רוצה לראות אתכן מתבטלות כמו זקנות, יש הרבה עבודה!"
   "כמובן המפקדת" ענתה במבי, מבויישת.
   "טוב, יש עוד 2 דקות ישיבת סיכום בפורום נרחב" זרקה ספרינגפילד ועשתה אחורה-פנה לחדרה הממוזג והנעים, יש לה עוד כמה עניינים לסדר לפני הישיבה.
   —————
   [אלי]
   "אוף עכשיו גם ספרינגפילד הזאתי. באה לכאן רעננה אחרי שנת לילה ארוכה ומתחילה להעביד אותנו בפרך" רטנה מקלות. אלי נעצה מבט מצמית.
   "כן" הצטרפה גל "והיא עוד באה אלינו בתלונות"
   "תלונות מתקבלות מהשעה 8 בערב עד 8 ושני דקות בפקס של סבתא רבא שלי" אמרה אלי והסתובבה לכיוון חדר הישיבות.
   "את זה תגידי לספרינגפילד" גיחכה שושי.
   "אוף אתכם! בואו עכשיו לישיבת סיכום בפורום מורחב"
   אלי נכנסה לחדר הישיבות ואחרי השאר. ליד השולחן הרחב כבר עמדו חמנייה וחצי משרה.
   ספרינגפילד נכנסה גם היא לחדר, בצעד בוטח היא פסעה לראש השולחן, התיישבה וסימנה בניע ראש לשאר לעשות כמוה. אלי תפסה את מקומה בסמוך לספרינגפילד ומסרה לה דיווח קצר בפנים רציניות. ספרינגפילד הנהנה קלות וקראה לגל.
   גל הגיעה בראש מושפל והחליפה עם ספרינגפילד מספר משפטים לאחריהם ספרינגפילד התנשמה עמוקות והחלה לדבר בטון רגוע:
   "המבצע האחרון נכשל לחלוטין. אין לנו זמן מיותר, אנחנו חייבים למצוא את הטעויות ולראות מה אפשר לעשות עכשיו. גל את יוצאת עוד כמה שעות לסיני עם במבי וגלידונית, אתן צריכות להגיע לכפר של חמולת סווארכה שהיו האחראים למשלוח הנשק ולראות עם מי אפשר להיפגש.
   אלי חצי משרה וחמנייה אתן נשארות כאן במטה ועובדות על המידע ששושי והצוות שלה יביאו לנו" ספרינגפילד נעצרה והביטה ביושבות סביב השולחן כדי לראות איך התקבלו דבריה.
   מקלות כמו תמיד לא יכלה לשתוק יותר מחמש דקות ברצף "אז אני וגולה משוחררות?"
   ספרינגפילד המשיכה באותו טון רגוע שלא מראה דבר על כך שהם נמצאים בעיצומו של מרוץ נגד הזמן "מקלות וגולה, אתן אחראיות על שיתוף פעולה על עם השב"כ". עיניהן של כל הנוכחות נפתחו לגודל המקסימאלי בתדהמה.
   הקול הרגוע של ספרינגפילד ירד בכמה אוקטבות "כן. מסתבר שלא היה מוצלח שהשארנו את הפרשייה הזאת אצלנו גם כשזה התחיל להגיע אל שטחי הארץ. הראש אמר שחייבים לתת להם את המידע והם ייקחו אחריות על הפעילות בארץ". ספרינגפילד התרוממה מכיסאה באחת "החוליה של גל תרדו למטה. אלי תעלי לצוות של שושי ביחד עם חצי משרה וחמנייה. מקלות וגולה תישארו כאן יש לי עוד כמה דברים שאני צריכה להעביר לכם באופן אישי"
   כולן התרוממו והתפזרו במהירות.
   ———————-
   [במבי]
   "פחחחחח", במבי נשפה באי אמון. "עם השב"כ היא עושה לי עסקים המפקדת הזו?"
   גל הוציאה את הרכב מהחניה באיטיות. "לא יודעת מה לומר לך, תכלס זה השטח שלהם".
   "שלהם?" גלידונת זעמה. "הארץ היא של כולנו!!"
   "את יודעת למה התכוונתי", השיבה בקוצר רוח.
   "אני רק יודעת שיש לי בחילה נוראה עכשיו", במבי עוותה את הפרצוף שלה לכמעט קיא. "יש כאן למישהי שקית? חייבת אוויר".
   "צריך למצוא פתרון לזה", גל.
   "אולי לפתוח חלון?" גלידונת הציעה.
   "זה קצת מסוכן אבל', גל ליכסנה אליה מבט מודאג. "את נראית רע. תפתחי קצת עד שתרגישי טוב ותסגרי".
   "תודה אמא", היא נשפה בהקלה, מסגלת לקולה קול של ילדה קטנה ומופנקת. "אין עלייך".
   ***
   ג'מאל פתח את החלון בזעף. "די עם הרעל הזה".
   '"תרגע אחי, סך הכל נרגילה", הוא סיכל את רגליו על המחצלת הפרסית. מתמכר.
   "אם זה היה לפחות עם ריח טוב היה על מה לדבר".
   "באמת עדיף שתשתוק יא אחמד".
   "יש לי מידע חשוב לא חבל?".
   "איזה?" הוא נדרך.
   "ביקשת שאשתוק", אדיש.
   "תזהר ממני. אני מאוד מסוכן כשאני כועס".
   אחמד נרתע. באמת לא כדאי להתעסק איתו. "הן מגיעות לכאן היום".
   "הן?" הוא כיווץ מצח.
   "לסיני. אלינו. סוכנות המוסד".
   ———————————
   [מקלות בגלגלים]
   "היא רצינית?" מקלות הביטה בגולה במבט שהבהיר את דעתה לעניין.
   "כנראה שכן" מבט קצר על גולה הבהיר שגם היא אינה מאושרת מהרעיון.
   "מקווה שגל במבי וגלידונית יצליחו במשימתם או שחצי משרה וחמנייה יעלו על משהו ולא נצטרך את שיתוף הפעולה של השב"כ" את המילה האחרונה ירתה מקלות כמעט בבוז. כמו כולם חשבה (ובצדק!), שהצוות שלהם הטוב ביותר למה להעזר באחרים??
   גולה נאנחה בשקט, 'מקלות תגיד את דעתה בקול ולא משנה מהי ולמי היא אומרת זאת. היא צריכה קצת חינוך' היא חשבה לעצמה כשקולה של מקלות קטע את רצף מחשבותיה: "אני מקווה שאת מבינה שאת מדברת איתם כן? אני מקסימום אשב בצד ואגבה אותך רק מהמחשבה שאני אפנה לבקשת שיתוף פעולה עם השב"כ מעורר בי בחילה!" אמרה כרגיל בחוסר טאקט לחלוטין.
   גולה שתקה בתבונה ושתיהן ירדו בדממה במדרגות הבניין בעוד ששתיהן אינן יודעות שהמילה 'בחילה' היא המילה המדוייקת לתאר את מה שקורה ברכבן של חברותיהן ואילו היו יודעות על הסכנה שמרחפת על ראשן היו מן הסתם רצות לעשות משהו ולא פותחות את דלת הרכב באדישות מרגיזה.
   * * *
   "יש לי תחושה לא טובה" אמרה במבי לאחר שתיקה ממושכת שהשתררה ברכב.
   "ברור שתהיה לך כזאת" גיחכה גילדונת "תראי איך את נראית!"
   "את יודעת שלא לזה התכוונתי!" נעצה במבי בגלידונת מבט רוגז.
   "אולי תפסיקו לריב!" קראה אליהן גל מעבר להגה.
   "גם במבצע הקודם היא אמרה ככה!" אמרה גילדונת למרות שזה היה נשמע קצת ילדותי וקטנוני אבל מעבר למילים היה אפשר לשמוע את הפחד המסווה בהם.
   "נכון" במבי הוכרחה להודות "אבל הפעם זה רציני" אמרה בעקשנות "אני מרגישה שמשהו רע הולך לקרות".
   גל חייכה אליה בעידוד ממקום מושבה וגילדונת ציחקקה בשקט.
   לו רק היו יודעות כמה תחושתיה של במבי נכונות ומדוייקות. מדוייקות מידי…
   —————-
   [אלי]
   {3.
   +"אולי תפסיקו לריב!" קראה אליהן גל מעבר להגה.+
   זה ציטוט… מכאן לומדים שגל היתה על ההגה. אבל בגלל שהנסיעה ממרכז הארץ לדרום היא באמת ארוכה, אז אולי כדאי להכניס כאן קטע שהן עושות עצירה באמצע הדרך, ואז גל ובמבי מתחלפות, ובמבי עכשיו נוהגת את יתרת הדרך…}
   במבי התניעה את הרכב והן יצאו לדרך לכיוון סיני. גל וגלידונית נרדמו תוך דקה והתעוררו רק זמן רב אחרי זה כשבמבי ירדה מהכביש ובלמה את הרכב בחוזקה באמצע שום מקום. "מה עושים גל? נכנסים לסיני עם הרכב?"
   גל פתחה את עיניה ופיהקה פיהוק רחב "נתלבש עכשיו ואחרי זה נכנס לסיני עם הרכב".
   גלידונית יצאה מהרכב בקפיצה והוציא שק שחור ונפוח מהבגאז'. היא הוציאה ממנו ערימות בגדים מקופלים וזרקה על האדמה. גל יצאה מהרכב באיטיות, התכופפה ארצה לערימת הבגדים והפכה אותם מצד לצד על האדמה היבשה כדי שיתאבקו כראוי. לאחר מכן היא הרימה ג'לביה ארוכה ולבשה אותה מעל בגדיה בתנועה זריזה. במבי וגלידונית הצטרפו אליה ותוך דקות ספורות הן ישבו שוב ברכב לבושות בגדים בדואים מסורתיים.
   במבי נסעה חזרה אל הכביש המוביל לכיוון מצרים ותוך דקות ספורות הן ניצבו מול גדר ארוכה ועמדת חיילים. גל הוציאה ממעמקי אחד התיקים הבלויים שהיו ברכב תעודות מלוכלכות, והגישה לחייל הצעיר שניצב בעמדה תוך פליטת מספר מילים בערבית.
   ***
   מקלות התיישבה מול ההגה בטבעיות, גולה תפסה את המקום לידה.
   "קדימה, בואי נראה לשב"כ שאנחנו לא כאלה גרועים כמו שהם חושבים" ניסתה גולה לעודד את מקלות. מקלות עיקמה פרצוף בתגובה.
   אחרי נסיעה לא ארוכה בפקקים תל אביביים ממוצעים הן החנו את הרכב בקומה -2 במטה השב"כ ועלו במעלית. ברגע שהם יצאו ממנה בקומה 0 ניגשה לעברם אישה גבוהה לבושה חליפה מחוייטת, "מקלות וגולה?" היא שאלה בחיוך שהיה נראה למקלות מתנשא למדי. גולה הנהנה.
   "תודה שבאתן" היא חייכה שוב חיוך דיפלומטי למדי ומקלות התאפקה בכל הכוח לא להוציא לה לשון בחזרה "מחכים לכן כאן, בואו אחרי".
   הן צעדו בעקבות האישה הגבוהה במסדרונות הארוכים עד שלפתע היא נעצרה מול אחת הדלתות ופתחה אותה. "מקלות תהיי רגועה, גם אנחנו וגם השב"כ עובדים לאותה מטרה" לחשה גולה למקלות תוך כדי שהן נכנסו לחדר.
   האישה נעצה בהן מבט ארוך ואמרה "אתן יכולות לשבת. עוד מעט יבואו לכאן כמה אנשים שצריכים לדבר איתכם". החדר היה ריק וגדול ובמרכזו שולחן ועליו שני מחשבים.
   מקלות התיישבה על אחד הכיסאות והניחה רגל על רגל בהפגנתיות. "לפי איך שזה נראה הם חושבים שהם הולכים לחקור אותנו במרתפים החשוכים שלהם" היא נעצה את עיניה במזגן שהיה מכוון על 16 מעלות קור.
   גולה הנהנה ונאנחה בייאוש "ספרינגפילד מצאה לה את מי לשלוח איתי לשב"כ. אני אבקש מאלי שתסדר לי מישהי אחרת בהמשך"
   "רעיון נפלא גולה. חבל שרק עכשיו חשבת על זה"
   ***
   באותו זמן בדיוק ישבה אלי מול שושי והמחשב ותופפה בעצבנות על משענת הכיסא "אני מקווה שגולה שומרת שם על מקלות שלא תעשו שטויות. הייתי צריכה להגיד לספרינגפילד שתחליף אותה עם מישהי".
   חמנייה שהייתה בסמוך החלה לצחוק כשדמיינה בראשה את מקלות מדברת עם אנשי השב"כ.
   "נתחיל לעבוד" אמרה אלי ונאנחה "מה מצאת לנו שושי?"
   שושי שעד כה הייתה מרותקת למסך הסתובבה "הנשק הגיעה ישירות מסיני. יש שם רשת שלמה של הברחות. רוב אנשי המפתח הם מהחמולה של משפחת סווארכה אבל הם את העבודה השחורה הם זורקים על בחורים משועממים שם מהאזור"
   "בקיצור סיפור לא פשוט" סיכמה חצי משרה וכולן הנידו את ראשן בהסכמה.
   ———–
   [במבי]
   "גולה, מקלות?" רינה נכנסה אל החדר מכבה את המזגן בלחיצה "סלחו לי".
   "היא נראית כמו אינקווזטורית מספרד שמענה את הנחקרים שלה בהנאה", מקלות הצטמררה.
   גולה נעצה בה מבט מתרה, "באנו לשיתוף פעולה" לחשה בתערומת.
   מקלות שילבה ידיים בהפגנתיות "יש לך משהו חשוב לומר?".
   רינה הביטה בהן בהלם. "שתי הזוית".
   "אנחנו ממהרות" מקלות הצביעה על השעון מסרבת להתרגש.
   "מקלות זה מספיק!" גולה התעצבנה.
   רינה הניעה את ראשה באי אמון, "אני רינה".
   "את מי אתן מצרפות אלינו לצוות מהשבכ?" התעניינה גולה. אני לא חייבת לספר לה שבמבי גלידונת וגל יצאו לבד נכון?
   "רגע רגע לאן אתן ממהרות? קודם כל נבנה תוכנית מסודרת. שמחה שעשיתן את המעשה הנכון ופניתן אלינו".
   מקלות מלמה משהו בזעף.
   "אמרת משהו?" רינה פנתה אליה במתיקות מבחילה.
   "לא עניינך".
   גולה נאנחה. "איפה במבי שתעשה לך סדרת חינוך? היא אלופה בזה".
   ***
   —————–
   [מקלות בגלגלים]
   במבי עצרה את הרכב בפיתאומיות וגל וגלידונית כמעט שעפו ממקומתיהן.
   "במבי??" גילודנת נעצה בה מבט מאשים "כמעט עפתי מהרכב!!".
   "אה?? מה אמרת?? שכמעט עפת?" השיבה במבי באדישות מעצבנת.
   "שאלתי למה עצרת!!" אמרה גלידונת והתאפקה שלא להרים את קולה יתר על המידה. "אהה. למה עצרתי" במבי משכה את המילים באיטיות ותופפה על ההגה בעצבנות.
   "במבי מה ראית??" גל קלטה סופסוף שמשהו לא בסדר.
   "מה ראיתי?" זה היה נראה שבמבי מנסה להרגיז אותן בכח.
   "כן, מה ראית" לגל וגלידונת לא היה כח למשחקים, גליודנת נשפה בכעס וגל ניסתה לשמור על אורך רוח.
   "את מוכנה להגיד מה ראית הוד מעלת הסוכנת המהוללה גברת במבי?" היא ניסתה שוב.
   "את ,זה" במבי הצביעה בתנועה כמעט בלתי נראית על רכב שחור שעצר קצת מאחוריהם ולא היה נראה שהוא עתיד לזוז משם בשעות הקרובות, או עד שהן ימשיכו בדרכן.
   לגלידונת וגל לא היה צריך יותר משתי שניות להבין במה מדובר.
   "למה לא אמרת קודם?" זה הדבר היחיד שהצליחה גל להוציא מפייה.
   "מריבות ווויכוחים לא יועילו לנו עכשיו בשום צורה" אמרה גלידונת מעשית כתמיד "אנחנו צריכות לברוח"
   "נכון" הסכימה גל ‎"אני רק מקווה שזה לא מאוחר מידי‎".
   "בדבר אחד את צודקת" נשמע קול מרושע מאחוריהם, שלושתן קפצו ממקומן בבהלה "באמת כבר מאוחר מידי. אין לכן לאן לברוח אני ממליץ לכן להכנע"
   האיש חיכך את ידיו בהנאה והיה נראה מאושר למרות שניסה בכל כוחו להסתיר זאת האושר נראה בכל תו ותו בפניו.
   לא כל יום מצליחים לתפוס סוכנות מוסד של שירות הביטחון שנחשב לאחד הטובים בעולם אם לא הטוב שבהם, וכמובן של מדינת ישראל אויבתם המרה.
   "צאו מהרכב אחת אחת" קולו חגג משיכרון ונראה שהוא בקושי מסוגל לראות את מה שמתרחש מתחת לעיניו תחושת הניצחון הקהתה כל חוש בגופו.
   ובדיוק את זה התכוונה במבי לנצל…

   —————-
   [הלה_]
   במבי שלא כמו גל וגלידונת לא נשארה עם פה פתוח {אחר כך היא גם תזכיר להם את זה לנצח. שהם הסוכנות המהוללות נשארו עם פה פתוח וזבובים שנכנסו לשם!! בזמן שהיא פעלה!!!}
   במבי הסתכלה עליו במבט ישיר, ונרעדה לרגע. היה לו מבט קפוא ומפחיד היא בשבריר שנייה קפצה והופ ביצעה גלגול מרהיב והדפה אותו לרצפה שהרגל שלה עליו… עכשיו כבר הספיקו גל וגלידונת להתעשת ושלשתם יצאו מהרכב בריצה וידעו ששנייה וחצי בדיוק יקח לאיש לקלוט מה היה, וסביר להניח שהוא טוב יותר ממה שהם חושבות… הרי הוא כבר הצליח להיכנס לרכב!!
   "במבי!!! גל!!!" גלידונת התנשפה, "צלפים מלמעלה!!!".
   כולו עברו לריצה שפופה ומצאו מחסה מאחורי מבנה האבן המוזנח שבצד הכביש "נס שיש נחנחים בעולם" ציינה גל בגיחוך "לפחות יש לנו על מה להסתכל בזמן שהאלה עוד שנייה מיירטים אותנו…".
   "גל!!!! את רצינית?! יש לך זמן להסתכל על גרפיטי?! בנוווות תחשבו!! תחשבו נווו איפה הגלגלים של המוח שלכם???" במבי התחננה, הסכנה הייתה קרובה מתמיד הם כבר שמעו את הדי הדיבורים של הצלפים שרק מחפשים זווית חדשה….
   הם היו נואשות אף פעם הם לא יצאו בלי תוכנית מגירה אבל הפעם כל מה שיכל להיסתבך היסתבך… גלידונת ניסתה להפעיל את מכשיר הקשר הזעיר שהיה מוצמד על דש ביגדה בקביעות אבל גל כבר היספקה לדווח לה שהיא רואה את המשבש תדרים מציץ…
   "אוקי!!" גלידונת הייתה ריאלית "בואו נעשה הערכת מצב. אנחנו בלי מכשיר קשר, בלי עזרה, ובלי נשק!!!"
   "חוץ מזה" שלפה במבי מכיסה אטב כביסה… גלידונת התעלמה… המצב היה באמת ביש הם הצליחו להמלט מהרכב בזכות במבי אך גם קודם התוכנית מגירה השתבשה ושלא נדבר על הפשיטה שעשו עליהם הנשק המכשירים והציוד הבסיסי…הבנות נשארו בלי כלום.
   "טסססס" נשמעה לחישה רועמת. הבנות קפצו בבהלה בזמן שבמבי שלפה את האטב מכיסה והחזיקה אותו כמו זקנה המחזיקה מטאטא כשיש רעש בלילה….
   "בנווווות תרגיעו!!!!!"
   "גולההההההההה" לחשו הבנות "מה את עושה פה????"
   "אל תשאלו שאלות" השיבה זאתי בזמן שחילקה לכולם אקדחים ורימוני יד "ועכשיו רוצו ימינה ואז שמאלה וקפצו מיד לרכב ששם!!!!!! שלוש ארבע ו…."
   4 בנות בדמות רקטות נורו מאחורי המבנה בזיגזוגים מרהיבים,
   שנייה אחת ומטח יריות נורו לעברם…
   —————-
   [אלי]
   במטה המוסד ספרינגפילד, אלי, שושי, חמנייה התכנסו לישיבת חרום.
   "יש דיווח מחצי משרה, גולה ומקלות?" שאלה ספרינגפילד.
   "עכשיו חצי משרה יצרה קשר" ענתה אלי "מסתבר חבורת ערבים כנראה מחמולת סווארכה השתלטו עליהן ברכב. הן הצליחו לברוח בשנייה האחרונה בלי שום נשק אבל היו שם צלפים שהסתתרו באזור. בסוף גולה הצליחה להגיע אליהן עם קצת נשק והן הצליחו להגיע איתה לרכב".
   ספרינגפילד הנהנה בהקלה, בכל זאת היא זאת שתשלם במשרה שלה אם הטעויות יעלו יותר מידי "ומה איתן עכשיו?"
   "הן ברכב יחד עם גולה, חצי משרה ומקלות. כרגע אמרתי להן שיחזרו לשטח ישראלי אבל שישארו בסיני עד שנראה איך יתפתחו העניינים"
   "אז מה עכשיו?" חמנייה הביטה באלי, אלי ליכסנה את מבטה לעבר ספרינגפילד, ספרינגפילד הסתכלה על שושי אלי והפלאפון שלה חליפין, ושושי בהתה בחלון שמימינה.
   "נו?!" חזרה חמנייה.
   ספרינגפילד שפשפה את עיניה ואמרה "קודם כל צריך ליצור קשר עם השב"כ, הם די עצבניים שהקפצנו את הסוכנות שלנו באמצע החקירה שלהם".
   חמנייה נאנחה "כן. הם לא מפסיקים לחפור לי. יש מישהו שאפשר לשלוח אליהם עכשיו?".
   "חמנייה, תגידי להם שאין לנו את מי לשלוח אליהם כרגע, את כל מי שקשור לפרשייה הזאת אנחנו חייבים כאן או בשטח. לבינתיים הזירה חזרה לסיני ככה שזה כבר לא קשור אליהם" קולה של אלי היה קצר רוח "יש לנו כאן עניינים קצת יותר דחופים מלכרוע ברך לכל דרישות השב"כ".
   ספרינגפילד הנהנה בראשה בהסכמה וחמנייה יצאה מהחדר בצעדים זריזים.
   אלי המשיכה "אני אצור קשר עם גל ונראה מה נוכל לעשות".
   ***
   בג'יפ מאובק בסיני צמוד לגבול מצרים-ישראל ישבו במבי, גלידונית, גולה, מקלות וחצי משרה.
   "כמה זמן לוקח לגל לדבר עם אלי?" התלוננה מקלות.
   "כן מקלות, אנחנו יודעות שאת משוועת לקצת אקשן" אמרה גלידונית חצי בצחוק- חצי ברצינות "אבל את יודעת שפעולה טובה היא 90 אחוז תכנון".
   "חחחח איזה תכנון… לא יודעת מה קרה לאלי בזמן האחרון אבל היא שולחת אותנו למשימות חסרות תכנון למדי".
   "די מקלות! תפסיקי לזוז כל הזמן את מפריע לי לישון" הייתה זו במבי שכבר הספיקה להירדם ולקום חזרה כבר מספר פעמים עקב תזוזותיה הרבות של מקלות.
   "כן נכון" הצטרפה גולה שישבה בצידה השני של מקלות "מה קרה לך שאת לא רגועה? לדעתי ספרינגפילד ואלי ישאירו אותנו לחכות כאן עוד כמה שעות טובות אז כדאי לך להירגע במהירות".
   "תרגעו אתן בעצמכן. זה לא אשמתי שאנחנו מצטופפות כאן ברכב המעוך הזה. במבי וגלידונית לא יכלתם לפחות להביא את הרכב כשבאתם לכאן?!".
   "את מצחיקה מאוד מקלות" ענתה לה במבי בחצי חיוך עקום "לא יכלת להביא לנו עוד רכב אם כבר הגעת עד לכאן?!".
   "אההה אז עכשיו את מודה שאת לא יכולה להסתדר בלעדי?!…" קראה מקלות בקול מנצח.
   "תפסיקו לריב כמו ילדות, גל מגיעה" השתיקה אותן גלידונית שהבחינה בדמותה של גל מתקרבת לג'יפ.
   "מה?" שאלה חצי משרה בשנייה שגל פתחה את הדלת.
   "מקלות, חצי משרה וגולה אתן עוברות עכשיו את הגבול ברכב שמחכה לכן קרוב. אני, במבי וגלידונית נשארות כאן" אמרה גל תוך כדי שהיא מתיישבת במושב הקדמי.
   "יששששש" קראה מקלות.
   "מקלות בבקשה להתרגש אחר כך" גל קטעה אותה "עכשיו ניסע למעבר הגבול לרכב שם יחכה לכן הרכב".
   "מה אנחנו אמורות לעשות שם בכלל?" שאלה חצי משרה שלקחה את תפקידה כמפקדת חוליה במלוא הרצינות.
   "זה קצת מסובך" אמרה גל תוך כדי סימון לחצי משרה להתניע את הג'יפ "כל הסיפור עם הנשק וחמולת סווארכה הוא לא כל כך ברור לנו. אתן צריכות לנסות לגלות איך הנשק מועבר לשטחי ישראל, למי הוא מגיע ולמה. בעצם התפקיד שלכן זה לנסות לרחרח שם באזור אחרי כל פיסת מידע שיכולה לקדם אותנו. אם משהו לא מסתדר אנחנו כאן קרוב כדי לעזור"
   ——————
   [מקלות בגלגלים]
   "משהו מריח לי רע" זה כל מה שהיה לבמבי לומר לאחר הנאום הארוך של גל.
   "האם שוב צריך להקיא?" גילדונית ביימה אנחה ארוכה.
   "את יכולה להמשיך לגחך" התעצבנה במבי.
   "להזכירך בפעם הקודמת התחושה שלי צדקה".
   "וחבל שצדקה" מקלות היו חייבת להתערב למרות שלא בדיוק הבינה על מה הן מדברות.
   חצי משרה הקשיבה לדו שיח בחצי שיעמום.
   "במבי צודקת". זה היה קולה של גולה שהפר את הדממה. "ומקלות די לזוז כבר! אני עוד צריכה לצאת איתך למשימה עכשיו!"
   גל ציחקקה בשקט ומקלות נשפה בבוז "אמור להיות קשר בין החצי הראשון של המשפט לחלקו השני?" שאלה בצחוק.
   "במה אני צודקת?" במבי היחידה שהתייחסה לחלקו הראשון של המשפט.
   "משהו פה מסריח" חזרה גולה על דבריה "איך הם ידעו שאתן הולכות להגיע?"
   שתיקה השתררה ברכב מנסות לעכל את הדברים.
   "יש בוגד" קבעה מקלות בוודאות "זאת האפשרות הסבירה ביותר" המשיכה נחרצות.
   "זאת האפשרות שתביא לך הכי הרבה אקשן זה נכון" גיחכה גלידונית "חוץ מזה שום דבר אחר לא נכון זאת לא האפשר לו הכי סבירה למה את מחפשת צרות בכל מקום?"
   "כי הן באמת נמצאו בכל מקום" אמרה מקלות בפסימיות שלא מטבעה.
   "ממתי את פסימית?" תהתה גל מן המושב הקדמי.
   "פסימית?" מקלות היתממה "מה פסימית במה שאמרתי זה המשפט הכי אופטימי שיש!"
   במבי הסתכלה עליה בתמהון לוודא אם היא רצינית.
   גלידונית חטטה בתיקה לחפש מדחום, ורק גולה שהבינה את כוונתה פרצה בצחוק.
   הצחוק היה מדבק וכל יושבות הרכב פרצו בצחוק קצר ומשחרר. "אין מצב שאני יוצרת למשימה עם המופרעת הזאת" מלמלה גולה לעצמה.
   גל חייכה ומקלות ציחקקה כאילו המשפט לא היה מכוון אליה.
   "אפשר להצמיד לה אחות גדולה" אמרה במבי בערמומיות מתוך ידיעה שזה הדבר השנוא ביותר על מקלות.
   מקלות הביטה בה במבט מזרה אימה "אני מקווה שאת לא רצינית" פלטה לבסוף.
   "היא רצינית לגמרי" גל ליכסנה אליה מבט ממקום מושבה.
   מקלות הייתה נראית אומללה כמו שלא הייתה בחיים.
   "היא מחכה לנו ברכב שמעבר לגבול היא תצטרף אליכן למשימה".
   מקלות שתקה כמנסה לעכל את הגזרה החדשה.
   וגולה וחצי משרה החליפו בניהם מבטים תמהים.
   "מותר לנו להבין מי מצטרפת אלינו או שזה סודי?" פלטה חצי משרה בחצי תמהון חצי עצבים.
   "קוראים לה גלגלים במקלות או בקיצור גלגלים" הסבירה גל והראתה להן תמונה "אתן תפגשו אותה עוד מעט".
   "חיקוי עלוב לשם שלי" הייתה חייבת מקלות לומר בחוסר טאקט משווע.
   "לא נכון" גלידונית לא תפספס את ההזדמנות לריב.
   "זה שם מקורי ממש וחוץ מזה אם היא אחותך הגדולה אז את העתקת ממנה" אמרה בנימת ניצחון.
   "מה זה משנה בכלל" התעצבנה מקלות לאחר שקלטה שהפסידה "וחוץ מזה אחותי הגדולה זה רק כינוי כי היא תמיד שומרת עלי כמו שאמא ברווזה שומרת על אפרוחיה" אמרה בעצבים על גלגלים.
   "אז היא אחותך או לא?" חצי המשרה התבלבלה.
   "מסווג" אמר מקלות בקול מלא חשיבות.
   "היא נראית שובבה בעצמה" התאכזבה גולה "רציתי מישהי שתשמור עליה לא שתעשה שטויות ביחד איתה" רטנה.
   "הלוואי והיא הייתה שובבה" אמרה מקלות במבט חולמני.
   "איך הגעת למסקנה המוזרה הזאת בכלל?"
   "היא נראית שובבה" קבעה גולה בביטחון.
   למקלות לקח כמה שניות לקלוט למה ואז פרצה בצחוק "אז מה אם היא ג'ינג'ית" אמרה מקלות לאחר שנרגעה "זה לא אומר כלום, עוד מעט תראי בעצמך" סיימה את המשפט והתאפקה שלא לצחוק שוב.
   כל אחת שקעה במחשובתיה וחצי משרה ניתבה את הג'יפ לעבר רכב שחנה לידם‎

   —————
   [זאת ששושי (קיצור לזאת ששאלה?)]
   "חמניה" שושי, פרצה לחדר. "הבחורות שלנו נעלמו".
   "מה זאת אומרת?" היא הרימה את גבתה הימנית בשלווה שרק היא מסוגלת אליה. "חצי משרה, גולה, ומקלות בגלגלים האלה ששלחנו שיעזרו ליחידה של גל בסיני הפסיקו לשדר. האותות מהאקדחים שלהם במרחק חמישה מטרים מהאותות של החבר'ה עצמם"
   "אז הם נלכדו" אמרה, מתרוממת ממקומה. "נצטרך לשאול את ספרינגפילד את מי כדאי לשלוח".
   ***
   סיני, 1:40 אחרי חצות
   אגסית ישבה על הקיר הגבוה, שערה הארוך נע ברוח הקלה. הלה ישבה לידה, עינה נעוצה בריכוז בכוונת הטלסקופית.
   "את רואה אותן?" אגסית רכנה מעט לכיוונה.
   "שלילי" הלה נסתה גם מבעד למשקפת הצבאית הכבדה. "נחכה שתי דקות ונרד למטה." הלה הנהנה בהסכמה. השניות חלפו באיטיות.
   "נרד?" אגסית שחררה את נשקה ממצב נעילה.
   "רגע אחד, אני חושבת שתפסתי אותם, קחי" הלה העבירה את המשקפת הצבאית לאגסית. "את רואה שם מימין? יש שם אור של פנס אינפרה אדום. הפנס מונח כנראה על סלע כי הוא מאיר בברור את האזור
   "אגסית אמצה את עיניה "כו אני רואה שם דמויות." אמרה לבסוף "אני חושבת שנתקרב.
   "הלה שלפה את אקדחה. הן קפצו בקלילות מהקיר הגבוה. אגסית הלכה בראש, שהלה מאחוריה. צמודות לסלעים, נבלעות לגמרי בצילם, אור ירח חיוור מאיר את דרכם. הם שמרו על מרחק קבוע זו מזו, מחפות זו על זו.
   אגסית פנתה חדות לצד השני ולרגע נעלמה משדה ראייתה של הלה.
   זעקת כאב מילאה את החלל המדברי.
   ***
   "אני רוצה להבין איך המחדל הזה קרה?" ספרינגפילד ישבה מול אלי המבוישת ובעיקר חוששת לגורל יקירותיה, היא הייתה אחראית על המבצע הזה ואם קרה משהו לבנות שם היא לא תסלח לעצמה.
   "..איתם היה היחידה שמתחת לחצי משרה עברו לרכב השני נכון?" שמעה פתאום את קולה של ספרינגפילד מתוך המחשבות. "לא שמעתי מה אמרת בהתחלה" גמגמה אלי "לא חשוב עכשיו, תחכי למטה לבמבי גל וגלידונית ויש שהם יגיעו תחקרי אותם מה היה מאז שהיחידה השניה עברו לרכב" אלי קמה מלמלה "כן המפקד" וברחה כל עוד נפשה בה. אוף למה שלחתי אותם לשם הייתי צריכה להקשיב לשושי, איי איי איי שושי תמיד צודקת כלל שחשוב לזכור.
   —————–

   +++

   טויב בננות, אז כמו ששמתן לב כשרשמתי {} זה היו כל מיני הערות שאני צריכה שתענו לי עליהן….
   אם יש טעות כלשהי, תתקנו אותי בבקשה.

   תודה על האמון חברותתת??

   הגב

2. חלק BB
   (המשך מחלק AA)

   [במבי]
   במבי נכנסה אל החדר.
   ספרינגלנד הפעילה את המזגן על טורבו קור.
   "אנחנו בחקירה??" משהו במבט שלה התעמם.
   "עלית על זה יקרתי, שבי בבקשה".
   "אוקי", שילבה ידיים בהפגנתיות. "גל וגלידנות", שירדה אליהם בניחוחות מחייכת לספרניגלנד "אל תכנסו".
   "למה?" גל חטפה את המכשיר.
   "אנחנו בחקירה אצל הוד מעלתה המפקדת", גיחכה.
   גלידונת המהמה משהו לא ברור.
   ספרינגלנד זעמה. "אתן נכנסות לכאן עכשיו ובמבי את תשלמי על זה ביוקר!!"
   "כמה שאני פוחדת", היא התיישבה על הכיסא. מבט שלו בעיניה.
   גל וגלידונת פתחו את הדלת. "סליחה המפקדת".
   "גלידנות הסליחה שלך עוזרת לי בדיוק כמו קרח באנטרטיקה הקפואה", לגלגה. "אני רוצה את כל המידע. בדגש על כל ובמבי לך אני מציעה לסגור את הפה ולעשות לעצמך סדרת חינוך במקום למקלות".
   "כמה שאת סנטימנטית".
   ספרינגלנד חייכה, "זה מגיע עם התפקיד".
   במבי גלגלה עיניים "ושחצנית".
   ***
   אגסית זיקנה ממקומה כמו טיל סילון.
   חול חדר לה לעיניים. היא שפשפה אותן. לא רואה. רואה. אייי שורףףף.
   "הלה", היא לחשה בפאניקה. מנסה לשמור על נשימות סדירות. "הלה!!"
   "אני כאן. במרחק שתי קצרות ממך אני", התנשמה. "איבדתי דם".
   נחשים קרים התפתלו בגבה של אגסית בארסיות. היא שמעה תזוזה. הרובה נדרך כמו מעצמו.
   אבל היא לא הספיקה לעשות אפילו צעד אחד.
   הוא הקדים אותה.
   ——————
   [מקלות בגלגלים] קצת לפני מעבר הגבול:
   חצי משרה החנתה את הג'יפ המקרטע ליד הרכב שחנה לידם.
   גל, גלידונת, במבי, גולה, מקלות וחצי משרה יצאו מהרכב נפגשות פנים מול פנים בסוכנת החדשה.
   "גלגלים?" שאלה גל בחצי קביעת עובדה.
   "גלגלים?!?!?!" אמרה גולה בנימת תמיהה מנסה לעכל את הבשורה בדבר הסוכנת שתשמור בשבילה על מקלות.
   "ג-ל-ג-ל-י-ם" במבי גילגלה את המילה על לשונה באיטיות כמנסה ללמוד אותה.
   גלגלים הביטה בשלושה משועשעת
   "לענות תשובה אחת לכולכן או לכל אחת בנפרד?" שאלה בחיוך.
   "אז אני גלגלים ואין לנו זמן לכן חצי משרה, גולה ומקלות נכנסות איתי עכשיו לרכב במבי, גילדונית וגל אלי מחכה לכן" גלגלים דיברה מהר ונכנסה בחזרה לרכב מחכה לראות את מקלות חצי משרה וגולה נכנסות אחריה.
   "את בטוחה שאת תצליחי לשמור על מקלות?" זה היה הדבר היחיד שעניין את גולה באותו רגע.
   "עשיתי את זה כבר עשרות פעמים" ענתה לה גלגלים שנימת גאווה בקולה "אל תדאגי כשאני פה מקלות לא מעיזה לפתוח את הפה"
   "פחחח גלגלים מה את מקשקשת?" מקלות לא הייתה מסוגלת לשאת את העלבון "מתי הצלחת לשמור עלי בכלל?".
   חצי משרה הקשיבה לדו שיח בחצי אוזן כרגיל הוא לא עניין אותה במיוחד,
   היא העבירה את אקדחה מיד ליד שלפתע קפאה על מקומה.
   "למה עצרת?" שאלה מקלות בסקרנות אופיינית "היה מאוד מעניין לראות אותך מעבירה את האקדח מיד ליד" הוסיפה ברצינות גמורה.
   גולה חייכה, גלגלים פתחה את פיה בשביל לנזוף במקלות על חוסר הטאקט המשווע שלה וחצי משרה סימנה להן בפיה שישתקו.
   היא הצביעה על סיכה שחורה שהיתה נעוצה באקדחה בצורה כמעט בלתי נראית. מקלות הסתכלה בחשש מה על אקדחה שהיה נעוצה בו סיכה דומה.
   "זה הערבים" קבעה בביטחון מוחלט לאחר שתי שניות של התבוננות באקדחה.
   "נשאיר את האקדחים בחוץ ונמשיך" פסקה גולה "לא יהיה קשה להשיג אחרים תראו כמה חיילים יש פה מסביב".
   {4.
   A=אם יש הרבה חיילים מסביב, והן מתכוונות להשאיל מהם את האקדחים, אז באותה מידה הן יכולות להתקשר מהם למטה המוסד ולהודיע להם שהכל בסדר ופשוט הן לא רוצות לקחת את האקדחים איתם כיון שיש עליהם מכשירי ריגול.
   B=כמו"כ, למה הן לא יכלו להתקשר למטה המוסד דרך המכשירים שנמצאים עליהם? הרי הם כבר התרחקו מהמקום שהיה בו משבש התדרים…
   C=לא יכול להיות להם רעיון להשאיר את האקדחים מוסתרים באיזה שהוא מקום, כי עדיין עלולים גורמים עוינים למצוא אותם. אפשר לומר שהם חשבו להעביר לחיילים את האקדחים למשמרת עד שמישהו מהמוסד יבוא לאסוף אותם.}

   המשפט האחרון כוון למקלות שהנהנה בראשה בהתלהבות מדומה.
   "למוסד יש איתור על האקדחים האלו" גלגלים קילקלה את השמחה.
   "אם הם יראו שאנחנו והאקדחים לא באותו מקום ועוד במרחק גדול אחד מהשני אז הם יבינו שמשהו לא בסדר ויכול להיות שאף יצאו לחפש אותנו".
   "את אוהבת להשבית שמחות" התלוננה מקלות בקול מסכן.
   "נשאיר להם שם סימן מה יקרה? אנחנו הרי לא יכולים להשאיר אותם אצלנו" טענה בהגיון לשם שינוי.
   "טוב" חצי משרה לקחה את הפיקוד "גולה תאספי את האקדחים ותסתירי אותם מאחורי אבן או כל מה שיעלה בדעתך. מקלות, לכי להשיג לנו כמה אקדחים חדשים וגלגלים אמממ לכי לשמור על מקלות שלא תעשה שטויות" חרצה לבסוף.
   "בעיקרון אפשר להסיר את הסיכות ולהשאיר את האקדחים אצלנו" אמרה מקלות בשקט "אבל לא שמעתן את זה אני מקווה כי אחרת לא יהיה לי אקשן".
   גלגלים פתחה את פיה בפעם השניה לאותה נסיעה והתחילה להרצות למקלות הרצאה ארוכה על חוסר האחריות שלה ועל הלהיטות הפסולה של לאקשן.
   חצי משרה קטעה אותה בחוסר סבלנות "לצערך מקלות שמענו, וזה באמת רעיון מעולה" היא לקחה לכולן את האקדחים והסירה את הסיכות בעדינות אחת לאחת. לאחר שסיימה הושיטה אותם לגולה.
   "תשאירי שם סימן למוסד אם יבוא לחפש אותנו" הזכירה גלגלים את אזהרתה הקודמת בדבר סוכני המוסד.
   "מי שתלה לנו אותם בכלל?" תמהה מקלות בקול "זה מהחצי שעה האחרונה" היא המשיכה לטוות את מחשבותיה בדממת הרכב.
   חצי משרה האזינה לה בדממה.
   "בנסיעה הקודמת הסתכלתי עליו מכל הכיוונים" היא המשיכה מעודדת מן השתיקה הממושכת שברכב.
   גלי קור עטפו אותה פתאום.
   "זה אחת מאיתנו" היא אמרה בשקט לא מביטה בפני חברותיה.
   "או מהבנות שהיו איתנו לפני כן" משום מה בקולה לא היה הפעם שום נימת שמחה או אושר.
   * * *
   "הן עשו בדיוק כמו שאמרת בוס."
   "בפעם הבאה תלמד להעריך אותי" אמר הבוס בשחצנות.
   "המרגלת מוסרת לנו מידע מדויק מהשטח" הוא חיכך את כפות ידיו בהנאה בלתי מוסתרת.
   "ההפתעה כבר מחכה להן במקום המתאים?" הבוס בירר.
   האיש הגבוה והרזה הנהן אליו בחיוך מרוצה. גם הוא שווה משהו.
   —————–
   [פדהאל המפודללת]
   {5.
   האם כדאי להשאיר את כל הסוגריים הללו?
   הם ממש חמודים ומצחיקים, ומוסיפים המון פלפל ומלח לאווירה, אבל הם לא כ"כ מתאימים לאופי הסיפור ולסגנון הכתיבה של הסיפור…
   מצד שני, כל היפה זה שיש כל מיני שינויים (בהתאם לסופרות כמובן) בסגנון הכתיבה….

   מה אתן אומרות?}

   אגסית לא הבינה מאיפה זה נחת עליה, היא אפילו לא הצליחה להבין מה ואיך זה קרה,
   היא מצאה את עצמה כפותה בתוך מסחרית גדולה מלאה בארגזים לצידה של הלה הנאנחת ולמולם ישבו שני אנשים (אממ?) שהביטו בהן בסיפוק רב.
   "מי אתם ומה אתם רוצים מאיתנו?" שאלה הלה בקשיחות רבה (?),
   "אנחנו אלה שאמורים לשאול אתכן שאלות, אבל אפשר להיכנס לפשרה ושאף אחד מאיתנו לא ידבר עד שינתן האות לכך." השיב הגבוהה מבין השניים (והשמן צריך לעשות דיאטה החוצפן).
   הנסיעה הארוכה היתה נדמת להן כנצח, אבל שום דבר לא לנצח ולכן גם הנסיעה הזאת נגמרה בסופו של דבר. (בסוף כמובן..)
   הם הגיעו למקום נטוש ומוזר, מן בניין כזה גבוהה של 2 קומות שנראה כאילו עוד שניה הוא קורס ומסביבו רחבה גדולה שעשביית פרא רבה גדלה בה.
   אגסית והלה התבקשו ב'עדינות' לגשת פנימה, הן הובלו במסדרונות הרבים, עלו וירדו במדרגות השבורות והיה נראה כאילו שוביהם בעצמם לא יודעים לאן להוביל אותן…..
   לבסוף גם מסע מפרך זה הסתיים והם מצאו את עצמם עמוק בבטן האדמה (קומה 5-) במרתף קצת חשוך ומטיל אימה שבקצהו ניצב עומד שולחן רעוע (אגסית!!!פליז הלפפ!), ליד השולחן ניצב מישהו שהסתכל עליהן במבטו הקשוח והפטיר "שבו".
   הלה ואגסית התיישבו באנחה ומלויהם הנאמנים ניצבו מאחוריהן.
   "אל תדאגו" אמר ההוא, "עוד מעט יגיעו גם שלושת חברותיכן וישמשו לכן לחברה…"
   "מה זאת אומרת??" שאלו הלה ואגסית בזעזוע עמוק ובתיזמון מדויק,
   "זאת אומרת מה שזאת אומרת, שזה אומר מה שזה אומר" אמר המישהו, ובנימה זו יצא עם מלוויו מהחדר וסגר מאחוריו את דלת הסורגים האימתנית.
   ***
   ——————–
   [האגסית היחידה]

   {כנ"ל הערה 5.}

   "למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה… אגסית! מה את ממלמלת שם?!" הלה כמובן לא נכנסה לפאניקה (בכל זאת חובשת קרבית אשכנזית מקצועית וקשוחה?) אבל לא יכלה לסבול את הקיפאון של אגסית!
   "אמממ" מלמעלה אגסית בלחץ "לא בטוחה שאת תשמחי שאני אגיד לך מה אני אומרת עכשיו…"
   זה כבר כמעט הסעיר את הלה (רק כמעט! כן?) "מה?! אגסית?! יש לך זמן לשטויות?! מה את מסתירה ממני? את קולטת איפה אנחנו?!! כי נראה לי שלא!"
   "אני… כלומר… פשוט… אני זוכרת את הדיונים משותפות, זוכרת שממש התעצבנת על כל הקטע של הרבי ו…. כאילו אני לא אמרתי לך שאני עכשיו אומרת "יחי אדוננו" ו"תניא בסוף"… כן?" הוסיפה כשראתה את מבטה ההולך ומאדים של הלה.
   "טוב התייאשתי, תעשי מה שאת רוצה, אני אנסה לפתור את המצב בעצמי, ולא מבינה איך שיבצו את שתינו באותה יחידה…"
   עוד בטרם הספיקה אגסית לפצות פה כדי למחות בכל תוקף נפתחה דלת הברזל הכבדה. האיש של מקודם נכנס. מאחוריו עוד נערה שלא היתה מוכרת להן… "אני לא מאמינה הלה!" לחשה, קצת יותר מידי בקול, אגסית "הוא שיקר עלינו! הוא תפס את הבחורה הלא נכונה! מי זאת בכלל?! אדוני זאת טעות! אתה אמרת שתביא לנו חברה, והיא בכלל לא מוכרת לנו!"
   האיש כבר לא ידע אם זאת טיפשות טבעית או טיפשות מכוונת. "זאת חברה שלכם מהמוסד הישראלי, גם אם אתן לא מכירות אותה, מה קרה? כל עב ישראל אחיב (במנגינה המוכרת) הא הא הא…. לא הצלחנו לתפוס את החברות שלכן" אמר בכעס בלתי מוסתר "אבל אל תדאגו! אנחנו נגיע גם לזה! בינתיים הצלחנו לתפוס ציפור אחרת, שאולי תביא לנו את המידע הנכון…" הוא העביר את מבטו ברשעות על שלושתן וסגר מאחוריו את הדלת.
   "נעים מאד" חייכה אליהן הבחורה בחיוך שהסגיר שהיה יכול להיות לה הרבה יותר נעים במקום אחר "חיה".
   ——————–
   [רכבת חרדל]
   "היא לא נורמאלית!" חמנייה חזרה על אותו משפט שאמרה לפני חצי דקה, מגבירה את הטון בעוד ווליום.
   על המסך נראתה בחורה, עם מעיל גשם ארוך, עוקפת בריצה מהירה את הבניין בפעם המאה.
   "עוד רגע והיא מגלה את הקרייה!!! איך היא הגיע לפה בכלל?"היא המשיכה לצרוח, מתעלמת ממבטה ההולך ומתעצבן של שושי. נראה שחברתה לחדר עוד רגע ומתפוצצת מרוב לחץ ועצבים.
   "אולי תסתכלי למה היא רצה!" לרגע חמנייה השתתקה, שושי נשמה לרווחה והגדילה את הזום במצלמה.
   "אני לא מאמינה תסתכלי מי מאחוריה" היא נלחצה "תזעיקי תגבורת, אני קשורה למחשבים, זה לא התחום שלי ".
   חמנייה חטפה את המכשיר קשר "אלי זה דחוף! יש מחבל ליד הבניין ו…נראה שיש כבר קורבן".
   אלי מילמלה שם כמה משפטים.
   מבועתת שמעה חמנייה את התשובה, שלפה את האקדח ורצה אל מחוץ לחדר.
   ***
   אלי טפלה במהירות ביד הפצועה. מזל שהיא לא אבדה הרבה דם, גם ככה חצי מאולפת. על הכסא ישבה – שכבה בחורה, מקורבלת במעיל גשם ארוך (עדיין זה לא היה ברור איך הוא קשור למזג האוויר), שיער קצר ומתולתל הסתיר לה חצי פנים.
   בחדר עמדה חיוורת ספרינגפילד, לא מאמינה שהפעם היא זאת ששחררה מבין הידיים הזדמנות לתפוס קצה חוט. עדיין לא ידעה איך תסביר את עצמה לפני הבנות.
   "להדליק על קור?" (זה רק היה נראה לספירנגפילד או שהיא חייכה?)
   "לא. נראה לי שהיא סבלה כבר לפני"(נו מיילא , היא עכשיו בתכנון להשאר רצינית)
   "אוקיי". חמנייה רצתה לגמור עם העניין כמה שיותר מהר, היא הייתה סחוטה ובצדק. זו פעם ראשונה שהיא משתמשת באקדח בזמן אמת, ואיך לא אם מפשלת…
   "מה השם?" אלי שאלה בנוקשות, היא עצמה הייתה עייפה לא פחות מחמנייה והתעצבנה מהתינוקיות של הבחורה.
   "רכבת חרדל, בעצם אתן יכולות לקרוא לי רכבת, חושבת שיהיה יותר קל, יותר מהיר, פרקטי. איך שאתם רוצות, בכל זאת מצילות חיי לכן ניתן היתרון".
   מרוב מילים חמנייה הפסיקה להקליד, חשבה אם בכלל קרה משקרה או שזה היה חלום חלום מלחיץ.
   הן המשיכו לשאול, שומעות בתגובה נאומים שלמים ומנסות לרשום רק את העיקר.
   הן יצאו מהחדר, משאירות אותה בחוסר אחריות לבד, מזהירות שלא לצאת.
   "לאן לצאת? מצחיקות, החדר אטום!" אלי אמרה את זה אחרי שהדלת נטרקה מאחוריהם. ספרינגפילד כמו לא שמעה את המשפט, רק שאלה "מתקבלת?".
   אלי עצרה רגע לפני שענתה.
   "יש לי קצה חוט!" הם שמעו את קולה של שושי והסתובבו חדות לכיוונה "ואגב היא מתקבלת, זה קרה בזכותה!"
   ***
   ———————-
   [פדהאל המפודללת]

   {כנ"ל 5.}
   שקט מעצבן שרר ברכב.
   היה אפילו אפשר לשמוע את גלגליהן הפועלים של הבנות.
   לבסוף, (אין, איך כל הדברים המיוחדים האלה תמיד קורים בסוף! )
   גלגלים האמיצה היתה זו שפתחה את פיה ראשונה, "טוב בנות, זה אומר שמעתה ואילך כל אחת מאינו תצטרך לנהוג במשנה זהירות ולא לסמוך על אף אחת" ובמבטה המרגיז והמצמית סקרה את כל הבנות אחת לאחת, "ועכשיו" אמרה בנימה מעשית יותר "אנחנו צריכות להמשיך במשימה שלנו ולהתקדם לכיוון הגבול".
   שקט עוד יותר מעצבן מקודמו השתרר ברכב, והבנות אפילו לא העיזו להביט אחת אל עבר השניה ובנימה אופטימית זו התמשכה לה הנסיעה לאיטה.
   בנקודה מסוימת באמצע שום מקום עצרה גלגלים, וגולה ירדה והחביאה את הסיכות מתחת לאיזשהו סלע מזדמן (שהיה נראה כאילו חיכה למטרה זו בדיוק!!).
   כאשר היא חזרה לרכב הואילה בטובה חצי משרה להשתחרר מקיפאונה,
   "אולי כדאי שנחזור בחזרה למטה וניידע את המפקדת?! לא כדאי שנמשיך להסתובב כך ולהמשיך במשימה, אם אנחנו יודעות שאחת מאיתנו בוגדת." אמרה במבט מושפל ונאנחה (אנחה מעושה, מה זה בכלל אומר??), "בקיצור מה אתן אומרות?!" היא בחנה את כולן וחיכתה לתשובה שבוששה לבוא (חח איך האוצר מילים שלי?! אה???!).
   גולה היססה ולבסוף הפטירה "אני בעד".
   מקלות הוסיפה "אם ככה אז גם אני" ובלחש הוסיפה "אוךך הלך האקשן…." כמובן שזה לא היה מספיק בלחישה והיא זכתה שוב למטר מבטים מצמיתים ומעוצבנים.
   רק גלגלים עשתה פרצוף "אבל אנחנו באמצע משימה יש לנו עוד הרבה מה לעשות! אי אפשר לנטוש ככה באמצע!".
   לאחר שתיקה קצרה מאוד הכריזה גולה "מצד אחד גלגלים את ממש צודקת אבל מצד שני עדיף שלא ניקח סיכון".
   מקלות החליטה שגם היא צריכה לשאת את נאומה "טוב אז עכשיו צריך להגיע להחלטה, מצד אחד כמו שאחותי המסורה והמתוקה אומרת, אנחנו באמצע משימה! ומאידך כמו שאומרת חצי משרה מפקדתנו המהוללת אנחנו לא יכולות לקחת את הסיכון שיש ביננו בוגדת ולהמשיך את השימה כאילו כלום. לפי דעתי ניכנס לפשרה, נחזור לקרייה ושם נכין תוכנית מגירה חלופית. אה! מה אומרות?!"
   "אחלה פשרה" הסכימה גולה "הלוואי על כל הפשרות שיהיו מופשרות ככה…"
   "אז חוזרים?!" השלימה גלגלים עם המצב.
   "כן" הכריזה בחגיגיות חצי משרה שכל המהלך האחרון לא היה נראה בעיניה בכלל.
   "כן" הכריזו גם גולה ומקלות בנימת ניצחון.
   "אל תדאגי מקלות" המשיכה גולה "יהיה גם אקשן במשרד, ועוד איזה אקשן!".
   עכשיו היתה מקלות מרוצה בתכלית.
   ***
   {6.
   איך גולה תשאר מנומנמת?
   הרי רק מהבום הזה – לפי ההגיון – הן היו צריכות להתעורר בבהלה…}
   'בוםםםםםם!!!'
   ההכרזה החגיגית הזאת הרקיע שחקים.
   מה לעשות?! הרי זה התוצאה של התנגשות חזיתית ומהירה של רכב עם עמוד חשמל.
   "הכל בסדר? מישהי עוד בחיים חוץ ממני?" יללה מקלות.
   "לצערך כן" אמרה גלגלים "הכל בסדר איתך מקלות? נפצעת?!" המשיכה גלגלים לאחר שניה של מחשבה.
   "אמממ ניראלי שכן, הרגל כואבת לי מאוד" נאנחה מקלות "וגם הזרת ביד….".
   "טוב עזבי את הזרת, מי עוד שומעת אותי?!" צרחה גלגלים.
   "איי, מה קרה? איפה אנחנו???" שאלה גולה בעודה מנומנמת.
   "אל תשאלי" אמרה מקלות "חטפו אותנו חייזרים".
   גלגלים התבררה בכל אותו הערב כאחות מסורה ונאמנה עד מאוד ולכן הרשתה לעצמה לומר "אוף מקלות שתקי כבר!".
   גם חצי משרה נזכרה שהיא צריכה להעיד על הימצאותה בחיים "גם אני חייה וניראלי שגם אני נפצעתי, אבל לא משהו רציני, איפה הלה כשצריך אותה באמת??!".
   "טוב בנות" הכריזה ברשמיות גלגלים "אני עורכת הרגע סריקת מצב: עשינו תאונה עם עמוד חשמל – – "
   "את עשית" קטעה אותה באכזריות מה מקלות.
   גלגלים התעלמה מהערה והמשיכה "אין שום אופציה שהוא יואיל בטובו להמשיך את הנסיעה, חלקנו פצועות – – "
   "מה זה פצועות, הלכה לי הזרת!" קטעה שוב פעם מקלות את אחותה המסורה גלגלים, וגם הפעם התעלמה גלגלים והמשיכה.
   "אנחנו באמצע שומקום, ואף אחד לא יכול לדעת איפה אנחנו ולבוא לעזור לנו,
   מה שכן" הוסיפה בנימה מעודדת, "אנחנו כבר בגבולות ישראל, אין מה לעשות אנחנו נאלץ להתקדם למקום ישוב הקרוב ולבקש עזרה".
   "מה שנכון נכון" הפטירה חצי משרה, שמאז גילוי הבגידה נהיתה אדישה מאוד.
   ובנימה אופטימית זו אספו בנות הקבוצה ציוד חיוני והתקדמו לעבר שום מקום נוסף.
   ***
   ————
   [רכבת חרדל]
   ספירנגפילד נכנסה לחדר בו ישבו במבי, גל וגלידונת שוכחת בעליל את עניין החקירה.
   "אתם לא מאמינות מה קרה …" בקצרה סיפרה להן את המקרא עם רכבת והמחבל, מנסה להחסיר פרטים שיכולים להרוס את הגאווה העצמית שלה.
   "ברור שפספסתן אותו". במבי לא יכלה להתאפק, הן יושבות בחדר הזה ללא עשייה כשבחוץ קורא כל האקשן. מקלות הייתה מוצאת משהו יותר מעניין להגיד.
   "כבוד המפקדת, באמת לא מבינה אותך. במקום חמנייה, שבואו נודה לא יודעת להשתמש בנשק, היית משחררת אותנו והסיפור היה נגמר בתפיסתו ולא בשיחרורו". גלידונת ירתה את המשפט כמו מכונה, רואים שהוא תוכנן מראש. היא לא סבלה את השחצנות,שלא נתנה לספירנגפילד לשחרר אותן.
   "דיי!!" גל צרחה, "על מה אתן מתווכחות עכשיו? אנחנו אמורות להיות ליד הגבול עם סיני, לגיבוי לעת הצורך לחוליה של חצי משרה. שמתם לב שהן לא מסרו שום עדכון? מה קורא אתן?" היא באמת דאגה, הן אמורות לעזור להן והן פה.

   {כנ"ל 4C..}

   ספירנגפילד עמדה המומה ולא אמרה כלום. מה קורה לה? היא חייבת כמה דקות עם עצמה. אבל לא עכשיו, לא עכשיו. "בסדר. תמשיכו".
   הם קפצו במהירות אל מחוץ לחדר, מודעות לעניין שזה היה חד פעמי.
   ***
   "את מוכנה להסביר לי מאיפה השגת את המעיל הזה?"אלי כבר הסבירה לרכבת על היותה שייכת ליחידה מובחרת ולמה. העניין שלא נותר פתור בעיניה זה היה המעיל. בדיווח של החוליה של גל על הפיגוע עם הילד, היה מוזכר מעיל גשם בצבע ירוק. (זה לא אומר שהוא היחידי בעולם, אבל למה לפספס הזדמנות?).

   {כנ"ל 5.}

   "אההם, אולי זה ישמע מוזר אבל אני אספתי אותו מהספסל". רכבת עצרה לרגע לבדוק את תגובתה של אלי. היא יכלה לדמיין לעצמה איך שהגלגלים שלה התחילו לנוע בכיוון ההפוך. פניה של חברתה למשרד היו חתומות(כיאה לסוכנות דגולות;). לבסוף הפסיקה לנסות לגלות את תחושותיה והמשיכה.
   "יש לי מספיק בגדים זה היה פשוט ניסיון למנוע אירוע חבלה",
   חמנייה שישבה בצד קרבה לעצמה את המחשב, בהיכון לקלוט פרטים מעניינים (בתקווה שהפעם התהליך יעבור מהר).
   "עברתי ברחוב וראיתי איזה בן אדם מדבר בטלפון, ביד הוא החזיק מעיל. האמת שהוא עצמו לא כל כך עניין אותי, מה שכן שבכיס שלו היה תחוב סכין…"
   =============
   [במבי]
   "סכין?" ספרינגלנד המהמה. "ולמה שהסכין שלו תהיה גלויה?"
   רכבת הצטמררה לרגע. "ספרינגלנד" אמרה בשקט. "היא היתה מגואלת בדם עוד לפני דקירת הילד".
   ****
   "גל!!!!!" ספרינגלנד שאגה אל תוך הטלפון.
   "מה קרה?" היא מהירה להרים. מעבירה את מבטה מבמבי לגלידונת לסירוגין.
   היא ירתה כמה מילים אל תוך הטלפון.
   "קיבלתי זזנו".
   "מה יש?" במבי רצה אחריה. גלידונת קפצה מהכיסא המסתובב באנחה. "מקווה שהפעם זה אמיתי".
   גל בחרה להתעלם. "יש לנו מסלול של האיש. צוות 5 עבד יומיים שלמים כדי לחפש עקבות ולהרכיב לנו את המסלול המדויק ביותר. אנחנו יוצאים בעקבותיו".
   במבי קפצה אל כיסא הנהג. "לאן?".
   "הנהגת הלא מכותרת שלנו אה?" גל חייכה במתח.
   "כשאני נוהגת אני לא מקיאה", היא הרימה את האנברקס. מחכה שגילדונת תטרוק את הדלת.
   גל הפעילה את הוויז של המוסד. "זזנו".
   ***
   "פצעת את הילד", הוא נעץ עיניים מכווצות במסך. מעשן בשרשרת.
   "בדיוק. כמו שאמרת".
   "ולפני זה?"
   "פצעתי את הילדה נוי. אחות של אחת הסוכנות".
   "והם עוד לא יודעים מזה?"
   "לא", הוא ניקה את הסכין בקור. אדיש. "היא במחסן, במרחק של כמה קילומטרים".
   "ערה?"
   "צורחת מכאבים".
   "אנחנו צריכים אותה שקטה", נעץ בו מבט של מורת רוח.
   "לצאת להרגיע אותה?"
   "בלי יותר מידי מכות. אני רוצה אותה בחיים. היא תהיה סחיטה קלה".
   הוא הנהן. פושט את המעיל הירוק ומחליף בגדים. "התוכית הזו חייבת להצליח".

   ———————
   [רכבת חרדל]
   רכבת ישבה בעוד אחד משיעורי ההכשרה של המוסד , מביטה בשעמום במורה שהרצה על בעיית השלום של ישראל עם הערבים ועוד שטויות למיניהם.
   ידה אוטומתית התחילה לקשקש עם עפרון על השולחן צורות דימיוניות.
   "השחטת ציוד מובילה להרחקה מהיחידה". רכבת החווירה לרגע, הסמיקה ואז החווירה שוב. היא התחילה למחוק במרץ את אומנויותיה, מנסה להיות יותר קשובה לשיעור.
   "פיגוע, הוא האמצעי בלבד לשם מטרה כלשהי. הבעיה- זה לא נסיון חיבול , אלה המניע שלו…"
   ***
   "מה אתה רוצה ממני?!"היא צרחה את מלוא נשמתה, רגע לפני שתחבו לה בד מסריח לתוך הפה. כמעט נחנקה.
   "את נכנסת למוסד, מחבלת ומעבירה מידע. בשאר נטפל אנחנו".
   היא הסתכלה בעיינים שלו ומיד הורידה מבט. הן נטפו שנאה, חוץ מזה לא היה שם כלום. ריק.
   הוא המשיך "אם לא…"הרשע רק התעצם בפרצוץ שלו "תדברי עם אחותך".
   היא נסתה לשאול מה זה אומר. לא יכלה, הסמרטוט הפריע לה. ירקה לו אותו ישר לפנים המופתעות. כתגובה קבלה רק סטירה מצלצלת…
   ***
   "הו, סוף סוף" הייתה זו אלי, מסתכלת עליה במבט צוחק.
   "אגב, סליחה על הסטירה. חשבתי שהתעלפת. כנראה שסתם נרדמת. מה, היה כל כך משעמם?"צחקה בקול והלכה.
   ***
   —————
   [מקלות בגלגלים]
   היא הסתובבה סביב עצמה במעגלים.
   ידה רעדה על הטלפון ולא הצליחה להגיע להחלטה.
   הקולות צעקו בתוך ליבה וכמעט שהתחרשה.
   התמונה של נוי מיוסרת במחסן נטוש צפה ועלתה בה.‎
   היא נשמה עמוק מנסה להשתיק את הקולות הזועקים והתקשרה.
   "הסוכנות שאתם מחפשים נמצאות 120 מטר צפונה מהבונקר שלכם" היא ירתה את המילים במהירות מנסה לא לחשוב על משמועתן.
   "קיבלתי". צליל הניתוק חדר לאוזנייה ונשמע לה באותו רגע הצליל הכי מאיים שקיים.
   מצפונה ייסר אותה קשות ורק המחשבה על נוי הסובלת הצליחה להשתיק אותו.
   * * *
   "בוס, תראה איזה יופי מה שעשיתי, נכון?" הצעיר חייך חיוך זחוח שהתפשט מאוזן לאוזן.
   "לטובתך כדאי שתמחק את החיוך הטיפשי שלך מהפנים ומהר" סינן הבוס בעצבנות "אילולא הטיפשות שלכם היינו יכולים לתפוס אותן ממזמן" נשף לעצמו בכעס ויצא בטריקת דלת‎.
   "אבל עוד לא ראית איך תקעתי אותן בעמוד" התלונן בקול מסכן
   הוא עבד שעות רבות על מנת לפרוץ למערכת האוטומטית של הרכב של הסוכנות וחיכה למחמאה מהמפקד.
   "תשתוק כבר!" צרח עליו חברו שלא סבל את חברו לעבודה בשל בורותו.
   "אם לא אבא שלך כבר ממזמן היית בשור בבסטה של העגבניות" הוסיף בזעם.
   הבחור שתק מהסיבה שידע שכל מילה שאמר חברו מדויקת לגמרי.
   "צריך לשלוח לשם חוליה לפני שהן יברחו" הוסיף לדבר במעשיות.
   הוא קם ממקומו טרק את הדלת והלך לדבר עם מפקדו.
   "המפקד אתה שולח חוליה?" שאל בענייניות.
   "לא" זעם הבוס "פספסנו, הן כבר בגבול ישראל".
   הבחור שתק מבין עתה מדוע מקודם כעס כל כך "למה הן עשו את זה?" תמה "הן יודעות משהו?".
   "אני מקווה שלא" הבוס ענה באיטיות הוא חיבב את הבחור הזה, הבחור היחיד מכל חבריו עם ראש על הכתפיים כפי שנהג לומר.
   "אפשר לתחקר את הסוכנות שתפסנו אם הן יודעות משהו על זה" הציע בהיסוס.
   "נסה" הפטיר הבוס באדישות "אני לא חושב שתצליח להוציא משהו מהגלמים האלה"

   +++
   טויב בננות, אז כמו ששמתן לב, כשרשמתי {} זה היו כל מיני הערות שאני צריכה שתענו לי עליהן…
   אם יש טעות כלשהי או משהו שצריך להוסיף, תקנו אותי בבקשה.

   תודה על האמון חברותת??

   הגב

3. תשובה יפה, תודה.

   הגב