אני מ-פ-ח-ד-ת!!!
כל כך הרבה פיגועים ארעו לאחרונה וה' ישמור, כל כך הרבה נהרגו!!
פתאום אני לא מרגישה בטוחה ללכת בעיר שלי, שעד עכשיו לא חשבתי בכלל שיכול להיות לי סכנה שם…
אני רועדת כמו עלה מכל ערבי וכל דקה בודקת שאין אף אחד שבה לדקור לי סכין בגב
אני היחידה ככה?
יש דרך להתגבר על הפחד הקיומי הזה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
לא. את ממש לא היחידה.
וזה ממש נורמלי והגיוני.
בדכ זה תמיד ככה באופן טבעי אצל כולם.. עם הזמן.. כשקצת ירגע והרמאדן נגמר.. חוזר שוב הרוגע והאדם נכנס לאט לאט שוב לשאננות שהוא היה בה קודם.
אם זה לא קורה. ואת עדיין בחרדה, אז זה בסדר לגמרי ואת יכולה פשוט לטפל בזה וכו.
אני מבינה את הדבר הזה נורא. גם אני כזאת.
וזה הכי טבעי שבעןלם שככה זה יהיה. זה גם בריא שזה ככה. הגוף באופן טיבעי מחפש להגן על עצמו.
אני לא חושבת שאת צריכה להתגבר על הפחד הזה, בכל אופן לא עכשיו.
תתני לו להיות. אבל תביני שמה שכתוב לאדם זה מלמעלה. לא משנה מה.
ומה שנגזר עלייך יקרה גם אם תהיי חודשיפ באיזה מרתף.
אם את בחרדה יותר ויותר. וזה גורם לך להסתגר יותר מידי וכו.. אז צריך בעיקרון לטפל בזה קצת.
אממ מקווה שעזרתי משהו.
בהצלחה נשמה❤
אמונה.
תראי משהו מהמם שבדיוק שלחו לי אתמול:
פעם כשהיה מתח עם הערבים- הייתי הולך ברחוב ובודק שיש אבטחה ויש חיילים- ואז הייתי נרגע.*
*ופתאום ראיתי שאם בעל המדים לא נושא נשק- הוא לא שווה הרבה יותר ממני ואולי אפילו פחות- כי המדים שלו מהווים סימן זיהוי למי שרוצה להרוג אותנו.*
*בעקבות זה הבטחון העיוור הזה בצה"ל החל להתערער.*
*אז החלטתי להוציא רשיון לנשק- ככה אני בטוח מוגן—*
*עד שערבי חטף את הנשק מידיו של ידיד שלי והרג אותו- באקדח שלו.*
*אז הבנתי שגם הנשק לא באמת עוזר.*
*הפסקתי ללכת ברגל- מהיום רק נסיעות**-*
*עד שמחבל עלה על אוטובוס**.*
*החלטתי יותר לא לנסוע בתחבורה ציבורית- אלא רק עם הרכב-*
*עד ששמעתי שזוג נרצח ברכבו.*
*חשבתי לא לצאת מהבית לעולם-*
*עד שמחבל התבצר בתוך דירה, בקומה רביעית.*
*רציתי לעזוב לגמרי את המקום ולעבור לעיר בטוחה-*
*ואז הם הגיעו למרכז הארץ.*
*חשבתי לעבור לחו**"ל-*
*אבל הם הגיעו ללונדון לפריז ולניו יורק**.*
*אז הסתכלתי מסביב וראיתי אנשים עם מדים משלהם מסתובבים מאושרים ובטוחים-*
*הם טענו שאלוקים שומר עליהם .*
*אז שמתי כיפה וציצית ואפילו שחור לבן- והייתי בטוח שלא יגעו בי.*
*ומשום מה החליטו הערבים שהם מתחילים לפגוע דווקא בחרדים.*
*אז התחלתי להיות לא בטוח בתלבושת שלי- כי אולי היא דווקא זאת שתזיק לי.*
*אבל הם עדיין היו רגועים-*
*אז הלכתי אליהם ושאלתי אותם איך הם עוד שמחים–*
*והם ענו שבנוסף למדים- הם גם חמושים—-*
*והם הרימו את הראש*
*הסתכלתי למעלה וראיתי אותו—*
*ואז הבנתי-*
*שלא המדים הם אלו ששומרים- אלא הנשק-*
*הנשק שאף אחד לא יכול לקחת אותו, כי לאף אחד אין גישה אליו-*
*לנשק הזה קוראים אמונה!*
*אמונה שיש רק מישהו אחד שיכול להחליט מה יקרה איתי בכל רגע.*
*והיום, כשאני מסתובב ברחוב אני מסתכל רק למעלה- כי הוא בטוח נמצא שם.*
*-ואני חמוש יותר ובטוח יותר מכל שוטר או חייל שבאיזור-*
חזק…!!!!! שווה קריאה!!
וואו! יפה ממש!!
ואו ואו ואו
קטלני
מהמם.
אבל יש לי סיוג:
בשורה הכמעט אחרונה כתוב "אני מסתכל רק למעלה- כי הוא בטוח נמצא שם". למה רק למעלה? השם איתנו, פה. לידי ולידך, בכל מקום. בתוכנו. אלוקים בשמים. וגם בארץ. וגם בים וגם באויר וגם בכל מקום ומצב וזמן עליו ניתן לחשוב.
מכירה את השיר "השם הוא פה השם הוא שם השם נמצא בכל העולם…"? זה לא סתם מילים, זו האמת.. אמנם שיר ילדים, אבל גם לילדים יש שירים נכונים:)
איזה יפהה!!
אהבתיי
וואוו חזקק
אני גם ככה, הזדהות קשה!!!!
וואו כל כך מובן.
כאילו אנחנו עכשיו הולכים ברחוב ולא יודעים עם עוד שניה עדיין נלך באותה שלווה זה ממש מפחיד
אבל מה שכן, שאני חושבת על כך שלא אני אחראית מה קורה לי, אלא יש מישהו שהוא אחראי עלי והוא קבע מלמעלה מה יהיה איתי. והוא אבא שלי! הוא בעצם אחראי על כל מה שאני עושה ומה שאין לי שליטה עליו! זה קצת מרגיע…
לא היחידה
וואו מבינה אותך..
אממ אני הייתי ניראלי יותר פחדנית ממך..
לא יצאתי מהביתתתת
כאילו ואם ראיתי ערבי אני משנה את המסלול הליכה לצד הנגדי..
ממש דמיינתי איך הוא מוציא את הסכין, חלמתי על זה בלילה..
יהיו פה כאלה שיגידו אמונה- והן לגמרי צודקות..
אבל לי אישית עזר כשקראנו תהילים בכיתה ובעיקר שהבנתי שאין להם מניעים לעשות לנו משו.. השב"כ עוצרים מלאאא נסיונות פיגועים שאנחנו אפילו לא יודעים עליהם..
אפילו יש סיכוי שעכשיו ממש..
וכן, תגידו לי שעכשיו בחודש הרמאדאן הפיגועים ימשיכו ובעוצמתם, אז הפוך..
בגלל שהם עשו פיגועים לפני הרמאדאן התחילו לשים עליהם עין ולטפל בהם יפה ברמאדאן..
אל תפחדי, זה מה שה' רוצה, ואם ה' רוצה שמישהו יפגע, אז אם זה לא יהיה מהפידוע זה יהיה ממשהו אחר, והפוך, אם ה' רוצה שמישהו לא יפגע, גם אם יהיה מול הקנה לא יקרה לו כלום- כמו שקרה בבני ברק להוא על האופנים.. ולאברך שברח
אני לא גרה במקום מסוכן
למרות שבעצם כל מקום הוא בפוטנציאל של פיגוע
אבל סכנה ממשית לא
ואני עדיין רועדת מפחד
חייבת גם עצה??
גם אני פחדתי נורא נורא, ברמה כזו שרצו לשלוח אותי לטיפול בחרדות.
אולי עוד אלך, אבל רוצה לשתף במה שעזר לי בינתיים:
1. תפילה! אולי נשמע בנאלי, אבל זה הכי אמיתי בעולם. התפללתי וביקשתי על זה הרבה ואני ממש מרגישה שנושעתי בעניין הפחד במקום זה.
2. חשיבה לוגית בעניין, שהרי מי שפוגע וגם מי שנפגע הם בודדים, מתי מעט מתוך מליונים, מה ההיגיון שדווקא בי יפגעו? זה בערך כמו שיש לי סיכוי לזכות בלוטו… מה גם, שברור שרוב הערבים סביבנו רוצים להמשיך בחייהם, ומרבית הסיכויים שמי שהולך לידך לא רוצה למות בגללך…
3. שמעתי על סגולה נפלאה בשם המקובלים הספרדים בירושלים, שיש להקפיד שלא לדבר מהרגע שיוצאים מהשירותים ועד לנטילת ידיים וזוהי סגולה להנצל מרציחות הישמעלים. הסגולה הזו התפרסמה עוד לאחרונה אחרי שקרה נס לאברך מב"ב שהמחבל ירה בו וניצל ואביו אמר שהוא מקפד על סגולה זו.
4. ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים!