שאלה מתקילה
לפרק הקודם
יום ראשון הגיע הפעם מהר מדי.
מהר כל כך שאפילו לא הספקתי לכתוב שאלה לפני שהוא נגמר.
עמכן הסליחה(:
(ועם העורכות הצדיקות שלנו שממשיכות לסבול אותי בשקט עוד יותר;))
אי אז ברוסיה של לפני 150 שנה.
שלום דובער בן ה3 חגג – בשעה טובה ומאושרת – הכנסה לחדר.
לימוד האותיות, עוגת הדבש, העטיפה בטלית. הכל עם אותה מסורת שמליוני ילדים יהודיים נכנסו איתה לחדר, והתחילו את לימוד התורה.
ועל פי המנהג, סבא של שלום דובער זרק עליו סוכריות, ונאמר לו שאלו סוכריות מהמלאך מיכאל.
מכירות קצת ילדים בני 3? זה דבר מתוק וממס לב(:
שלום דובער, אותו ילדון עם עיניים חומות, לקח לגמרי ברצינות את הסיפור.
הסוכריות – אותם אלו שזרק עליו המלאך מיכאל – זכו להישמר בכיס המכנסיים שלו באדיקות.
עד שהגיע ערב פסח, ושלום דובער נאלץ לאכול את אותן סוכריות שמורות בהוראת סבו – אדמו"ר הצ"צ.
אבל, למה?
אחרי הכל, בסוכריות לא היה חמץ, וגם לא היו לו שום כוונות לאכול אותן.
ובכלל – אפשר היה פשוט למכור אותן לגוי ושלום.
מה כל כך היה בעייתי בלאפשר לאותו ילדון (שהפך אחרי שנים לאדמו"ר הרש"ב) להמשיך לשמור על הסוכריות מהמלאך מיכאל?
הרבי מסביר את כל הסיפור בשיחה מהממת שמשנה לגמרי את ההסתכלות על כל הסיפור(:
היא נמצאת בלקו"ש חלק ט"ז. השיחה לפרשת בא-י' שבט
תהנו!!
16 – 16 בא ה – יוד שבט
