מכובה ברחוב.

יכול להיות שאני חושבת יותר מדי?
או שבאמת משהו לא בסדר
לפעמים אני מרגישה שעדיף בלעדי
וחוזרת להיסתגר בחדר
לפעמים המיטה מלאה מפלצות
והמקום בטוח נעלם
חשבתי אולי אהנה לפחות
אבל מפחדת להתפרק מול כולם
החברות טוענות שאני כבויה
שנעלם לי האור מהעיניים
הפסיכולוגית אמרה שזה המחשבות שלי
שמגדילות את החרדה פי שתיים
לא מסוגלת להיות עצמי
וכשפתאום השתחררתי מפחדת
מנגנון אוטומטי שלא אפגע
אז נשארתי בודדה רועדת.
ועדיין נפגעתי
ועדיין נזכרתי
ועדיין קולות מהדהדים
עדיין נפלתי
ועדיין נשברתי
בוכה על תמימות של ילדים
חולמת רק לחזור עוד פעם לשם
וקולטת שגם אז לא היה טוב
מנסה לעבור עוד שבוע בשלום
וחוזרת להיות מכובה ברחוב.