למדנו ביחד ביסודי.
היינו באותם הקבצות, וכל שיעורי ההשקפה היו שיחה שלנו ושל המורה.
היינו באותה רמה. נהנינו אחת עם השניה.
ועכשיו שנה שנתיים אחרי, את מוצלחת. את מצליחה. את כל מה שיכולתי לרצות להיות.
את מנצלת את השכל שלך, את מתקדמת בחיים, עוד שניה מתחילה לימודים לתואר ואת כבר שועטת על המסלול של ההצלחה בלימודים.
ואני הספקתי לעבור מאז כמה מוסדות לימודיים. אחד היה רמה גבוהה מדי, אחד היה רמה נמוכה מדי.
ותמיד הייתי שונה בזה שהייתי חכמה. חכמה מדי.
ועכשיו אני בלי מסגרת לימודית, יושבת בבית ובוכה מתסכול על הפער בין הרצונות והיכולות לבין מה שקורה באמת.
כל כך הייתי רוצה שתהיה לי האפשרות ללמוד. האפשרות אפילו להיכשל. אבל זהו, הימים העליזים ביסודי עברו.
וכן, היה הגיוני שהבית ספר ישלח אותי לאבחון מחוננות או אייקיו או מה שזה לא יהיה, אבל היו לי בעיות בבית ספר. לא שיתפתי אף אחת, וכשסיימנו ח' ואמרת לי בפרוש שיכולתי להצליח יותר זה תקע לי סכין בלב. אין מישהי יותר ממני שרוצה שאצליח.
השיחת טלפון הזאת לא יוצאת לי מהראש. דיברת כאילו את מקנאה בי, כאילו את חושבת שאני מבזבזת את עצמי, כאילו את בטוחה שאני יכולה יותר, כאילו את לא מאמינה לי שאני לא ילדה מוזרה אלא מישהי עם סיבה.
וכשנפגשנו לאחרונה, וסיפרתי לך מה עמד מאחורי ההתנהגות התמוהה שלי ביסודי, שרף לי הלב שוב. את לא באמת מבינה. כנראה שאת אף פעם לא תביני.
כל השיחות העצובות שלי עם אמא שלי, ששאלתי אותה למה למען השם אני יכולה יותר אבל אין לי את האפשרות? ולמה אנשים נותנים לעצמם לשפוט אותי? והאם הצלחה היא מה שהעולם והמערכת הלימודית מגדירים הצלחה או?
כל כך כאב לי על היותי מבוזבזת. על היותי כפוית טובה לזה שאני חכמה מהממוצע. ואמא אמרה לי לפני שנים וגם עכשיו, שיש בנות שמקנאות בי. לא האמנתי לזה אז, אבל עם הזמן זה נראה יותר הגיוני. אף אחד לא רואה את החיים האמיתיים שלי. אף אחד לא רואה את התופעות לוואי הכואבות של להיות חכמה. כמה כואב תמיד להיות שונה. כמה כואב שבטוחים שאת חוצפנית כי את הראשונה לשאול שאילות. כמה סודות של מבוגרים את יודעת כשאת קטנה, קטנה מדי.
להיות חכמה זה מתנה. להיות אני זה מתנה.
אבל נשבעת, אתם לא מקנאות בי. אתם לא רוצות להתחלף איתי.
ואולי מתישהוא אני אלמד להפסיק לקנא.
ואולי מתישהוא אני אהיה שלימה עם מה שה' נותן לי.
ועד שהיום הזה יגיע, אני אנסה לפרגן לך, חברה מוצלחת שלי, אמן שיהיה לך ברכה בכל מה שאת עושה.
וכן אלוקים מביא לי שפע גם. ותתפללי עלי שיהיה לי את השכל לקבל את זה.
ולכל מי שקראה עד עכשיו, שתדעו שזה מכתב מהמקום הכי עמוק בלב שלי.
אני כמעט בוכה כשאני כותבת. ואולי הבנתן אותי קצת. ואולי תוכלו להסביר לי איך להפסיק לקנא, ואיך שההצלחה שלה תפסיק לכאוב לי.
כי אלוקים, זה כואב כל כך.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
תגובה אחת
אני ממש מזדהה איתך.
כי אני אחת שמקנאה המון!
זה קושי אדיר.
לא יודעת איך נגמלים מזה.
באלי לצרוח את זה!!!!!!!
זה מזעזעעעעעעעעע
אבל שתדעי לך שיש לנו המון!
צריך להתחיל להסתכל על מה שכן יש.
בהצלחה? 💗
שפן🐇