ספיישל חול המועד סוכות
אביגיל.
"…רוצה לצאת עוד… עשר דקות?", רחלי שואלת.
"אמממ".
"אני חושבת שכדאי מוקדם", היא בטח מסתובבת עכשיו בכיסא המשרדי שיש לה בחדר. "אם נמשוך את הזמן החנויות תיסגרנה".
"אה".
"אז מה את אומרת?"
שתיקה.
"אביגיל?"
"מה?"
הנקישה שנשמעת אומרת לי שהיא קמה תוך כדי הטחת רגליים ברצפה. "את אתי?"
אין לי כח לענות לה.
"הלו?" היא לא מתייאשת.
"מה?" אדיש. עייף.
"מה 'מה'?", הקול שלה עולה, קצת. מתרעם. "את לא יכולה לענות?"
אני נושמת עמוק. "עזבי, לא צריך".
"לא צריך?", היא תוהה. מתאים לה להרים את הגבות. להשאיר אותן זקופות.
"לא. אני לא נוסעת. לא צריך לקנות כלום".
"אביג- – -".
צליל ניתוק.
¨
דלת נפתחת.
אני מרימה ראש מכריכה סגולה. מורידה אותו חזרה. שפתיים מתהדקות.
המיטה שוקעת מעט. זה נֹח. זה לא.
יד על כתף. היא רכה. הכתף ההיפך, נוקשה. ממאנת.
"גלוש?"
הכינוי הזה מכריח דמעות לשכון בעיניים שלי. אני מאיימת עליהן. שתתייבשנה. שתתביישנה.
השקט ששורר מטריד אותי פתאום. אני לא אוהבת שתיקות. אני כן.
אני הפכפכנית.
"קרה משהו?", מנסה החברה הכי טובה שלי לשאול. "זו אני, אולי?"
כן. לא. לא יודעת. אולי.
"מה… למה פתאום החלטת לבטל? למה את ככה?"
הממ. למה.
היא בוהה בי, כנראה. אולי מסתכלת על ה'קוקו' המפוזר שלי. על הכתם שבחצאית. אני תוקעת מבט חתום בכריכה.
רחלי משכה את תשע מאות הדפים אליה. נעלמו עיניים תכולות ויפות. "אביגיל!"
סוף סוף היא הצליחה לגרום לי להביט בה.
דאגה ניבטת מפניה. עצב. תמיהה.
"שנתחיל לארגן מזוודה? עוד שמונה עשרה שעות אנחנו צריכות לצאת!"
חחח. מזוודה. שנצא.
"אביגלוש?", שלל כינויה מצחיקים אותי. מן גיחוך עולה בי. מריר.
אולי גם אני אמציא לה כינוי?
דלת נסגרת.
¨
רחלי.
"אוף", המזוודה התכולה מתגלגלת. שקטה.
הדס מחזיקה את הצ'ופצ'יק הזה שפותח את הרוכסן. "מה יש?"
"חברה שלי", הקול שלה מובס, "היא לא באה למחנה, כנראה".
קבלה ישנה של רמי לוי מסולקת מהריפוד האפרפר. "מי? אביגיל?"
"אהה". השמלה הסגולה מתקפלת תחת המהום.
"למה?"
רחלי מושכת כתפיים. "לא יודעת".
בגדים מתחילים להיערם. לתפוס מקום. בין לבין היא מנסה לחייג שלוש פעמים.
חברה שלה לא עונה.
המזוודה נסגרת אגב אנחה.
מתחת לשמיכה חולפים להם הימים. הרגעים.
אביגיל התרחקה. פתאום.
שבוע החופש שעבר עליהן רק חידד את הריחוק הזה. המוזר.
משהו קרה. קורה.
אוחח.
בהינד עפעף נחוש היא מכבה את המחשבות. נועלת.
די! ששש.
אמורה לישון עכשיו. צריכה ולא יכולה.
אולי הבוקר יאיר לה קרבה.
"לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ."
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
35 תגובות
לא נכון!
יש לשין.. בלוג?!
שין, איזה כיף, וואו.
הפתעת, בגדול.
כתיבה יפה-יפה, פשוט.
מחכה כבר לפרק הבא, ולבלוג הבא!
הפתעתי?
זרקתי המווווון רמזים.
וזה לא בלוג. זה בלוגון. בלוגונוש.
סיפור לחג.
תודה, ילדה!
בינתיים אין באופק בלוג. אולי יהיה.
אולי.
את מסקרנת, שין, כתוב יפה כתמיד
אוהבת את משחקי המילים שאת משלבת, ואת מתארת סצנות טובבב
ספיישל פור שותפות, התכוונת 🙂 ואחרי התגובות ב'מסגרת' איך אפשר שלא לעשות כזה בלוגון?
נ.ב. איך היה עם האמריקאיות? 😉
מועדים לשמחה!
תודה!
שמחה לדעת שהצלחתי לתאר!
ספיישל פור שותפויס אנד ספיישל פור סוכעס. (הושפעתי מהאמריקאיות. אני כבר התרגלתי לחשוב באנגלית. ואם כך זה אחרי יומיים ומחצה- – -)
אבל הבלוגון הזה, כלומר הסיפור, נכתב די מזמן. לפני כזה חודש וחצי…
ואיך עם האורחות שלנו?
נתתי מקודם רקע.
זה שונה. זה מאתגר. זה כיף.
כאילו אני מרגישה מחללת חג….
??
חחחח חמודה שאת.
ותני לי לנחש שאביגיל קראה.. מהללאל?
את באמת באמת כותבת מוחשי, אני יכולה ממש לראות בעיני רוחי את הסיטואציה. זו חווית קריאה אמיתית.
כן.
מהללו.
בתחילה כתבתי את זה במפורש, אבל מישהי שהתייעצתי אתה אמרה לי שזה נראה פרולוג נוסף לספר…
אז נתתי רמזים.
סיקרנת אותי. נראלי יש לי בעיה עצמית לעקוב אחרי דו שיח כי גם פה זה קרה לי?
אמממ. סקרנתי.
אולי פשוט את פחות מתחברת לכתיבה הזו. יכול להיות.
לכל אחת מסתדר משהו אחר.
ישששש סיפור בהמשכים חדש!!!
ועוד של שיןן!!??
איזה כיף לך!
בא לי גם סיפור לחג- – –
זה לא הולך להיות משהו ארוך. בכלל לא.
תודה!!
יאוו כתיבה מטריפה ומהממת
תודה!
שמחה לדעת שהכתיבה שלי כזו…
ואייי אביגילל
מהמםםם
אביגיל זו הנערה מהסיפור…
תודה, אחת עם שם חמוד!!
הי יש לך את זה גם בכתיבת סיפורים
בלוג חדש?
כנראה שיש לי…
זה לא סיפור ראשון שלי כאן, בכל אופן.
וכמו שאמרתי קודם- בלוגון.
זה סיפור בהמשכים, כאילו?
כי אם כן (חסר לך שלא!) אני ממש מחכה להמשך!
הצלחת למתוח אותי כהוגןן?
מתחתי?
אוקיי!
לא מסווגת את הסיפור הזה כמותח במיוחד…
ב"ה, זה סיפור שלם בן מספר פרקים.
והנה הבלוגון שהובטחחח
סקרנת אותי יש לציין.
ושוב אומר לך, שאת כותבת מוחשי ממש וזה כייף?
אח, כמה טוב לקיים הבטחה!
זו ממש מחמאה כיפית. לדעת שאני כותבת מוחשי.
זה ממש לא פשוט!
תודה!!
הופה סיפור בהמשכיםם
שאפו שין!
כן.
שאפו על התעוזה, שין!!
סיפור קצר, חייבת לציין.
שין.
מלכת המילים—
איזה כתיבהההה
לא עומדת בזה.
שוב. ושוב. ושוב.
מפתיעה כל פעם מכיוון אחר….
איזה כיף לראות שיש פה סיפור בהמשכיםםם
נדע לחכות עכשיו לפרק הבאאאא!!!!!!!!!!!!
מעריצה שרופה של הכתיבה שלךךך:))
חחחחחח
(קחי את זה כמחמאה ממני ומחברה שלי ביחד….. כי לא נראלי שזה יקרה מהכיוון שלהה…….:))
חחח
אוי, את מהממת!
תודה שאת אוהבת את המילים שנתן לי הקב"ה רשות לאסוף ולקבץ. להרכיב משפט וחיים.
תודה גם לחברה המסתורית:)
אוהבת.
נכון שאת אוהבת את דבורי רנד?
אני?
אהממ כן, די.
למה?
כי יש לך פשוט את המילים שלה, הכתיבה.
רשות לקבץ… להרכיב משפט וחיים.
זה מתוק.
באמת?
חחח
לא שמתי לב.
כשאני חושבת על זה…
???
'מלכת המילים.'
מילים של דבורי רנד….
יוו אלופה שלי תמיד אהבתי את הכתיבה שלך טוב שהוצאת סיפור
בהצלחה!!
ואיי
מחמיא לי ממש.
תודה על מחמאה ואיחול!
חיכיתי לבלוג ממך!
כתיבה ממכרתתת
חיכית?
יוו, נחמד לי לשמוע!
תודה, תוכו רצוף אהבה (רצוף אהבההה)
שין!
הבלוגון. הזכור. לטוב.
עלה סוף סוף???
יאיי!
שימח אותי. את לא מבינה כמה.
אז כרגיל, שין, הכתיבה שלך יפה. אולי הייתי מציעה להוסיף עוד קצת התרחשות בפרק, כי כפרק התוכן קצת משמים. לענ"ד.
ובלי קשר, נהניתי לקרוא.
ותודה שהעלית אותו!
הבלוגון.
כן, הבלוגון.
שמחה שעזרתי לך לקיים את מצוות החג.
נחמד לי להעלות אותו, הגם שאיני יודעת אם נכון עשיתי.
ו- – -עוד אחת מהחולשות שלי. לא באתי לכתוב דרמות. לא הגעתי להוסיף זירה. הכל קורה, פחות או יותר, במקום אחד.
אולי זה משעמם. אני אוהבת.
זו הכתיבה שלי. יגידו מה שיגידו.
ויודעת שהיא די שונה. אמרו לי את זה הרבה.