.
היום.
העוני חונק אותי,
צועק לי האין.
באזניים.
היום.
המסכה בגדה בי.
ניסיתי להסתיר מעין.
רציתי לצעוק
"יקר"
לחשתי
"אבא אמר"
וכואב לי.
שיש לי אין.
וכבר כבד לי
מהכלום.
ואפילו הדמעות שלי,
יקרות מידי.
בשביל לבזבז אותן
על
עצם חיי,
מהותי,
ואין בידי האפשרות
לשנות.
הייתי חזקה מהמסכה,
שכמעט נקרעה
וכבר אשוב
אדביק אותה לעצמי
שוב
אתכחש.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אווצ', בינגו?
אני… לא יודעת כל כך מה לומר,
אני רק אגיד לך שאני מעריכה אותך מלא מלא.
*מהעוני
אוף..
מידי עצוב ?
תנסי להוריד את המסיכה לפחות בפני אנשים מסוימים שאת סומכת עליהם?
אם ישנם כאלה…
בבררר צמרמורת!
זה הרגשה קשה הריק הזה. צריך לעבוד קשה בשביל למלא אותו בתוכן ומשמעות.
אני חושבת שזה הרבה יותר קשה צבעוני הפיזי…
מאחלת לך מכל ה❤ בהצלחה!
אני אוהבת אותך.
אם לך יש אין וגם לי יש אין, לפחות יהיה לנו אחת את השניה.
אז אולי יש לידך מישהי שמוכנה לקבל אותך כמו שאת, עם הכלום הזה?
מצטרפת.
נקים מועדון 'אייניות'?
אוהבת אתכן, גיבורות קטנות.
(אני חושבת שרק אחת עם אין תדע לקבל אותנו כמו שאנחנו בלי לרחם…)
אגב בינגו, את כותבת יפה ממש ושנון.
מועדון "איניות"
לא, לא רוצה בכלל. לא!!
בא לי לפגוש אתכן עכשיו, לבכות אתכם. כי דיי.
ואת לגמרי צודקת יש מאין.
ו ~ אולי יש משהי, ואם אתן לה לדעת באמת, אני אהיה בטוחה גם בזה שהיא תקבל אותי ככה. ואני גם אוהבת אותך, אחותי❤
ותודה, יש מאין.
אוף, יצאתי מעט מסורבלת…
לב, נחשב ל'יש'?
❤
(זה אמנם רק אימוגי אדום ומצויר, אבל מאחוריו עומד לב אמיתי, נושם, והמון מחשבה ואהבה והערכה. מקווה שאת מצליחה להרגיש אותו…)
תודה טוהר.
מדגדגות לי דמעות.
אווץ' בינגו
❤❤❤
?❤
איה איה.. צמרמורת.
את לא מבינה כמה אני מעריכה אותך, ובטח יש הרבה יותר להעריך ממה שאני חושבת.
זה שאין לך בדברים פיזיים, זה לא אומר שאין לך כלום.. להפך. הדברים החשובים באמת לא קונים בכסף.. את בטח יודעת אתזה. כמה סיפורים יש על אנשים עשירים שחיו בהרחבה מלאה והאושר היה חסר להם? שהיה חסר להם משפחה, או בריאות ח״ו?
פעם שמעתי שלמי שחסר בגשמיות, זה כי הוא היה צריך לעבור נסיון (כמו כל אחד בעטה״ז) וברוחניות ב״ה הוא כבר מושלם. תתפללי יקרה, תזכרי שתפילות אינם חוזרות ריקם.
בהצלחה ענקית!
כבר אין לי מילים, סליחה שאני לא מגיבה באריכות, אבל קראתי (ובלעתי) כל מילה.
תודה❤
לא פשוט בכלל..
ב"ה לנו בבית כבר אין ניסיון כזה אבל לפני כמה חודשים עברנו דירה ואבא שלי לא עבד והיה יותר פיקוח על הכסף וזה באמת הרגיש שאין לך כלום ממשפחה שכל היום קונה אוכל בגדים ובילויים למשפחה שכל דבר מתחשבן אצלה..ההורים שלי מאוד דוגלים בלהרוויח כסף לבד, בעבודה קשה, שנקנה לעצמנו דברים יקרים שבא לנו.
אז אני עובדת קשה ומרוויחה ב"ה הרבה (יחסית לגילנו) ויש הרבה דברים שאני מסוגלת לדאוג להם לעצמי, מכון כושר, גיטרה, אם באלי סוודר חדש סתם ככה.. את כבר גדולה, את יכולה לפרנס את עצמך באיזשהו אופן. גם אם תרוויחי מאה שקל בשבוע או מאה חמישים, את יכולה לאפשר לעצמך דברים, זה אפילו רק בשביל התחושה הזו של העצמאות והתחושה שלך שאת מרגישה שאין לך כלום בעולם
. בהצלחה!!
שטערני, שמחה לקרוא שטוב לכם עכשיו.
יש לי כסף שלי, זה לא בדיוק העניין אבל אין בי כוח להסביר.
תודה לך!
דמעות…
אין, אין לי מה להגיב.
אבל אני בכל זאת מגיבה.
שתדעי שהייתי פה, ושקראתי.
ושאני כל כך אוהבת אותך.
ומילים על מה שכתבת- אין לי (אולי הן יקרות מדי… בכל זאת אני כותבת. כי את שווה את זה ויותר. זה היה מרגש)
?
הלכתי לבכות, ביי.
❤❤❤
אני אוהבת אותך.
(פליז, תדמייני חיבוק…)
זה אולי לא יחזיר לך את האין, ולא ימלא אותו ביש,
אבל זה לפחות יעטוף אותו, את האין, וייתן לו טעם מתוק קצת יותר.
ואולי אני לעולם לא אבין.
יכולה להזדהות עם האין, אבל חסרת יכולת להזדהות עם ההרגשה.
זה נשמע התמודדות קשה, מעריכה אותן המון
(ומקווה שאת זוכרת גם להעריך את עצמך על זה מדי פעם, בלי לרחם… 😉
והלוואי, הלוואי שנזכה כולנו להגיע למקום מאושר באמת, שבו לא תהייה יותר חשיבות ליש ולאין.
אוהבת ❤
??.