התחפושת החדשה שלי

icon_66
העורכת חני

-"אני יצור רע מעללים" טפח על בטנו

-"נכון" פיהקתי, "תמיד אמרתי"

-"לא נכון, לא תמיד את אומרת. לפעמים את אוהבת אותי"

-"סליחה?!"

-"כן", חשף שיניים כחתול רעב, "כשאני מתחפש טוב"

-"למשל?" דריכות נשבה בשערותיי

-"כשרבת עם אחותך מי תגיד ראשונה דבר תורה, אני הייתי התירוץ שחזרת עליו שוב ושוב שחייבים להתחיל עם שיחה מקורית ולא תקציר מ'שולחן שבת'. נכון הרגשת צדיקה גדולה? אז אני עשיתי את זה. רציתי שתריבו ממש חזק והצלחתי. ככל שאת מרגישה צדיקה וצודקת יותר – זה אומר שעשיתי עבודה טובה יותר…"

עוד הוא מדבר ואני כבר חולצת נעל ומכוונת לבין עיניו—

"הי! תרגעי, את ביקשת הוכחות, נכון? בואי נמשיך. זוכרת שלא ענית לטלפון של חברה שלך דבורי? היית מאוד מרוצה מעצמך כי סברת שחסכת שיחה של לשון הרע, בזמן שאני זה שרציתי שלא תתני לה את תשומת הלב שהיא כל כך זקוקה לה ושתלתי לך את התירוץ הזה במוח. הי מה את מתחממת?"

הוא התכופף מתחת לשולחן בזמן שרדפתי אחריו וספל מים קרים בידי.

"חצוף אחד" צרחתי "אני גומרת איתך עכשיו ולתמיד"

כל השכנים יכלו לשמוע את צרחותיי הנואשות.

והמכוער הזה, שמחליף פה לבושים מול עיני הקמות מתגלגל מצחוק—

-"מה מצחיק אותך, חלאה?"

-"חח שגם עכשיו… חי חי את… חו חו" הוא השתעל והשתנק ונהנה מכל רגע "כח כח כח גם עכשיו את עובדת עבודה זרה בזכותי כי 'כל הכועס כאילו…'"

אההה אהההה אהההה—

לא נתתי לו לסיים ודחפתי אותו החוצה בכוח הכעס שלי. כפתורי החולצה הלבנה הישיבתית שהשתמש בה נשרו על רצפת החדר. רעש הטריקה הדהד בין הקירות.

התיישבתי מתנשפת על הכיסא. רועדת כולי בזעם ובעייפות ויודעת ששוב נכשלתי. שוב חמק ממני שורש העניין.

היצר הרע שלי לא יברח ממני במקלות. בדיוק כמו שהוא עובד עלי ולובש כל פעם בגד צדקני אחר – גם אני צריכה לעבוד עליו. כשאני צועקת אני מגלה לו את כל חולשותיי, חייבים להפסיק עם זה.

וכך, חמושה בהחלטה החדשה שלי, התלבשתי בשמלת הרוגע הכחולה המנצנצת והבטתי הישר בגבותיו הסבוכות, המתרוממות מעל זוג עיניים קטנות ותמהות.

כן. היה לי ברור שלא הצלחתי באמת להשאיר אותו מחוץ לחדר, הוא תמיד חוזר בסוף.

אבל לא. לא תמיד הוא ינצח.

-"קח מסרק לגבות" חייכתי אליו.

-"לא צריך" שחה קומתו והוא הסתובב באחת "אני אסתדר לבד" הוא לא אוהב כשאני נחמדה, גיליתי בסיפוק.

-"תשאיר דלת פתוחה אחריך, אתה תמיד מוזמן שוב" זימרתי באזניו, נהנית להשתמש בתחפושת החדשה שלי.

הוא התכווץ לנקודה קטנה קטנטנה— ונעלם.

עד הפעם הבאה.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
הללו-יה [פירוש הת-הילי-ם] /16
icon_66
היום בבוקר קמתי, נטלתי ידים, התארגנתי, יצאתי מהבית, התפללתי, הגעתי ללימודים, ...
המזכיר של המשיח
icon_68
הוא ישב מול המסך והיכה עם העכבר על הדסק. לא מצאה חן בעיניו עריכת התמונה של הש...
תווי מכחול /8 - סיום!
86
פרק ח': היא תכננה ציור יפיפה. אבל היא ידעה. ידעה שלא תצליח לצייר אותו. עד לפנ...
הללו-יה [פירוש הת-הילי-ם] /15
16
כ"כ הרבה חיפשתי עליו, כ"כ חשפתי עליו, כ"כ הרבה דרשתי עליו, כ&q...
תווי מכחול /7
newEmotionIcon_03_44
פרק ז': הקנבס שעל כן הציור בחדר מתמלא בצבעים. רק בצבעים. לא בתווים. לא במנגינ...
תווי מכחול /6
23
פרק ו': "אמא, אני רעבה", אופיר רצה מן החדר בדילוגים קבועים. "מ...
תווי מכחול /5
54
פרק ה': נער עומד על שפת צוק חד, על גבו תרמיל מסע אדיר ממדים ומימיה קשורה על צ...
לה' הפתרונים
60
לפעמים אני עומדת בתור ארוך. יודעת שאני מאחרת אבל לא יכולה לעזוב. הלחץ מתקפל ב...
פוסטים חדשים
פשוט תכנסו
היי חברות… לאחרונה לקחתי על עצמי להתפלל מנחה, אבל אני כל הזמן שוכחת...

אחת😍

לא מגלה
אולי משהו משוגע בי.

מה אני מה

ידיים בכיסים
האנשים האלו, שמסתובבים עם ראש מורם וידיים בכיסים בלי לנקוף אצבע; רק רציתי לעד...

שירבוטית

אנשים הם כמו ביצים:
יש מבולבלים… יש קשים… יש רכים… יש כאלה שיש להם "עין&qu...

שפן ניסיונות 🐇

אור הוא טוב
האהבה שלי כיסתה על הפשעים היא עיוורה לי את העיניים עד שנפקחו לי בבת אחת, בבום...

גומת חן😏

לב שלי, אתה צריך לעזור לי
לב שלי , אתה שואל מה הלאה ואני שואלת מה עם עכשיו אתה בוחר להחזיר את העבר ואני...

סופה שקטה

מצנח אחד / קטע קצר מסיפור שלי
צפצופים. שאגות איימה. עשן. ארתור מצמץ את עיניו ועבר למצב עירני תוך שניות, &qu...

סתיו

6 תגובות

  1. אני דורשת כל יום פוסט שלך בבקשה.🫱🏻‍🫲🏾.
    תודה הניוזלטרים החכמים והיפים האלה
    מלאים במסר ושנינות🩷.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *