כשהגאווה רצויה
אז עצרנו בשתי החסידות שלנו.. גאווה וענווה..
הסברנו כבר את ההבדל בינן לבין ביטול וישות, והבנו טוב טוב מה זו גאווה, למה היא מגבילה את ה', ולמה צריך להתרחק ממנה..
ועכשיו, בואו נחשוב שניה.. למה ה' ברא אותה? את הגאווה? הרעבע אומר שכל רגש שיש בנו אפשר לרתום לעבודת ה'.. אז… מה התפקיד של הגאווה בעבודת ה' שלנו?
מכירות את הסיפור על ר' מרדכי מליעפלי, שהיה משתמש בגאווה כדי להלחם עם היצר הרע?
אומרים, שבכל פעם שהיצר הרע היה מגיע אליו לפתות אותו על איזו תאווה, הוא היה אומר: "לא מתאים, שאני, מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, אפול על דבר כזה…"
אז… בגאווה יש גם חיובי, לא?
באו ננסה להפריד שניה:
יש דברים, שהם אסורים ממש. שבת. כשרות. בעבודת המידות, הכל הרבה יותר עדין ודקיק, רגיש..
אין אסור ומותר.. הכל תלוי מצב, מקום, וזמן..
בגאווה, כדי לדעת אם זו גאווה חסידית, צריך לשאול את עצמי מול מי אני עומדת. מול היצר הרע שלי? חייב להיות גאווה. מול החברה? אין לזה מקום בכלללל
וכדי להבין קצת יותר איך עושים אתזה, אולי כדאי שנבין רגע מה היא ענווה.
ענווה היא ממש ממש לא לומר שאין בי מעלות, שאני לא מוצלחת, או להכחיש את הכשרונות שלי,
זה להכיר במעלות עצמי ויחד עם זאת לא להתגנדר במעלות ובכשרונות שה' חנן אותי. להבין שאני ומי שעומד מולי שווים. שתינו נבראים של ה', ובלעדיו-שתינו כלום..הזכרנו את זה כשדיברנו על ביטול, זוכרות? אז.. מה בכל זאת ההבדל בין מה שלמדנו אז, לזה?
ככה: ביטול זה עניין תודעתי. אני מול עצמי, בשכל. שאני אדע שמה שאני עושה זה לא בזכותי…
ענווה-זה עניין מעשי. פעולה ממש. זה לעשות, והרבה, כי יש בי כוחות, ואני שווה הכי בעולם (גאווה חסידית) ומצד שני-בלי שום רעש וצילצולים מזה שאני האחראית והמארגנת, לזכור שאם אני לא הייתי עושה אתזה-הרבי היה שולח מישו אחר…
יכול להיות שזה נשמע קצת…..אוף כזה.. כאילו, מה הבעיה שידעו שאני עשיתי? זה כיף לקבל מחמאות..
אז הנה נקודה שלמדתי לא מזמן, ומסבירה אתזה חזק ממש:
כתוב בפרקי אבות ש "אשתמש בתגא-חלף". הרעבע מסביר על זה, שמי שמשתמש בתג-מנסה לקבל כבוד, הערכה, עלמה שהוא עושה , חלף- השכר שלו חלף ועבר, והוא קיבל אותו ככבוד והערכה, ולא כגן עדןגאולה וכו.. אז מה? זהו? אסור לקבל הערכה ומחמאות יותר??
אז ככה: מחמאות הן דלק נהדר.. ובהחלט מותר לקבל אותן.. (לקבל-אם הן מגיעות.. לא לרדוף אחריהן) צריך רק לבדוק עם עצמי טוב טוב עם ההערכה שאני מקבלת היא דלק או מטרה…
ואם אני מגלה שההערכה היא המטרה-אז קודם כל, זה ככה אצל רוב העולם.. מה לעשות..?♀️ נולדנו עם רצון להרשים את הסביבה..
ועכשיו-צריך לראות איך עובדים עליו.. ואיך מגיעים באמת למקום שהמטרה שלי-היא שהרצון של ה' יעשה. ולא משנה מי עשה אותו, וכמה כפיים מחאו לו עלזה…
*
וקצת מעשה בפועל?:
תבחרי פעולה אחת, שאת עושה רק בשביל הרעבע, ואף אחד אחר לא מוחא לי כפיים על זה (מומלץ גם לדווח לרעבע.. ואז יש מי שיימחא לך )
ועוד רעיון: לשים לב איך אני מגיבה למחמאות.. בדיוק לפני כמה דק', אחי הקטן בכה פה שהציור שלו לא יפה.. אחרי ששפכתי מחמאות על היצירת פאר הנדירה, הוא הרים את הראש ואמר בחיוך: "כשאני אומר שזה לא יפה-את מחמיאה הרבה יותר" החמיאו לך? אל תתחילי לומר "לא עשיתי כלום.. זה היה פשוט.. וכו. זה סתם ענווה בכאילו.. תעני "תודה רבה", ותמשיכי הלאה…
בהצלחה לך ??
נפגש שבוע הבא אי"ה עם מידה אחרת..
(מוזמנת לבחור מידה שמעניינת אותך פה למטה בתגובות)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
היי, אהבתי ממש את הפוסט!!!
תמשיכי להעלותת??
אשמח אם תכתבי – לאידעת אם זו מידה- אבל על שמחה נגיד…
אי"ה הפרק הבא..
במיוחד בשבילך?
יאווו חסידההה זה מהמםם!! את מסבירה את זה בצורה כל כך מיוחדת!!
ענווה מזוייפת… זה דבר שאני הרבה נכשלת בו, פשוט לא יודעת לקבל מחמאות גם כשהם ממש מגיעות לי…
וואי היום הבלוג פשוט מיוחד!!!
(תמיד הוא מיוחד, אבל היום הוא יוצא מן הכלל;))
אמאלהה
וואוו ואוו ואוווו
מדהיםםם!!!
לא תמיד הגבתי לבלוג אבל תדעי שהוא מושלם!!!??