היא נכנסת לכיתה…

היא נכנסת לכיתה ורואה שם אותה את הילדה שהיא רואה בה את עצמה.
עוברת את מה שהיא עברה רק לא לפני כשנה אותה ילדה שלא עניינה אף אחד שלא טרחו לדבר איתה סתם ילדה שאם תשאלו את שאר הכיתה אולי היא אפילו בקושי שייכת כי היא ממש לא מדברת וקולה כמעט לא נשמע אולי פעם אחת שהמורה שאלה אז היא ענתה תשובה אבל יותר מזה לגמרי לא מעזה.

טוב כן היא עברה דירה ועכשיו היא יותר מסתדרת אבל מה היא באמת חשבה שפה זה אחרת?
טוב אז כמובן שלא והיא ממש מתלבטת אם לגשת כי היא רוצה לגרום על שמחה ושיהיה לה עם מי לדבר אבל אחרי הכל גם היא ביישנית ולפתוח בשיחה לא ממש מוצלחת טוב לשקוע במחשבות היא לפחות ממש טובה כי פתאום היא קולטת שהיא עומדת בפתח הכיתה ובוהה בקצה הכיתה איפה שיושבת אותה ילדה. היא קולטת את זה כשהמורה קוראת בשמה "חני בוקר טוב את מתיישבת או שאת יוצאת מהכיתה" היא מרגישה איך היא מאדימה תמיד אמרו לה שלפעמים היא ממש עגבניה "אוי סליחה המורה כן בטח אני מתיישבת"

בתפילה היא לא כל כך התרכזה, כבר כל השבוע היא חושבת על אותה ילדה אבל מה למען ה' היא עושה?!
התפילה נגמרה וכך גם השיעור הרבה יותר מהר ממה שאמור הצילצול נשמע וכולם קמות לכיוון הדלת ממהרות.

חני את באה? קוראת לה שיינא אממ עוד מעט אני אצטרף היא עונה "סגור" שינא מגיבה.

אוקי חני תנשמי מה כבר יקרה מקסימום יהיה מביך תגידי שאת חייבת לשירותים או שנזכרת שאת צריכה ללכת למזכירה

אז היא ניגשת לקצה הכיתה ופותחת את פיה "היי דבורי מה נשמע"
ופתאום בלי שהיא מתאמצת זה מתפתח לשיחה לא קצרה או מביכה אפילו די מעניינת
ומעניין אותי ובטח גם אתכן, מתי חני מגלה שבחברה לחיים היא זכתה