מה שרואים מכאן… /4
סוף שנה אחד. לפני כמה וכמה שנים.
העברתי את דמותן של תלמידותיי בזו אחר זו מוודאת מול עצמי שנתתי לכל אחת מה שהיתה זקוקה לו. בודקת האם כל אחת התקדמה במהלך השנה במשהו. לימודית, ערכית, מידות, חברתית- לא משנה באיזה תחום, העיקר להתקדם יותר ממה שהיתה בתחילת השנה.
ואז הגעתי לא'. תלמידה מתוקה, מקסימה, כמה דרך ארץ, טובה, כזו שתמיד באסיפות צוות אומרים: "כן, אצלה הכל מעולה, נעבור הלאה לבת הבאה".
רגע! עצרי! ציוויתי על עצמי.
באמת הכל מעולה אצלה?
פתחתי את יומן הציונים. הגעתי לשם שלה. ציונים בינוניים. לפעמים גם נמוכים. פה ושם היו גם כמה גבוהים אבל משהו התערער בקביעה של הכל מושלם.
נזכרתי בה בסיטואציות שונות בכיתה. לפעמים יושבת לבד ללא זוג בשיעורים ובעיקר בטיולים.
שקטה, אבל המבט בעיניים אמר אחרת. נזקק למשהו, למישהו שיראה אותו.
איך? איך פספסתי אותה?? איך לא ראיתי אותה בזמן?
הלכתי עם התחושה הזו זמן רב.
עדיין הולכת עם התחושה הזו..
מאותו הרגע החלטתי לראות את כל התלמידות.
לא רק את המצטיינת והמבריקה שעוד לפני שסיימתי הסבר היא כבר הבינה והוסיפה אחד נוסף משלה.
לא רק את המאתגרת התנהגותית, המתקשה לימודית, המתמודדת עם קשיים רגשיים, משפחתיים ועוד.
החלטתי לראות את השקופה.
זו שלא בולטת, זו שלא תמיד רואים אותה.
לשאול, להתעניין, לקרוא לשיחה אפילו של כמה דקות כדי לבחון מה הצרכים שלה. האם באמת הכל חלק? אולי יש לה צורך בעזרה והיא לא יודעת למי ואיך לפנות?
ובמשך השנים ראיתי כמה וכמה שקופות כאלה שכבר לא היו שקופות בעיני. גיליתי את האור מאיר על הפנים שלהן לאחר שיחה. נכון, לא כולן באמת היו זקוקות לעזרה. אצל חלקן באמת היה הכל מעולה אבל השיחה, ההתעניינות עשתה טוב. להן ולי.
אין מישהו שלא רוצה שיתעניינו בו בכנות, יקשיבו לו, ולא רק כי קרה לו משהו. ככה סתם בלי תנאים.
נזכרתי במשפט שתלמידה זרקה לאוויר הכיתה באחת השנים: "לא משתלם להיות תלמידה טובה".
משפט שאחרי שבחנתי אותו לעומק ובכל הכנות שאפשר הבנתי מה היתה הכוונה.
המרוץ אחר ציונים, אחר הספק לימודי, לעשות ווי על כל המטלות כמורה לא משאיר הרבה זמן לדברים נוספים. והיה משהו במה שאמרה אותה תלמידה.
לרוב, מי שנקראת לשיחות אישיות זו הבת המאתגרת, משמעת וכדו'.
בשנים של המבצעים והפרסים אז אותן הבנות הן אלה שיקבלו מבצע אישי מותאם כדי להשתפר.
פעם שמעתי תלמידה "שקופה" שאמרה שעדיף שישלחו אותה למנהלת… למה? כי זאתי תמיד מבלה בחדר שלה אחרי משהו לא טוב שעשתה.
היא לא ראתה את זה כעונש, בשבילה זה היה פרס, היא רצתה שגם אותה יראו.
מאז אני משתדלת לראות.
ולהראות.
להראות לשאר החברות וגם לצוות את התלמידה השקופה בכיתה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
ואווווו מיוחד ברמות
כאילו את מורה מיוחדת ברמות:)
ואומר לך בסוד שגם אני בת מעט שקופה
אונם ב"ה ב"ה יש לי חברות ואני גם קצת פטפטנית
אבל בכל זאת שקופה שכמוני ??
וכמה עצוב שכן מסכימה עם התלמידה שאמרה לך "שעדיף שישלחו אותה למנהלת.."
זה פשוט רצון כזה שקשה לי להסביר . תאווה(?) כזאת?
את פשוט מדהימה.
כמה שדעה הזאת נכונה
וכמה שהחשיבה הזאת, על השקופה שווה
זה מלא!!
המון
תודה רבה על הפוסט❣
והלוואי שכל המורות יחשבו ככה, והתנהגו לפי מה שהם חושבות…?
ריגשת?
וואו. איזה מורה.. הלוואי עלי.
הלוואי שהיה מישהו בעולם הזה, שמוכן להסתכל בתוכי ולא על הציונים- תוצרים שלי.
וואו. זה כל כך חשוב!
מורה מדהימה
הלוואי על כולנו מורה כזאת, שלא מסתכלת על שקית הניילון השקופה אלא על מה שהיא מכילה.
תודה, הפוסטים האלו נותנים כוח להאמין שיש עוד אנשים כמוך.
כיף לקרוא אותך.
ואון.
המורה את מיוחדת❤
מתלבטת אם זה אמיתי או חלום?
אמלה אני מתרגשת
הלוואי ותהיי מורה שלי…
כנראה שלא אבל רק ה' יודע…
היי אני חדשה פה.. מעניין אותי לשעת.. אם זה באמת מורה שכותבת?
בתור תלמידה שקופה פיתחתי רתיעה ממורות.
אהמ, לא בדיוק שקופה, כאילו כן מהמבריקות שקופצות לענות למורה וזה אבל אפפעם מורות לא לקחו אותי לשחנשים.
ואז, כשהשנה פתאום קרה משהו, המורות התעניינו וכזה, נרתעתי ולא שתפתי פעולה.
יש לך הסבר?
נ.ב
את כותבת מהמם ומהלב, ומורה מדהימה.
כמו שכתבת, פיתחת רתיעה. ראיתי מקרים כאלה אצל תלמידות שפיתחו מנגנון הגנה כדי לא להיפגע. מצד אחד היו בנות שהיה להן צורך אבל בגלל שהוא לא נענה הן כבר שכנעו את עצמן שהן לא רוצות וכשכבר כן קיבלו היה להן קשה להכיל את זה. היה לי מקרה של כיתה שהגעתי לחנך אותן וכשאמרתי שאני אתחיל להוציא לשיחות אישיות ראיתי את הרתיעה המידית של כולן, מתברר שהן הכירו רק סוג של שיחות משמעת. כשקראו למישהי לשיחה אישית זה היה רק לנזיפה או בירור של מעשה שהיתה מעורבת בו. מהר מאוד הן הבינו למה הכוונה ואז היתה לי בעיה הפוכה שכולן רצו לצאת..
וואו.
אני חושבת שדווקא המצטיינות הן בנות שקופות, לא ככה?
גם לדעתי
שקופות כוונתי לבנות שלא נראות בכיתה, בבית הספר. לאו דווקא לבנות שלא קוראים להן לשיחות אישיות.
המצטיינות נראות בכיתה. הן עונות תשובות, מקבלות פידבק טוב מהמורות וגם מהחברות. יש הרבה הערכה והעצמה למצטיינות.
וואו מורה שאכפת לה אני עוקבת אחרי הבלוג שלך ופשוט נפעמת כל פעם מחדש!
ממש מרגישים מהנימה של הפוסט את האכפתיות שלך.
תאמת שהתגובה שלך כאן והבלוג בכללי גורם לי לחשוב שאולי היית מורה שלי?
הייתה לי מורה אחת ממש מדהימה ואכפתית שהתייחסה ממש לכל בת בכיתה, ואני בתור בת שיחסית הייתי נחשבת שקופה בכיתה(רק בכיתה יש לציין?) התרגשתי ממש מהאכפתיות שהיתה למורה כלפי ועד היום זה עושה לי טוב על הלב להיזכר בשנה הזאת.ובכלל זאת אחת המורות שהכי התחברתי אליהן בתיכון.
מדהים שאת בתור מורה שמת את ליבך לכך.
לי יש משהו נגד מורות, לוידעת, פוביה. אינסוף טראומות ? (עדיף לצחוק מאשר לבכות, נכון?)
ככה שאני אישית מאד שמחה ליהיות ’שקופה’ ולנהל את החיים שלי בלי עודף תשומת לב ממורות, אבללללל …….
אני גם יודעת בתור תלמידה שיש בנות שליטרלית הולכות נגד התקנון וכו’ רק בשביל התשומת לב הזאת. פעם חשבתי שזה תינוקי, היום אני מבינה שזה ממש לא, זה צורך בסיסי אצל מתבגרת, זה מה שזה.
שקופה שכמוני ?
היא לא חייבת להיות שקופה לגמרי
היא יכולה להיות מישהי גאונה שמקבלת 70-80
סתם!
כי אף אחד בכל שנות לימודיה לא שם לב שיש לה הפרעת קשב וריכוז קלה
שלא מתבטאת בהפרעות בשיעורים, אפילו להפך
בשיעורים היא תלמידה מצטיינת
היא פשוט לא מתרכזת ויושבת ללמוד למבחנים
לעשות עבודות
ואף אחד לא שם לב
שהיא מקבלת 70 במקצוע שיכלה לקבל 100
וככה היא מסיימת י"ב
עם ממוצע נמוך
ומגיעה לסמינר
ומגלה
שהיא יכלה להרבה הרבה יותר
אז חבל
שהיא חיה בתחושת החמצה
כי אף מורה לא ראתה אותה
חבל
מזדהה.
כל מילה.
היה לי כ"כ קשה ללמוד למבחנים, מתכונות ובגרויות, אף אחד לא יבין את הקושי הזה.
בטיפשותי הרבה ויתרתי בי"ב על כמה מבחנים, מרוב עומס (נפשי, לא לימודי.) ורוב המורות לא התעניינו למה לא ניגשתי למבחן, ולא נתנו לי להשלים אחרי תקופה, אפילו כשחשפתי את עצמי והסברתי שפשוט היה לי קשה מדי.