הבוחר בנביאים טובים /47

חנה אם שמואל

היי שוב דיאלוג נחמד. הפעם על חנה. חוב מלפני שלושה שבועות. מצטערת לא הספקתי לפני ראש השנה.

טוב אז לפני שנתחיל אני רוצה לומר מזל טוב לחני. ולי.

כן. רק שאני חגגתי 19 ואת חוגגת שנה (:

היי. נעלבתי. אבל את צודקת.

אז הפעם למרות שהסיפור מוכר וידוע נחזור עליו. כי אין מה לעשות ובאמת חנה היא דמות מיוחדת. ולי יש זכות להיקרא על שמה.
כן חני. שמענו.
היי על זאת שאת קרויה על שמה עשינו דיאלוג קודם.
אבל אולי נפסיק כבר לדבר על עצמי, עצמך, עצמנו?
וואו וואו מישהו פה עף על עצמו… (לקרוא את זה עם מנגינה)
אני לא מתכוונת להציע לך במבה במילוי קרם במבה.
בואי נחזור לנושא כבר!

חזרתי! טוב הסיפור המוכר. וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים–מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם. לאלקנה שתי נשים.

שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה; וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים.
זה כואב. כואב. פנינה רואה שחנה לא מתפללת.
כי חנה התפללה בלי שאף אחד ראה… לבד. בשקט.
אז היא מחליטה לגרום לה להתפלל….. היא שואלת אותה למה היא לא מכינה אוכל לילדים? ומתי היא שולחת את הילדים ללמוד תורה.
כל שאלה כזו דוקרת את חנה. והיא שופכת דמעות.
אבל לבד. בשקט.

ראש השנה בא. אלקנה עולה עם משפחתו לשילה.
חנה לבד, עצובה.
אלקנה שואל אותה, חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי, וְלָמֶה, יֵרַע לְבָבֵךְ:  הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ, מֵעֲשָׂרָה בָּנִים…..

ואז חנה הולכת למשכן.
להתפלל.
די. זהו. אחרי כל כך הרבה שנים של עקרות.
והיא מתפללת לבן. לבן צדיק. שיהיה כולו עבודת ה'. נזיר כל ימי חייו.

עלי הכהן הגדול רואה אותה.
עומדת רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ
רק לי ישר התנגן תפילת חנה של נפתלי קמפה???
עלי שואל באורים ותומים מי זאת.
האותיות כ' ש' ר' ה' מבהיקות.
עלי קורא אותן הפוך שכרה.
כלומר שיכורה.
הוא פונה לחנה: עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ, מֵעָלָיִךְ

חנה עונה לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי ה'.
אגב היא מרמזת שרוח הקודש לא שרתה על עלי אז. אין אתה אדון…
עלי מקבל את תשובתה.
ומברך אותה. לְכִי לְשָׁלוֹם ואלוקי יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן אֶת-שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ, מֵעִמּוֹ.

שנה אחר כך חנה לא עולה. כי שמואל נולד.

אגב מדרש מענין, מסופר שבאותה תקופה כל הילדים נקראו שמואל… כי כל יום היו שומעים בת קול שאומרת עתיד צדיק להוולד, שקול כמשה ואהרן ושמו שמואל….
כל אמא רצתה שהבן שלה יהיה הצדיק המדובר.. אבל רק אמא אחת זכתה לכך.

חנה נשארת לטפל בשמואל עד שהוא גדל והם עולים יחד למשכן.
היא מתמסרת כליל לחינוך וגידול הילד שלה.

והם עולים למשכן.
ושמואל נשאר שם.
חנה מוסרת את הילד שלה שנולד אחרי שנים ארוכות לשם שמים. שיגדל במשכן.

וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בה' רָמָה קַרְנִי בה' רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.   אֵין-קָדוֹשׁ כה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר כאלוקינו…

לאלקנה וחנה נולדו עוד ילדים אחרי שמואל.
וחז"ל מספרים שכל פעם שחנה ילדה פנינה הייתה קוברת שניים מילדיה.
פנינה הבינה שזה עונש על מעשיה כשחנה הייתה עקרה. היא התחננה ממנה שתתפלל ששני הילדים האחרונים שלה לא ימותו ושהיא תגדל אותם…
עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה….

נכון שפנינה התכוונה לטובה
אבל הדרך…. הייתה פחות טובה.

חז"ל אומרים שחנה זה ראשי התיבות של מצוות האישה. הפרשת חלה, צניעות, והדלקת נרות.
חנה נחשבת לאחת משבע הנביאות של עם ישראל.
וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.
אמן ואמן.