המחסן של בת עין /3

ישראלית שפה קשה

לפרק הקודם

מה יותר ישראלי מ'לא לדעת עברית'?

כשהייתי בין כיתות ג – ח, קראו לתחום הזה דקדוק. גם בלשנות היא דקדקנות. רבים הצדיקים לאורך הדורות שהיו דקדקנים, כמו מרדכי היהודי שמזוהה עם מרדכי בִּלְשָׁן.

וזה בדיוק ההפך מהישראלי הממוצע. דיוק?! זה לא התחום שלנו! כשחילקו אותו היינו באמצע לקמבן איך לעקוף בתור שבו מחלקים דברים בחינם, אפילו יחלקו שם חוצפה…

פסו מן העולם דוברי העברית האמיתית, כלו מן הארץ ולא נודע כי באו אל קרבנה. העברית הכנה, זו המדויקת, ההגיונית. וכבר לא מדובר על לומר שְׁלֹשׁ הַבָּנוֹת חֵלֶף שְׁלֹשֶׁת, אוֹ טֻגָּנִים תַּחַת צִ'יפְּס. זה הגיע למצב שאנחנו מצמידים פעלים לא קשורים לפעולות מגוונות, ומתנהגים בטבעיות מלאה!

אחד הדברים הבולטים בישראלית שסיגלנו לעצמנו, הוא שימוש במילים בעלות קונוטציה שלילית כדי לתאר התלהבות חיובית. מה יותר אירוני מ"איזה ציור מטורף!!", "את נורא מצחיקה!!", "אני בהלם!!", "אני בשוק", "איזה מגניב!!" (גניבה?…), "הכתיבה שלך משגעת!!!", "איזה שמלה מטריפה!!" (זה כמו המטורף, אבל זה גם עניין ישראלי לחזור כמה פעמים על אותה נקודה…).
א-קיצ-קצ, הלכתי לספרי יונה ספיר המהוללים וליקטתי עבורכן שלל ציטוטים ישראליים מובהקים, וניסיתי להגיב לפשטות של המילים, מה שהופך את המשפט כולו לבלתי הגיוני בעליל…

כמובן שזה רק מחזק את כושר הכתיבה המדהים של יונה ספיר ומעלה את ערכם של ספריה, איך היא מכניסה את האותנטיות לתוך יצירת מופת מיוחדת שכזו.
***

"איך הולך בנצי?" יונתן נכנס לחדרו, "מתי מגיעה המשפחה". // התנקשות, 320.

כבר מגיל שנה וחודש הוא הולך, מה נזכר יונתן לשאול אותו עכשיו, ועוד בגוף שלישי…

***

"מה רצית, ברונו?" התעשת במאמץ. "הרי לא חיפשת אותי רק כדי לנחם אותי, אני מניח". // שתול, 56.

כל בוקר? גם רבנו תם? לא ידעתי שעמנואל יהודי…

***

"אוי, סליחה!" האיש נראה נבוך, מתנצל. "ממש סליחה. אתה בסדר?" // שתול, 159.

ואם הייתי בבלאגן זה היה משנה משהו?

***

"ראש השב"כ שאול לרנר, ואורי שבתאי, הרמס"ד היקר שלנו, החליטו לשים עלי עין". // דם קר, 17.

ואיך הם יסתדרו רק עם עין אחת?

***

"אני שומע. אז מה… מה נשמע?" אוף, אני גרוע בשיחות איתו, חשב לעצמו. // שתול, 181.

למה אתם מדברים אל עצמכם ברבים?

***

"כן, אתה בסדר באופן יוצא מן הכלל: מתכנן לבצע שוד של מאפיה קובנית ביחד עם פושע ידוע. תגיד לי, מה עובר עליך?!" // שתול, 212.

מה אני, גשר?

***

"ואבא?" השתדל נחום לשוות לקולו נימה עניינית. יחסו לאייל אמביוולנטי מאוד. "מה איתו ככה?" // טווח אפס, 347.

שאלת השאלות. אין איך לענות עליה.

***

"כן, נראה לי…" הוא שפשף את מצחו בכאב. "זה בסדר". // שתול, 159.

בחיזיון נבואי? שאלתי על ההרגשה שלך!

***

"אה, ברוך הבא, מלך המשיח!" לעג אריה, "אתם הולכים והורגים בנאדם בלי דין ובלי משפט, בלי אפשרות להתגונן ולהסביר את עצמו?! שולחים ידכם ברצח??? לאן הגעתם?!" // טווח אפס, 431.

לכאן, לדבר איתך!! אז לאיפה נדמה לך שהגענו?

***

"אלי, תעשה טובה, רד מזה. כי אתה מזיק יותר מאשר מועיל". // שתול, 58.

שלח לי סולם, אייל מותק.

***

"אין על מה, המזוודה שהטבעת הייתה ריקה. אגב, מה חשבת לעצמך כשהטבעת אותה?" // דם קר, 446.

רק למי אני אחשוב, לכם? בטח שחשבתי לעצמי!!

***

"ואת המבוגרים צרך בכפר אפילו יותר משצריך בעיר, הרי אי אפשר שראש הכפר יעזוב שוב!" // שתול, 326.

צריך שהוא יחזיק חזק חזק, פעם קודמת שהוא עזב הכל התרסק על הרצפה…

***

"חמישה עשר? שמונה עשר? תן רגע לספור…", // דם קר, 15.

בתור אחראי הרגעים והדקות, הריני מעניק לך בזאת רגע אחד מאוצרי…

***

"מה זה אומר לך, בעצם?" אפרת, שחזרה מקניות דקות אחדות אחרי שאיתן הלך, הקשיבה לתוצאות המפגש שלו עם הגנגסטרים. // דם קר (חסר נ"צ מדויק).

זה לא אומר כי זה לא מדבר, זה רק רשום על פתק!!

***

"עזוב", אמרה לו בקול חד, "לא הם. אני". //  טווח אפס, 84.

אני לא מחזיק שום דבר, מה לעזוב?

***

"אל תהיה ילד. אם אתה גדול מספיק, תבין שאתה, כך נראה לי, צריך עזרה דחופה. אני מבין את אבא שלך". // שתול, 213.

איך למען ה', גם אם ירצה נורא נורא, יוכל המסכן להיות ילד? איך זה יתכן, ובעיקר – הכיצד?

***

"ככה. אולי תסביר לי ממתי ממגנים ככה תרופות או חיסונים?". // שתול, 634.

ואם תדע את התאריך המדויק זה ישנה משהו?

***

אייל היה סחוט מעייפות. // שתול, 660.

ברוך הבא למדף כלי הניקוי, אייל.

***

"מה שנכון" חייך אייל שוב, "כמה קליעים חטפתי במהלך חיי? לא זוכר…". // דם קר, 15.

אין לך דברים לחטוף שאתה גונב קליעים?!

***

 
לחולי כליה אין את המותרות הללו שבלגימה ארוכה של מים מרווים. "הוא מפורק". // דם קר, 16.

טוב לדעת שגידי הוא משחק קופסא…
***

"כאן אני נכנס לתמונה?" הבין אייל מיד. // טווח אפס (חסר נ"צ מדויק).

אחלה מחבוא, אייל. בטוח תצליח להשתלב היטב בנוף ההרים המצויר באומנות.

***

אבל תכל'ס, יש הצדקה רבתי לכל הדבר הזה. כי איך תגדירי יותר טוב 'אדם שמכעיס מישהו עד קצה גבול היכולת' מאשר "עולה לו על העצבים", 'אדם שלא מפסיק לדבר סתם' מאשר "טוחן ת'מוח", וקריאת הרגעה והעמדה במקום תסתכם הכי טוב במילה "בואי"…