ראיתי סרט מרתק,
במקלדת לא הפסקתי לתקתק.
את הדאגות שלי זה שיתק,
אבל הרגשתי שמהעולם זה אותי ריחק.
דיברתי לשון הרע,
סיפור ממש מעניין שקרה.
זה היה פשוט חויה,
אבל הרגשתי אח"כ כל כך רעה.
קמתי היום בצהריים,
ממש נחתי היום כפליים.
זה הרגיש לי בשמיים,
אבל הרגשתי אח"כ פיק ברכיים.
לעומת זאת-
התפללתי היום ממש בכוונה,
האמת זאת הייתה ממש הקדשה.
זה הרגיש לי ממש הצגה,
אבל אח"כ הרגשתי פשוט גיבורה.
ויתרתי היום בלי סוף,
האמת את כל הכוחות הייתי צריכה לאסוף.
זה הרגיש לי ממש צורך לתקוף,
אבל אח"כ הרגשתי אושר אין סוף.
קמתי היום ממש מוקדם,
ואו זה היה אחרי מאבק מוגזם.
הרגשתי שהגוף שלי נרדם,
אבל אח"כ הרגשתי אחלה בן אדם.
אז תספרו לי אתן,
מה עדיף?
על הקשיים להתבכיין?
או לחכות לאושר שאין לו תעריף?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
ואווו איך אהבתי!!!
אני בטוחה שעדיף לעבוד קשה ולהרגיש סיפוק
הרבה יותר מלשבת כל היום ולעשות מה שנוח וכמו שאמרת להרגיש רע…
מאוד יפה❤️
פוסט יפה וחשוב!
תודה💕
אלופה שאת!
ואיזו חזקה
ברור שעדיף להתגבר על הכל…. אבל זה קשה. הרבה יותר מקשה.
אני בתקופה של חולשהההה, (העיקר חשבתי פעם שאני בנ"א חזק…) וקל להבין שזה כדאי, אבל קשה לפעול ככה.
את כותבת מהמםםם שתדעי.
ואת באמת צודקת, אנחנו צריכים להסתכל אך ורק על הדברים הטובים שלנו ולא על מה שלא עשינו, זה לא אומר לא להסתכל על הדברים הלא טובים כי אנחנו צריכים להשתפר, אלא להסתכל על אני היום רציתי להגיד לשון הרע פעם אחת ולא אמרתי, למרות שאמרתי עוד כמה פעמים. אנחנו אנשים, לא מלאכים, ובתור אנשים אנחנו טועים, נופלים.. אבל קמים ומתקנים.
איך את כותבת!!
את יודעת שאני ממש אוהבת את הכתיבה שלך!
כנה, אמיתית, חודרת, ונוגעת עמוק בנשמה.
כי דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב.
אני חושבת שלעבוד קשה זה חלק מעבודת ה'
גם אם ניראה לך שאת לא עושה איזה "מצווה"
אנחנו רק צריכים לזכור מה היא המטרה שלנו
כי כל בחירה הכי קטנה שלנו,
צריכה להתחשב במטרה היותר גדולה מזו שאנחנו רואים כאן ועכשיו.