מה את עושה כדי להתגבר על פדיחות שקרו לך?
את פשוט לא מסוגלת לחשוב מה הבנאדם השני חושב עלייך, לא יודעת איפה לשים את עצמך?
מה את אומרת אז לעצמך?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
40 תגובות
כרגע אני חושבת מה יהיה איתי, ועם האנונימיות המדהימה שיש באתר הזה. לא יודעת מה יקרה בחצי יום הבא. לא יודעת מה עוד לחשוב, האמת.
מצטרפת. זה אפילו לא פאדיחה.. פשוט פגיעה באמון, ובפרטיות. סמכתי על האנושיות של אנשים, והם לקחו לי את זכות הבחירה.. מי אמר שרציתי שתדעי עלי את הדברים האלה? למה לא אמרת מיד שאת יודעת?
ואז נזכרתי בקצרצר "זה פגע בך או פגע לך באגו?"(דש גלים)
אז.. כנראה אני צריכה להזכר שלא אני מנהלת את העולם, והבחירה אף פעם לא הייתה אצלי. למה שעכשיו היא תהיה? הוא זה ש"מחיה וממותת". enough.
פעם הייתי צובטת את עצמי חזק חזק כל פעם שנזכרתי בפאדיחה, אחרי זה ירד לנשיכת שפה, עכשיו זה הזזה של הלסת מימין לשמאל.
זה בעיקר המון המון חיזוק עצמי, וכמו הכחשה למה שקרה, מחשבות של 'זה בכלל לא היה כזה גרוע' 'זה לא היה כמו שאת זוכרת את זה'.
וקרו לי כמויות של פאדיחות.
הא, ועוד משהו חשוב, לשפר את התדמית אצל המישהו שראה/היה איתו הפאדיחה, פשוט להתנהג כמו בנאדם;))
זה החיים, וכולם זה קורה, וכמו שלך לא נעים שזוכרים את הפאדיחות שלך, ככה אל תזכירי לאחרים, זה מביך.
אני מעדיפה לשכוח אתזה.
ואם אני נזכרת אני מסמיקה ומתפדחתתת
ש"לא נעים מת מזמן ופדיחה קבור לידו".
בתאוריה זה נשמע אחלה, אבל בתכל'ס?..
עובד לי:)
חחח מאמצתת יאוו
את חמודהה חח
ענק
וואי אממ קרה לי הרבה
מנסה לשכוח מזה ולומר לעצמי שהבנאדם ההוא כבר שכח מזה..(למרות שלא נראלי? בטח לא בכמה ימים שאחרי..)
אוכלת ת'צמי.
אבל זה לא עוזר חח
סליחה אין לי מה לעזור.. צכה שיעזרו לי, למה קורות לי פוולל פדיחותת בחיי. כאילו חיי מלאיי פדיחות בצורה — חחח קיצר וכל פעם אני אוכלת תצמי מחדש וצוחקת על עצמי וזה… לא נורא זה גם חויה 🙂
מזדהההה!!!!
מנסה לחשוב על משהו אחר ולשנן לעצמי בכל שכולם אוהבים אותי והכל בסדר. לפעמים מצליח לפעמים לא.
בקול*
איך אני שמחה שעברתי בית ספר.
כמעט כל הפדיחות נקברו על הדרך, וזה המווון
מזדהה איתך, מאוד.
אבל פחות בקטע של 'מה הבנאדם חושב עליי'.
פשוט, כשאני נזכרת באותה פדיחה, אני מסמיקה כאילו זה היה אתמול,
ומרגישה ממש את אותה ההרגשה שהייתה אז.
ואולי קצת מלקה את עצמי, לפעמים.
מה אני אומרת לעצמי?
שאני בנאדם, כמו כולם, ולמרות שאני פרפקציוניסטית למדי, מותר לי לטעות.
'סבא שלי נהג לומר, 'מה יותר אנושי מלטעות'?
(מחילה אם פישלתי קצת, לא זוכרת בעל פה.)
את גם זוכרת את הסיטואציה המדוברת והשכיחה למדי בה אמר זאת סבו של יתיר, הארי?
יש גבול לכישרון!
אפילו לכישרון כמו שלי.
( סתם, נראה לך שלא?
בכל פעם שהילדים שברו או התפרעו קצת יותר מידי)
בום.בום.
זה המקל שלו.
חח ואו
אהבתי, הארי.
סבא של יתיר בנאדם חכם.
יפה יפה!
לאחרונה הארי מזכירה בכל תגובה שניה שלה את הממלכה היפה הזו- – –
מה את קוראת עכשיו, ילדה?
אוחח, אני כזו שקופה?
קראתי יוזבד לפני שבוע, הולך?
מה לעשות שיש בספרים האלו פניני לשון מיוחדים, סבא של יתיר באמת בנאדם חכם, טפו טפו.
אני אומרת לעצמי שהוא בטוח שכח מזה?
אומרת לעצמי שאם היא צוחקת אז יש לה סיבה טובה
וצוחקת גם?
פעם הלב שלי היה נעצר לרגע ונעצרה לי הנשימה.
גם היום, בעצם. אבל למדתי להתעמת עם התמונה הפדחנית ולהגדיל או להקטין אותה, לצבוע אותה ולהכיר אותה יותר.
ובכלל, אני ממליצה לאמץ גישה לחיים של:"כל אדם עושה את מה שנראה לו לנכון ברגע ההוא"- בכל רגע את עושה את מה שנראה לך נכון לעשות, אז אין מה לשפוט את ההחלטה שעשית באותו רגע.
ובקשר לאחרים- אל תדאגי, לא שבאמת אכפת להם מההתנהגות שלך באותו הרגע. מקסימום הם יגחכו לעצמם
מוסמקת קשות
ואומרת לעצמי בראש שפאדיחות זה דבר
שבסוף רק את זוכרת
ככה שהכל גוד?
המחשבה הזאת שעוד לא עברת את מחצית מהפחדות שאת עוד צריכה לעבור… יש לי עוד הרבה שנים לחיות בעז״ה, וכמובן גם עוד פדיחות שעלי לעבור… אוףףף
צוחקת ואומרת שפדיחות זה בריא! חח אלא אם כן לא שמו לב אז יותר טוב
ואאאי אמאלה הזכרת לי סיטואציה מביכה רצח שהייתה לי יאווו
פשוט אמרתי לעצמי לעשות כאילו הכל כרגיל
וכנראה אני אחלה שחקנית כי הכל באמת היה כרגיל
ובואי לכולם קורה כל הזמן פדיחות מלשות נתגבר עלזה…
תמודדי.(=
אני אומרת לעצמי- אם אני הייתי במקום אותה בת והיא היתה עושה אומרת את הדברים האלו מה הייתי חושבת עליה.. התשובה תענה לך..?
וגם אני משתדלת לצחוק על זה וזה פשוט עובר..
כולנו בני אדם. כולנו!עושים פדיחות..
בדיוק לאחרונה הייתה לי פדיחה עם חברה אבל אני פשוט לא התייחסתי אל זה המשכתי כאילו הכל טוב
ובאמת הכל טוב!!
אל תשכחי שגם זאתי שמולך עשתה פדיחות אי פעם והיא מבינה..
מתה
אני חושבת לעצמי שכמו שאני לא זוכרת את הפדיחות שהיו לחברות שלי (רק את הפדיחות שהיו שלי), ככה(99.99%) הן (או כל אדם אחר- קל וחומר אם הוא זר) לא זוכר/ות את זה.
זה מאוד תלוי אם הוא מכר או זר בשבילי
אם הוא זר, כל הסיכויים שישכח במהירות שעשית את הפאדיחה. חבל לחשוב על זה.
אם זה מכר, אני עושה את השיטה הקלה וה'מפחידה' ביותר. שואלת אותו.
איך הוא מרגיש עם הפאדיחה שלי.. ואם היה מצחיק..
בסופו של דבר זה יהפוך לדיבור קליל ומצחיק שישעשע כל אחת מבנות עמ"י 🙂
יש לנו גם את השיטה לשתוק, מה שלפעמים נתפס כהוריאנט הטוב ביותר.
בכל מקרה, כדי לתת את ההצעה הכי נכונה עבורך צריך לדעת יותר באיזה כיוון הפאדיחה. מציעה לך לפנות למישהי שאת סומכת עליה ולהתייעץ (כדי לחסוך לך זה אפשרות רק אם זה מאודד מציק לך). המשך ערב טוב.
מסמיקה ואז מהר מנסה לדמיין איך תראה אחותי עם פטריה כחולה
ברגע שאני יזכור את כל האנשים שקרו לי פאדיחות איתם אני אולי אדע להרגיש לא נעים לידם חח
היי ילדונת
תחיית המתים.
ראית מה זה? הנערה בעלת תשע הנשמות.
ומה איתה? מה שלומה?
לכל אלה שאומרות שהבנא השני זוכר ופאדיחות..
כדרך העולם אנשים פשוט לא זוכרים מה היה בארוע זוכרים רק את ההרגשה שנתת להם…(יש משפט כזה לא זכרתי תמדויק)
מעבירה את המחשבה על זה בדכ
אין הרבה מה לעשות עם המחשבות האלה..
אם יש אפשרות – תקחי מזה מה שאת יכולה להבא
זהו? זה סתם מחשבות לא יעילות?
עזבי, תחשבי על משו אחר..
ואי קרה לי מלא פעמים
עם פדיחות של החיים
אני בכללי תמיד צוחקת , גם מה שלא אמור להצחיק מצחיק אותי
ופשוט כשקורה פדיחות אני הופכת אותם למשו מצחיק
וזה באמת משנה את ההסתכלות גם שלי וגם של מי שקרה לי איתה פדיחות למשו שכאלו מי יזכור בכלל שזה היה