הללו-יה [פירוש הת-הילי-ם] /17

ושוב הותרו לפרסום, ושוב משפחות קרועות, ואנחנו בבית ישבות, זה כבר לא מזיז לנו, היסורים האלו כל כך גדולים שאין לתאר… ומי אם לא מלכנו דוד יעשה מזה מזמור?

אז לעילוי נשמת כל הנפטרים ולהחלמת הפצועים והחזרת החטופים, קבלו את פרק עט..

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹקים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים- באו גויים לנחלת האלוקים, בית המקדש, טמאו את ההיכל, שמו את ירושלים במקום שפל מבחינה גשמית ורוחנית כאחד.

נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ- בגלל שהם הרגו את כולם, לא היה מי שיקבור את המתים, זה תיאור מזעזע שבו המתים מוטלים בירושלים ועוף השמים אוכל אותם. ואפילו האנשים החסידים והצדיקים מתו במיתה משונה [עשרת הרוגי מלכות]

שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר- הכי פשוט, הדם נשפך כמים. כל התיאורים האלו לא מזכירים לך משהו? שעות שבהן הדרום בוער.. הדם ניגר כמים.. פשוט לבכות..

הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ- המפלה והתבוסה שלנו היו לצחוק, אף אחד יותר לא פחד להלחם בנו אחרי שעם קטן מצליח להרוג בנו כל כך הרבה… [מה? זה מהפרק! וגם במציאות…]

עַד מָה ה' תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ- יש פה תחינה, בקשה, צרחה, ה'! כמה שאתה כועס עלינו , כמה שלא היינו בסדר וחטאנו, יש גם גבול לכעס ועונש! בטוח אם תשווה ביננו לבין הישמעאלים שפגעו בנו, יש לנו יד על העליונה.

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ– ואם אתה עדין כועס, שפוך את כעסך על הגויים, אלו שמעלימים עין ממי שאתה ומכמה את הגדול.

כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ- כי הגויים אכלו בנו מכה חזקה והפכו אותנו ואת אדמתינו לשממה.

אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד- אל תזכיר לעולם עוד את חטאינו הראשונים. הרי כבר נענשנו עליהם די. שהרחמים שלך יציצו כבר!

עָזְרֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ- עזור לנו אפילו רק בשביל שמך, בשביל לשמור על כבודך! כי כל מפלה קטנה לנו גורמת לחילול ה'!

לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹקיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ- והרי אחרי שתעזור לנו לקום ותנקום את דם עבדיך השפוך, הגויים הישמעאלים לא יכלו להגיד: איפה האלוקים להם להציל אותם? כי הם יראו את ידך החזקה.

תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה– תבוא לפניך אנקת אסיר- הנתון בשבי! 101 שבויים שבשבי הכי נוראי שיש. בידי מרצחים! והם צועקים אליך! וגם אנחנו רוצים, תחזיר לנו אותם הביתה בריאים ושלמים! תוציא לנו אותם מהשבי בלי שנתעסק בזה [ממש ככה כתוב] "הותר בני תמותה", שאם נתעסק בהחזרתם דרך מלחמה גם אנו עלולים למות. אך אם ה' יתברך יביא לנו אותם על ענני שמיה לא יקרה לנו ולהם כלום!

וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי– ותחזיר לשובים של אחינו שבעתים על הפשעים שלהם, תחזיר למי שנהג כך בילדיך!

וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ- ואנחנו בכל מקרה עמך וצאנך, ונודה לך ונספר תהילתך מדור לדור. כמו שרובינו מכירת מהסבים והסבתות את הסיפורים על השואה, על רוסיה הקומוניסטית, על הפרעות בעירק, על השנאה בתימן, הפיגועים במרוקו, והפרעות כאן בארץ. כך גם אנו נספר לילדים שלנו על הניסים שלנו במלחמה הזאת. איך החטופים חוזרים אלינו בריאים ושלמים יחד עם החיילים שנפלו.

הנקודה החסידית:

יכולתי להביא כמה נקודות חסידיות על הפסוק על החטופים, אבל אני רוצה להשאיר את כבודם במקומו. ולכן נחזור לתחילת הפרק. פס' א':

במסכת סנהדרין כתוב: היכל שרוף, שרפת, קמח טחון טחנת" ואלו מילים קשות מאוד. הן נאמרות בעצם על כך שאת ההיכל לא היה אפשרי לשרוף חיצונית אם הוא לא היה שרוף פנימית. ירושלים היא סמל ליראת שמים, [יראה שלם], אך כאשר היראה הזאת נהפכת ל'לעיים' מלשון מחשול, ברגע שהיראת שמים הזאת לא עומדת במחשול ומפילה את עצמה אז לשונאי ישראל יש אפשרות לגעת בנו ובבית מקדשנו. שאנחנו לא שלמים עם עצמינו, אנחנו לא יכולים לעמוד מול הבעיות החצוניות.

וזה מה שקרה בחנוכה. היה ויכוח סוער, הייתה מלחמת אחים, זה גם מה שקרה בחורבן בית שני, מלחמת אחים, וזה לצערינו מה שהוביל אותנו להיום, לפני שנה וחצי עוד צעקו דמוקרטיה ברחוב, אפילו נפתח כאן שיח [שלי] על הרפורמה ועל ההפגנות. היו הפגנות וכעסים ומלחמות. ורק אז לישמעאלים היה רשות לפגוע בנו. אז עכשיו, ששוב הסירה מתחילה להתערער באו נזכור איך הגענו לכאן.

ואם כבר מדברים על שלום אני רוצה להגיד שכל הבלוג הזה מוקדש לעילוי נשמתם של כל החיילים שנפלו וביניהם: יששכר בן אבישי ושנאור זלמן בן זאב. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.