סיפורה של שליחות/7

מילים של אמא

לפרק הקודם לחצי כאן

היא ידעה שזה יגיע. כמו תמיד. השיחה עם אמא לפני הנסיעה. בסך הכל נוסעת לקעמפ של שליחות – כמוה. נוסעת להנות, להתמלא, לקבל ולחזור בעז"ה עם הרבה כוח להמשך השליחות.
אבל גם עכשיו, אמא לא ויתרה. כמו שלפני הטיסה לכינוס השליחות היא לא ויתרה.
"תזכרי שאת שליחה בכל מקום." היא אמרה לה. "גם אם לכאורה כולנו חב"דניקיות. גם אם אפילו כולן שליחות! תזכרי שאת שליחה. תזכרי שאת שונה ושאת צריכה להיות דוגמא חיה!."
היא כבר ידעה את המשפטים האלה בעל פה. יכלה אף לדקלם אותם מתוך שינה.
בינינו… לפעמים אפילו נמאס לה לשמוע את זה. 'כן, אני יודעת, אני שליחה בכל מקום, אני צריכה להיות דוגמא…' הייתה חושבת בליבה ומתוך קבלת עול מאזינה לאמה בדממה בכל פעם מחדש.
שנים יחלפו…. והמילים ימשיכו להדהד באוזנה. היא תמצא את עצמה בארץ ישראל, רחוקה מהמשפחה. אך המילים של אמא לא ירפו. בכל ניסיון, הם יעמדו מול עיניה. בכל התלבטות היא תזכור: "את שליחה בכל מקום. את דוגמא." ואם היא דוגמא – כיצד תרשה לעצמה לקנות חצאית גבולית, או לשנות את תסרוקתה מקוקו מסודר ל"חצי אסוף" עם קליפס?

"כל אחד שליח" – אומר הרבי אין ספור פעמים. כל אחד ובכל מקום. ואם כל אחת תזכור את המילים האלה, את המשמעות שלהם – מובטח לה שיהיה לה הרבה יותר כוח לעמוד בנסיונות.
1. כי היא תדע שיש לה את הכוחות של הרבי.
2.כי באופן טבעי, כשאת משפיעה – אינך מושפעת. כשאת יודעת שאת מהווה דוגמא – את תקחי הרבה יותר אחריות על מעשיך.
שנים יחלפו… והשליחה הצעירה תזכיר לאמה את הפעמים האלה שהן היו מסתגרות בחדר והיא הייתה משמיעה לה את המילים המוזכרים לעיל. למרבה הפלא היא תגלה שאמה לא זוכרת את הרגעים האלה..
האם זאת לא הוכחה להבטחת הרבי כי הוא לוקח את חינוך השלוחים "עליי ועל צווארי"…?
אשרינו!