גיל ההתברגות / 11

והפעם: בלק אאוט

לפרק הקודם

לפרק הבא

מוח: "קדימה אני מוכן למשימה".

לב: "אוווףףףף גם כן אתה! לי אין כוח ללמוד 30 פרקים! תעזוב אותי בשקט!"

מוח: "טיפשון, אני זה שצריך ללמוד. לא אתה. שב בצד".

לב: "מה אתה מנסה לפגוע בי? טיפשון זה איי קיו. איי קיו זה אתה".

מוח: "טוב טוב תשתוק כבר, מה אתה רגשי עכשיו?!"

לב: "זה התפקיד שלי! להיות רגשי!! טיפשון!!!!"

.
אחרי פרק זמן שנמשך בין כמה שעות לכמה ימים

מוח: "די דחינו מספיק, הגיע הזמן ללמוד".

לב: "בלב כבד אני נאלץ להסכים איתך".

אני: "מעולה חברים. הכל מוכן, בואו נתחיל".
.

אחרי משהו כמו 20 שניות

אני: "אתם יודעים מה בא לי עכשיו?"

מוח: "אוי לא אל תתחילי עם זה…"

לב: "יאללה אקשןןןןן"

אני: "קדימה אני ממש חייבת עכשיו להחליף מצעים".

מוח: "אני כבר חודשיםם אומר לך לעשות את זה ופתאום בטיימינג הכי גרוע נזכרת להחליף? אני לא יודע אם לשמוח שסוף סוף מצאת לזה זמן או לצעוק עליך שאת מתחמקת מללמוד".

לב: היא לא נזכרה בטיימינג גרוע. היא פשוט לא רוצה ללמוד. אפילו אם הייתי מבקש ממנה לעשות עכשיו ספונג'ה היא הייתה עושה מיד".

מוח: "לעע אני לא מאמין לך".

לב: "פסססט, הרצפה מטונפת, מה דעתך לעשות איזה שטיף קצר?"

אני: "וואי צודק, אני על זה".

לב: "אמרתי לך".

מוח: "וואלה הזויה זאתי.."

.

אחרי סדרת מטלות והתחמקויות

אני: "זהו חברים, אל תתנו לי לברוח יותר, עכשיו חייבים חייבים חייבים ללמוד למבחן!"

מוח: "צודקת, יאללה אני לא נרדם בשמירה יותר!"

אני: פותחת מחברות, סיכומים, ספרים וכל מה שיש.

לב: "אתם יודעים מה בא לי עכ.."

מוח: "שתוק, עכשיו מתרכזים בלמידה"

.

אחרי כמה שעות של לימודים איכותיים יותר או פחות, שכללו מספר הפרעות והסחות דעת שונות

אני: "טוב אני חושבת שאני מוכנה למבחן, מה אתם אומרים?"

לב: "יאללה סגרי את הסיכומים את מוכנה יופי, רק עזבי כבר את החומר!"

מוח: "לעניות דעתי צריך לעשות עוד חזרה קטנטנה על.."

לב: "אפ אפ אפ אתה והרעיונות שלך, זהו הבחורה למדה מספיק! אתה רוצה להפוך אותה לתמים בשיעור ב' ישיבה קטנה??"

.

ביום המבחן

בזמן שקמתי, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים וברכתי ברכות השחר, היה דיאלוג שלם בין הלב והמוח.

לב: "אעאעאע הגיע יום המבחן! איזה פחדדדדד"

מוח: אמרתי לך! היא הייתה צריכה לחזור עוד פעם על החומר! פעם הבאה בלי שטויות"

לב: "מבטיח מבטיח מבטיחחח!"

אני:   "שקט שניכם, אני צריכה אותך מוח מרוכז היום. אסור לך לעשות טעויות. ואתה לב, שב בשקט בנתיים, אל תפריע למוח".

לב: "מה אני לא חשוב לך??"

אני: "מה אתה נעלב? היום זה התור של מוח להיות בשיאו. ביום אחר זה תהיה אתה. בלי רגשי עכשיו".

ברכי: "היי מה נשמע? למדת טוב למבחן?"

אני: "וואי את לא מבינה, היו לי מלאאא עיסוקים והספקתי לחזור לך החומר רק פעם אחת. מה הסיכוי שאת חוזרת איתי זריז על החומר עוד פעם?"

ברכי: " כן וואו גם אני לא למדתי כלוווווםםםם! בואי נשב עוד פעם על החומר".

.

במהלך היום

ברכי: פותחת סיכומים, מחברות, דפים וספרים.

אני: "טוב לפי מה שהבנתי ולמדתי, בפרק ג' הקב"ה מצווה את בני ישר-"

ברכי: "כן כן בדיוק זה רש"י עם ה3 פירושים למה המצווה הזאת נכתבה דווקא כאן ורש"י מביא םירוש על פי פשט ושני פירושים של דרש"

אני: "ברכייייי!! אמרת שלא למדת בכלל! איך את יודעת את החומר כל כך טוב?"

ברכי: "נווו זה לא שלא למדתי בכלל בכלל, התכוונתי שחזרתי על החומר רק ארבע פעמים ולא שש כמו תמיד"

לב: "וואו איזה שקרנית!!!"

מוח: "פעם אחרונה שאת מקשיבה לה, עכשיו היא תריץ את כל החומר מהר מהר ולא תצליחי להבין כלום!"

שולי: "היי בנות אפשר להצטרף?"

מוח: "זה הזמן שלך!!!"

אני: "אהממ, היי שולי, בואי תצטרפי לברכי, אני צריכה שניה לזוז"

לב: "מהרררר"

.

כמה דקות לאחר מכן

אני: "היי חני ולאהלה, אתן לומדות למבחן?"

לאהלה: "כן, בואי תצטרפי אנחנו בדיוק התחלנו מפרק ג'"

אני: "מעולה, אתן מריצות את החומר או עוברות עליו יותר יסודי?"

חני: "יסודי, ברור שיסודי. אנחנו לא כמו הבנות האלה שאומרות שלא למדו כלום ובסוף מסתבר שהן חזרו רק ארבע פעמים על החומר במקום שש"

מוח: "יש לי תחושה שיצא לה ללמוד עם מישהי כזאת…"

אני: "מעולה, אני מצטרפת!"

רגע המבחן

לב: "בו-בום. בו-בום. בו-בום. בו-בום".

מוח: "שקט כבר!!!!!"

לב: "אני לא שולט בזההההה"

אני: "הלו לא לריב בבקשה!!!"

מוח: "תרגעו, למדנו ממש טוב, גם בפעם הראשונה בבית, וגם עם חני ולאהלה. הכל טוב, אנחנו יודעים את החומר, עוברים את המבחן עם ציון טוב בעז"ה".

לב: "אעאעאע הנה המורה פרומה מחלקת את המבחנים!!!"

מוח: "טוב שקט, צא לחופשה של שעה וחצי. המבחן עלי".

המורה פרומה: מחלקת את המבחן ומאחלת בהצלחה.

עיניים: "פרק ג' פס' א—"

מוח: "אוקיי את יודעת את זה, למדת את זה גם עם ברכי ובנוסף עם חני ולאהלה"

עיניים: "מהי המצווה שכתובה בפס' ב? מה הקושיה ששואל רש"י ומהם התירוצים שמביא (לפחות 2)?"

לב: "יואווווווווו למדת את זה!!!!"

מוח: "תשתוק!!! שב בשקט מה אתה מפריע לי? אני מנסה להיזכר"

לב: "אמאלההההה"

מוח: "אמממ נו היו פירושים כאלה של דרש וגם אחד של פשט נווווווו למדתי את זה לפני כמה דקות!!!"

לב: " בו-בום. בו-בום. בו-בום. בו-בום".

מוח: "די תן לי להתרכז"

לב: "איזה פחד ראיתם איך ברכי כותבת מהר?? בטוח היא יודעת את הכל כזה טוב! אוף למה אנחנו לא חרוצים כמו ברכי?"

מוח: "די בבקשה ממך, אני מנסה להתרכז"

לב: "אעאע אנחנו לא נעבור את המבחן הזה אין סיכוי!!!"

מוח: "אויש נו זה מן פירוש כזה עם משל למלך שיצא לעיר משהו כזה?"

לב: "לאא המשל הזה לא נמצא בפרק ו'?"

מוח: "מה?? בפרק ו' יש פירוש כזה?!"

לב: "אהממ, אני חושב ככה. לא? טוב תכלס התפקיד שלך זה לזכור דברים, אני אחראי רק על הרגשות".

מוח: "די אז תפסיק לבלבל אותי! מה אתה מתערב?"

אני: מספיק שניכם!! עכשיו תעזרו לי להתרכז בבקשה! 10 דקות כבר עברו ולא כתבתי אפילו מילה אחת! בבקשה תעזרו לי אני מזיעה כולי מפחד עוד שניה בוכה פה!"

מוח: "הנה סליחה אני מנסה להתרכז, רגע עדיין לא קראנו את כל השאלות, אבל לפי מה שאני רואה, כל הפרקים פה התערבבו לי במוח לגמרי"

לב: "מההה?? 10 דקות!!! אמאלה בחיים לא נספיק ככה את המבחן"

אני: "אעאעאע"

המורה פרומה : "הכל טוב?"

עיניים: דמעות.

מוח: "תתאפסו על עצמיכם! כל האיברים בכוננות חירום! אין לאף אחד רשות לעשות שום דבר בלי הרשות שלי"

לב: "אני נחנק!!"

מוח: "חסר-מוח שכמותך, אתה צריך להמשיך לפעול, רק לא לדבר שטויות. היא תמות אם הלב לא יעבוד"

אני: "אני הולכת למות?? אם אני לא אעבור את המבחן הזה באמת אני לא אקבל כנראה תעודת בגרות ולא תהיה לי עבודה ואני אסיים את החיים שלי ברחוב והכל בגלל המבחן הזההה!"

עיניים: דמעות.

אף: נזלת.

המורה פרומה: "הכל טוב?"

אני: "לאא, זאת אומרת, אני יודעת שאני יודעת את החומר, אבל אני בלחץ ולא מצליחה לעשות אותו"

עיניים: "דמעות

 
המורה פרומה: "תצאי להתאוששות קצרה, תשטפי פנים, תשתי מים ותחזרי לכאן, אני אחשב לך שעה וחצי של בחינה מאז שתחזרי. אם יהיה לך עדיין קשה, תעברי לעשות את המבחן במקום שקט כמו המזכירות. אתן לך אישור לכך"

אני: "תודה המורה, אין לי מילים!"

המורה פרומה: "בשמחה, אני מכירה את התופעה הזאת. גם לי זה קרה המון בתיכון. הכי חשוב להיות רגועות ובטוחות בעצמינו. לאט לאט כשתשבי ברוגע תזכרי בכל התשובות וכל המחשבות יסתדרו לך בהגיון יותר. אני ממליצה לך לכתוב בתמציתיות את התשובות על הדף של המבחן, וכשאת מסיימת, לכתוב בהרחבה בחוברת בחינות".
.

סיפור פנטזיה?

אולי.

האם יש מורות כאלה כיום?

אני ממש מקווה.

אם מישהי קראה את הסיפור שלי וחייכה, או לקחה לעצמה תובנה, או תפסה את הסיטואציה יותר בקלילות-

היה זה שכרי:)