המלך ואני16

"בסדר העבודה של תורת חב"ד, תופסת התפילה [עבודה שבלב] את אחד המקומות הגדולים והחשובים ביותר.

בליובאוויטש היו כאלו שהיו קוראים להם 'בעלי עבודה', שהיו מתפללים שעות מרובות גם בימי החול של כל השנה, וביחוד בחודש אלול שאז היה זה באופן אחר לגמרי. כשהיו נכנסים לחדר השני של ה'מניין', היו נפעמים מהמחזה הבלתי רגיל שנתגלה.. כל אחד שקוע בשרעפיו ושרוי בדביקות, אינו שומע ואינו רואה את הנעשה סביביו.. זה שר בניגון חב"די 'ברוך גוזר ומקיים', השני אומר 'חנון ורחום', השלישי אומר 'וכולם משבחים ומפארים', ואחר בעיצומה של תפילת 'אהבת עולם' ואומר מילים ספורות.. כאשר פירוש המילות מזדקר מכל מילה, בכל כך הרבה עסיסיות של השגה.. בהתקשרות כזאת וקול תחנונים כזה, שמרגישים שבכל מילה מתעלה המתפלל מעלה מעלה.. הוא מתקרב יותר ויותר אל הנקודה, והנה הנה הוא משיג את מטרתו".

—

קטע זה נועד בשביל מעט להמחיש לנו מה קורה בשעת התפילה, כל מה שנאמר כאן מורגש גם כאשר התפילה היא רק שעה אחת ולא שעות מרובות.

כאשר את באמת אחוזה בתפילה, את מנסה לגלות את העונג שבה, באמת מתבוננת ובוחנת את המילים, את מרגישה שעם כל מילה נוספת הנשמה שלך עוד יותר מתעלה.

הנפש האלוקית מהרגע בו גמרת את התפילה סופרת את השעות עד לתפילה הבאה שלך, היא כ"כ משתוקקת אליה, גם כאשר את מתפללת במהירות מרובה, היא מתעצבת שלא הקשבת לה ולא כיוונת בקושי פסוק אחד. אבל היא סופרת את הזמן עד לתפילה הבאה כי היא מאמינה שהפעם יהיה לה בה עונג, היא מאמינה בך שתשמעי לה הפעם, היא מקווה כ"כ שכן.

ולמה? מהסיבה הכי פשוטה – הנשמה סובלת כ"כ בגוף, כמה שנראה לכן שאתן נהנות, זה לא אתן, זו הנפש הבהמית שלכן, הנפש האלוקית סובלת.

התפילה זה החיבור הכי נעלה שאין למעלה ממנו – ואת מונעת מהנשמה של עצמך את מה שהיא הכי רוצה, לחוש גן עדן בעולם הזה. למה להכאיב לה ולמנוע להישאר עוד כמה דקות בתפילת 18 בפגישה של אבא? למה את חייבת להגיע תוך 35 דק' ל"עושה שלום"? תתפללי קצת יותר במתינות, קצת תחשבי על מה שאת אומרת, זה מה שהנשמה שלך מבקשת.

—

—

את צריכה להבין שמכל העולם כולו, הקב"ה, מלך מלכי המלכים, בך אך ורק בך. נתן לך עולם שלם, אוהב אותך מכל העולם. אבא יהפוך עולמות, ימות בשבילך, רק בשביל שתחיי.

גם אם יהיו לאמא שלך ילדים כמספר כל בני העולם היא תוציא את כל הדמעות שבעולם להשם בשביל שישאיר כל ילד שלה בחיים. אמא אוהבת אותך ברמה שאין לך מושג עד שתהיי אמא בעצמך.. היא כועסת עלייך לפעמים רק כי רוצה לחנך אותך, היא כועסת על מה שעשית, לא עלייך.

מה אמר הקב"ה על עמ"י? כתוב בירמיהו "כה אמר השם זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" את יודעת מה זו האהבה הזו? זו האהבה הכי גדולה שיכולה להיות. ואהבה אי אפשר להסביר.. אז הקב"ה שאוהב אותך הכי בעולם, העניק לך גם את המתנה הכי יקרה בעולם. יש לנו שכל גשמי ואיננו מבינים במתנה היקרה הזו.

רק תחשבי איך היית בלי.. השם העניק לך מתנה, רק תזכרי שהתורה מתנה.

—

"בשבתות [הקיץ, שנת תרנ"א] היה אבי מתפלל באריכות גדולה. אז היה אבי מתפלל בחול ובשבת בבית הכנסת. בשבת היה בא בשעה תשע וחצי בערך, לעת התחלת התפילה. ואחרי שה"מנין" סיים את תפילתו, בשעת אחת עשרה וחצי בערך, היה הוא מתחיל "ברוך שאמר", והיה מסיים בשעה שלוש ולפעמים ארבע אחר הצהריים.

בדרך כלל, חצי שעה, או לכל היותר שעה אחרי סיום התפילה בציבור, כבר היו גם מאריכי התפילה מסיימים את תפילתם. זולת החסיד רבי חנוך הענדל, שהיה מאריך יותר בתפילה. אבל הוא היה מתפלל בחדר השני, וב"מנין" הגדול לא היה איש זולת אבי.

אחרי שהתפללתי עם הציבור, הייתי הולך הבית. ומשם אוהב הייתי ללכת אל הסבתא, לראות, איך כל בני ה"מנין" מקדשים, מדברים, מספרים מעשיות – וזה היה נמשך כחצי שעה, ולפעמים עוד איזה רגעים. אחר כן הייתי שב לבית הכנסת, לשמוע אל הרינה ואל התפילה של אבא. בית המדרש הנקרא "זל [אולם] הקטן", הוא אולם בן י"ח אמות ארכו ממזרח למערב ורחבו מדרום לצפון ט"ו אמות, גובהו חמש אמות ורבע פתחו במערב סמוך לקרן צפון נכנס מדביר קטן ארבעה אורך על ארבעה רוחב, שלושה חלונות גבוהים ורחבים, בדרום. ובקרן צפונית מערבית, בכניסה כיור מים ושלושה חלונות גבוהים ורחבים בצפון.

ארון הקודש באמצע בית הכנסת. ומימינו, בקרן מזרחית דרומית, מקומו של הסבא [הרבי מהר"ש], השני לו, מקום פנוי. השלישי, מקום דודי חתן הסבא, רבי משה ארי' ליב, הרביעי מקומו של דודי הרז"א, החמישי מקומו של אבי, הששי, מקום דודי רבי מנחם מענדל. והשביעי, מקום פנוי ומוכן ומחכה על חתן דודתי חיה מושקא תי'. ומעבר השני, המקום הראשון הוא מקומו התמידי של הסבא, פתח המוביל לחדר ה"יחידות", ושם התפלל סבא, ורק כאשר יוצא לבית הכנסת, היה יושב באותו מקום לשמוע קריאת התורה.

באמצע בית הכנסת שולחן הקריאה. בכותל המערבי ובו שני תנורים גדולים, וביניהם פתח אל החדר השני אשר מדרום לצפון אחד עשר על רוחב ממזרח למערב ארבעה. ובו ארון קודש ושולחן קריאה וכמה ספסלים. זה כשתי שנים ויותר, אשר הנני ויותר, אשר הנני בא בכל שבת, לשמוע את התפילה היוצאת מלבו, לב אדם עליון, זה אבי. והגם כי גם בחול היה מתפלל בבית הכנסת ובאריכות, אבל אז לא יכולתי לבוא כי אני נמצא בזמן זה ב"חדר"."

—

לפעמים אחת הסיבות שלא רוצים להתפלל באריכות זה כי חושבים שיפסידו משהו.

אם קמים בבוקר להתפלל, אז מפסידים שינה בחופש עד מאוחר, אם זה בזמן לימודים אז את מפסידה עוד שעה להכין עבודה ללמוד למבחן או לבגרות.

ויש עוד שלל דוגמאות, כל הזמן חושבים על הזמן היקר שהולכים להפסיד, אנחנו לא מבינים שזה ההפך הגמור, אנחנו רק הולכות להרוויח. הרבי הרש"ב נ"ע קידש מאוחר ב34 אחר הצהריים בשבת! תנסי פעם אחת, לא בקביעות, רק פעם אחת, להתפלל שעה שחרית עם כוונה, ותראי שזה ממכר.

אם לא תתלהבי להמשיך זה סימן שלא התרכזת מספיק וחיכית שרק תעבור השעה.. את תראי שתפילה זה עונג ממשי לנשמה.

—

*לא משנה כמה זמן התפילה שלך, העיקר שתכווני, טובה איכות מכמות.

*התורה היא מתנה, הסיבה שלא נראה ככה זה כי לא באמת לומדים תורה.

*זמן התפילה הוא לא זמן מבוזבז, תנסי פעם אחת להתפלל באמת ותראי.

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד