הודיה!

קראתי המון ספרים בחיי
וכמעט את רובם הספקתי לשכוח….
אולי כי הייתי קטנה?
אולי כי זה לא היה כל כך מעניין?
ת'אמת שלא ברור לי עד עכשיו.
אבל מה שהיה הזוי לי השבוע היה כזה דבר:
אני קוראת במשך שבוע את הספר 'אל תסתר' של ליבי קליין
אחרי שכבר קראתי אותו פעם אחת.
אבל כנראה שכשגדלים יותר מתרגשים…
יותר מבינים. יותר מדמיינים. נכנסים יותר לדמויות.. מתחברים יותר מצטערים יותר ובקיצור עוד המון דברים…

הגעתי למסקנה שקריאה טובה היא כשהנפש יותר רחבה…יותר מפותחת.

אז שקראתי את הספר הזה הגעתי כמובן לרגע ההוא שמוצאים ללייבי את המחלה בגזע המוח וזה סופני 😰
ואין איך לטפל בזה….
כמובן שכולנו יודעות שזה ספר אבל אני לקחתי את זה מאוד קשה!
פתאום התחלתי לקוות ולהתפלל שהוא יבריא
ושתהיה איזה תקווה ולפעמים קצת בכיתי מרוב צער עליהם
אבל זה ספר וזה לא מתחשב בי…
ובקיצור לא אאריך…הרגשתי מאוד רע בשבילם…ובמיוחד בשביל אסתי (איזה מצב הזוי!!)
איך אני אסביר במילים את התוצאה של הספר?
ת'אמת שהמון מסקנות ודברים קרו לי מזה אבל אשתף באחד מהם:

מאז שקלטתי כמה החיים שלי טובים…
מאז שהתחלתי לעבור איתם את המסע הזה הבלתי יאומן הזה
לא הפסקתי להודות להקב"ה !
על כל דבר קטן מצאתי את עצמי אומרת לו "ואיי תודה ה' שאני מצליחה לבלוע עוגיה"
בואו שזה לא מובן מאליו!
התחלתי לשים לב להמוןןןןןן דברים שעד היום בכלל לא הייתי מסתכלת…
אני מודה לה' שזיכה אותי לקרוא את הספר הזה רק בשביל הדבר היפה הזה!
פשוט הרווחתי! הרווחתי רווח ענק!
פתאום קלטתי שאני הבן אדם הכי מאושר בתבל!!!!
אז נכון שיש לי המוןןן קשיים אבל כמו שלייבי אומר לא פעם ולא פעמיים בספר…
"הלוואי וזאת הייתה הבעיה שלי בחיים…."
פתאום הוא תופס את זה שיש לו חיים קצובים ופתאום כל הבעיות הגדולות כביכול לבן אדם רגיל מתגמדות לו ונהיות קטנות מאודדד!

זו מסקנה מטורפת!
אנחנו לא צריכות לחכות שיקרה לנו משהו אדיר כדי שנייחל להקב"ה שהבעיות שעכשיו יש לנו ישארו ולא חס ושלום משהו הזוי כל כך …
אני מאחלת לכל אחת ואחת להתחיל לראות את הטוב בחיים!
להתחיל לשים לב לפרטים הקטנים קטנים והכי לא משמעותיים…
כי אם נתחיל לשים לב כמה דברים טובים יש לנו בחיים לא נפסיק להודות!
לא לראות נקודה אחת שחורה בתוך דף לבן גדול!
פשוט לראות את כל הדף הלבן ולשכוח מהנקודה השחורה הזאת.
בהצלחה חברות תעדכנו אם הצלחתן להודות על משהו קטן היום 😉
מחכה לשמוע מכן ❤️