התחלה חדשה

למה הייתי צריכה את כל זה?

עומדת בצד המסדרון
חוששת קצת
לא ידעתי איך לפעול
איך נכון להרגיש
הרבה בנות
מדברות בלי להפסיק
לכל אחת חברה או שתיים
ורק אני לבד

נו לכי כבר
קול אומר לי
זאת ההזדמנות שלך
תכף זה יתחיל ותהיי ממש לבד
אז לקחתי נשימה ארוכה
ונכנסתי לכיתה
תפסתי מקום צדדי קרוב לסוף
נבלעת, נו כבר אמרתי
לאט לאט הבנות תופסות את המקומות

התרגשות קלה מצמררת אותי קלות
עדיין מסתכלת בהלם סביבי
זהו, לא עוד מסגרת
לא עוד חיי חממה
וציות לגדולים ומבינים ממני
עכשיו זאת אני שאחראית
המורה לא תזכיר לי להתפלל
הסגנית לא תנזוף שאני מאחרת הרבה
הכל תלוי בי
המשמעת העצמית מבטאת את עצמה
והפעם בלי תירוצים
מזל שמתחילים במפגש היכרות
ולא נוחתים ישר
לתוך הלימודים האלה

בין כל המחשבות
המורה לא נכנסת
תחושת הבדידות חזקה מאי פעם
שאר הבנות מלאות חוויות
לא פוסקות מלדבר
אין לי כוח
למה נכנסתי לזה
מה הייתה מזיקה לי עכשיו שנת חופש
קצת לחפש את עצמי
להבין מה באמת אני רוצה

ואולי פשוט להרפות
אחרי כל המבחנים והעבודות
אולי אני צריכה עכשיו להתנער מעול
לשחרר הכל
רק לשים אוזניות
לשכב במיטה ולחלום
אפילו סרט לא צריכה
המוח שלי כבר התרגל למבנה
ומסוגל להמציא דרמה לבדו

וזאת העובדה
עצם המחשבה על לשבת ולא לעשות כלום
מעידה על כך שאני חיה בתוך ענן
כאילו, מישהו כבר יעשה את העבודה השחורה
לי נשאר לשבת ולחלום
לשבת ולצפות לטוב

אבל זה כל העניין
הרגלים של תיכון
הרגלים של גיל קטן
הרגלים של ילדות
הרגלים של חוסר אחריות
תמיד החשיבו אותי לבוגרת ושקולה
אך ההגדרה כבר לא מספיקה

נו קדימה, מה את חולמת?
המורה מדברת ואת מפספסת
אף אחת לא פראיירית תשב להשלים לך
היית בשיעור, אחריות שלך להקשיב

כבר מחפשת מישהי שמסכמת
עוד לא הספקתי ומיד קולטת
שהשנה החלטתי ללמוד
ללמוד בעצמי
להפנים ולסכם כל מילה
זה כבר לא תיכון
הלימודים חשובים גם לחיים
לא באתי להעביר את הזמן
כבר נכנסת למעגל הכישלונות
רצף אירועים כבר עולה לי בראש
לא מקשיבה בשיעורים
שוכחת מהלימודים בבית
וההשלכות יבואו מהר
ממוצע מבחנים סביר
מגרדת ציון עובר
מסיימת תואר בקושי
ככה אני חושבת
מאה קמ"ש קדימה
כל כך פסימית שזה עלול לשעשע אחרים
ואולי גם אותי

רגע, היא מדברת על גנטיקה
דשנו בזה בלי סוף
והאמת תמיד חיבבתי את הנושא
נשמע שיש סיכוי להיכנס לעניינים
ממש הרגע….

פתאום השיעור נגמר
לא הרגשתי אותו כמעט
איזו הקלה
טבילת האש הסתיימה בהצלחה
ההרגשה לא רעה בכלל
בהתאם לציפיות שלי
תחושה של אי וודאות באוויר
אבל כעת מהולה בטיפה אור
ובהרבה תקווה
מזכירה לעצמי שקל להיות למטה
קל להילחץ ולשקוע
הכי קל לשבת ולא לפעול
לבכות בסוף מהתוצאה

אבל אני חזקה
קצת טיפשי
לומר את זה לעצמי
אבל כשחושבים על זה
מילים מקטינות
קל לי לדבר
האומץ הוא להגיד מה שנכון
יש לי יכולות
אני יודעת
מסוגלת לגשת לזה כמו גדולה

באותו רגע קמתי
הצגתי את עצמי בפני כמה מהכיתה
שהיו נראות בדיוק לטעמי
טוב, לכולן זאת התחלה חדשה
נהניתי להכיר
אז גם ההסתגלות
יורדת מהפרק

חוזרת הביתה
בתחושה מרוממת
עם מבט קדימה
מלא בתחושות חיוביות
שוב צמרמורת
אבל הפעם היא נעימה
מבשרת טוב ושלווה
זאת הייתה
התחלה חדשה