זיהוי וטיפול בהפרעות אכילה
באופן כללי כולנו, כל הנמצאים תחת השפעתה של התרבות המערבית, בעלי הפרעת אכילה כזו או אחרת.
תרבות הרזון השתרשה ומשפיעה בעוצמה על דימוי הגוף והקשר של כולנו לאוכל. רזון הוא סמל ליופי, הצלחה, שליטה וביטחון ומי לא רוצה להיות סמל לכל הטוב הזה??
רוב הנשים והנערות סובלות מחוסר שביעות רצון תמידי בנוגע לדימוי גופן וחייהן מתנהלים לא פעם במטרה להגיע אל הרזון המיוחל.
עדיין, יש כמה סימני אזהרה שכשהם מופיעים הדבר מצריך התערבות.
כי יש מרחק בין הפרעת אכילה תרבותית לבין הפרעה שאיבדה שליטה וצריך לתפוס אותה לפני שהיא גורמת נזקים בלתי הפיכים.
להפרעה יש כמה פנים
כאשר אנחנו מדברות על הפרעות אכילה מופיעות 4 הפרעות אכילה המוגדרות על ידי מערכת בריאות הנפש:
אנורקסיה – ירידה מכוונת במשקל הגוף על ידי הרעבה או פעילות ספורטיבית מוגזמת ומלווה בפחד רב ובלתי מציאותית מאכילה והשמנה.
בולימיה – צריכת הרבה אוכל שמלווה ב"התנהגויות מפצות" המיועדות למניעת עלייה במשקל, כמו הקאות, צום, שימוש במשלשלים וכו'..
אכילה כפייתית – אכילה מתוך בולמוס וצריכת כמות מזון מוגזמת המלווה בתחושה של חוסר שליטה באכילה, אשמה וגועל עצמי, אך בניגוד להפרעה הבולימית איננה מלווה בהתנהגויות מפצות.
השמנת יתר – משקל עודף בשיעור של לפחות עשרים אחוז מהמשקל הנורמלי.
אל כל זה תוסיפו הפרעת אכילה נוספת שמטרידה מאד את הסובלים ממנה והיא אכילה רגשית שעוד לא מוכרת כהפרעה של ממש.
3 סימנים מעוררים חשד
איך נדע אם נערה נמצאת במקום המסכן אותה?
3 מדדים עיקריים:
1. דיאטה נורמטיבית מסתיימת כאשר יש הגעה למשקל רצוי. ויש תחושה של סיפוק.
הגעה ליעד ויצירת יעד חדש ו/ או חוסר סיפוק, נורת אזהרה.
2. בעקבות ירידה במשקל נוצר דימוי גוף חיובי.
אם יש ירידה במשקל ועדיין ביקורת גבוהה באשר למראה, נורת אזהרה.
3. יש השפעה מייטיבה על חיי החברה בעקבות ירידה במשקל.
אם יש ירידה במשקל ובד בבד הסתגרות והימנעות מחיי חברה כמו שהיו עד עתה,
ובמצבי קיצון אפילו הבעת חרדות, התפרצויות זעם ואמירות אובדניות, נורת אזהרה.
גם אם לא זיהינו את כל הסימנים הללו, לפעמים יש אינטואיציה. תחושה חזקה שאני או חברה שלי שם או על הגבול להיות שם.
וסומכת על אינטואיציה פנימית שיודעת לזהות שמשהו עבר מהתקין ללא תקין וגם בלי הסימנים, זה זה.
לוותר על השכנועים
אחרי שמבינים שמדובר על הפרעת אכילה מסכנת צריך להבין כמה דברים חשובים לפני שניגשים לעזור:
אמירות של חברות ומשפחה "את לא באמת שמנה" "תפסיקי כבר לרזות זה כבר לא יפה" "תתחילי לשמור על עצמך את תכף בשידוכים ומי ירצה מישהי שמנה כל כך" ועוד בסגנון הזה לא יעזרו ואולי אפילו יחזקו את המחשבות של הנערה לגבי דימוי הגוף של עצמה.
צריך להבין שבכל סוגי הפרעות האכילה דיונים וויכוחים נידונים מראש לכישלון ואפילו גורמים נזק.
הרבה פעמים משפחה וחברים חושבים שעוד קצת ידברו וישכנעו והנה הנערה תצא מהמקום המשוגע הזה שנכנסה אליו.
אבל אמירות ושיחות של אנשים שהם לא מקצועיים בתחום הזה יוצרים בדרך כלל נזק ודחיית טיפול מקצועי שככל שהוא מגיע מוקדם יותר, ככה יש לו סיכוי גדול יותר להצליח.
ככל שמחכים יותר עם טיפול בהפרעת אכילה ככה יותר קשה לטפל בה,
ובאיזשהו שלב הפרעת האכילה הופכת להיות אפילו עמידה בפני טיפול.
לכן משמעות של זמן היא קריטית פה.
משמעות הזמן הקריטית היא גם לגבי הנזק הנגרם לגוף;
נערות אנורקטיות ובולימיות מגיעות למצב בו המחזור החודשי פוסק, יכולות להיווצר בעיות לב, קיבה, ראות, אנמיה, מחסור בסידן ואף קריסה של מערכות הגוף ומוות.
זה מידע שלא מעניין נערה שכבר שקעה בתוך הפרעת האכילה. בסדר העדיפות שלה, הרצון להגיע לרזון הוא גדול בהרבה,
ומה שלא יאמרו להן, לא ישכנע אותן.
הורים ואנשים קרובים בדרך כלל פעמים מפספסים את הזמן שבו התערבות תעזור היות שאנורקסות ובולימיות מחביאות מאוד את הסימפטומים והרגלי האכילה החדשים שלהן. הרבה פעמים בגלל הבושה אבל בעיקר בגלל הידיעה שהסביבה תנסה לעצור אותן מלהתמיד ב'דיאטה' שלהן.
לפני שיהיה מאוחר
אז אם זיהיתי בעצמי את כל מה שתואר כאן,
או אם זיהיתי אצל חברה סימנים אלו,
מה עושים???
חייבים לדווח למישהו.
אם זה את, אנא תמצאי מבוגר אחראי בסביבה שלך שאת יכולה לסמוך עליו שיעזור לך.
זה יכול להיות יועצת בית ספר. משפיעה. מישהי מתוך הקהילה שמרגיש לך נכון לפנות אליה. אחות גדולה. ואפילו רופאת המשפחה שלך.
גם אם את נמצאת על הגבול, קבלת עזרה תעזור לך לשמור על הגבול ולא לחצות אותו למקום שלפעמים קשה מאד לקום ממנו.
אם זה חברה שלך, תבקשי ממנה רשות לערב מישהו ואפילו תתיעצו יחד את מי אפשר לערב או מי תוכל לעזור.
אם היא מתנגדת או שהיא לא במצב שאפשר לדבר איתה,
דווחי היום!!
אני פונה אלייך חברה, בקריאה שתקחי אחריות אמיתית להצלת נפשות כפשוטו.
תמצאי היום, איתה או בלעדיה! מישהו מבוגר ואחראי הקשור לחברה שלך ושתפי אותו/ה במידע.
בגיל הזה יש לפעמים פחד להודיע להורים שהקשר איתם לא משהו או פחד בגלל הידיעה שהבת תכעס.
הנזק שייגרם לסובלת או לסובל מהפרעת האכילה מחוסר טיפול גדול בהרבה מהנזק שייגרם לקשר כתוצאה מ"בגידה" שלך באמון שלה.
הכעס של החברה יתחלף בעתיד בהכרת טובה שהצלת אותה ממקומות קשים באמת.
בעוד אם יקרה משהו את תצטרכי לשאת על עצמך כל החיים אשמה שיכולת למנוע נזק בלתי הפיך.
מאחלת לכולנו בהצלחה לאכול בבריאות ובשמחה.
לחוש שלמות עם עצמינו ועם גופינו, לבחור לחיות עכשיו את מה שיש ולא "עד שארזה",
להודות לגוף שלנו, יצירה מדהימה וייחודית
ולזכור שהגוף הוא חלק ממכלול שלם ולשמוח במיליון המתנות שהקב"ה העניק לנו שיוצרים את השלם שאנחנו.
11 תגובות
תודה שהעלתם את הנושא הזה זה באמת מאוד חשוב! אבל למי תכלס אפשר לפנות? מי מטפל בכזה דבר? איך אפשר להגיע למטפלות מקצועיות?
את יכולה לפנות להורים או שמנהלת או למורה, ברגע שהעברת את זה למישהו מבוגר זה כבר לא באחריותך, ותסמכי עלים שהם ימצאו מישו מתאים.
איכשהו הגעתי לפוסט הזה,
סתם דפדפתי לאחור.
וזה ממש השגחפ שקראתי אותו.
תודה לך!
אני חושבת שאני מתחילה להיות אנורקסית…. אני לא אוכלת כמעט כלום ואמא שלי מעירה לי על זה הרבה אוף זה מלחיץ אותי
אני איתך?
ההורים שלי עשו לי שיחה ורוצים לדעת מה אני אוכלת כאילו הלוו אנשים תרגיעוווו
אז אין מה לדאוג.
אין דבר כזה "אני חושבת שאני אנורקסית"
אנורקסית זה בא עם ידיעה שאת בכוונה לא אוכלת בגלל ש–
אני באמת כבר לא אוכלת כמעט כלום ואני עושה ספורט ויורדת מזה במשקל….
לא קראתי את הפוסט, חוץ מהתגובה שלך.
למה את בעצם לא אוכלת?
את לא רעבה?
את חושבת שאת שמנה?
גם אני פעם לא הייתי אוכלת,
וגם עכשיו,
כי אין לי…
אבל כולם חשבו שאני אנורקסית,
והיה בלאגן?
אין חושבת.
אנחנו לא "ספר",
יש בנו נפשות..
אנחנו יהודים!
יכול להיות שיהיה לך את הכל,
ולפי הספר זה אומר שאת ככה ווכה.
אבל ביהדות זה אומר שיש לך 2 נפשות.
אז תבדקי
למה את בעצם לא אוכלת?-אני לא רוצה לאכול
את לא רעבה?-לא כבר היתרגלתי לזה
את חושבת שאת שמנה?-קצת למרות שאני לא
גם אני פעם לא הייתי אוכלת,
וגם עכשיו,
כי אין לי…
אבל כולם חשבו שאני אנורקסית,-ככה זה גם עלי עכשיו
והיה בלאגן?
אין חושבת.
אנחנו לא "ספר",-קראתי על אנורקסיה כמה דברים על מחקר מה אנורקסיות חושבות כמה הן אוכלות מתי איך כמה ולמה וראיתי שרוב הדברים שם אני קשורה אליהם והרבה כבר מעירים לי על זה שאני לא אוכלת כמעט כלום והתחלתי גם לא להרגיש טוב אני מאוד חלשה
אני אנורקסית….. ירדתי במשקל…. לא אוכלת כלום…. הלכתי לרופא דיאטנית אני בשלבי יציאה מקווה שאצליח זה קשה!!!
בשביל
מה
להזכיר
לי את זה???