גיל ההתברגות / 8

והפעם: אתיקה.

לפרק הקודם

לפרק הבא

אני לא צדיקה

וגם לא בינונית

אולי סתם פושטקית עם הרהורי תשובה…

אני גם לא אוהבת לריב

ז'תומרת, אוהבת לריב כשאני צודקת.

אבל לא אוהבת לריב עם מישהו שאני אוהבת, למרות שאני צודקת.

ובגדול, אני תמיד צודקת:)

.

לא משנה, בקיצור את אחותי מושקא אני אוהבת, למרות כל הקטעים שאני לא אוהבת בה.

ותמיד אני משתדלת לא לריב איתה, גם כי אני אוהבת אותה (למרות שאף פעם לא אמרתי לה, כי פשוט, אין לי אומץ וזה נראה מובן מאליו למרות שאני לא מביעה אליה אהבה) וגם כי אמא שלנו ביקשה שלא נריב, כי לדבריה "אחרי 120 שלי, תוכלו לריב על הירושה כמה שאתן רוצות. בנתיים אני מבקשת שקט".

אבל לא תמיד אנחנו מצליחות לא לריב.

אולי המילה הנכונה היא לא 'לריב' אלא 'להתווכח'.

ואולי אפילו 'לדון בנושאים שונים'.

.

בקיצור, היום ראיתי את מושקא עם צמיד שהמון זמן היא ממש רצתה (לדבריה: "צמיד אחד ההורסים שאין דברים כאלה. זה פשע להשאיר אותו בחנות")

אז בהתחלה חשבתי לתומי שהיא השאילה אותו מאחת החברות. מי יודע? אולי היא יוצאת היום לפגישה ורוצה להרשים את הבחור? שיהיה… נו שוין.
אבל אחרי כמה דקות, מושקא נזפה בי על כך שאני לא אומרת לה תתחדשי על הצמיד.

אז אחרי שברכתי אותה מכל הלב והנשמה, שאלתי אותה שאלה די חסרת טאקט, אבל מתבקשת.
.

מושקא ידועה כמו כל הבנות בסמינר, או כמו כל האנשים בגיל שלה, כבחורה תפרנית.

משמע- אין לה באמת כסף מיותר בחיים.

אז מאיפה לה כמה מאות שקלים לצמיד הזה?

.

אז שאלתי, וקיבלתי תשובה.

אולי היה עדיף לא לשאול ולא לדעת מאיפה לה הכסף, כמו הפתגם הידוע: "אין שכל אין דאגות".

אבל שאלתי, וקיבלתי דאגות.

מסתבר שיש תופעה כזאת של בנות בסמינר שלא עושות מטלות ועבודות. כל אחת והתירוץ שלה. זאתי מרכזת בשלוש סניפים בו זמנית, זאתי כלה ולא יכולה לכתוב עבודות בגלל הפרפרים בבטן וזאתי כורעת ללדת ולא באמת יכולה לשבת לכתוב סיכומים של מאמרים משעממים.

מוצדק, לא?

אולי.

רק מה קרה? מסתבר שלהגיש מטלות זאת חובה, ואם אין מטלות אין ציונים. ואם אין ציונים אין תואר.

אז מה עושים?

מבקשים ממישהי חרוצה וחכמה שתעשה במקומה את העבודה, ובתמורה משלשלים למישהי החרוצה והחכמה כמה שקלים טובים לכיס, תלוי ברמת העבודה.

ומסתבר שמושקא ילדה חרוצה וחכמה (כשזה נוגע לכסף כמובן) והיא יושבת ושוקדת על הכנת עבודות לבנות עם שק סיבות (מוצדקות או לא) תמורת סכומים לא מבוטלים.

.

הייתי בהלם.

הלו, את הולכת להיות מורה.

אלף- את מתנהגת כמו תלמידה סוררת נכון לעכשיו

בית- אני לא רוצה לדמיין אותך עומדת מול כיתה, מסמיקה קצת ואז אומרת: "תלמידות יקרות, בשיעור הזה נזמין מישהי שלמדה במקומי חומר מאוד חשוב ואף הכינה עבודה בנושא. קבלו במחיאות כפיים את מושקא"

בקיצור, אם בחרת ללמוד מקצוע מסוים, פשוט תלמדי אותו. אל תשלמי לבנות אחרות שילמדו עליו.

.

אז אמרתי למושקא את כל מה שחשבתי, ואז הגיע הרגע הזה של הריב.

או הוויכוח סלאש דיון. תלוי בכן מאיזה רמת דציבלים של דיבור השיחה הופכת להיות דיון וויכוח או ריב.

לא משנה, בתכלס זה נשמע כאילו אמא שלי לא תרצה לתת לאף אחת מאיתנו את הירושה שלה אחרי 120.

מושקא טענה שכולם יודעים שבנות קונות עבודות בכסף, וגם ככה זאת מצווה לפרנס יהודים, והיא צריכה את הכסף הזה שהולך רק למטרות טובות. ובכלל, המטלות האלה ממש לא חשובות ונועדו רק לעצבן את הסמינריסטיות.

אני לעומת זאת טענתי שזאת גניבת דעת לכל דבר ועניין, ואם כבר לומדים מקצוע מתוך בחירה, צריך ללמוד אותו כמו שצריך, והכסף הזה פסול לגמרי.

.

לא רוצה להלאות את הקהל הקדוש בריב סלאש וויכוח סלאש דיון. אבל אז מושקא אמרה לי את משפט המחץ:

"וכאילו שבתיכון בנות לא מעתיקות במבחנים.."

אעאעאעאע. היא פגעה בנקודה רגישה.

מצד אחד, אני שונאאאאתתתת שבנות מעתיקות ממני. זה מעצבן. תחשבו על זה רגע, אני למדתי והשקעתי בכיתה. הקשבתי בשיעורים למרות שביציע של הכיתה (איזה ביטוי של מורות, הא?) חומר הלימוד היה שונה לגמרי (כמו דיבורים על מבצעי סוף עונה, ריכולים חמים על בנות ועוד כל מיני נושאים)

ואז בום טראח מגיע המבחן.

אני כמובן מוכנה, הרי למדתי במשך השנה, יש לי סיכומים וגם התכוננתי קצת לפני המבחן עצמו.

אבל מובן וכמובן שכל היציע של הכיתה לא למד, אין לו סיכומים והוא לא חזר על החומר, כי הוא לא למד.

ואז בשעת המבחן, פתאווווםםם הקדושות המעונות צריכות עזרה. ומה-זה-לא-בא-לי לעזור להן. שיתמודדו. או איך סבתא שלי אומרת? שיאכלו את הקאשע שהן בישלו לעצמן…

.

מצד שני, לפעמים גם אני במקום הזה. לא הצלחתי ללמוד בכיתה מכל מיני תירוצים שונים ומשונים (חלקם מוצדקים יותר וחלקם מוצדקים פחות…) ואז בשעת המבחן, אין יותר מסכנה ממני. ממש מבקשת מהבנות שיעזרו לי.

.

דוגרי בואו נפתח את הנושא, זה ממש נוראי להעתיק.

אני אדייק את עצמי. זה ממש נוראי שבנות כמונו מעתיקות. מבייש נורא.

כי זאתי שעושה לי "פססססטט פליז תגלי לי מה זה 3.ב" היא בדרך כלל תהיה ילדה טובה.
אחת שאכפת לה מצניעות, והיא תשב עם המשפיעה שלה ותלמד שיחה של הרבי, ותחלק נש"ק ביום חמישי בצהריים. אבל משום מה, עם כל הצדיקות הזאת, לא יהיה לה אכפת לעשות את המוות למורה במשך שנה שלמה בשיעורים, ואחר כך עוד להגיש לה מבחן שלם מחורטט מא' עד ת' כשכל מילה ומילה שכתובה שם, מלוקטת מפי חננה כזו או אחרת ברחבי הכיתה שסיכנה את עצמה בשביל שלצדיקה יהיה מבחן שלם להגיש.
.

ואז חזרתי למושקא, ולריב סלאש וויכוח סלאש דיון שלנו.

אני בטוחה שלכל אחת יש סיבה מוצדקת למה לא ללמוד.

אנחנו עם של תירוצים, וברגע זה אני יכולה לספק משהו כמו 20 תירוצים משכנעים אמינים ומושקעים.

אבל אנחנו כבר פה יושבות בכיתה. אז יאללה תקשיבו.

ואם יש עבודה או מבחן, יאללה. פשוט תלמדו.

כי נש"ק בתחנת רכבת, צמה חסידית, ודבר מלכות ביד- זה דבר נפלא. אבל אם אותה צדיקה עם נש"ק צמה ודבר מלכות יושבת ומעתיקה מבחנים ומשכנעת בנות אחרות לתת לה תשובות- בפנים זה מראה שהמוסריות והאתיקה יושבים על בסיס רעוע.

.

מצד שני, כל כך קל לדבר, וכל כך קשה לעשות.

אבל בואו, בלי לשקר,

כולן יודעות מה האמת.

רק צריך ליישם אותה, גם כשזה לא נעים או קשה.

כמו כל הדברים שאנחנו צריכות לעשות כי אנחנו יודעות שהם נכונים אבל הם לא נעימים או קשים

.

מה את חושבת?