גיל ההתברגות / 4

קידמה וטכנולוגיה

לפרק הקודם

לפרק הבא

נכון התחושה הפדחנית הזאת כשמישהי מספרת איזו בדיחה פנימית וכולן מתפוצצות מצחוק ורק את עם חיוך מאולץ על תקן ילדון לא רצוי עם נזלת מהאף?

אז שבוע שעבר זה בדיוק קרה לי כשחזרתי הביתה, ומצאתי את אמא ומושקא יושבות במטבח, ואמרתי להן שאני רוצה לאכול פתיתים. משום מה המשפט הזה הצחיק אותן. שמחה לשמח יהודים. יהודיות ליתר דיוק. אבל לא הצלחתי להבין מה כל כך קומי במילה פתיתים וברצון לאכול אותם. מסתבר שהיה להן איזה קטע מצחיק עם פתיתים כמה דקות לפני שהגעתי. נו שוין.

בכל מקרה, להיכנס לכיתה בבוקר ולראות את טליה שושי ורבקה עומדות על שולחן, מוחאות כפיים בקצב מוזר וכל הכיתה אחריהן, זה מרגיש כמו בדיחה פנימית.
למה? כי רוב הכיתה שלטה בקצב של הכפיים ונראתה ממש מבסוטה מכל הבלגן, אבל אני ועוד כמה בנות סתם עמדנו כמו גולם במעגל.
אז כשכולן התיישבו במקומות אחרי שהמורה נכנסה לכיתה ונאלצה לנסות בו זמנית להתגבר על ההלם של שלוש בנות שעומדות על השולחן תוך כדי ניסיון לא להיחנק מהלגימה שלקחה מכוס הקפה "לאמא המושלמת" שהיא קנתה לעצמה, נפל לי האסימון שכל הסצנה המוזרה הזאת שהייתה, היא בעקבות איזה סרטון ויראלי שרץ בוואטספים של כל הבנות.

לא, אל תחשבו שאני צדיקה, פשוט נשבר לי הפלאפון (מסתבר שלשתות קולה, לרדת במדרגות ולשחק בקנדי קראש בו זמנית זה לא רעיון טוב) ורק מחר אני אפגוש אותו מהתיקון ואפרד מ400 ש"ח שמעולם לא היו לי (הכסף מההורים שלי, פשוט סיכמנו שכשיהיו לי 400 ש"ח אחזיר להם בלב כבד ובנפש לא חפצה) אז בנתיים אני קצת אאוט, מרגישה כמו אדם קדמון שיצא מהמערה.

אה, למקרה ששאלתן, לאחר שהמורה התגברה על המראה המוזר שנגלה לעיניה בבוקר, היא פצחה בנאום חריף, עד כמה הדור הזה לא מחובר למציאות ושנתבייש לנו.

רשמתי לי. אני בושה ונכלמת.

אז על המילים כדורבנות של המורה שלי, תנו לי לומר כמה מילים.

מכירות את הקטע הזה שיש מפגש משפחתי ואז כמו הר געש, בוווווםםםם כל המבוגרים מתחילים להפציץ בזכרונות נוסטלגיים מהעבר?

דוגמאות? בכבוד:

"אוי איך היינו הולכים לקנות גזוז במכולת של שמואל, היום הכל פנטה שמנטה המון סוכר ולא בריא (דודה בתיה).

"זוכרים את הימים בהם צעקנו בגינה למטה "אמאאא" ואז מכל הבניינים הסמוכים צצו להם ראשים ראשים של אימהות מכל הצורות הגדלים והסגנונות? אויש היום רק בהודעות הם מתכתבים אלה" (דודה חני).

"איזה תקופה טהורה הייתה פעם, מסתפקים במועט ומעבירים את אותו סט בגדים במשך עשרים שנה מאחות אחת לאחותה הקטנה. היום גועל נפש, לא מספיק לבנות אף פעם הבגדים שיש להן בארון" (אהממ, ובכן, זאת אמא שלי אמרה).

אנוכי הקטנה והמתבגרת רוצה לפתוח את הנושא הזה אחת ולתמיד!!!

מבוגרים יקרים, אני שמחה שאתם מתרפקים על זכרונות העבר, שוקעים בדמיונות על התקופה שהייתה. באמת מפרגנת לכם מכל הלב.

אבל, ויש אבל אחד גדול (חח מרגיש לי ככה כמו מחנכת המשפט הזה)…

תפסיקו להשוות אותנו אליכם. תפסיקו לצפות מאיתנו להתגעגע לתקופה שלא היינו בה. תפסיקו לבקש מאיתנו להתנהג בצורה שלא מקובלת היום.

אף אחד לא אומר שהתקופה שהייתה לכם פעם היא תקופה לא טובה, ופהההה (טון כזה של מנגינה עולה) זה מביא אותי לנקודה הבאה:

הרבה פעמים אתם, המבוגרים, תקועים אי שם בעבר, ולא נוכחים את ההווה, עם כל החסרונות שלו.

אנחנו יודעיייים שזה דור מאתגר (עכשיו זה טון מתרצה כזה), אבל מבוגרים שמכנים אותנו בתור "דור אבוד" או "דור ללא מוצא", מפספסים את הנקודה החשובה ביותר…

אתם תקועים אי שם בתקופה טובה ונהדרת על ענן ורוד, ולא נוכחים עם שתי רגליים על הקרקע הבוצית של הדור שלנו. אתם סתם מתלוננים בלי לחשוב איך לעזור לנו (טון מסכן).

אז…. דודה בתיה אהובתי. היום אין לנו אפשרות לקנות גזוז במכולת של שמואל מפני שתי סיבות חשובות: אין דבר כזה המכולת של שמואל, ואין דבר כזה גזוז.

אז במקום לבוא אלינו בטענות למה אנחנו לא הולכות לקנות גזוז במכולת של שמואל, ולעשות שיימינג לפנטה, מציעה לך קודם כל לנשום עמוק (לא בקטע של חוצפה, כן? פשוט ככה לימדו אותי להירגע) ולחשוב לעצמך: מה מציק לך? שאנחנו שותים שתייה מתוקה? או שהמכולת של שמואל והגזוז נכחדו מהעולם?

אם השתיה המתוקה מפריעה לך, מבטיחה לך שאני אנסה לעשות שינוי בתזונה, כי בתכלס את צודקת (טון חמוד), זה לא בריא שתיה מתוקה, ובנינו.. (בסוד, כן?) פנטה זה לא באמת טעים.

אבל אם המכולת של שמואל והגזוז האבודים מציקים לך, צר לי אין ביכולתי לעשות דבר.

כנ"ל לגבי הטענות של דודה חנה, וגם הטענה של אמא שלי.

ועכשיו אני חוזרת למקרה של הכיתה בבוקר…

נכווון (טון צדקני), פעם הכל היה יותר טהור, יותר סגור ושמור. אבל סרטונים ויראליים שרצים בכל מקום- אני ולא אף אחד אחר לא יכולים לעצור.

 
אז די לצעוק עלינו בגלל שסרטונים מוזרים מתרוצצים לא באשמתי.
אבל מה שכן אתם יכולים לעזור לי בו, זה לדעת להתנהל עם העולם הזה באופן נכון.

תחשבו על זה רגע, פעם בבית הספר היו מלמדים כל מיני מיומנויות. גם מיומנויות לימודיות כמו איך לקרוא טקסט, איך לחשב שטח מעגל או איך למזג שני מאמרים יחד. אבל בנוסף לכל זה, לימדו גם מיומנויות לחיים. מיומנויות כמו איך לשלוח מכתב בדואר, איך להפריך טענה, מהו סדר הברכות בארוחה ועוד כל מיני דברים.

היום, אני מרגישה שמלמדים אותנו בעיקר חומר לימודי, ורק חומר פרקטי על החיים כשזה נוגע להלכה או יהדות. איפה כל המיומנויות שלנו בשנת תשפ"ב? איפה אוכל לדעת איך להישמר ולשמור על עצמי מפני אנשים זרים? איפה אוכל ללמוד מה זה תלוש משכורת ומה זה קרן פנסיה או ביטוח לאומי? איפה אלמד על צריכה נכונה ונבונה של מידע מהאינטרנט והישמרות בגבולות שלו? (בואו, אל תתחבאו מאחור, הרי גם אם נרצה או לא, כולנו מתעסקים עם האינטרנט..)

בקיצור, אני מתבגרת (או אולי מתפגרת) קטנה ולא מבינה.

אבל אני לא סתם לא מבינה, אני מבינה שאני לא מבינה. שזה שונה (כאילו…. אני חושבת שזה שונה, כבר התבלבלתי לגמרי)

אז, אם יש כאן איזה הורה או מורה שרואה את זה..

פליז, כן יו הלפ מי? (טון שואל במתיקות רבה..)