לב אפור / 22

קצת יותר מחצי מיליון דולר

לפרק הקודם

דבורה דפקה קלות על דלת חדרה של ליבי.

"ליבי? את כאן?" היא פתחה בעדינות אחרי שהמתינה ולא שמעה תגובה. ליבי היתה שקועה בשינה, עייפה מיום הלימודים שהיה לה היום. דבורה סגרה את הדלת וירדה אל המטבח.

"מנוחה? מה נשמע?" שאלה אותה לאחר שזו ענתה מייד.

"דבורה מה איתך?"

"ב"ה מעולה! הרבה זמן לא דיברנו.. איך מתקדמת ההפקה לדינר?" בתוך קלחת ההתמודדויות החדשות דבורה כמעט שכחה מזה.

"נהדר! סיפרתי לך על ההתפתחויות החדשות? השגתי בחורה שתאמן את המופע האומנותי, היא ממש מדהימה והעניינים דופקים בקצב מסחרר… יש שיר מוקלט, תנועות, תלבושות וקטעי דרמה.. הכל!" סיכמה מנוחה בהתרגשות.

"סגרתי עם אולם האירועים, ויש גם קייטרינג כמובן. מנחה אלופה לערב, רבנים ונשים שידברו כבר אישרו את הגעתם סופית" רשימת המשימות שנכתבה בשיתוף עם דבורה מתחילה להתבצע בפועל וההכנות לדינר השנתי של ארגון "עזר ליולדות" תופסות תאוצה.

"שמחה לשמוע שמסתדרים בלעדי! המצפון שלי מייסר אותי על זה… את יודעת מה הארגון בשבילי… אבל כל הסיפור עם השריפה לוקח ממנו הרבה כוחות. מה אני אגיד לך? ה' העמיד אותנו בניסיון, ממש ניסיון דבורה, שלא תדעו" דבורה סיבנה עוד ועוד כלים בתנועות איטיות.

"כאילו שעד עכשיו לא היו לכם ניסיונות"

"זה בגלל שהקב"ה שמח לראות אותנו עומדים בגבורה ושולח לנו עוד" היא פתחה את זרם הברז ושטפה את הכלים תחת זרם המים.
"העולם הזה הוא לא פיקניק, אה?" מנוחה נאנחה. זוכרת את הימים שחזרו ביחד בתשובה, את ההתנגדות של הוריה של דבורה, תקופת השידוכים שהיתה ארוכה, ואת הימים שדבורה חיכתה לילדים..

"כן. בכלל לא. רציתי באמת לשאול אותך, אנחנו מתלבטים האם לשפץ את הבית מהיסוד או ש…" דבורה נעצרה. היה לה קשה להשלים את המשפט.

"שמה?"

"או שנשכיר דירה. השיפוץ הזה הוא עסק יקר מדי ואת יודעת, עם כל הסיפור של השוק האפור הזה.. לא נשאר לנו הרבה ברירות. אין לנו איך לשלם את הכסף שהם דורשים. השריפה של הבית היתה רק חלק מיריית הפתיחה"

"מה את אומרת? ברצינות?"

"כן, הם אמרו שהם מוכנים להתקזז על חצי מהסכום של הבית. בגלל שהוא שווה סכום נכבד מהחוב…"
"מה?!"

"פשוט הזוי. אין לנו מאיפה לשלם את זה. כן?"

"כמה הם רוצים?"

"קצת יותר מחצי מיליון דולר, במזומן"

"מה?! זה אמיתי?!"

"תראי מנוחה, העולם הזה הוא לא אמיתי, הכל הבל הבלים. כסף בא כסף הולך… הדבר היחידי שנשאר זה התורה והמעשים טובים. זו האמת האמיתית"

"אתם גיבורים דבורה. אין לי מילים" הן סיימו את השיחה וליבי כבר נכנסה אל המטבח. שומעת את המשפטים האחרונים.

"אמא?" דבורה הסתובבה לכיוונה.

"אנחנו בעלי חוב של יותר מחצי מיליון דולר? מה? למה? למי?" שאלה שאלות אחת אחרי השניה.

"בוקר טוב לך ליבא שלי" אמא התיישבה על יד השולחן במטבח וביקשה מליבי להתיישב גם היא.

"איך ישנת?" ליבי בהחלט היתה נראית עייפה כאשר באה לראות בשלומה.

"ממש טוב. הייתי צריכה את השינה הזאת… אמא מה הסיפור עם הכסף?" ליבי לא הרפתה.

"תשאלי את אבא. אני לא בטוחה שהוא רוצה שאני אספר לך על זה" אמא הנידה את ראשה לשלילה.

"אבל אני כן רוצה לדעת"

"יוסיף דעת יוסיף מכאוב, שמעת על זה?"

'כשאנחנו במתח, אנחנו כמו קפיץ מתוח, מחכה לרגע שיקפוץ.. זה מצב רגיש, וכל דבר אפילו הכי קטן, עלול להקפיץ ולהוציא אותנו מאיזון' ליבי נזכרה במילים של חניתה. היא חושבת שזה מתאים לה לעכשיו.

'אני מתוחה מאוד לדעת מה אמא דיברה בטלפון. אני מרגישה שעוד רגע אני אתפרץ על אמא בצעקות רמות' חלפה בליבי מחשבה בשבריר שניה.

"כן שמעתי, זה מספר קהלת לא?" ליבי העדיפה לשנות את כיוון השיחה. אמא החלטית לגבי הנושא שדיברה איתו בטלפון, וחבל לה על הזמן. אולי אבא יענה לה.
"יפה ליבי! שופעת ידע, חכמה שלי" דבורה התביישה להודות שהיא רק שמעה את הציטוט המוכר, אך מעולם לא ידעה את מקורו.

ליבי חייכה לעצמה. השכר על שתיקתה והרגעת הרוחות הסוערות והסקרניות בתוכה היו שוות את המשפט הזה.

"את יודעת מה מנוחה סיפרה לי?" ליבי נדרכה "היא מצאה מישהי שתאמן את הבנות לדינר וב"ה דברים התחילו לזוז שם!" כשאמא מדברת על הארגון רואים את האושר שלה.

"איזה יופי" היא התאכזבה שנושא השיחה לא היה לרצונה.

"כן, חשבתי לנסות להציע את עצמנו שנעזור לה, אבל כרגע לא מסתדר.. כל תקופה וההתמודדות שלה" חייכה אליה אמא בעיניים מבריקות. עם כל האמונה והביטחון, יש לדבורה רגעים קשים מאוד, כמו זה שאינה יכולה לעזור בהפקת הדינר של הארגון.
***

מיכאל חזר מהעבודה ושקע בספה. הוא התרווח בנוחות וחלץ את נעליו כהרגלו הישן. מודע לכך שדבורה לא תאהב את זה. אולם הלחץ והמתח בעקבות ההתפתחויות בימים האחרונים משפיעים על התנהגותו. אנשי השוק האפור לא מרפים ממנו.

"אבא, מה הסיפור עם הכסף?" שאלה ליבי.

מיכאל הופתע. לא הבין איך המידע הרגיש הגיע לבתו. הוא החליט לענות לה בלי כפפות.

"אנחנו צריכים קצת יותר מחצי מליון דולר, יש לך איך לעזור לי?"

חיהלה, שהגיעה לסלון התערבה בשיחה  "הוא יעזור לך" אמרה חיהלה בביטחון, מרימה את עיניה למעלה.

מיכאל הביט עמוק בבתו, האמת שהיא צודקת.

"הקב"ה הוא אבא שלנו, וכמו שאבא דואג לתת ולהעניק לילדיו את כל צרכיהם, כך גם הקב"ה!

אני מאמינה באמונה שלימה, שיהיה לך כבר השבוע את כל הכסף שאתה צריך!"

מיכאל ודבורה החליפו מבטים רבי משמעות, וליבי נשארה עם מחשבות על הכסף שלא קיים.