ללא הגיון

ברוך הבא בן!

לפרק הקודם

התשובה מפתיעה מאוד.
בעצם, אם נסתכל על הדברים בצורה עמוקה, היא לא מפתיעה כלל.
התורה התעלמה בכוונה תחילה מתחילת חייו של אברהם אבינו.
התורה באה ללמד אותנו שדווקא מנקודת הפתיחה הזאת, שבה אברהם הולך כפי ציווי ה', טמונה תחילת התהוותו של העם היהודי.

כשאברהם הכיר את בוראו, הוא השתמש בשכל שלו.
אמנם שכל מיוחד וחד, אך ההכרה בבורא עולם התבצעה באמצעות השכל.
כשהפיץ את האמונה בה', עשה זאת ממניעים אדיאולוגים. המסקנה אליו הגיע הייתה חשובה לו ולכן דאג לפרסם אותה.
כשהושלך לתוך כבשן האש, היה אברהם אבינו בטוח בגישה שלו. הוא העדיף למות כשהוא מאמין בה', ולא לחיות חיי שקר.
כל המעשים האלה נעלים וחשובים, אך הם בגדר השכל.

מתי התורה רואה לנכון לספר על פרק מחייו של אברהם?
כשהקב"ה מצווה אותו "לֶךְ־לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ"
אין כאן שכל והגיון.
בציווי הזה, נדרשה מאברהם אבינו מסירות נפש.
ומסירות הנפש הזאת, היא מהותו של העם היהודי.
במסירות נפש מתבטא הקשר העצמי של יהודי עם הקב"ה, כשהוא למעלה מהבנה והשגה.
כאן ההוכחה שאברהם אבינו באמת מחובר לה' לא ממניע אישי ואינטרס כלשהו.

קשר שלמעלה מטעם ודעת, הוא קשר שראוי להתחיל איתו את קורות חייו של אברהם אבינו- אב האומה היהודית.
בציווי הבלתי הגיוני "לֶךְ־לְךָ֛", הקב"ה כאילו אמר לאברהם אבינו לעזוב את השכל והגבול.
לפרוץ אל מהות עליונה יותר, קשר עמוק יותר ובלתי תלוי בדעות ואינטרסים.
זאת מהותו של יהודי.
יהודי קשור לקב"ה למעלה מהסברים ומעשים.
לכן  אין ליהודי אפשרות להיות מנותק מהקב"ה. גם אם נראה שהוא במצב הכי רחוק.
המסירות נפש שאברהם אבינו הוריש לנו, מתבטאת בקשר ללא הגיון. אהבה עצמותית.

כשאנחנו פועלות על אחרים, או אפילו על עצמינו, אנחנו צריכות לזכור שההגיון לא משחק כאן תפקיד.
צריך ללמוד ולדעת, אבל זה לא חוסם מלהתחיל לקיים בפועל.
יהודי לא צריך "ספר הוראות" בשביל להתחיל להשתפר במעשים.
הוא לא צריך לחתום חוזים ולעשות תצפיות.
ישר הוא יכול להתחיל בעשייה עצמה. הוא עושה "לֶךְ־לְךָ֛" קודם כל. מתחיל במעשה בפועל.
אז שנזכה לממש את הקשר המיוחד שלנו עם ה', ולהתחיל בעשיה!
חזק חזק ונתחזק!
מקור: ליקו"ש חלק כ"ה.

"היי היא טעתה, כתבה פה בטעות "חזק חזק ונתחזק" המצחיקה הזאת.."
-אז לא, לא טעיתי (ואם טעיתי זה היה בטעות)
היום אני סוגרת מעגל של שנה שלמה בה כתבתי כאן את תורת הרבי ואת הגיגיי להבדיל.
בהחלט הבלוג הארוך ביותר שהיה כאן. ואם לא הכי ארוך הוא בין הארוכים בטוח. (אני רק אגיד שהיו כמה פעמים שרציתי לפרוש, אבל הנה אני פה היום חיה נושמת וכותבת)
את תפקידי סיימתי, ובעז"ה החל משבוע הבא כותבת אחרת תמשיך את תפקידי נאמנה.
היה לי כיף להציץ מידי פעם בתגובות ולראות שהפוסטים הועילו.
היה לי עוד יותר כיף להציץ בתגובות ולקרוא שיתופים של בנות על כך שלמדו את השיחה או חזרו אותה בסעודת שבת.
אם אפילו מסר אחד קטן חדר לילדה אחת והשפיע עליה, אני את תפקידי עשיתי:)
אז בהצלחה, המשך קריאה מהנה של שאר הפוסטים שעלו כאן היום ו… גוט שבת!