אייל בתור ילד חלק א 😍 😍

היי סוף כול סוףף אחרי הרבה התלבטויות ומחיקות אני מעלה את החלק הראשון לנושא שניבחר ברוב קולות,
אני ממש ממש מקווה שתוהבו ותהנו ממנו…
ומי שיש לה משהו להעיר או להאיר לי אני ממש אשמח.. אני בסופו של דבר רוצה לשפר את איכות הכתיבה שלי:)
וכמובן גם קצת מחמאות לא יזיקו 😉
אזז קריאה מהנה 😍

אייל בתור ילד הילדות של אייל. מה שתבחרי. התחלנוו

"תלמידים יקרים, יש לכם שעה וחצי לסיים את המבחן, אני יוצא להפסקה ומכניס במקומי מורה אחר, תלונה אחת ממנו ואני פוסל לכם את המבחן ברור?" כול התלמידים הנהנו בחשש.
המבחן הזה גורלי ביותר עבורם..
הדלת נפתחת, ומורה צעיר וחביב נכנס.
"שלום תלמידים, אני עופר ואני אשגיח עליכם במבחן בסדר? אם יש בעיה אתם יכולים לגשת" המורה צורי סורק בקורת רוח את התלמידים, ומזעיף פנים שצד את עיניו אייל שמקפצץ במקומו בלי מנוחה. "אייל, אני רואה שאתה לא רגוע. גש הנה וחלק לחברייך את המבחן" אייל, שדווקא שמח שהוא סוף סוף יכול לקום מהמקום, ניגש בצעד קופצני ועליז לשולחן המורה וחילק את המבחנים במהירות.
"אפשר להתחיל" מרגע זה, רק קולם של הילדים כותבים במרץ וקולו של המזגן נישמעו בכיתה.
שלושת רבעי שעה מתחילת המבחן, אייל מגיש למורה את המבחן. "המורה אני יכול לצאת?" המורה הצעיר מעיף מבט על המבחן. "חבל אייל, עבר רק חצי מהזמן. אולי תנסה שוב?" אייל מנענע בראשו לאות לאו. "המורה באמת שסיימתי אתה יכול לבדוק" מתחנן אייל "אפשר לצאת?" המורה סורק בעיון את המבחן.
"באמת סיימת" הוא מתפעל בשקט "אתה יכול לצאת"

אייל לוקח את התיק ויוצא בריצה הביתה.

"שאאלווםם אמאא" אייל בקולניות כהרגלו וזורק את התיק על הרצפה.
"איך היה בבית הספר חמוד?" ניצה שואלת, ומחליפה מבטים עייפים עם מנחם
"אחלה" אייל מעיף מאדישות כול אחד מהנעלים שלו לצד אחר בסלון, ומתפרקד על הספה בנינוחות.
"מה… מה עשית?" שואלת ניצה בעדינות. "שב כמו בן אדם כשאנחנו מדברים איתך" נוזף מנחם בקשיחות.
"טווובב" אייל מתיישב באיטיות ומתמתח.
"סיימתי את המבחן מוקדם" מפטיר אייל ואנחת רווחה אחידה ניפלטת מפיותיהם של ניצה ומנחם יחדיו.
היו להם תוכניות אחרות למחר, לא התחשק להם ללכת לביקור אצל המנהל…
"אייל חמודי, לך להתקלח ואחר כך תואכל, ואז תוכל אחרי השיעורי בית כמובן לצאת החוצה לשחק" אומרת ניצה בקול קפדני
"אני לא חמודי ולא נעליים! די אם הכינויים האלה!" נאנח אייל אנחה מוגזמת, והלך לקחת בגדים החדר.
"טוב אני רואה שהוא נכנס.. אז אני יוצא, להתראות"

אייל התקלח והתלבש בזריזות ויצא בשקט מהמקלחת. לא הייתה לו כול כוונה לבזבז את הזמן על הכנת שיעורי בית מטופשים בהיסטוריה, מה יועיל לו לדעת ולזכור באיזה שנה בדיוק יצא חוק הקונסיסטוריות? או מתי בדיוק אמר צ'רצ'יל איזה אמרה מפורסמת?
הוא צעד בחרישיות לכיוון הדלת של הבית, עוד צעד.. עוד צעד..
"אייל!"
"אהה" אייל ניתר ממקומו בבהלה "לאן את יוצא לפני הכנת שיעורי בית?!" גוערת בו אימו "חשבת לצאת אה? אבל שמעתי אותך למרות שאני חייבת להגיד הלכת דיי בשקט"
'הנעליים האלה!! הייתי צריך להחליף נעליים!' ולרקע נזיפה עצמית מיואשת הוא מנסה נסיון נואש אחרון "אמא בבקשהה מה אני צריך לדעת על השטויות האלה! בבקשה אמא תני לי לצאת לשחק…" מתחנן אייל בשאריות תקווה שעוד נותרו לו.
"בשום פנים ואופן לא! אתה נכנס עכשיו לעשות שיעורי בית" ניצה מובילה את אייל לחדרו וסוגרת את הדלת. "כשתסיים, תבוא להראות לי ואז תצא לשחק.." בשניה שניסגרה הדלת אייל פתח את המחברות מהספרים והניח על השולחן.
ואז ניגש בחרישיות למגירת הנעליים שלו, והוציא בזהירות את הנעלי הספורט שלו, השקטות.

פתח את הארון, והוציא כמה חפצים, בתוספת תפוח ובקבוק מים והכניס לשקית קטנה.
הוא לא תכנן לחזור כשהוריו ערים, בגלל הסיבה הפשוטה שלא כול כך התחשק לו לחטוף מכות…
והאמת שגם לא לעשות את הכמות הענקית של השיעורי בית שמחכה לו בחדר, ולכן תמיד יש דרך שלישית.
בצעד עליז ושקט הוא ניגש לחלון וממה שהוא רואה שם עייניו נחשכות.
מנעול, מנעול אמיתי מהטמבור של הישוב! הוא לא מאמין! אייל התיישב על המיטה ביאוש.
הוציא את התפוח והתחיל לכרסם כשמוחו פועל בקדתחנות. 'מה פותח מנעולים.. מהה אוף' הוא התיח את ראשו בכר ביאוש. 'מה פותח מנעול.. רגע! חוט ברזל!' תוך שניות אייל קלע את ליבת התפוח לאשפה, והחל מחטט בארונות בכוחות מחודשים, חוט ברזל! זה כול מה שהוא צריך! אחרי חיפוש מהיר של כמה דקות הוא מצא סוף כול סוף, סיכה משרדית קטנה. 'יש!!' הוא רצה לפצוח במחול אדיר אבל עצר את עצמו, ורץ לחלון כדי להתחיל במלאכה.
מרוב שאייל היה שקוע בניסיונתיו, הוא לא שם לב שמנחם, אבא שלו חזר הביתה.
"שלום!" מכריז מנחם בקול "איפה אייל?"
"מכין שיעורי בית בחדר כבר שלושת רבעי שעה" עונה ניצה בקול רווי נחת "באמת?" מנחם מופתע מאוד
"בוודאי, אתה יכול להכנס לחדר שלו לראות"
"ברצון" ברוך אומר ועושה, מנחם ניגש בצעדים זריזים לחדר של אייל ופתח את הדלת בבת אחת
"מה שמעתי מ.." קולו ניתקע, אייל ישב על החלון, מנסה לפתוח עם סיכה משרדית את המנעול החדש, הוא כול כך מרוכז במלאכה שהוא אפילו לא שם לב שאביו נכנס לחדר.
"אוףף!! זה לא עובדד!" אייל זרק את הסיכה המאכזבת מהחלון של החדר. וירד מהחלון בקפיצה.
"אאבאא אופס"
"אייל, כנס עכשיו למיטה שלך, אני ואמא עוד צריכים לדון על העונש שתקבל " קולו של מנחם רועד מאזכבה ומכעס עצור.
"בסדר" אייל הוריד נעליים בשקט ונכנס למיטה.

(נ.ב
מי שחושבת שהפרק ארוך מידיקצר מידי שתכתוב לי.. אני מנסה למצוא את האורך שלא יהיה קצר מידי אבל גם לא ארוך מידי לקריאה..